ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הראל אבי סופר נגד אסתר אוש סגרון :

לפני כבוד הרשם הבכיר ניר נחשון

התובע והנתבע שכנגד:

הראל אבי סופר
(להלן: "התובע")
-נגד-

הנתבעים והתובעים שכנגד:

1.אסתר אוש סגרון
2.אליהו יעקב סגרון
(להלן: "הנתבעים")

פסק-דין

1. לפני תביעה ותביעה שכנגד במסגרתן עותרים הצדדים לחייב איש את רעהו בגין נזקי רכוש שנגרמו לכלי הרכב המעורבים בתאונת דרכים, זאת, על יסוד טענות הדדיות נוגדות הנוגעות לשאלת האחרי ות לקרות התאונה כפי שיפורט להלן.

2. התביעה העיקרית נסובה סביב תביעה כספית נזיקית, על סך 16,800 ₪, במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי רכוש שנגרמו לרכבו בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.5.15 ברחוב העילוי בשכונת קריית משה, בירושלים (להלן: "התאונה"). התובע הוא הבעלים של משאית מסוג איסוזו משא כבד מ.ר. 32-876-32 (להלן: "המשאית"). הנתבע 1 היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנהג ברכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 39-709-09 והנתבעת 2 הייתה בזמנים הרלוונטיים בעלי רכב (להלן: "רכב הנתבעים"). בעוד, עניינה של התביעה שכנגד בנזקי רכוש שנגרמו לרכב הנתבעים בעקבות התאונה הנאמדים על ידי הנתבעים והתובעים שכנגד בסך 1,619 ₪ .

3. אליבא דגירסת התובע כפי שנטענה בכתב התביעה, ביום התאונה החנה הוא את המשאית בצד ימין של הדרך, במקום בו שפת המדרכה מסומנת באדום-לבן. לדבריו , עסקינן בכביש רחב במצב ש לא היה באופן חנייתו כדי להוות הפרעה לתנועה. התובע ירד מהמשאית על מנת לקנות שתיה וביקש לחזור לכיסא הנהג במשאית מכיוון הצד האחורי שלה בעת שהנתבע 1 נסע עם רכבו בנתיב הנסיעה. לדברי התובע, הנתבע 1 הבחין בכך שביקש להיכנס למשאית ונתן לו זכות קדימה לעשות כן . דא עקא, כי לפתע, כ שפתח את דלת המשאית, הנתבע 1 החל בנסיעה ופגע בדלת המשאית. התובע צרף לתביעתו חוות דעת שמאי רכב הקובעת כי נגרמו נזקי רכוש למשאית בסך של 5,520 ₪ וכן נגרמה למשאית ירידת ערך למשאית חדשה בסך 11,400 ₪. כמו כן, צורפה חשבונית תיקון ע"ס 6,514 ₪ ( 5,520 ₪ בצירוף מע"מ) וכן חשבונית שכ"ט שמאי בסך 960.17 ₪. בנוסף, טען התובע לאובדן שני ימי עבודה שהפסיד ע"ס 1,500 לכל יום עבודה וכן הפסד שכר עובד בסך 300 ₪. סה "כ סכום התביעה עומד על סך 16,800 ₪.

4. הנתבעים מכחישים כל הנטען בכתב התביעה ו טוענים, כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של התובע. לדברי הנתבע 1, עת שנסע ברכב הנתבע בנתיב נסיעתו כשלפ תע התובע שחנה במקום אסור לחניה והפריע בכך לתנועה, פתח את דלת רכב התובע בפתאומיות ובחוסר זהירות ובכך היווה סכנה לעוברים ושבים וגרם לקרות התאונה.

5. ביום 26.5.2016 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים ועד נוסף מטעם הנתבע באשר לנסיבות קרות התאונה. התובע העיד בפניי אודות נסיבות התאונ ה, וחזר על הנטען בכתב התביעה. כמו כן, לדבריו, אין זכות קנויה לנתבע 1 ל נהוג בחוסר זהירות ולפגוע במשאית גם אם חנתה היא במקום בו החנייה אסורה הואיל ועסקינן במקום בו הכביש רחב דיו.

6. הנתבע העיד בפניי. לדבריו, בעת נסיעתו, הבחין בתובע כשהוא עומד מאחורי המשאית אך לא סבר , כי עסקינן בנהג המשאית וכאשר חלף על פני המשאית הופתע מפתיחת דלת הנהג של המשאית על ידי התובע. עד הגנה, מר מיכאל נתניאן, העיד בפניי אודות נסיבות קרות התאונה. לדבריו , לא הייתה לו היכרות מוקדמת עם הנתבע 1. בעת קרות התאונה עמד על המדרכה בצד הנגדי של הכביש מול מקום חניית המשאית, עת המתין לבתו שתצא מבית הספר המצוי בקרבת מקום . על פי עדותו, הבחין ברכב הנתבעים בעת ש ניסה לעקוף את המשאית שעמדה בצד הדרך כאשר עסקינן בכביש צר ובזמן שחלף על פני המשאית, פתח לפתע התובע את דלת הנהג של המשאית, וכתוצאה מכך שפשף רכב הנתבעים את רכב המשאית.

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים שהעידו בפניי ובחנתי עדותו של מר מיכאל נתינאן ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים ל עניין, נחה דעתי, כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל. להלן נימוקיי.

7.1 הנני מעדיף גירסת הנתבעים על פני גירסת התובע. גרסת הנתבעים נתמכה אף בעדותו של מר מיכאל נתניאן. נתתי אמון מלא בגרסת העד מטעם הנתבעים אשר הותירה בי רושם מהימן. בהקשר זה, יוער, כי אומנם נמצאה סתירה מסויימת בין עדות הנתבע 1 לעדותו של העד באשר למיקומו של התובע ביחס למשאית עובר לקרות התאונה. עם זאת, לא מצאתי בסתירה זו משום סתירה היורדת לשורשה של עדות שכן, יש יכול ודעתו ותשומת ליבו של העד לא היו נתונים להתרחשות שתוארה על ידי התובע והנתבע 1 עובר לקרות התאונה.

7.2 אף מתמונות מוקדי הנזק שהוצגו כראיות בתיק עולה, כי הקצה התחתון של הדופן החיצונית של דלת המשאית התעקמה בעוד שהנזק ברכב הנתבעים הינו במראה הימנית קדמית. מוקדי הנזק תומכים באופן מובהק בגירסת הנתבעים.

7.3 אין בידי לקבל עדותו של התובע שכן, עדותו נשענת על עדות סברה, כביכול, שהנתבע 1 הבחין בו ונתן לו זכות קדימה על מנת שיוכל לעלות למשאית. יתרה מכך, עדותו אינה מתיישבת כלל עם העובדות שאינן שנויות במחלוקת ואף אינה מתיישבת עם מבחן השכל הישר. שכן, לו הנתבע 1 עצר את רכבו על מנת ליתן לתובע זכות קדימה מדוע זה החל לפתע בנסיעה תוך פגיעה בדלת המשאית.

7.4 לאור האמור, הנני קובע, כי התאונה אירעה עת ביקש הנתבע 1 לחלוף על פני המשאית שחנתה בצד הדרך במקום האסור בחנייה ושעה שהתובע פתח את דלת המשאית באופן שגרם לפגיעה ברכב הנתבעים. התובע נהג בניגוד להוראת תקנה 80 לתקנות תעבורה תשכ"א- 1961. " (א) לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך" וכן, התובע פעל בניגוד לתקנה 71 (1) לתקנות הקובעת כי: "נהג ייחשב כגורם להפרעה לתנועה כאשר הוא עוצר, מעמיד, מחנה או משאיר את הרכב באופן שיש בו כדי לעכב את התנועה או להפריע לה". מצאתי קשר סיבתי ישיר בין החנייה האסורה של המשאית ופעולת פתיחת הדלת על ידי התובע, לבין קרות התאונה.

8. לאור האמור, סבורני, כי התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח אחריותם של הנתבעים לקרות התאונה ואילו הנתבעים הוכיחו, כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפיתחו של התובע.

9. משכך, הנני דוחה התביעה העיקרית ומקבל התביעה שכנגד בעיקרה ומחייב את התובע לשלם לנתבעים סך של 819 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל בגין נזקיהם הישירים. כמו כן, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ו, 02 יוני 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הראל אבי סופר
נתבע: אסתר אוש סגרון
שופט :
עורכי דין: