ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד זייד אלגרושי :

בפני: כבוד השופט מ' חשין

המבקשת: מדינת ישראל

נגד

המשיב: זייד אלגרושי

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות
אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-, בת"פ 40016/00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

תאריך ישיבה: י"ד בתשרי התשס"א (13.10.00)

בשם המבקשת: עוד מאיה חדד

בשם המשיב: עו"ד אבים יריב

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של סחר בסמים והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרו עד תום ההליכים, ובעבור תשעה חודשים והמשיב במעצר, מבקשת עתה המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים.

ביום 10 באוקטובר נדרשתי פעם ראשונה לבקשת המדינה, ומשנמצא לי כי בתשעים הימים שהמדינה מבקשת עליהם אמור בית-משפט קמא לשבת אך שתי ישיבות בלבד (בימים 4 ו8- בינואר 2001), החלטתי כי אשהה את החלטתי בבקשת המדינה. באותה החלטה הפצרתי בבית-משפט קמא כי ישוב לשקול בדבר, ולאחר שישקול יחליט מה יעשה בעניינו של המשיב. בית-משפט קמא נענה לבקשתי. מונחת עתה לפניי החלטתו מיום 12 באוקטובר, ולמדתי מאותה החלטה כי בית-המשפט קבע ארבעה מועדים נוספים למשפט, בימים 18, 19, 23 ו26- באוקטובר. כן הוסיף בית-המשפט והחליט, שאם יעלה צורך לדבר כי-אז ייקבעו מועד אחד או שני מועדים נוספים בחודשים נובמבר ודצמבר.

נמצא לנו אפוא, כי למועד תשעים הימים הנוספים קבועות שש ישיבות, ואפשר תהיינה שמונה ישיבות משפט. למותר לומר כי בית-המשפט יוכל, לפי שיקול דעתו, להוסיף מועדי ישיבות נוספים.

אפשר יום יבוא ומשפטים בישראל יישמעו כפי שמשפטים נשמעים במתוקנות שבמדינות, דהיינו, מיום ליום. בימים אלה כי יבואו, אפשר תפחתנה בקשות להארכת מעצר מעבר תשעה חודשים. ואולם, עד בוא ימים אלה שומה עלינו לספק עצמנו במעט שיש לנו, בהניחנו כי בקובעו את הכלל של "תשעת ירחי מעצר" ידע המחוקק ידוע-היטב כיצד מתנהלים משפטים במקומנו. עתה, משנקבעו מועדים נוספים לשמיעת המשפט, נראה כי המשך המשפט יתנהל כסדר.

באת-כוח המדינה טענה כי בתוך שתי ישיבות תסתיים פרשת התביעה. בא-כוח המשיב כופר בתחזית זו, אך בין-כך ובין-כך מועדי ההמשך שנקבעו למשפט מועדים ראויים הם.

אשר לשאלת מסוכנותו של המשיב, מעטים הם מקרים שבהם מסוכנותו של נאשם עולה אף-מתפרצת מתוך דברו של כתב-האישום. כתב-האישום מלמד אותנו - והנחה לכאורה היא כי יש ראיות לכאורה לאמור בו - כי המשיב היה בעלים של תחנה לממכר סמים מסוכנים מסוג הירואין וקוקאין. היה זה מתחם סגור וגדר ברזל סביב לו בגובה של כשלושה מטר. באחד המקומות של גדר הברזל קבועה היתה דלת ובה צוהר. הקונים היו באים אל אותה דלת, מבקשים מן האדם שעמד מאחורי הדלת, בתוך המתחם, כי ימכור להם מנת סם, ועסקת המכירה היתה נעשית מבעד לאותו צוהר קטן הקבוע בדלת. מכירת הסמים המסוכנים באמצעות אותו "סמומט" התנהלה בין השנים 1999-1994, אך לא נתברר לי לחלוטין האם היה זה המשיב שניהל את המקום כל השנים האלו. ברור מכל מקום, כי במשך ארבעה חודשים בשנת 1999 היה המשיב ה"בעלים" של המקום, ותחנת הסמים הופעלה באמצעות "פועלים". לדברי כתב-האישום, מחזור המכירות במקום הה בסך של 30,000 עד 70,000 ש"ח ליום, תמורת 300 עד 700 מנות סם.

התמה יכול שיתמה כיצד זה שכך מתנהל לו במקום מסויים - לא בסמטאות אפלות - סופרמרקט למכירת סמים; חמש שנים כך התנהל הסופרמרקט ורק עתה הביאו לסגירתו. ואולם מה לנו שנתמה, ביודענו היום כי יש ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב-האישום.

המשיב גורר אחריו שרשרת הרשעות לא קצרה, ועיון ברשימת הרשעותיו הקודמות מעלה כי ישב בבית-האסורים כמה וכמה שנים בעבירות של שוד מזויין, הדחה באיומים, תקיפת שוטר ועוד. אכן, מסוכנותו של המשיב נלמדת גם מתוך עברו.

לא שמעתי מפי בא-כוח המשיב ולו טעם סביר אחד לסתירת מסוכנותו של המשיב, וההחלטה בבקשת המדינה נדרשת-מאליה.

דבר אחרון: באי-כוח המשיב טענו לפניי, הן בישיבה הראשונה שהיתה ביום 10 באוקטובר הן בישיבה השנייה שהיתה ביום 13 באוקטובר, כי אין זה ראוי להאריך את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים, ולעניין זה ביקשתי להוסיף ולומר דברים אלה: מסתבר כי בישיבה שהיתה ביום 4 ביולי, ביקש בא-כוח המדינה מאת בית-משפט קמא כי יואיל ויקבע מועדי משפט לתקופת הפגרה, בהוסיפו כי מוכן הוא להופיע לדיונים גם בתקופת הפגרה וגם בימי שישי. להצעה זו מוצאים אנו בפרוטוקול את תשובתו של עורך-דין מרוז, בא-כוח המשיב: "אני לא מופיע בפגרה. אהיה בחוץ-לארץ". בהמשך, מוצאים אנו את עורך-דין מרוז אומר דברים אלה באשר לבא-כוחו השני של המשיב, עורך-דין אביגדור פלדמן: "עו"ד פלדמן הודיע לי שגם הוא אינו יכול להיות נוכח בפגרה". פירוש הדברים הוא זה, שבאי-כוח המשיב סירבו להופיע בבית-המשפט במשך שישה שבועות, בתקופת הפגרה של בתי-המשפט.

מכל אלה ידענו, כי באי-כוחו של המשיב סירבו להופיע למען מרשם במשך תקופה של כשישה שבועות - כמסתבר, כדי ליטול חופשה - ומשמשפטו של מרשם לא הסתיים תוך תשעה חודשים, טוענים הם עתה כי אין להאריך את מעצרו. קשה בעיני שעורך-דין כך יעשה. אכן, בנסיבות אלו התנגדותו של עורך-דין להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים נשמעות באוזניי בלתי הולמת ובלתי ראויה. אני חייב להניח כי באי-כוח המשיב סירבו להופיע בפגרה ביידעם את מרשם כי בדרך זו יעברו שישה שבועות ומשפטו לא יישמע. פירוש הדברים הוא, שהמשיב הסכים למעין פסק-זמן במשפט. אם כך היה, מה לו שמתנגד הוא להארכת מעצרו לאחר תקופת הפגרה?

אומר עוד זאת, שלדעתי רשאי היה בית-המשפט לקבוע מועדי שמיעה בפגרה אך בשל כך שהמשיב שוהה במעצר, אלא-אם-כן היה המשיב מודיע לבית-המשפט - אישית או באמצעות באי-כוחו - כי מוותר הוא מראש על התנגדותו להארכת מעצרו לאחר תום תשעה חודשים, למיצער לתקופת הפגרה.

סוף דבר: אני מחליט להרחיב את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל ביום 16 באוקטובר 2000, או עד למתן פסק דין בת"פ 40016/00 (מחוזי, תל-אביב), לפי המוקדם.

ניתנת היום, י"ד בתשרי התשס"א (13.10.2000).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00071120.G02


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: זייד אלגרושי
שופט :
עורכי דין: