ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ביטוח חקלאי נגד מכוניות אור :

בפני כבוד ה שופט זכריה ימיני

תובעים

ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

נגד

נתבעים

מכוניות אור - דן בע"מ

פסק דין

התובעת שילמה למבוטח שלה תגמולי ביטוח בגין שריפת רכבו בשריפה שפרצה בחצרי הנתבעת. התובעת תובעת מאת הנתבעת את השבת הכספים ששילמה למבוטח.

כללי:
בעלי הדין:
התובעת היא תאגיד העוסק בעסקי ביטוח, ובין היתר מבטח כלי רכב בביטוח רכוש-מקיף;

הנתבעת היא חברה אשר בבעלותה מוסך ששטחו כ- 300 מ"ר לטיפול בכלי רכב ומגרש לפירוק חלקים מכלי רכב שנפגעו בתאונה, ובין היתר, עוסקת החלפת מנועים לכלי רכב ( להלן-"המוסך"), במפעלה הנמצא בשטחים החקלאיים של כפר-קאסם בשטח בקרבת כביש מס' 5 וכביש מס' 6, ואשר משתרע על פני 7,200 מ"ר ( להלן-"המפעל").

האירועים שקדמו לתביעה:
במחצית הראשונה של שנת 2013 היה מר חיים חמילה ( להלן-"המבוטח") הבעלים של רכב פרטי מסוג ניסן קשקאי מס' רישוי 3947963 ( להלן-"הרכב"). התובעת ביטחה בביטוח מקיף את השימוש ברכב לתקופה שמיום 1.10.12 ועד ליום 30.9.13.

ביום 15.4.13 או בסמוך לכך הכניס המבוטח את הרכב למוסך של הנתבעת לצורך החלפת מנוע לרכב. ביום 19.4.13 בלילה שבין ששי לשבת, עת היה הרכב במוסך, הציתו אלמונים אש במפעלה של הנתבעת, האש התפשטה לתוך המוסך והרכב נשרף כליל. הרכב הוכרז כאבדן כללי, ללא יכולת לניצול שרידים, והתובעת שילמה למבוטח 6.6.13 תגמולי ביטוח בסך 71,574 ₪ בהתאם לחבותה על פי פוליסת הביטוח.

מסרט מצלמות האבטחה שהיו במפעל עולה שביום 19.4.13 שעה 20:53 שני אלמונים חדרו מהחלק העורפי של המפעל, עלו על החומה המקיפה את המפעל, שפכו חומר דליק בשני מוקדים הסמוכים לשני על מכוניות שהיו בחצר המפעל והציתו אש בשני המוקדים. מדו"ח כיבוי אש ומחוות דעת חוקר השריפות של רשות הכבאות עולה שתחנת הכיבוי בפתח תקוה קיבלה את ההודעה על השריפה בשעה 22:02, רכב הכיבוי הראשון הגיע למפעל בשעה 22:15. כבאי תחנת פתח תקוה נאלצו להזמין כבאיות מתחנות איילון, אשקלון, בני ברק, השרון, חולון, נתניה, ראשון לציון, רחובות, רמת גן ותל-אביב, ובסה"כ השתתפו בכיבוי השריפה 25 צוותי כיבוי. צוותי הכיבוי נתקלו בבעיות של הספקת מים לכיבוי האש בגלל חוסר בברזי כיבוי, למפעל לא היה אישור כבאות ולנתבעת לא היה ביטוח.

טענות הצדדים:
לאחר שהתובעת שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח וושילמה את שכר טרחת שמאי הרכב שבדק את הנזק לרכב, תובעת היא מהנתבעת את השבת תגמולי הביטוח ושכ"ט ששילמה לשמאי הרכב, לאחר שיערוכם ליום הגשת התביעה, בסכום כולל של 72,704 ₪. התובעת טוענת של הנתבעת לשלם לה את סכום התביעה מהסיבות כדלקמן:
הנתבעת הינה קבלן, ועליה לשמור את הרכב על פי חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 ועל פי חוק השומרים, תשכ"ז-1968;
הנתבעת התרשלה כלפי המבוטח, ובעקבות כך כלפי התובעת, בהתאם לפרטי הרשלנות המפורטים בכתב התביעה;
על הנתבעת הנטל שלא התרשלה בהתאם להוראות חוק חוזה קבלנות, בהתאם להוראות חוק השומרים ובהתאם להוראות סעיף 39 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש].

טוענת הנתבעת שיש לדחות את התביעה כנגדה מהסיבות כדלקמן:
לפני פרוץ השריפה נדרש המבוטח לבוא ולקחת את הרכב, אך לא עשה כן;
הנתבעת לא התרשלה כלל, שכן היא הציבה שומר שישמור את המפעל, היו לה מערכת מצלמות מסביב למפעל, הייתה לה מערכת כיבוי אש טובה יותר משל מכבי אש, והרכב היה בתוך המוסך כשדלתות המוסך נעולות.

העדויות:
מטעם התובעת העידו המבוטח, גב' סיוון מזור פקידת שירות מטעם התובע, והחוקר מרדכי נחושתן אשר חקר את אירוע השריפה מטעם התובעת. עדים אלו הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על תצהיריהם חקירה שכנגד. על עדויות אלו אעמוד ככל שיידרש לצורך מתן פסק הדין.

מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת מר אפרים אשכנזי, מר יאיר דרור עובד הנתבעת אשר שוחח עם המבוטח אודות קבלת הרכב לאחר החלפת המנוע, והשומר מר עיסא אמין. עדים אלו הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו חקירה שכנגד. על עדויות אלו אעמוד ככל יידרש למתן פסק הדין.

לאחר תום שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:
נטל הראיה:
מאחר והתובעת תובעת מכוח זכות התחלוף ( סוברוגציה), אזי יכולה היא לטעון את הטענות החוזיות שיכול היה המבוטח לטעון כלפי הנתבעת.

התובעת טוענת שעל הנתבעת מוטל נטל הראיה. במישור דיני החוזים מסתמכת התובעת על הוראות חוק חוזה קבלנות וחוק השומרים, ובמישור דיני הנזיקין מסתמכת התובעת על סעיף 39 לחוק החוזים.

סעיף 6( ב)(1) לחוק חוזה קבלנות קובע כי אם אבד או ניזוק הנכס בעודו בידי הקבלן, אחראי הקבלן לענין חוק השומרים כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפילה למטרה העיקרית של החזקתו.

סעיף 2( ב) לחוק השומרים קובע כי:
"שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה יכול לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו."

לאור הוראות אלו של חוק חוזה קבלנות וחוק השומרים, משהוכיחה התובעת שהרכב היה בחזקת הנתבעת לצורך החלפת מנוע לרכב וכי הרכב נשרף בעודו בחזקתה, עבר לנתבעת נטל הראיה להוכיח כי השריפה נגרמה עקב נסיבות שלא היה עליה לחזותן מראש ולא הייתה יכולה למנוע את תוצאותיהן.

במישור דיני הנזיקין מסתמכת התובעת על הוראות סעיף 39 לפקודת הנזיקין להעברת נטל הראיה. וכך קובע סעיף 39 הנ"ל:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה."
(ההדגשות שלי - י.ז.)
מאחר וידוע שאלמונים גרמו להצתה בזדון, אזי על הנתבעת מוטל נטל הראיה שלא התרשלה בכל הנוגע להתפשטות האש.

מניעת התפשטות האש:
חוסר אישור כיבוי אש ומערכת כיבי אש המתאימה לציוד כיבו האש של מכבי אש:
לנתבעת לא היה אישור כיבוי אש לעסקיה שבמפעל. מהעדר אישור זה נובע שלנתבעת לא היה רישיון עסק על פי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968. סעיף 1(7) לחוק רישוי עסקים קובע כי אחת ממטרות חוק רישוי עסקים הוא להבטיח קיום דינים הנוגעים לכבאות.

מחוות דעת חוקר השריפות עולה כי בעת שהגיעו צוותי הכיבוי היו בעיות של הספקת מים בגלל חוסר בברזי כיבוי. משמע מכך שאילו היה לנתבעת אישור כיבוי אש, היו מספיק ברזי כיבוי שצוותי הכיבוי יכלו להשתמש בהם. תוצאה בלתי נמנעת מחוסר ברזי כיבוי היא הימשכות פעולות הכיבוי, וממילא גרימת זמן ארוך יותר בה בערה השריפה והתפשטה לה.

טוען מר אשכנזי כי הייתה לו מערכת כיבוי אש טובה יותר משל מכבי אש. אין בידי לקבל טענה זו מהסיבות כדלקמן:
מר אשכנזי לא הגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה אשר יחווה דעתו על מערכת כיבוי האש שהייתה במפעל;
משמעות אישור כיבוי אש למפעל היא שבמפעל יש את מכשירי הכיבוי והתקני הכיבוי על פי דרישת מכבי אש שבדרך כלל מתאימים לציוד אתו מגיעים צוותי הכיבוי בעת פריצת שריפה. בעת שמגיעים צוותי הכיבוי לכיבוי שריפה הם יודעים מה הציוד והתקני הכיבוי המצויים במקום, והם יכולים להשתמש בהם בעת שהם מגיע למקום לצורך כיבוי שריפה;
גם אילו הייתה מערכת כיבוי אש מעין זו שטוענת לה הנתבעת , היה על הנתבעת להוכיח שמערכת הכיבוי שבמפעל יכולה לשמש גם את מערך הכיבוי ומכשירי הכיבוי של מכבי אש, שאם לא כן, אין כל תועלת במערכת זו אם מכבי אש לא יכולים לעשות בה שימוש עם הציוד איתו באים הכבאים.

הזמן שחלף מפרוץ השריפה ועד להודעה למכבי אש:
מסרט מצלמות האבטחה שצורף לתיק בית המשפט עולה שההצתה הייתה ביום 19.4.13 בשעה 20:53 . מדו"ח כיבוי אש עולה שההודעה למכבי אש הייתה בשעה 22:02, כשעה ו-9 דקות לאחר פרוץ השריפה. אילו היה השומר של הנתבעת שומר כיאות, היה צריך להבחין בשריפה מיד עם ההצתה, שכן הצתה מעין זו יוצרת אור, חום, עשן וריח. לא מצאתי בעדויות הנתבעת כל הסבר לשאלה מדוע חלף זמן כה רב מאז ההצתה ועד להודעה למכבי אש על השריפה. במהלך שעה ו-9 דקות השריפה התפשטה על פני שטח נרחב של המפעל וחדרה למוסך, וכתוצאה מכך נאלצו מכבי אש לעמול קשה במשך כשעתיים עם 25 צוותי כיבוי על מנת לכבות את השריפה. מאחר ומכבי אש הגיעו למפעל כ- 13 דקות לאחר ההודעה על השריפה, יש להניח במידה רבה של סבירות שאילו השומר היה מודיע למכבי אש על השריפה בסמוך להצתה, האש לא הייתה מתפשטת לשטחים נרחבים מהמפעל, לא הייתה מגיעה למוסך, ומכבי אש היו מכבים את השריפה בזמן קצר יותר ובכוחות מעטים יותר.

לסיכום שאלת נטל הראיה:
לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בנסיבות העניין על פי חוק החוזה קבלנות, על פי חוק השומרים ועל פי פקודת הנזיקין .

הודעה למבוטח לקחת הרכב:
סעיף 6( א) לחוק חוזה קבלנות קובע כדלקמן:
"נעשו המלאכה או השירות בנכס בידי הקבלן, חייב המזמין לקבלו במועד שהוסכם עליו, ובאין הסכם - תוך זמן סביר לאחר שהקבלן הודיע לו שגמר המלאכה או השירות."

טוענת הנתבעת כי כבר ביום חמישי בשבוע, 18.4.13, הודיעה למבוטח שסיימה את מלאכת החלפת המנוע, וכי הוא יכול לבוא ולקחת את הרכב, אך הוא אמר שיגיע למחרת, ביום ו', כדי לקחת את הרכב. מאחר והמבוטח לא הגיע ביום ו' לקחת את הרכב, התקשרה אליו בשנית ושאלה מדוע לא בא לקחת הרכב, והוא השיב כי אינו יכול להגיע, וכי יגיע ביום א' לקחת הרכב. . להוכחת טענתה זו העידה הנתבעת את מר יאיר דרור עובד הנתבעת.

בתשובה לטענה זו טוען המבוטח כי הוא ביקש לבוא לקחת את הרכב כמה שיותר מוקדם, אך מר דרור אמר לו שהתיקון יסתיים ביום חמישי בשבוע או ביום ששי, והוא יכול לבוא לקחת הרכב ביום ראשון שלאחר השבת.

סבור אני שיש להעדיף את גרסת המבוטח על פני גרסת הנתבעת מהסיבות כדלקמן:
בסעיף 6 לתצהירו הצהיר מר דרור כי אמר למבוטח שעדיף שיגיע לקחת את הרכב ביום ששי 19.4.13, וזאת על מנת לעשות שיפור ברכב;
המבוטח הצהיר בסעיף 5 לתצהירו כי סיכם עם מר דרור שיגיע ביום ראשון לקחת הרכב, כי לא בטוח שהרכב יהיה מוכן ביום ששי;
לדו"ח החקירה של החוקר צורפה תמונה בה רואים את הרכב נמצא על הליפט במוסך, כאשר ליפט מצוי למטה, דבר המעיד שהטיפול ברכב טרם הסתיים.

לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבעת שהמבוטח נדרש לקחת הרכב ביום ששי אך לא הגיע לקחתו. גם אם המבוטח היה מגיע ביום ראשון לקחת הרכב, היה זה בתחום הזמן הסביר, בהתחשב בעובדה שיום ששי הוא חצי יום עבודה, שצריך לעשות בו סידורים רבים.

הוכחת הנזק:
התובעת הוכיחה את פוליסת הביטוח, את חבותה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח, את התשלומים למבוטח ולשמאי.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן:
את הסך 72,704 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (15.1.14) ועד ליום התשלום בפועל;
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ו, 30 יוני 2016, במעמד עו"ד שרפי ב"כ התובעת ובהעדר ב"כ הנתבעת.


מעורבים
תובע: ביטוח חקלאי
נתבע: מכוניות אור
שופט :
עורכי דין: