ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ולד סלוצקי :

פסק-דין בתיק ע"פ 5981/15

לפני: כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט א' שהם

המערערת בע"פ 5981/15 והמשיבה בע"פ 7190/15:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב בע"פ 5981/15 והמערער בע"פ 7190/15:
ולד סלוצקי

ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.07.2015 בת"פ 26460-03-15 שניתן על ידי כבוד סגן ה נשיא י' כהן

תאריך הישיבה:
י' בניסן תשע"ו
(18.4.16)

בשם המערערת בע"פ 5981/15 והמשיבה בע"פ 7190/15:
עו"ד תומר סגלוביץ'

בשם המשיב בע"פ 5981/15 והמערער בע"פ 7190/15:
עו"ד גל מוטאי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

פסק-דין

השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור נגד הכרעת הדין מיום 6.7.2015 וערעורים מכאן ומכאן נגד גזר הדין מיום 20.7.2015 של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא י' כהן) בת"פ 26460-03-15.
לשם הנוחות, המערערת בע"פ 5981/15 והמשיבה בע"פ 7190/15 תיקרא להלן: המערערת; והמשיב בע"פ 5981/15 והמערער בע"פ 7190/15 יקרא להלן: המשיב.
במסגרת הכרעת הדין הורשע המשיב, לאחר ניהול הליך הוכחות, בביצוען של העבירות שלהלן: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נהיגת רכב מנועי ללא רישיון נהיגה בר תוקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה) ותקנה 62(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; וגרימת נזק לרכוש, לפי תקנה 21 לתקנות התעבורה, וסעיפים 62, 68 ו-38(2) לפקודת התעבורה.
בגין הרשעתו הושת על המשיב עונש של 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; שישה חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים מיום שחרורו מן המאסר, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נהיגת רכב מנועי ללא רישיון בר תוקף או בזמן פסילה והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; פסילה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 24 חודשים בפועל החל מיום שחרורו מן המאסר; ושישה חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה, למשך שנתיים מיום שחרורו מן המאסר, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב מנועי ללא רישיון נהיגה בר תוקף או נהיגה של רכב מנועי בזמן פסילה.
כתב האישום
1. על פי כתב האישום, ביום 7.3.2015 נהג המשיב במכוניתו (להלן: הרכב) של צעיר בשם ולאד בישורין (להלן: בישורין), אשר ישב במושב הרכב לצדו של המשיב, בעיר מעלות, מבלי שחידש את רישיון הנהיגה שלו מיום 15.8.2005 וחרף העובדה שביום 10.9.2013 נפסל מלנהוג בכלי רכב מנועי למשך 12 חודשים. בהגיעם לכיכר "פז" בעיר מעלות, לא כיבד המשיב את זכות הקדימה במעגל התנועה, שהייתה לשוטר מרדכי אוחנה (להלן: השוטר אוחנה), שבאותה עת היה רכוב על קטנוע. השוטר סימן למשיב לעצור, אך המשיב התעלם מהוראת השוטר, והמשיך בנסיעה. כך, החל להתפתח מרדף שבו השוטר אוחנה, רכוב על קטנוע, רוכב אחרי הרכב הנהוג על ידי המשיב. המרדף אחר המשיב התנהל לאורך מספר רחובות ובמשך פרק זמן לא מבוטל. במהלך המרדף ביצע המשיב עבירות תעבורה שונות ונהג את הרכב בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של נתיב התחבורה וכלי התחבורה ובבטיחותם של הנוסעים והמשתמשים האחרים בנתיב התחבורה, בכוונה לפגוע בנוסעי נתיב התחבורה או בכלי התחבורה ולסכן את בטיחותם; נהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף; נהג ברכב לאחר שנודע לו כי נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, ובעת שהפסילה בתוקפה; עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך; גרם במהלך נהיגתו נזק לרכוש; נהג במהירות שאינה סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה; עקף רכבים אחרים כשהדרך אינה פנויה; לא ציית להוראות שנתן שוטר במדים או לאותות הניתנים על ידי שוטר במדים; נהג את הרכב בניגוד לכיוון התנועה; נהג על פני מדרכות, שלא על מנת לחצותן או להיכנס לחצרים או לצאת מהם; ונהג את הרכב בסמוך למעבר חציה בעת שהולכי רגל חוצים במעבר, ולא איפשר להם להשלים את החציה בבטחה.
הכרעת הדין
2. המשיב הודה כי נהג ללא רישיון נהיגה, הפריע לשוטר בעת מילוי תפקידו, ונהג את הרכב בניגוד לכיוון התנועה, אולם כפר בשאר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בתוך כך טען המשיב כי הרכב היה מעורב בתאונת דרכים ערב קודם לכן, ועל כן לא יכול היה לנסוע במהירות. המשיב הלין כי המשטרה שחררה את הרכב מבלי שבדקה את מצבו, וטען כי כתוצאה ממחדל חקירה זה קופחה הגנתו. עוד טען המשיב כי העובדה שחוקרי המשטרה לא פעלו לאיתור מצלמות האבטחה העירוניות, המותקנות במסלול נסיעתו, ולא איתרו הולכי רגל שהיו עדים למקרה, עולה גם היא לכדי מחדל חקירה שפוגע בהגנתו. בנוסף, טען המשיב כי בישורין לחץ עליו להימלט מהשוטר, בין אם משום שהיה מעורב בעסקי סמים ובין אם משום שחשש שייחקר בעקבות תאונת הדרכים בה היה מעורב הרכב. בסיכומיו, הוסיף המשיב וטען כי פעולותיו חוסות בצל הגנת "הצורך", מאחר שרצה להגיע במהירות לבת זוגו שהייתה מאושפזת בעת ההיא בבית החולים בנהריה.
3. תחילה, קבע בית המשפט המחוזי כי טענת הצורך שטען המשיב היא בבחינת טענת סרק. נקבע כי הגם שבת זוגו של המשיב אכן הייתה מאושפזת בבית החולים בנהריה, לא נשקפה לה כל סכנה שחייבה את המשיב לעבור את העבירות שעבר כדי "להצילה". לאחר מכן, פנה בית המשפט לבחינת עדותו של השוטר אוחנה. בית המשפט קבע כי מדובר בעדות מרכזית הראויה לאמון מלא. עוד נקבע כי השוטר אוחנה תיאר באופן מלא ואובייקטיבי את האירועים שאירעו, המאששים את עובדות כתב האישום, מבלי שניסה להעצימם או להאשים את המשיב באשמות שווא. בנוסף, בית המשפט עמד על עדותו של בישורין וקבע כי עדותו אמינה ותומכת בגרסתו של השוטר אוחנה ומשתלבת עמה. לעומת זאת, נקבע כי עדותו של המשיב אינה אמינה. בית המשפט קבע כי המשיב הודה כי ידע שרוכב הקטנוע הרודף אחריו הוא שוטר וכי אם יעצור את המכונית ייעצר, משום שנהג ללא רישיון נהיגה. כן נקבע כי המשיב החליט לברוח מהשוטר, ועשה כל שביכולתו להוציא מטרה זו אל הפועל, משום שרצה לבקר באותו יום את בת זוגו, שהייתה מאושפזת בבית החולים וכי במהלך המרדף, ביצע שורה של עבירות תעבורה, כמתואר בכתב האישום, וכפי שעולה מעדותו של השוטר אוחנה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות המשיב בדבר מחדלי החקירה, זאת לאחר שבחן כל אחד מהם לגופו.
4. בית המשפט המחוזי קבע כי מחומר הראיות עולה כי המשיב נהג ברכב פרק זמן לא מבוטל, בצורה פראית ומסוכנת, ותוך כדי נהיגתו ביצע רצף של עבירות תעבורה, שבחלקן אף הודה. נקבע כי במהלך המרדף סיכן המשיב את חייהם של נהגים אחרים ושל הולכי רגל, וכן סיכן את חייו של בישורין. בנוסף, נקבע כי נהיגתו הפראית של המשיב מעידה כי היה ער לכך שקיימת אפשרות קרובה לוודאי שהוא מסכן את המשתמשים בכביש. עוד נקבע כי אין מחלוקת כי המשיב נהג במכוניתו של בישורין מבלי שהיה לו רישיון נהיגה. כן נקבע כי המשיב גרם נזק למכוניתו של בישורין. נוכח האמור, הרשיע בית המשפט את המשיב בביצוע העבירות המצוינות ברישא. עם זאת בית המשפט זיכה את המשיב מהעבירות של נהיגה במהירות שאינה סבירה; עקיפה בדרך שאינה פנויה; נסיעה נגד כיוון התנועה; נסיעה על המדרכה או על שולי הדרך; ואי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר החציה. נקבע כי עבירות אלה "נבלעות" בתוך העבירות בהן הורשע המשיב וכי הרשעתו בהן תעלה לכדי כפל הרשעה.
5. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי לכאורה היה על המשיב להפקיד את רישיונו שפקע כבר בשמונה הזדמנויות קודמות, החל מתאריך 15.2.2005. אולם נקבע כי דרישת המערערת, כי עונש הפסילה שהוטל על המשיב ביום 11.9.2013 יתחיל להימנות רק אם וכאשר יפקיד את רישיון הנהיגה שלו שפקע בשנת 2005, יש בה מידה לא מבוטלת של התעמרות בו. על כן, קבע בית המשפט כי יש למנות את עונש הפסילה שהוטל על המשיב החל מיום 11.9.2013. נוכח כך, קבע בית המשפט כי במועד האירועים המתוארים בכתב האישום המשיב לא נהג בזמן פסילה.
הטיעונים לעונש וגזר הדין
6. המערערת עמדה על חומרת העבירות שביצע המשיב; על הצורך להילחם בתאונות הדרכים; ועל הצורך להעניש בחומרה את האנשים הנמלטים משוטרים תוך כדי נהיגה שלוחת רסן ויצירת סיכון ממשי לעוברי הדרך. המערערת הגישה את גיליון ההרשעות הקודמות של המשיב, בעבירות תעבורה, בו תועדו 37 הרשעות קודמות לחובתו. לטענת המערערת, התנהגותו של המשיב מלמדת על זלזול בחוק ועל אדישות לאפשרות הפגיעה בחיי אדם. נוכח כך, טענה המערערת כי על מתחם העונש בנסיבות המקרה דנן לעמוד על בין שלוש לחמש שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.
7. המשיב חזר על גרסתו, לפיה מיהר לבקר את בת זוגו בבית החולים, וטען כי לאחר שקיים את הבטחתו לבת זוגו, והגיע לבית החולים עם ילדיה, התייצב במשטרה מיוזמתו. בנוסף, המשיב טען כי הוא נתון להטרדות חוזרות ונשנות מצד משטרת מעלות. זאת ועוד, המשיב ביקש לזקוף לזכותו את כך שלטענתו ויתר על קריירה בעולם הספורט בחו"ל כדי לקיים את חובתו האזרחית ולשרת שירות חובה בצה"ל. נוכח האמור, עתר המשיב לעונש מאסר אותו יוכל לרצות על דרך של עבודות שירות.
8. בית המשפט המחוזי קבע כי מעשיו של המשיב מתגבשים לכדי אירוע אחד, בעטיו יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכל העבירות בהן הורשע. נקבע כי עבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, היא עבירה חמורה, שהעונש המרבי הקצוב לצדה הוא 20 שנות מאסר. בית המשפט סקר שורה של מקרים בהם הורשעו נאשמים בביצוע עבירה זו, וקבע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות המקרה נע בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט עמד על עברו המכביד של המשיב בעבירות תעבורה (לרבות מספר פעמים בהן נתפס כשהוא נוהג ברכב לאחר שרישיון הנהיגה שלו פקע) ועל נהיגתו המסוכנת ביום האירוע. לצד זאת, זקף בית המשפט לזכותו של המשיב את נסיבותיו האישיות ואת עדויות האופי החיוביות שנשמעו בעניינו, וכן את הקרבת הקריירה שלו כספורטאי מצטיין בחו"ל לטובת שירות חובה בצה"ל. בהתאם לכך, השית בית המשפט על המשיב את העונשים המצוינים לעיל.
טענות הצדדים בערעור
9. אשר לערעור נגד הכרעת הדין; המערערת – באמצעות בא כוחה, עו"ד תומר סגלוביץ – ממקדת את טיעוניה נגד ההחלטה לזכות את המשיב מביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה. לטענתה, נוכח סעיפים 67 ו-42 לפקודת התעבורה ובהתאם לתקנה 557 לתקנות התעבורה, המשיב טרם החל בריצוי יתר פסילות רישיון הנהיגה שלו העומדות לחובתו. לדבריה, קביעת בית המשפט המחוזי "מוחקת" למעשה את יתר פסילותיו של המשיב וזוקפת לחובתו רק את הפסילה האחרונה שנקבעה במסגרת גזר הדין. לטענת המערערת, קביעה זו סותרת את הדין והיא בבחינת תמריץ לנהגים עבריינים, שרישיונם נפסל, שלא להפקידו כנדרש. המערערת מדגישה כי טענתה מתחדדת נוכח עברו התעבורתי המכביד של המשיב, וכן בשים לב לכך שלחובתו הרשעה בעבירה של נהיגה באור אדום מיום 6.6.2014, אשר בוצעה לאחר פסילת רישיונו האחרונה.
10. אשר לערעור נגד גזר הדין; טוענת המערערת כי מתחם העונש שאימץ בית המשפט המחוזי נמוך יתר על המידה בנסיבות העניין ובהשוואה למתחמי ענישה שנקבעו במסגרת מקרים דומים. המערערת שבה וטוענת כי יש לקבוע את מתחם העונש לו טענה לפני בית המשפט (קרי, בין שלוש לחמש שנות מאסר בפועל). כן טוענת המערערת כי היה וערעורה על הכרעת הדין יתקבל, יש בכך כדי להגדיל את מתחם הענישה בהתאם. בנוסף, טוענת המערערת כי לשיטתה יש למקם את עונשו של המשיב באמצע המתחם המוצע על ידה, שכן לא מתקיים בעניינו שיקול המצדיק הקלה עמו בנסיבות המקרה.
11. המשיב, שערעורו מופנה נגד גזר הדין בלבד, טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד גל מוטאי – כי שגה בית המשפט המחוזי בהשיתו עליו עונש מאסר בפועל חמור יתר על המידה, שעה שלא גרם נזק של ממש וכאשר רמת סיכון חיי אדם המשתקפת במעשיו הינה ברף הנמוך. לשיטתו, בנסיבות אלה חרג בית המשפט לחומרה מרמת הענישה הנוהגת והראויה. בנוסף, טוען המשיב כי בית המשפט לא לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות, מאחר שלחלקן כלל לא נחשף, שעה שלא נערך תסקיר בעניינו, כפי שלטענתו נדרש היה לעשות.
דיון והכרעה
12. לאחר שעיינתי בהודעות הערעור על נספחיהן ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפנינו, סבורני כי דין ערעור המערערת, הן כנגד הכרעת הדין והן נגד גזר הדין – להתקבל; וכי דין ערעור המשיב נגד גזר הדין – להידחות. זאת, כפי שיפורט להלן.
הערעור נגד הכרעת הדין
13. למערערת טענה נקודתית במסגרת חלק זה של ערעורה. לטענתה, קביעת בית המשפט המחוזי כי במועד האירועים המתוארים בכתב האישום לא נהג המשיב בזמן פסילה, חורגת מלשון החוק ואינה עולה בקנה אחד עם תכליתו. סבורני כי הדין עם המערערת בעניין זה. סעיף 42 לפקודת התעבורה, שעניינו בפסילת רישיון נהיגה וחישוב תקופתה, קובע כדלקמן:
"42. (א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.
(ב) הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.
(ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין –
(1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה [ההדגשה שלי – י.ד.];
(2) תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור."

עינינו הרואות כי סעיף 42 לפקודת התעבורה יוצר הבחנה בין מועד תחולת פסילת הרישיון לבין מועד תחילת מניין תקופת פסילת הרישיון. סעיף 42(א) קובע כי תחולת פסילת הרישיון "תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". לצד זאת, סעיף 42(ג) מסייג את מועד תחילת מניין תקופת הפסילה, בקׂבעו כי חישוב תקופה זו לא יכלול את התקופה שחלפה עד להפקדת רישיון הנהיגה וכן את התקופה שבה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל. יצוין, כי תקנה 557 לתקנות התעבורה, שכותרתה היא "רישיון שפקע תוקפו, שהומצא לרשות או שאבד", מסדירה את חובת ההמצאה המוטלת על בעל רישיון שהודע לו על פסילת רישיונו. בית משפט זה קבע בעבר, בהתייחס להוראת סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה, כי:
"העולה מכל האמור הוא, שסעיף 42(ג) לפקודה קבע עיקרון אחריו אין מהרהרים, ולפיו התקופה שחלפה מיום גזר-הדין ועד למסירת הרישיון לרשות המוסכמת, לא תבוא במניין תקופת הפסילה" [ראו: רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (6.10.2005) (להלן: עניין ביטון)].


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ולד סלוצקי
שופט :
עורכי דין: