ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יגאל כהן נגד יעקב יניב גזיאל :

בפני כבוד הרשמת הבכירה - יפעת אונגר ביטון

התובע (המשיב)

יגאל כהן
ע"י ב"כ עו"ד דרוקמן

נגד

הנתבע (המבקש)

יעקב יניב גזיאל
ע"י ב"כ עו"ד קריטנשטיין

החלטה

המשיב אוחז בשטר חוב חתום על ידי המבקש, על סך 975,000 ₪.
אין מחלוקת בין הצדדים, וכך גם עולה מהשטר עצמו, כי השטר ניתן במסגרת ובכפוף להסכם שנערך ונחתם ביניהם ביום 01.04.2012.

בתמצית, טענות המבקש בהתנגדותו הינן כדלקמן:

  1. המשיב הלווה למבקש 350,000 ₪, החל בשנת 2010 ועד ליום 03.01.2012, אז סוכם כי סכום זה יחזיר המבקש למשיב עד ליום 20.04.2012. המבקש טוען שבאותה העת דרש המשיב ריבית אסטרונומית בסך 250,000 ₪, נוסף על הסך הנ"ל.
  2. לפני מועד הפרעון בהתאם להסכם הנ"ל, נערך בין הצדדים הסכם הלוואה אחר, שנועד להסדיר את החזר ההלוואה, הוא ההסכם דנא. המבקש טוען כי בהסכם השני המשיב ויתר על הריבית הנ"ל, שלא היה לה זכר בהסכם הראשון.

עוד הוא טוען, כי חתם על ההסכם השני ביום 01.04.2012, כאשר היה נתון במצב נפשי וכלכלי קשה, מתוך הסתמכות על טענת המשיב כי העביר את מלוא סכום ההלוואה למבקש ו/או לחברת גזיאל, מבלי שבדק את הדברים ומבלי שהייתה לו היכולת לבדוק אותם.
3. המבקש מאשר בהתנגדותו, שקיבל מהמשיב בכל התקופה הרלוונטית לשני ההסכמים, סך של 575,000 ₪. המבקש טוען בהתנגדותו: "הצעתי לא אחת למשיב את הסך של 575,000 ₪ לסילוק סופי ומוחלט, אלא שהאחרון דחה אותי בכחש בטענה שמגיע לו הסכום הנקוב בשטר בתוספת ריבית והצמדה, אשר על כן ע"פ סעיפים 6 ו-9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, יש לחייבני לשלם רק את סכום הקרן שקיבלתי בסך 575,000 ₪".
4. באופן סותר להודיה הנ"ל, טוען המבקש שיש לקזז מכל חוב שלו כלפי המשיב, שווי דמי שכירות, בתקופה בה שהה המשיב בדירה לאחר ביטול ההסכם. ודוק, על פי ההסכם הראשון נקבע שהמשיב יפנה דירת דופלקס ברחוב סוקולוב 35 בנתניה בתאריך 30.04.2012 . ברם, מצאתי התייחסות למתן חזקה למשיב בדירה הנ"ל, בסעיף " הואיל" החמישי להסכם השני, שם ניתנה למשיב זכות חזקה בדירה למשך תקופת ההלוואה במלואה ועד לפרעון מלא ומוחלט של כל סכום מסכומי ההלוואה.
לשיטת המבקש, שווי השכירות מגיע כדי 500,000 ₪ ( סעיף 23 סייפא לתצהירו), הגם שהוא נוקב בסכום של 720,000 ₪ במקום אחר ( סע' 25 לתצהירו).
5. המבקש טוען שעם גילוי מצג השווא של המשיב, נשלחה אליו הודעת ביטול של ההסכם ומכאן שהיה עליו לפנות את הנכס לאלתר ולהחזיר את כל מה שקיבל במסגרת ההסכם.

מתוך האמור לעיל, ניתן ללמוד שהתנגדות המבקש עומדת בסתירה ביחס לעצמה, במספר מישורים, ולמעשה היא איננה ברורה, מלבד הטענה היחידה כי עליו להחזיר למשיב 575,000 ₪ בלבד בקיזוז דמי שימוש ראויים עבור המגורים בנכס, לתקופה שמאז בוטל ההסכם.
יש להזכיר כי ברישא להתנגדותו, הכחיש המבקש קבלת סך של 350,000 ₪ מתוך סכום השטר. אף גרסה זו עומדת בסתירה לסכום אותו הוא מודה שעליו להחזיר.

בתאריך 23.05.2016, נערך דיון בהתנגדות והמבקש נחקר על האמור בתצהירו.
למרות המוזכר בתצהיר בעניין לחץ, סחיטה ואיומים שהופעלו עליו, אישר המבקש כי לא הגיש תלונה במשטרת ישראל ואף לא תביעה לביהמ"ש לביטול ההסכם. כמו כן התברר שהמבקש אינו הבעלים של הדירה, כך שהוא מבסס את דרישתו לדמי שכירות חודשיים על הרשאתו למשיב, להחזיק בה ולהשתמש בה.
בחקירתו החוזרת אישר כי הבעלים של הנכס הינם משפחת ברנד ומשפחה נוספת שאת שמה לא זכר.
לא ברור, איפוא, מכח מה טוען המבקש לזכות בדין להקנות למשיב רשות שימוש בדירה.

עיינתי בסיכומי ב"כ הצדדים המלומדים ולהלן החלטתי:

  1. עסקינן בשטר חוב חתום על ידי המבקש, ואין חולק.
  2. על פי שטר החוב ועל פי הסכמות הצדדים, השטר נמסר במסגרת הסכם הלוואה מיום 01.04.2012, על פיו המשיב מלווה למבקש ולאחרים, הלוואה בסך 975,000 ₪, באמצעות העברות בנקאיות ושיקים אישיים, שחלקם ניתנו קודם למועד ההסכם וחלקם יהיו עתידיים.
  3. לפי סעיף 2.2 להסכם, התשלומים העתידיים מיועדים להתבצע לחברת " יניב גזיאל ושות'" בסכום כולל של 225,000 ₪.

המסקנה העולה מכך היא כי היתרה של ההלוואה, ניתנה ללווה, קודם למועד ההסכם.
חתימתו של המבקש על ההסכם מהווה אישור והסכמה לאמור בו ולפיכך טענותיו שקיבל פחות מ-750,000 ₪, אינן עולות בקנה אחד עם האמור בהסכם, לכל הפחות למועד חתימתו.
4. מעבר לכך, כפי שציינתי לעיל, טען המבקש, פעם אחת - שלא קיבל מתוך סכום ההלוואה הכולל סך של 350,000 ₪ ( קרי, שהוא מודה לכאורה שקיבל 625,000 ₪), ופעם שנייה שקיבל רק 575,000 ₪.
העיון בהסכם מעלה ששתי הגרסאות הנ"ל לא מתיישבות עם תוכנו של ההסכם, מלכתחילה.
5. המבקש הודה בחקירתו שאין לו זכויות בנכס שנמסר לחזקתו של המשיב.
מכאן, נראה כי לא הוא אשר נתן למשיב , כדין, חזקה בנכס. דומה שלא יוכל לעמוד על טענת הקיזוז שהעלה בדבר דמי שכירות ראויים, אשר אף היא נטענה בשתי גרסאות שונות ( סעיף 23 לעומת סעיף 25 לתצהירו).
6. שבתי ועיינתי בהתנגדות לפרטי פרטיה ולא מצאתי טענה כלשהי בגינה ניתן לקבלה.
אינני מתעלמת מטענת המבקש כי התברר לו, לכאורה, שהמשיב לא העביר את מלוא סכום ההלוואה למי מהמוטבים. ברם, המבקש מציין, בסע' 11 לתצהיר, כי חלקו הגדול של סכום ההלוואה, כלל לא הועבר. מה הוא אותו חלק, אין לדעת, כיוון שהמבקש לא פירש. נוכח גרסאותיו הסותרות ביחס לסכום שקיבל, עולה כי המבקש עצמו אינו מסוגל לומר מה הוא סכום ההלוואה שעליו להחזיר. דומני כי המבקש איננו יודע מה קיבל, מתי קיבל ובאמצעות מי קיבל.

7. לעניין ביטולו של ההסכם, אף אם הייתי מקבלת טענה זו וקובעת שלכאורה ביטל המבקש את הסכם ההלוואה כדין, הרי כל הנובע מביטול ההסכם אשר להשבה, מתייחס אך ורק להשבת הסכומים שקיבל המבקש כהלוואה. לא ברור מה צריך המשיב להחזיר למבקש בשל הביטול לכאורה, והמבקש לא טרח לציין.
8. ודוק, המבקש איננו מציין, בכל מקום שהוא, כי פרע למשיב דבר מה מתוך סכומי ההלוואה שקיבל.
9. כזכור, עסקינן בהתנגדות לביצוע שטר. נטל הראייה והשכנוע על המבקש שהוא עושה השטר. אם טען כי פרע, היה עליו לפרש זאת ולפרט את טענת הפרעון לפרטי פרטים.
אם הוא טוען כי אינו צריך לפרוע את מלוא סכום השטר, עליו להיכבד ולהיכנס לפרטי הפרטים של טענתו זו, לבאר מתי ומה קיבל, מה לא קיבל, ומה עליו להשיב.
אני סבורה שהמבקש איננו יודע את התשובה לשאלות אלה, כך לפחות עולה מתצהירו ומחקירתו.

בשולי הדברים אחזור למושכלות יסוד. ההלכה קובעת כי ביתה משפט לא יסרב למתן רשות להגן, במקום בו הוצג, ולו בדל של הגנה. אלא שבמקרה דנן, לטעמי, לא הציג המבקש אף קצה קצהו של בדל כזה. כדי כך, שאף לא מצאתי יסוד להעניק לו רשות להגן כנגד הפקדה כספית.
נוכח האמור, דין ההתנגדות להידחות.
המבקש ישא בהוצאות משפט בסך 1,500 ₪.
אני מורה לבטל את הצו לעיכוב ההליכים.

המזכירות תמציא את ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ו, 26 יוני 2016, בהעדר.


מעורבים
תובע: יגאל כהן
נתבע: יעקב יניב גזיאל
שופט :
עורכי דין: