ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרית ברש נגד רון דוד :

בפני כבוד ה שופטת פנינה לוקיץ'

תובעת
שרית ברש

נגד

נתבעים

1.רון דוד
2.עונות מודל בע"מ – מודעה לצד ג'

נגד

צד ג'
רון דוד

פסק דין

האם אחראים מי מהנתבעים, מעסיק התובעת ובעלת רשת החנויות שבאחד מסניפיה עבדה התובעת, לתאונה שארעה לה, ביום 20.8.08, בחנות הרשת?
זו השאלה הדורשת הכרעה לאחר שהוריתי על פיצול הדיון בין שאלת החבות לשאלת הנזק.

פיצול הדיון נעשה לאחר שסמוך למועד שנקבע להוכחות, ביקשה התובעת להורות על בדיקה נוספת בפני מומחה בית המשפט אשר קבע כי נותרה לה נכות בשיעור 10% בגין התאונה נשוא התביעה, ולאור בקשה זו, על מנת שלא לדחות את שמיעת ההוכחות, ומאחר וסברתי כי שאלת החבות הינה המרכזית בתביעה זו, הוריתי על פיצול הדיון כאמור.
אומר כבר עתה כי לאור תוצאת פסק הדין, הדוחה את התביעה, לא נדונו נזקי התובעת.

1. התובעת, ילידת 1966, עבדה בחנות "עונות" שבנשר (להלן: "החנות") מחודש 1/08, כאשר במועד התאונה שימשה כאחראית משמרת בחנות. קודם לכן עבדה התובעת כ-15 שנים כמוכרת בחנויות בגדים אחרות ( סעיף 3 לת/1)

2. החנות נוהלה ע"י הנתבע 1, שהוא המעביד הישיר של התובעת (להלן: "הזכיין" או "הנתבע" ), בהיותו זכיין של הנתבעת 2, שהינה רשת לחנויות אופנה (להלן: "הרשת"). הרשת היא השוכרת את החנות, ונותנת לזכיין את הזכות להשתמש בה לצורך ניהול החנות. בין הזכיין לבין הרשת נערך הסכם הפעלה (נספח להודעה לצד ג') המגדיר את מערכת היחסים ביניהם, כאשר אין מחלוקת כי את תכנון החנות, לרבות חלוקת השטחים בין שטחי המכירה לבין שטחי האחסון, עשתה הרשת, וכי היא זו שנותנת הוראות לזכיין באשר לאופן סידור שטחי המסחר בחנות (עד לרמה של איזה בגדים להציב באיזה מקום בחנות בכל רגע נתון). מאידך, אילו ניהול צוות העובדים, לרבות בחירתם והעסקתם, נתון לזכיין.

3. בחלק האחורי של החנות מצוי חדרון (2.5 מ' X 4.60 מ' כעולה מתכנית הריצוף של החנות שהוגשה וסומנה נ/14), אשר ייעודו לשמש כמחסן, אם כי מהעדויות עולה כי הוצב בו כיור ושיש שיצר מטבחון לשימוש העובדים, ולפיכך כונה החדר ע"י התובעת כמטבחון. בחלק מאותו חדרון קיים חדר שירותים לשימוש העובדים (תמונה נ/5) (לשם הנוחות אכנה אותו להלן: "המחסן").

למחסן יש פתח גדול של דלתות כפולות מאחור (לצורך הכנסת סחורה) וכן ישנה כניסה מתוך החנות, דרך דלת המצויה בדופן אחד מתאי ההלבשה המוצבים לפניו (צילום הדלת מתוך המחסן – נ/4) . דהיינו, שעל מנת להכנס למחסן יש להסיט את וילון חדר ההלבשה ולהכנס בדלת המחסן.
מהעדויות עולה כי בפועל תא המדידה הצמוד לכניסה למחסן לא היה בשימוש כתא מדידה אלא שימש מעבר לתוך המחסן אשר דלתו בדרך כלל הושארה פתוחה (עמ' 22 שורות 20-21).

אין מחלוקת כי המחסן שימש לאחסון עודפי בגדים שלא הוצגו בשטח המכירה ו לשם כך הוצבו לאורך אחד הקירות מדפים ומתלה לתליית בגדים (תמונה נ/2), כאשר מול קיר זה הוצב הכיור והשיש (נ/3) , כך ששימש גם כמטבחון. בנוסף הוצב בחנות (לא בתוך המחסן) מתקן ייעודי לריכוז קולבים מעץ שאינם בשימוש (תמונות נ/7-נ/8 – עמ' 7 שורות 22-25).

4. עפ"י העולה מהעדויות שנשמעו בפני, ביום התאונה, בשעות הבוקר ועוד לפני שעת הפתיחה של החנות ללקוחות, הגיעה התובעת לפתוח את החנות, כאשר תפקידה, ככל עובדת אחרת המתחילה את משמרת הבוקר, כלל את נקיון וסידור החנות לקראת פתיחתה. התובעת אישרה בעדותה כי לא תמיד במשמרת הערב סודרה החנות, ולפיכך מי שפ ותח בבוקר היה אחראי לסדר את הדברים במקומם ולנקות (עמ' 3 שורות 25-28).

אין מחלוקת כי זמן מה לאחר שהחלה בעבודתה, היא התקשרה למנהלת החנות, גב' רוקסן שיטרית (להלן: "המנהלת"), והודיעה לה כי היא נפלה בחנות ונחבלה בברכה. המנהלת הגיעה לחנות, שם מצאה את התובעת עם חמה, שבעלה שלח אותו אליה לאחר שהתקשרה אליו והודיעה על נפילתה. המנהלת נוכחת לדעת שהתובעת אכן נפגעה, ומאחר וברכה התנפחה וכאבה, היא עזבה את המקום עם חמה ופנתה לקבלת טיפול רפואי.

הנסיבות שהביאו לפגיעת התובעת
5. המחלוקת העיקרית בתיק סבה סביב השאלה האם התובעת הוכיחה כי נפילתה נגרמה בנסיבות שיש בהן להטיל אחריות על מי מהנתבעים, או שמא, כטענת הנתבעים, מדובר בנפילה "סתם" שלא ניתן להטיל על מי מהם את האחריות להתרחשותה, על אף שהתרחשה בחנות במהלך עבודתה.

6. עפ"י גירסת התובעת בסעיף 10 לתצהיר העדות הראשית (ת/1) התאונה ארעה כדלקמן:
"בהתאם להנחיות מאת מעסיקיי, התחלתי לסדר את החנות ולנקות. בבואי למלא דלי מים במטבחון הקטן, ובטרם הספקתי להדליק את האור במטבחון, דרכתי לפתע בקולב (כך במקור – פ.ל.) שהיה זרוק על רצפת המטבחון, מעדתי ונפלתי ארצה בחוזקה ונפגעתי בברך שמאל."

עוד מוסיפה התובעת בתצהירה את העובדות הבאות:
א. שהזכיין לא ניתן הנחיות מסודרות לגבי שמירה על הסדר והנקיון בשטח המטבחון;
ב. שלא הוקצה שטח בחנות שבו ניתן להניח סחורה שאינה מוצגת בשטח המכירה, מלבד אותו מטבחון;
ג. לא ניתנה הנחייה היכן להניח קולבים מיותרים, ארגזים או כל פסולת אחרת שיכולה להוות מפגע;
ד. גם כאשר נשארו קולבים על רצפת המטבחון, לא היה שלט בכניסה למטבחון המזהיר על כך;
ה. בעלי החנות איחדו את המטבחון כך שישמש גם כמחסן וזאת באופן לא בטיחותי ומבלי שיהיה מקום מספיק;
ו. מתג התאורה היה מצוי בקיר הפנימי של המחסן, כך שהתובעת לא יכלה לראות מה מונח על הרצפה קודם לכניסתה לחדר.

7. לטענת הנתבעים אין לקבל את גרסת התובעת באשר לנסיבות נפילתה, ממספר סיבות:

ראשית, מאחר וטענתה כי החליקה בשל קולב עליו דרכה הינה גרסה שנוצרה לצורך התביעה ואין לה כל אזכור בשום שלב ובשום הזדמנות קודמת לפנייתה ל מומחה מטעמה לצורך קבלת חוות דעת לקראת הגשת התביעה, וזאת שנתיים לאחר הארוע.
מעבר לכך, לאחר שמיעת עדותה ניתן לקבוע שגם התובעת איננה יכולה לציין מה הסיבה לנפילתה, וכי טענת הדריכה על הקולב הינה בגדר סברה או השערה שלה בלבד.

שנית, גרסתה של התובעת השתנתה והתפתחה בין הגשת התביעה ועד לעדותה, במהלכה התברר כי הטענה שנפלה במטבחון, לכאורה בשל קולב שהיה על רצפת המטבחון, נסתרה בעדות התובעת בה אישרה כי נפלה עוד לפני שהספיקה להיכנס למטבחון /מחסן.

שלישית, הטענה בדבר היות המקום בו נפלה חשוך בשל כך שטרם הספיקה להדליק את האור במטבחון/מחסן , הינה בגדר הרחבת חזית אסורה שכן זו לא נזכרה בכתב התביעה ואף לא בעת מתן תשובות לשאלון אשר כלל שאלות באשר לנסיבות הנפילה, ומעבר לכך, היא נסתרה מעדותה של התובעת עצמה, כפי שיפורט להלן.

בחינת העדויות שנשמעו
8. קודם לבחינת העדויות וקביעת ממצאים על פיהן אציין כי שאלת נסיבות הנפילה, לרבות קיומו של מפגע כלשהו שגרם לנפילת התובעת, הינה שאלה מרכזית שהנטל להוכיחה מוטל על התובעת.

בניגוד לעולה מטענות התובעת בסיכומיה, באם לא הוכח קיום מפגע שגרם לנפילת התובעת, אין מקום להעביר את נטל הראיה בדבר קיום הנחיות בטיחות או נקיטת אמצעים לשמירה על הסדר והנקיון בחנות בכלל ובמחסן בפרט או לבטיחות השימוש במחסן , על כתפי הנתבעים.

עצם העובדה שהתובעת נפלה בשטח החנות, במהלך עבודתה, איננה מעבירה את הנטל להוכיח העדר התרשלות על כתפי הנתבעים, שכן נפילה יכולה להתרחש בשל אינספור סיבות שלא בגין כולן יש להטיל חבות על הנתבעים כמעסיקים או בעלים של החנות. על אף שהחנות הינה "בשליטה" של הנתבעים, או מי מהם, אין בעצם השליטה כדי להביא להעברת נטל בכל מקרה בו אדם נופל במהלך עבודתו.

על אף הגישה הרחבה שנוקטת הפסיקה ביחס לאחריות מעבידים כלפי עובדיהם (ראה לדוגמא: ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין ( 31.8.11) אליו הפנתה התובעת), אין בכך להביא לקביעה גורפת כי בכל מקרה של תאונה המתרחשת בזמן העבודה או במקום העבודה , "אוטומטית" עובר הנטל על כתפי המעסיק או בעל הנכס, להוכיח כי לא התרשל בדבר כלשהו כלפי עובדיו. יש אמנם מקרים רבים בהם עצם התרחשות תאונה בעבודה (כגון פגיעה מחלק ממכונה וכד') מעבירה את הנטל, שכן הפגיעה שארעה, מעצם טיבה, מצביעה על סיכון שהתממש (כמו במקרה קלינה הנ"ל בו הסולם עליו עלה העובד קרס) , ואז נטיל על המעסיק/בעל השליטה בנכס את הנטל לסתור את החזקה הנוצרת בדבר התרשלות מצידו.

אינני מוצאת כי כך הם הדברים במקרה של התובעת, שכן נפילה, כידוע, יכולה להתרחש בכל מקום ובכל עת, ממגו ון רב של סיבות, ועצם העובדה שהתרחשה בשטח החנות, באם התובעת לא יכולה להצביע על קיום מפגע שגרם להתרחשותה, אין בה להביא להעברת הנטל . דהיינו אין די בהצבעה על "ליקויים" לכאוריים בניהול החנות או בהקצאת השטחים לשימושים שונים , בכדי להטיל על הנתבעים את החובה לסתור אותם, כל עוד התובעת לא עמדה בנטל הראשוני להצביע על כך שאיזה מליקויים אלו גרמו לנפילתה.

9. אין מחלוקת כי עדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעלת דין, וזאת מכורח הנסיבות מאחר והיתה לבדה בחנות באותה העת. עם זאת, לאור הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות, רשאי בית המשפט להכריע על בסיס עדות בעל דיון יחידה, אף באם אין לה סיוע, כל עוד עמד בחובתו לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות זו ונתן " טעם אמיתי – טעם שבהערכת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או טעם מיוחד אחר – שיש להעלותו על הכתב כמצוות החוק" (ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים ממנהל מקרקעי ישראל נ' יצחק, פ"ד כז(1) 768, 771 (1973) ).

מלבד עדות התובעת, הובאה מטעמה עדה נוספת, רונית כהן, שעבדה ברשת כמנהלת אזור במועדים הר לבנטיים, וזאת בכדי לתמוך בטענתה בדבר העדר הנחיות בטיחות מסודרות לעובדות בחנות (סעיף 5 לת/2) וכי העובדים "אלתרו" מהמטבחון מחסן מאחר ולא היה בשטח החנות מקום אחר לאחסון עודפים או ציוד (סעיף 7 לת/2).

10. מטעם הזכיין העידו הנתבע עצמו אשר בתצהירו (נ/16) התיחס למבנה החנות והמחסן, לרבות העובדה שמתג האור היה ממוקם בכניסה למחסן לצד דלת הכניסה (כפי שנראה בתמונה נ/4) וניתן היה להדליקו בהושטת יד טרם הכניסה למחסן. הנתבע גם ציין כי התובעת, שהיתה אחראית משמרת בחנות ועבדה בה מזה 8 חודשים, הכירה היטב את מבנה החנות ואת תפקידה, לרבות העובדה שעליה לדאוג לסידור ונקיון החנות, לרבות המחסן. הוא אף ציין כי למיטב זכרונו התובעת היא שסגרה את החנות בערב שלפני כן, כך שהיתה אחראית על סידורו בסוף יום העבודה הקודם.

כמו כן העידה מנהלת החנות, רוקסן שטרית, אשר בתצהירה (נ/15 ) ציינה כי התובעת אכן התקשרה אליה בבוקר אותו היום והודיעה לה כי נפלה בחנות, מבלי שפרטה דבר לגבי נסיבות נפילתה (וממילא מבלי שתזכיר את ענין הקולב) , וביקשה כי תבוא להחליפה, וכך היא עשתה. כמו כן התייחסה המנהלת לקבלת הדרכות ברשת, לרבות כללי בטיחות, והעברתן לעובדות בתדירות של פעם בחודש.

באיזו מידה הצליחה התובעת להוכיח כי נפלה בשל מפגע כלשהו?
11. בחינת עדותה של התובעת מעלה קושי של ממש לבסס על עדותה ממצא באשר לגורם שהביא לנפילתה בחנות. עדותה לא תאמה את אשר נמסר בהזדמנויות קודמות, והסבריה של התובעת לאי התאמות אלו לא יכלו ליישבן, לפחות לא את כולן. גם באם כל אח ת מהן בפני עצמה אינה יוצרת בהכרח "סתירה חזיתית" לעדותה, הרי שלאור חשיבות הנסיבות המדויקות שהביאו לנפילתה, לצורך בחינת שאלת האחריות לה, אני מוצאת ש"אי התאמות" אלו, אינן מאפשרות הסתמכות על עדותה לצורך קביעת הגורם לנפילתה.

12. במהלך עדותה התברר, בניגוד לגרסאות קודמות שנמסרו, כי התובעת נפלה לפני שהספיקה להכנס למחסן, דהיינו ב עת המעבר בתא המדידה או לכל היותר על סף דלת הכניסה למחסן ( עמ' 4 שורה 2, וכן שורות 12-18, ובעמ' 5 שורות 12 ו-26 ).

גרסה זו אינו תואמת האמור בכתב התביעה, בתצהיר העדות הראשית ובתצהיר תשובות לשאלון, אשר מהם ניתן היה להבין כי הנפילה ארעה לאחר שהתובעת נכנסה למחסן. גם באם נ יתן לראות בכך שימוש במינוח לא מדויק (שכן כניסה למחסן יכולה לכלול, לשונית, גם את תחילת הפעולה של צעידה לקראת הכניסה למחסן), הרי שאין בכך להסביר את הדגש שנתנה התובעת בכל גרסאותיה אלו לעובדה כי על רצפת המחסן היו זרוקים קולבים (סעיף 5 לכתב התביעה, תשובה לשאלה 46 בשאלון (נ/1א'-ב') והגרסה בסעיף 10 לתצהיר העדות הראשית).

ברור לחלוטין כי התובעת, באופן ניסוח כתב התביעה, כמו גם בסיכומיה, שמה דגש על עובדת השימוש הכפול במחסן, בכך שהוא משמש גם כמחסן וגם כמטבחון, תוך העלאת טענה כי גודל החדר איננו מספיק לכך וכי היה על הנתבעים לדאוג להפרדה בין שני השימושים, אולם משהתברר מעדותה, לראשונה, כי נפלה עוד לפני שנכנסה למחסן, איזו משמעות יש לטענה זו?

באם התכוונה התובעת לטעון כי כבר בכניסה למחסן, ואף בתא המדידה, היה מונח קולב או סחורה כלשהי, מצופה היה שכך תתאר את הדברים מלכתחילה, ולא תייחס את נפילתה לסוגיית השימוש הכפול שנעשה במחסן.

13. התובעת בעדותה לא יכלה לתת הסבר מספק לשאלה, הכיצד, לראשונה, מועלית על ידה טענה בדבר החלקה על קולב, רק שנתיים לאחר התאונה, וזאת במסגרת עריכת חוות דעת מטעמה.

כפי שציינו הנתבעים, באף אחד מהמסמכים הרפואיים שנערכו לאחר הארוע (נ/9-נ/10), כמו גם בטופס 250 שהחלק הרלבנטי המתאר את נסיבות הארוע מולא ע"י התובעת עצמה (עמ' 8 שורות 1-7 – נ/11), או בתביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/12) שמולא בכתב ידה של התובעת בחלוף כשבועיים ממועד התאונה, אין כל אזכור לקיומו של קולב שגרם להחלקתה.

על אף שלטעמי, לא תמיד ובהכרח, העדר ציון גורם לתאונה באופן ספציפי בתיעוד רפואי או במסמכי המל"ל , במיוחד מקום בו אין ספק כי מדובר בתאונת עבודה (מבחינת דיני הביטוח הלאומי) ולפיכך אין חשיבות כה גדולה לאופן המדויק בו ארעה התאונה , יוביל למסקנה כי אין לשעות לטענה מאו חרת של התובע ביחס לגורם התאונה (ראה למשל פסיקתי בת.א.51776-03-11 בחר נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (13.12.14)). התיעוד הרפואי הראשוני אכן בעל משמעות רבה בבואנו לבחון גרסאות להתרחשות ארוע, אך לעיתים ישמטו מהם פרטים בין אם כתוצאה מכך שהגורם המטפל אינו מציין את הגורם על אף שצויין בפניו, ולעיתים בשל כך שהנפגע, במועד הסמוך לתאונה, כשהוא חבול וכאוב, לא מפרט במדויק את הסיבות שגרמו לפגיעתו.

אולם, במקרה זה, לעובדה שהתובעת אפילו לא טענה שמסרה לגורם כלשהו (לא לבעלה טלפונית, לא לחמה שהגיע למקום (עמ' 11 שורות 1-4), ואף לא למנהלת החנות או למי מהגורמים רפואיים או למל"ל), את עובדת החלקתה בשל קולב שהושאר על רצפת המחסן, או בכניסה אליו, עד שנתיים לאחר ארוע התאונה, מקשה עלי לקבל גרסתה זו , מקום בו תיאורה בפני הרופאים מתיחס לחבלה סיבובית לברך שמאל, מבלי התיחסות כלשהי לגורם לאותה חבלה.

14. יתירה מכך, ובעיקר, התובעת בעדותה, לאחר שחזרה וטענה מספר פעמים כי החליקה בעת שדרכה על קולב, אישר ה כי אינה יודעת כלל מה גרם לנפילתה(!!) היא הסבירה כי לאחר שנפלה ראתה קולב לידה ולכן היא טוענת שסביר כי החליקה על הקולב, תוך שהיא דוחה את האפשרות כי החליקה "סתם" (עמ' 9 שורות 12-15).

אני סבורה כי דברים מפורשים אלו של התובעת, בצירוף לעובדה כי קיום הקולב כגורם לנפילתה לא נזכר על ידה באיזה מגרסאותיה המוקדמות (קודם למחשבה על הגשת תביעה....), מצביעים, בסבירות גבוהה למדי, כי הגירסה בדבר החלקה על קולב, הינה גרסה שנולדה לצורך התביעה, על מנת ליתן הסבר לנפילת התובעת, הסבר שיהא בו להטיל אחריות על מאן דהוא.

הדבר מתיישב היטב עם העובדה המצוינת לעיל, כי בעוד שבתביעה ובתצהיר הודגש ענין אי הסדר במחסן, על מנת להסביר את הגורם להחלקתה, הרי שבעדותה התברר כי נפלה עוד לפני שהספיקה להכנס למחסן. עוד הדבר מקבל משנה תוקף מהעובדה כי בכתב התביעה נטען כי "יתכן" שהקולב עליו החליקה היה מונח על שקית ניילון (דבר המסביר לכאורה , ביתר שאת, את ההחלקה בעת דריכה עליו), כאר קיום שקית היילון כבר לא מצא זכר בתצהיר העדות הראשית וגם לא בעדותה של התובעת , ומשכך אין אלא להניח כי "עובדה" זו שורבבה לגרסה שבכתב התביעה על מנת לתת משנה תוקף לטענה בדבר אי הסדר ששרר במחסן.

15. ענין נוסף שגירסתה של התובעת לא נמצאת סדורה לגביה, היא סוגיית החושך במקום כגורם לנפילתה, טענה שהועלתה לראשונה בסעיף 10 לתצהירה.

כפי שציין ב"כ הנתבעת 2 בסיכומיו, ענין זה כלל לא הוזכר בכתב התביעה (וגם לא בתשובות לשאלון שם בשאלה 46 התבקשה התובעת לפרט את נסיבות התאונה מבלי להפנות לכתב התביעה) , ומשכך יש טעם בטענתו כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.

גם לגופו של ענין התברר לאחר שמיעת עדות התובעת, כי במקום בו נפלה, בכניסה למחסן (להבדיל מאשר במחסן עצמו) כלל לא שרר חושך, שכן המקום מואר, גם אם לא בתאורה מלאה, מהאור הדולק בחנות, שכן בעת הסטת וילון תא המדידה, לצורך כניסה למחסן, מגיע למקום אור החנות (עמ' 4 שורה 31 עד עמ' 5 שורה 2). טענתה של התובעת כי היא זוכרת שהמקום היה חשוך, למרות שמקום הנפילה הינו במרחק שני צעדים מתא המדידה לכניסה למחסן, איננה מסתדרת עם הגיונם של הדברים.

יתירה מכך, עפ"י מיקום נפילתה ב התאם לעדותה, התברר כי סוגיית הדלקת האור במחסן איננה כה רלבנטית, שכן כאמור לעיל, התובעת העידה כי נפלה עוד לפני כניסתה למחסן. אין זאת אלא שהתובעת, משהבינה כי אין כל הגיון בגירסה כי לא הדליקה את האור במחסן לפני כניסתה וזאת בעת שהמתג נמצא צמוד לדלת הכניסה (כל עוד טענתה היתה כי נפלה לאחר כניסתה למחסן), "העבירה" את מקום התאונה לכניסה למחסן, על מנת לתת הסבר לאי הדלקת האור על ידה קודם ל נפילתה. אלא שהעברת מיקום הנפילה למעבר שבין תא המדידה לבין המחסן משמיטה את הקרקע תחת הטענה בדבר היות המקום חשוך, כהסבר של התובעת לאי הבחנתה בקולב קודם לנפילתה.

16. לסיכום בחינת עדותה של התובעת כמבססת את הגורם לנפילתה, לא מצאתי, לאור השינויים שחלו בגירסה ואי ההתאמות בינה לבין היעדר אזכור הקולב או החושך במועד כלשהו לפני הכנה להגשת תביעה, שניתן לסמוך קביעה על עדותה היחידה של התובעת, בדבר קיום מפגע שגרם לנפילתה. אינני מסכימה כלל עם טענת התובעת בסיכומיה כי עדותה היתה סדורה, עקבית ולא נסתרה. עצם השינויים וההתפחות בגירסתה (שלא זכו לכל התיחסות בסיכומיה) היא המעיבה על מהימנות העדות ומקשה לסמוך עליה ממצא, כעדות יחידה, בהעדר כל ראיה תומכת בגירסתה.

הסיבות לנפילה יכולות להיות שונות, הראיה שגם בעברה של התובעת נפילה תוך עיקום קרסול שמאל, (כאשר בעדותה טענה (לאחר שלא מיד נזכרה באותו ארוע), כי זאת בשל סדק בכביש), והתובעת גם לא שללה את האפשרות שנעלה נעלי עקב (בניגוד להנחיות מפורשות שלא לעשות כן), דבר שלבדו יכול לגרום לעיקום הרגל ונפילה.

בהעדר אפשרות לקבוע כי נפילת התובעת נגרמה בשל מפגע או ליקוי כלשהו ברצפת החנות, דין התביעה להידחות מטעם זה בלבד, שכן, כאמור לעיל, אין בעצם נפילת התובעת בעבודה להעביר את הנטל על כתפי הנתבעים. כדברי בית המשפט העליון בע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 77 (1984) : "אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד, והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או נפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות...." (ראה גם: ע"א 371/09 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 348 (1993)).

שאלת האחריות
17. גם באם הייתי מגיעה למסקנה כי התובעת נפגעה בשל החלקתה כתוצאה מכך שקולב היה מוטל על הרצפה, אני סבורה שקיים קושי של ממש למצוא את הנתבעים אחראים לארוע הנפילה.

מהעדויות שנשמעו עולות מספר מסקנות הקשורות לשאלת האחריות:
א. הנתבעים קיימו שגרת הדרכות, הן באשר ל"נראות" החנות, כולל שמירת הסדר והנקיון בה, ושמירה על בטיחות.
אמנם נכון כי העובדים, לרבות התובעת, לא קבלו את ההדרכות של הרשת (אותן קבלו רק הזכיין והמנהלת) זאת בניגוד לרושם שנוצר מתצהיר המנהלת , אולם שוכנעתי מעדותה של המנהלת, אשר אושרה למעשה גם על ידי התובעת (עמ' 15 שורות 12-14), כי בחנות עצמה קוימה שגרה של הדרכות בדבר חשיבות שמירת הסדר והנקיון, לא רק בחנות, אלא גם בשטח המחסן.

גם באם נכונה טענת התובעת כי לא ניתנו הדרכות בטיחות ספציפיות לגבי נעליים מתאימות או שילוט של מפגעים בחנות, לא היה בכך להביא למסקנה כי העדר הדרכות אלו הביא בדרך כלשהי לנפילתה של התובעת. התובעת אישרה כי שילוט בדבר השימוש הכפול במחסן לא היה נחוץ (שכן הוא היה ידוע לכל העובדים), מה גם שלא היה בו לסייע במקרה זה, שכן היא כלל לא נפלה במחסן (עמ' 15 שורות 15-16); ואילו ביחס לנעלים, התובעת ממילא לא טענה (וגם לא הוכיחה) כי נעילת נעליים אחרות היו מונעות נפילתה, באם אכן זו התרחשה כתוצאה מדריכה על קולב.

ב. התובעת הגיעה לחנות בבוקר, כאשר חלק מתפקידה היה לסדר ולנקות את החנות. אמנם לא הוכח כי היא עבדה במשמרת הערב שלפני אותו יום (טענת הנתבע בהקשר זה לא הוכחה בדרך כלשהי, למשל יומן או רישום משמרות שנוהל בחנות או כרטיס עבודה), אולם היא אישרה בעדותה כי לעיתים משמרת הערב לא הספיקה לסדר את החנות, והיא אף אישרה כי היא יכולה היתה לשער שלא הספיקו לסדר במשמרת הערב (עמ' 5 שורות 27-28) ולפיכך היה זה חלק מתפקידה כעובדת הבוקר לעשות זאת. מכאן עולה שהיה על התובעת לצפות, לאור היכרותה זמן לא קצר את סדרי העבודה ואת מבנה החנות, לרבות השימוש הכפול במחסן (כמו גם נסיון של 15 שנה בעבודה דומה) , כי יתכן ועל רצפת החנות, על כל חלקיה, ובמיוחד תאי המדידה והמחסן, הושארו קולבים או פרטי ציוד אחרים, שיכולים לגרום להתקלותה בהם , דבר ש כמובן חייב משנה זהירות מצידה. בנסיבות אלו יש לראות את אשמה של התובעת כגבוה במיוחד, ואף מכריע.

ג. לסוגיית השימוש הכפול במחסן, דבר שהתובעת שמה עליו דגש בסיכומיה כסיבה לנפילת התובעת, אין כל משמעות משציינה התובעת עצמה כי נפלה בטרם נכנסה למחסן!! מעדות התובעת לא ניתן להסיק כי השימוש הכפול במחסן הוא שגרם לכך שהיה קולב מונח בכניסה למחסן, בתא המדידה, ויתכן שקולב זה, ככל שגרם לנפילתה, הושאר שם ע"י מי מלקוחות החנות בעת מדידת הבגדים.

אמנם התובעת טענה כי המתקן לאחסון קולבי העץ שהיה בחנות, לא שימש לאיסוף קולבי הפלסטיק ששימשו לאספקת הבגדים לחנות, וכי קולבי הפלסטיק הם שהיו מאוחסנים במחסן (עמ' 7 שורות 23-25), ולכן, לכאורה באם החליקה על קולב פלסטיק, מקורו היה באי הסדר הנטען במחסן. אלא שהתובעת לא ציינה בשום שלב, כי החליקה על קולב פלסטיק דווקא!! מעבר לכך, התובעת לא ביססה טענתה כי שטח המחסן לא אפשר את השימוש הכפול בו בצורה בטיחותית, וגם בהקשר זה, אין ללמוד מעצם נפילת התובעת, גם באם זו נגרמה מקולב שהיה מונח על הרצפה, כי יש לכך קשר כלשהו לגודל המחסן, או להעדר הפרדה בינו לבין המטבחון ששימש את העובדים.

ד. אין ספק כי רצוי ששטח המשמש מטבחון לעובדים לא ישמש גם כמחסן, אולם מכאן ועד למסקנה כי שימוש כפול כזה הינו בגדר יצירת מפגע, הדרך ארוכה. הטענה כי שטח המחסן לא היה מספיק גדול לשני השימושים, או כי הפרדת השטחים כרוכה בהוצאות מינמליות עבור המעביד (אשר פרנסתו מגודל שטחי המכירה ולא האחסון), לא הוכחה בבדל ראיה, ואין מדובר בדברים שהם ב"ידיעה שיפוטית" או שדי בשכל ישר בכדי להסיקם. משכך, גם אין ממש בטענת התובע ת כי השימוש הכפול הופך את המחסן ל"דבר מסוכן" בכדי להצדיק את העברת הנטל לכתפי הנתבעים.

18. מעבר לצורך אוסיף עוד, כי לו הייתי מוצאת שקיימת אחריות כלפי התובעת (לאחר ניכוי אשם תורם משמעותי) הייתי מטילה אחריות זו על הזכיין ולא על הרשת, שכן באם קיימת אחריות לקיום קולב על הרצפה בעת פתיחת החנות בבוקר, הרי שזו מוטלת על הזכיין כמי שאחראי על התפעול היומיומי של החנות, ולא על הרשת.

אמנם נכונה טענת הזכיין כי הרשת היא ה"מחזיקה" במקרקעין מבחינה פורמאלית וכי הסכם ההפעלה מעיד על מעורבות רבה של הרשת בעיצוב החנות, תכנונה, קביעת נהלי עבודה וקיום הדרכות, והוא אף נזקק לאישורה באשר לעובדים שהוא שוכר לחנות, אולם בסופו של דבר, הזכיין הוא שאחראי על ניהול החנות באופן יומיומי, ובאחריותו, באמצעות המנהלת שהוא שכר לחנות, לוודא כי העובדים מבצעים את ההנחיות, לרבות אלו הקשורות לשמירת הסדר והנקיון.

מעדות הנתבע עלה כי היה חסר כל נסיון בניהול ותפעול חנות אופנה, והוא ראה בזכיינות הזדמנות עסקית. אלא שהפעלת החנות, גם כשהיא חלק מרשת, איננה נעשית ללא אחריות לאופן תפעולה, ובנסיבות הענין, לו הייתי מוצאת שהתובעת נפלה בגין החלקה על קולב שהושאר על הרצפה בין המשמרות, הייתי קובעת שהנתבע אחראי לקיום ההנחיות, גם באם אלו ניתנו על ידי הרשת, וזו היתה אחראית בפועל להעברתן לעובדים.

נכון הדבר, שלו היה מוכח כי נפילת התובעת ארעה בשל ליקוי בתכנון החנות (כגון לו היה מוכח שהדבר נובע מהשימוש הכפול במחסן קטן מדי לשני השימושים), הייתי סבורה שיש להטיל לפחות מחצית מהחבות כלפי התובעת על הרשת, אולם דבר זה, כאמור לעיל, לא הוכח.

לאור כל האמור, ובהעדר הוכחה מספקת, בהתאם למאזן ההסתברויות, כי התאונה שארעה לתובעת במהלך עבודתה בחנות נגרמה כתוצאה מהחלקה על קולב שהיה מונח על רצפת המחסן או בכניסה אליו, או כי ליקוי או מפגע אחר בחנות גרמו לנפילתה, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות הענין, ולנוכח הפגיעה הגופנית שהותירה לתובעת נכות, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו סיוון תשע"ו, 02 יולי 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרית ברש
נתבע: רון דוד
שופט :
עורכי דין: