ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הוצאת עיתון הארץ בע"מ נגד אורנה פרייזר :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המערערים: 1. הוצאת עיתון הארץ בע"מ
2. חנוך מרמרי
3. נחמיה שטרסלר
4. לילך סיגן

נגד

המשיבות: 1. אורנה פרייזר
2. פרייזר תקשורת בע"מ

ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום בתל-אביב-יפו, בת.א. 69171/98,
בש"א 114610/00, מיום 2.8.2000, שניתן
על ידי כבוד השופט צבי כספי

בשם המערערים: עו"ד שלמה ליבליך; עו"ד שירה בריק

בשם המשיבות: עו"ד קרן ארז-ליבוביץ; עו"ד ארנון גיצלטר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' כספי) מיום 2.8.00, שלא לפסול את עצמו מלדון בת.א. 69171/98.

1. המשיבות הגישו תביעת לשון הרע כנגד המוציאה לאור של עיתון הארץ ונושאי תפקידים בה ובעיתון (להלן: המערערים). לטענת המערערים, ביום 12.4.00 במהלך ישיבת קדם משפט, התבטא בית המשפט בדרך המצדיקה את פסילתו. כך, טוענים המערערים, כי כאשר הקריא את שמה של חברת הנהלת קבוצת ה"ארץ" אל הפרוטוקול, התבטא ואמר בנימת בוז: "חברת הנהלת קבוצת הארץ או מה שזה לא יהיה". כמו כן, במהלך הדיון אמר בית המשפט, לטענת המערערים, "מה מעניין את העיתון? את העיתון מעניין רק כסף. רק כסף". התבטאויות אלה מעידות, לשיטתם, על זלזול. כמו כן, אמירתו של בית המשפט, כי את העיתון מעניין רק כסף מהווה, לפי הטענה, ראיה לקיומה של דעה קדומה של בית המשפט. זאת בדיון שבו נידונה שאלה של לשון הרע והגנת הפרטיות - עילות בהן נדרשת בחינת אמות המידה בהן נוהג העיתון. כך לדוגמה, אמירה מעין זאת, סוגרת את דלת המערערים מלטעון הגנה של פרסום בתום-לב. במהלך הדיון בקדם המשפט הציע בית המשפט למערערים לקיים את הדיון לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. לטענת המערערים, הפעיל הוא עליהם לחץ כבד לקיים את ההליך כאמור, ואף איים עליהם בהוצאות כבדות על ניהול הליכי סרק, תוך ציון הסכומים שהוא נוהג לפסוק במקרים דומים.

2. עוד טענו המערערים בבקשת הפסילה כי בית המשפט מתערב בדיון האדברסרי ופועל לטובתן של המשיבות. כך לדוגמה, הקריא הוא אל תוך הפרוטוקול בקשה להארכת מועד להגשת תגובה, כאילו נתבקשה היא על ידי המשיבות, הגם שלא נתבקשה כלל. עוד נטען, כי בית המשפט מתעלם מהבקשות שהגישו המערערים - בקשה לדחיית התביעה על הסף, ובקשה לגילוי מסמכים. כמו כן, נטען כי בית המשפט הורה על פיצול הדיון - בשאלת האחריות ובשאלת הנזק - מבלי שניתן למערערים לטעון כנגד הפיצול. זאת למרות בקשותיהם החוזרות ונשנות בעניין זה. גם בכך, טוענים המערערים, יש להעיד על נעילת דעתו של בית המשפט. מהצטברות הדברים עולה לדעת המערערים כי מתגבש חשש ממשי לכך שבית המשפט לוקה במשוא פנים בניהול המשפט.

3. המשיבות, בתגובתן לבקשת הפסילה, טענו כי דין הבקשה להידחות. לטענתן, כל מטרתה של בקשה זו, כמו גם בקשות אחרות שהגישו המערערים, היא לדחות את התקדמות הדיון. לדבריהן, אין בדברי בית המשפט, כדי להעיד על משוא פנים בניהול המשפט. כל שעשה בית המשפט, עשה לייעול הדיון, ומטעם זה, אין מקום לפסילתו.

4. בית המשפט בהחלטתו מיום 2.8.00 דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי הבקשה היא בקשת סרק. לעניין טענתם של המערערים, בנוגע להחלטתו על פיצול הדיון, קבע בית המשפט, כי כדין פעל כאשר הורה על פיצול הדיון. הבקשה לטעון בעניין זה, קבע בית המשפט, מקורה ב"חוסר ידע או מרצון... לטעון טיעוני סרק". לעניין הבקשה להארכת מועד, קבע בית המשפט כי עסקינן בעניין דיוני, שאין בו עילה לפסילתו של בית המשפט. כמו כן, ניתנה הארכת מועד להגשת טיעונים גם מטעם המערערות - והכל כדי להביא לייעול הדיון, ולהביא בפני בית המשפט את כל המידע הנדרש להכרעה. לעניין ההתבטאויות השונות המוזכרות בבקשת הפסילה, קבע בית המשפט כי היה על המערערים לבקש בקשה לתיקון פרוטוקול. גם אם היה רואה בבקשת הפסילה בקשה לתיקון כאמור, היתה בקשה זו לוקה בשיהוי. מטעם זה לא ניתן להתייחס לדברים שלכאורה אמר. לפיכך קבע בית המשפט כי המערערים לא הראו עילה לפסילתו של בית המשפט, ודחה את הבקשה. בנוסף הטיל בית המשפט על המערערות לשלם את הוצאות המשיבות בסך של 3,000 ש"ח. כן הוטלו הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח.

5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים חוזרים על טענותיהם בבקשת הפסילה ומוסיפים כי מהחלטת בית המשפט בבקשת הפסילה, עולה כי זה לוקה במשוא פנים. ראשית, ההחלטה מתעלמת מטענת המערערים לגבי אמירותיו של בית המשפט כי את העיתון מעניין רק כסף. שנית, בית המשפט התבטא בהחלטתו - כפי שמעיד הוא על עצמו - בבוטות יוצאת דופן. שלישית, פסק הוא למערערים הוצאות גבוהות. רביעית, התבטאויותיו בבקשת הפסילה, על פיהן כל טעמה של בקשת הפסילה היא להטיל מורא על בית המשפט, גם בהן יש להוות עילה לפסילה. חמישית, התבטא בית המשפט בהחלטתו בצורה מזלזלת. כך אמר על נציגת המערערים כי "אין לי אלא לברך אותה על זכרונה המופלג ויכולתה לקלוט פרטים כה רבים במהלך רגעי אחד...". כך אמר שידון בעניין לפי שיקול דעתו "בין שהיא [נציגת המערערים] מהארץ ובין שהיא ממאדים". שישית, לעניין פיצול הדיון, טוענים המערערים כי לא ניתנה להם כלל אפשרות לטעון כנגד הפיצול. גם אם יש הלכה בעניין זה, אין בכך כדי למנוע מהמערערים לטעון כי יש לאבחנה במקרה דנן. גם בכל אלה, טוענים המערערים, יש מקום לפסילתו של בית המשפט. המשיבות בתגובתן חוזרות על טענותיהן בתגובה לבקשת הפסילה ומוסיפות כי יש לדחות את הערעור גם מהטעם שבקשת הפסילה הוגשה בשיהוי, שכן הבקשה הוגשה מעל לחודש ימים לאחר הדיון שעל בסיסו נטענה טענת הפסילה.

6. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. ראשית, הצעתו של בית המשפט לקיים את הדיון לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, ולהביא את הצדדים לכדי פשרה, כמו גם נסיונות השכנוע שהפעיל על המערערים, הן פעולות בגדר סמכותו של שופט במהלך קדם משפט (ראו תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). פסקנו לא אחת, כי -

"דבר שבשיגרה הוא כי שופט מנסה להביא את הצדדים לעמק השווה תוך פשרה בתיק הנדון. בנסיונות כאמור מצד בית המשפט - לכשעצמם - אין משום עילה לפסילתו של השופט (ראו: רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' סמיר עבדל ראזק, פ"ד מד(3) 750, 761; ע"א 5054/96 דחלה נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם); ע"א 8191/99 שי נ' בלומנפלד (לא פורסם); ע"א 4520/00 לאופר נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית (לא פורסם); ע"א 7374/00 ולדימיר אקרמן נ' נחמה קיטאי (לא פורסם)).

7. טענותיהם האחרות של המערערים, הן טענות כנגד החלטות דיוניות בעיקרן ובאשר לדרך בה מנוהל ההליך. טענות אלה יש לתקוף - על פי סדרי הדין - בדרך של ערעור. הלכה היא כי אין בטענות דיונית מעין אלה לכשעצמן (ואין אני מביע דעה או מכריע בצדקת ההחלטות האמורות), גם אם המדובר בשורה של החלטות, כדי לבסס עילה לפסילתו של שופט (ראו לדוגמה: ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"א 2175/00 אברהם כהן נ' עירית חדרה (טרם פורסם); ע"א 1149/00 אלון נ' דולב (טרם פורסם)).

8. גם בהתבטאויותיו של בית המשפט נשוא בקשת הפסלות - גם אם ניתן היה להימנע מהן - לא מצאתי חשש ממשי לכך שדעתו של בית המשפט "ננעלה", ולא ישמע בלב פתוח את טענות המערערת. באשר להתבטאויות בית המשפט בהחלטת הפסלות, הרי שגם אם לשיטתם של המערערים יוצרות התבטאויות אלו עילת פסלות עצמאית או מצטברת, המקום להעלות טענותיהם אלה הוא במסגרת בקשת פסלות חדשה. איני רואה מקום לכך שערכאת הערעור היא שתידרש לטענות אלה לראשונה.

לפיכך אני מורה על דחייתו של הערעור.

ניתן היום, כ"ד בתשרי התשס"א (23.10.2000).

א

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00060050.A01/דז/


מעורבים
תובע: הוצאת עיתון הארץ בע"מ
נתבע: אורנה פרייזר
שופט :
עורכי דין: