ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד איאד שתיה :

בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

העוררת: מדינת ישראל

נגד

המשיבים: 1. איאד שתיה
2. סאבר עספור

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים
מיום 25.9.00, בב"ש 1634/00 שניתנה ע"י
כבוד השופט צ. זילברטל

תאריך הישיבה: כ"ו באלול תש"ס (26.9.00)

בשם העוררת: עו"ד אורלי מור-אל

בשם המשיב 1: עו"ד אבו-גוש מוחמד אברה

בשם המשיב 2: עו"ד רוזטל אנדרה

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט צ. זילברטל) מיום 25.9.00 בב"ש 1634/00 בת.פ. 1199/00 בה דחה את בקשת המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם והחליט על שחרורם בערובה בתנאים שונים, ביניהם מעצר בית והפקדת סכום של 10,000 ש"ח במזומן.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד מזויין בחבורה. על פי כתב האישום, קשר אחד עטייה עם עובד בנק בעזריה קשר לשדוד את כספי הבנק. עטייה צירף לקשר את שני המשיבים. התכנית היתה שהעובד יודיע על מועד העברת כספי הבנק לבנק אחר, והשלושה יגיעו למקום ברכב ויקחו את הכסף אגב העברתו לבנק האחר מידיו של עובד הבנק. על פי האישום, המשיבים ועטייה הגיעו למקום ברכבו של עטייה. עובד הבנק ומנהל הבנק יצאו מהבנק כאשר הראשון מחזיק בידו שקית נילון ובה 910,000 ש"ח ואילו השני מחזיק שקית ובה 20,000 ש"ח (או דולר). אחד המשיבים חטף את השקית מידיו של עובד הבנק והשני ניסה לחטוף את השקית מידיו של מנהל הבנק אך לא הצליח בכך. בעת הארוע השקית שנלקחה מידי העובד נקרעה וחלק מהכסף התפזר, ובסופו של דבר נמלטו המשיבים ועטייה כשבידם סכום של 685,000 ש"ח.

המחלוקת הראייתית התמקדה בשאלה האם נעזרו המשיבים בסכין באקדח לצורך ביצוע הגניבה. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי קימים נתונים המצביעים על שימוש בכח או לפחות איום בשימוש בכח מצד המשיבים כשבידיהם או לפחות בידי אחד מהם נמצאה סכין ואולי אקדח וכי די באלה כדי לבסס לכאורה את האישומים נגדם. הוא מצא עוד כי נתקיימה במשיבים עילת מעצר בגין מסוכנותם לשלום הציבור כעולה מנסיבות העבירה המיוחסת להם והוא ראה להורות על חלופת מעצר משלא מצא כי קיים חשש מבוסס להימלטותם מן הדין ולאחר שהשתכנע כי ניתן לענות על מסוכנותם בדרך של חלופת מעצר הכפופה לתנאים שונים.
המדינה טוענת כי שחרורם של המשיבים אינו במקומו נוכח מסוכנותם הנלמדת מנסיבות העבירה ובכלל זה הצטיידותם בכלי נשק, ונוכח עברו הפלילי של משיב 1 אשר ריצה עונש מאסר קודם של שנה וחצי. כן הצביעה בא כוח התביעה על חשש מיידי מהימלטותם של המשיבים אשר במשך תקופה ארוכה לאחר הארוע ולפני מעצרם לא ניתן היה לאתרם.

באי כוח המשיבים טוענים כי יש לאמץ את החלטת בית משפט קמא לשחרר את מרשיהם לחלופת המעצר, וכי התנאים שנקבעו הינם הולמים בנסיבות הענין ויש בהם כדי להשיג את מטרת המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותם האישית.

נתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי באיזון כולל של מכלול הנתונים הצריכים לענין ראוי לקבל את הערר ולהורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.
אמת הדבר, כי התפיסה המובנית בחוק המעצרים על רקע זכויות היסוד של הנאשם מובילה למגמה החותרת למיצוי כל אפשרות סבירה לשחרור נאשם בחלופת מעצר אם רק יש בכך כדי להשיג באופן הולם את מטרת המעצר. ואכן, בית משפט קמא בענייננו ביקש לאזן בין שיקולי ההגנה על שלום הציבור לבין אינטרס ההגנה על חירות הנאשמים ומצא כי במאזן זה ניתן להורות על חלופת מעצר נוכח העובדה כי למשיבים אין עבר פלילי; כי לא היו בין מתכנני המעשה ולא בצעו בפועל מעשה אלימות ממשי, וכי ככל הידוע מאז הארוע נשוא האישום לא היו מעורבים בארועים פליליים. הוא מצא, איפוא, כי מעצר בית בבית הורי המשיבים בירושלים בתוספת הפקדה במזומן של סכום כסף ניכר יהוו חלופה נאותה.

נראה לי כי בעריכת האיזונים הראויים לא ניתן משקל מספיק לשני הנתונים הבאים: האחד - כי למשיב 1 עבר פלילי קודם בעל אופי משמעותי אשר היה כרוך במאסר בפועל לשנה וחצי. השני - משותף לשני המשיבים - נוגע לסכנה מוחשית קיימת להימלטותם מן הדין - סכנה הנלמדת ממאורעות שקדמו למעצרם בענין זה. לאחר ביצוע המעשה, נמלטו המשיבים מן המקום וירדו למחתרת ולא עלה בידי כוחות המשטרה לאתרם במשך תקופה ארוכה. המשטרה ניסתה לעוצרם בבתיהם במהלך חודשי נובמבר ודצמבר 1999 ובקרה בבתיהם מספר פעמים, בררה את מקום המצאם עם הוריהם והשאירה בידיהם הזמנות להתייצב במשטרה. רק כשנה לאחר מכן בספטמבר 2000 נעצרו השניים במחסום ליד בית צפפה. התברר אז כי המשיבים שהו תקופה ארוכה בתחומי הרשות הפלשתינאית וכי לפחות חלק מהזמן היו עצורים ונחקרו שם. הם נעצרו על ידי כוחות המשטרה הישראלית במעבר הגבול בין הרשות לירושלים, כשנה לאחר הארוע. ממצב דברים זה עולה כי קיימת סכנה מוחשית וממשית כי אם ישוחררו המשיבים ממעצרם הם ימצאו דרכם שוב לתחומי הרשות הפלשתינאית ויסכלו האפשרות לקיים הליך משפטי תקין בעניינם. יתר על כן, חלופת המעצר שנקבעה בבית הוריהם נראית על פניה בלתי מתאימה לאחר שהמשטרה פקדה את בתי ההורים מספר פעמים בחפושיה אחר המשיבים, השאירה הודעות והזמנות להתייצבותם ולא זכתה לשיתוף פעולה של בני המשפחות במשך תקופה ארוכה, עד לתפיסת המשיבים במחסום. כל אלה מעוררים חשש אמיתי כי הסדר החלופה אינו מבטיח את המינימום הנדרש להתייצבות המשיבים למשפטם.

אוסיף עוד להשלמת הדברים כי עד היום טרם נעשה נסיון להפקיד את הפקדון הכספי במזומן שהוטל על המשיבים להפקידו כתנאי לשחרורם, ומשיב 2 אף הצהיר באמצעות בא כוחו כי ידו אינה משגת לשלם סכום זה.

הנסיבות האמורות מטות בעיני את כף האיזון לחומרה, אל עבר מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. אני מוצאת, על כן, כי יש לקבל את הערר, לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על המשך מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

ניתנה היום, ה' בתשרי תשס"א (4.10.00).

ת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00069170.R04


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: איאד שתיה
שופט :
עורכי דין: