ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה ציון נגד מנורה מבטחים ביטוח בע"מ :

לפני: כבוד השופטת עידית איצקוביץ, אם בית הדין
נציג ציבור עובדים מר יוסף לוין
נציג ציבור מעסיקים מר יחיאל נרקיס

התובע
משה ציון, מ"ז 26083576
ע"י ב"כ עו"ד יעל בועז
-
הנתבעת
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שירן כהן

פסק דין

1. לפנינו תביעה שבה מבקש התובע לחייב את הנתבעת – מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ( להלן: "מנורה מבטחים" או "הנתבעת") בפדיון פוליסה מס' 70183 מטעם ירדניה חברה לביטוח בע"מ ( להלן: "ירדניה"), על פי שוויה היום. לפי תחשיב התובע שווי הפוליסה על 259,881.83 ₪.

2. התובע יליד 1944, עבד החל משנת 1964 ועד לשנת 2009 בחברת "אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ" ( להלן: " אריאל") אשר ביצעה עבור התובע הפרשות לתגמולים ופיצויים בחב' ירדניה. חברת ירדניה התפרקה והפוליסות שבוטחו על ידה הועברו למנורה מבטחים ולהראל חברה לביטוח בע"מ. יצוין כי התביעה הוגשה גם כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ, אך בדיון מיום 11.11.2014 נדחתה התביעה כנגדה בהסכמה.

3. התובע טען בכתב התביעה כי במהלך תקופת עבודתו באריאל נפתחו לו 5 פוליסות, שפרטיהן הם:
70066 פוליסה שוטפת מיום 19.02.69
70105 פוליסה חד פעמית מיום 25.06.69
70183 פוליסה שוטפת מיום 28.09.69
70251 פוליסה שוטפת מיום 31.03.70
70528 פוליסה שוטפת מיום 08.08.72
כלל הפוליסות הועברו אל הנתבעת, היא אישרה את קיומן ומשלמת את הקצבה והן חופשיות לפדיון לפי בחירת התובע. אולם, פוליסה מס' 70183 ( להלן: "הפוליסה החסרה") לא נפדתה ולטענת הנתבעת אינה ברשותה. התובע ביקש בתביעתו כאמור לחייב את הנתבעת בפדיון הפוליסה החסרה בשווי הנטען.

4. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.
הנתבעת טוענת כי התובע ידע או היה עליו לדעת כי הפוליסה החסרה אינה קיימת אצל הנתבעת או כי לא הייתה בת תוקף עוד בטרם הועברה לנתבעת.
הנתבעת השיבה לתובע באופן ענייני ובכתב לכל פניותיו וציינה כי לאחר בדיקות מקיפות שנעשו לא נמצאה הפוליסה הנטענת. לא נתקבל אצל הנתבעת תשלום דמי ביטוח בגין הפוליסה החסרה. כן נטען כי התובע או מי מטעמו נושאים באשם בלעדי או מכריע להעדר כיסוי ביטוחי או להעדר זכאות לתגמולי ביטוח.
לחלופין, אשמת התובע, או מי מטעמו, מנתקת כל קשר סיבתי כלפי הנתבעת להעדר כיסוי ביטוחי או העדר זכאות לתגמולי ביטוח או לחלופי חילופין, התובע נושא באשם תורם.
בשל כל אלה ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה.

5. ראיות שנשמעו

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. בתצהיר צוין כי התובע עבד במשך כ-37 שנים בשתי חברות השייכות לקבוצת אריאל, אשר רכשו עבורו ביטוחים, ביניהם הביטוח בהתאם לפוליסה ה החסרה. לפי הצהרתו שולמה פרמיה באופן שוטף מיום 28.9.69.
עוד הצהיר התובע כי מנורה מבטחים מעולם לא הודיעה לו שהפוליסה מושא הדיון אינה בידיה עד שנתבקשה לפדות אותה. נוכח הימצאותן של יתר הפוליסות אצל הנתבעת, חזקה שהפוליסה החסרה הועברה אף היא לידיה.
מטעם התובע העידה גב' ניצה מזרחי (להלן: " גב' מזרחי") מזכירה במחלקת כוח אדם של קבוצת אריאל במשך כ-20 שנים. גב' מזרחי התייחסה להנפקת הפוליסות בחברת הביטוח ירדניה והצהירה על ניכוי משכר התובע והפרשות המעסיק (5% משכר עובד – 5% לתגמולים ו-8.33% לפיצויים על חשבון המעסיק).
כמו כן העיד מטעם התובע מר אילן שהרבני (להלן: " מר שהרבני"), מנהל הכספים והחשבונות בקבוצת אריאל החל משנת 2000 . גם מר שהרבני הצהיר על העברת התשלומים (18.33% מטעם המעסיק ו-5% מהעובד) כתשלום פרמיות בפוליסות התובע מדי חודש לחברת מנורה באמצעות סוכן הביטוח.

התובע הגיש חוות דעת אקטוארית מטעם ד"ר תמיר לוי.
לחוות הדעת שהוגשו מטעם שני הצדדים נתייחס בהמשך.

מטעם הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית והעידה גב' עידית אורי ( להלן: "גב' אורי") מנהלת מחלקת שירות ישירים באגף לביטוח חיים במנורה מבטחים.
במהלך חקירתה של גב' אורי עלה כי במועד הדיון שימשה בתפקידה כשנה וחצי. על אף טענות ב"כ התובע בנדון, לא מצאנו שיש בכך כדי להשליך על מהימנות העדה אשר העידה בהתאם למסמכים שנמצאו אצל הנתבעת.
גב' אורי מצהירה כי על פי בדיקה במסמכים, התקבלו ארבע פוליסות ביטוח מנהלים של התובע, שהיו בבעלות מעסיקתו - קבוצת אריאל. על פי המסמכים הפוליסה החסרה לא היתה קיימת עוד בטרם עברו הפוליסות לידי הנתבעת, וכאשר עוד היו בבעלות ירדניה.
גב' אורי צירפה מכתב ששלחה ירדניה לאריאל מיום 3.4.1985 ובו פירוט מצב הפוליסות של התובע. במכתב לא מופיעה הפוליסה החסרה ( נספח א' לתצהירה של גב' אורי).
כן הוגשה חוות דעת אקטוארית וחוות דעת משלימה של מר אליאור ויסברג.

בתום שמיעת העדויות ביקשה ב"כ הנתבעת להגיש אסמכתאות בנוגע לתשלום הלוואה על ידי התובע ( אשר לטענת הנתבעת מופיע כניכוי בתלושי השכר). בית הדין נעתר לבקשה זו והוגשו מסמכים.
לאחר מכן הגישו ב"כ הצדדים סיכומים בכתב והתיק הועבר להכרעה.

6. טענת התיישנות התביעה

הנתבעת העלתה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה – בכתב ההגנה.
הנתבעת טוענת כי החל מהמועד שבו הגיע הפוליסה לסיומה – ביום 1.4.09, עד להגשת התביעה לבית הדין ביום 4.6.13, חלפו יותר משלוש שנים, שהיא תקופת ההתיישנות על פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: " חוק חוזה ביטוח") הקובע:
"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח; היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח".

ב"כ התובע לא התגונן כנגד טענת התיישנות, על אף שההפניה לסעיף הנ"ל של חוק חוזה הביטוח נעשתה לראשונה בסיכומי ב"כ הנתבעת.
אנו סבורים כי הדין עם הנתבעת מאחר שהעילה לזכאות ( מקרה הביטוח) היא פרישתו של התובע לגמלאות, אז היה זכאי לקבל קצבה, או פדיון הפוליסה. מועד הפרישה חל ב-1.4.09.
מאז ועד להגשת התביעה לבית הדין – בחודש יוני 2013 – חלפו למעלה מ-3 שנים ולכן יש לקבוע כי התביעה התיישנה.
אולם לא נסתפק בקביעה זו ו נתייחס כעת לתביעה גופא – אשר מטעמים ענייניים דינה להידחות אף היא.

7. זכאות התובע לקצבה או לפדיון הפוליסה
על התובע, אשר הגיש תובענה לבית הדין, הנטל הראייתי להוכיח שהייתה פוליסה פעילה – קרי, שבוצע בגינה תשלום כלשהו, ושהועברה לנתבעת שנושאת אחריות בגין אותה פוליסה.
התובע הגיש מסמך – שלא נסתר ושהוא אמין עלינו – תחת כותרת: "תעודת חסכון להבטחת גימלא צמודת ערך לאינדקס יוקר המחיה תמורת פרמיה שוטפת" מיום 28.9.1969, מטעם חברת ירדניה. הפוליסה נערכה על ידי קבוצת אריאל עבור התובע, ונקבע בו כתאריך תחילת תשלום גמלה – 1.4.2009 ( מועד הפרישה העתידית של התובע דאז).
כאמור, חברת ירדניה התפרקה ופוליסות הביטוח שנערכו על ידיה הועברו ( באופן מלא או חלקי - הדבר לא התברר עד תום בדיון) לנתבעת.
הנתבעת טענה כי אף אם הפוליסה נערכה, לא הוכח על ידי התובע כי נעשו בגינה הפרשות ולכן לא מדובר בפוליסה פעילה, או לפחות לא הייתה כזו במועד העברת יתר הפוליסות למנורה מבטחים.
באמצעות גב' אורי הוגש מסמך מטעם ירדניה, מיום 3.4.1985 המופנה לאריאל, המתייחס ל"פירוט מצב הפוליסות" של התובע. באותו מסמך ( נספח א' לתצהירה של גב' אורי) מופיעות 4 פוליסות, אך לא הפוליסה החסרה. כן הוגש מסמך שהופנה לנתבעת, מטעם " שגיא-יוגב בע"מ" – סוכן הביטוח מטעם אריאל, המזכיר את הפוליסות (4 פוליסות) של התובע, מבלי להזכיר את הפוליסה החסרה ( נספח ב' לתצהירה של גב' אורי).
מהמסמכים הנ"ל עולה כי עוד בטרם העברת הפוליסות של ירדניה, פוליסה 70183 לא הייתה קיימת או למצער לא הוזכרה על ידי הגורמים המעורבים מטעם המעסיק של התובע – קבוצת אריאל. ייתכן שהדבר נבע מכך שהפוליסה לא הופעלה מעולם או סולקה. ייתכן גם שהדבר נבע מסיבה אחרת אולם, כאמור, הנטל הראייתי מוטל על כתפי התובע.
התובע מנסה להוכיח כי אכן הופרשו כספים ( חלק העובד וחלק המעסיק) בגין אותה פוליסה ולמען זאת הוא הזמין את העדים מטעמו ואת חוות הדעת האקטוארית של ד"ר לוי.
אשר לעדה גב' מזרחי, היא מודה שהכספים עבור הפוליסות לא הועברו על ידה אלא דרך הנהלת חשבונות לסוכן הביטוח ( וממנו לחברת הביטוח) (ראו ע' 18, ש' 2-3 לפרוטוקול הדיון).
גם מר שהרבני, אשר שימש כמנהל כספים בקבוצת אריאל, לא יכול לאשר שהועברו כספים בגין הפוליסה החסרה, מאחר שכל הכספים הועברו לחברת הביטוח כמקשה אחת, והוא אינו יודע לאיזה פוליסה שייכים הסכומים ( ראו ע' 18, ש33 וע' 19, ש' 1 לפרוטוקול הדיון).

8. חוות דעת המומחים
ד"ר לוי, המומחה מטעם התובע, התייחס בחוות דעתו לשאלה האם שולמו על ידי התובע ו/או מעסיקו פרמיית הביטוח בגין פוליסה מס' 70183.
ד"ר לוי מתאר בחוות הדעת " בעיית היעלמות פוליסות" שלדעתו קיבלה התייחסות נרחבת על ידי המפקח על הביטוח.
בהמשך התייחס המומחה להפרשות וניכוי משכר העובד בגין התקופה ינואר 2000 עד דצמבר 2003, כאשר לגרסתו " אחת השיטות אשר יאפשרו לקבוע האם הפרמיות ששולמו לחברת הביטוח מנורה על ידי המעסיק, בגין התובע, הינן בגין שלוש הפוליסות הנזכרות בפרק הקודם, הינה השוואות הפרמיות ששולמו בפועל עם הפרמיות שהיו צריכות להיות משולמות" (סעיף 7.1 לחוות הדעת).

מסקנות המומחה בנוגע לתשלום עבור הפוליסה היו:
"7.5.3. מהשוואת הפרמיות שהיו צריכות להיות משולמות על חשבון העובד, עם הפרמיות ששולמו בפועל (ראה סעיף 7.3), עולה כי בכל אחד מהחודשים לגביהם הועברו לידי התלושים, שולמה פרמיה עודפת בגין שתי הפוליסות. כך למשל, בחודש 12/2003, חלק העובד בגין שתי הפוליסות היה צריך להסתכם ב- 216.39 ₪. בפועל שולם, על חשבון חלק העובד – סך 235.38 ₪. קרי – 18.99 ₪ (216.36 – 235.38) יותר ממה שהיה צריך להיות משולם.

7.5.4. מהשוואת סך הפרמיות שהיו צריכות להיות משולמות (סעיף 7.4) עם סך הפרמיות ששולמו בפועל (סעיף 7.2), עולה כי בשנים 2000 – 2003, שולמו פרמיות עודפות המסתכמות ב- 8,261.20 ₪, מעבר למה שהיה צריך להיות משולם בגין 3 הפוליסות, ובכלל זאת בגין הפוליסה שנעלמה (פוליסה מספר 70183)".

ד"ר לוי נחקר על חוות דעתו. מחקירתו עלה כי הוא ערך חישוב כולל ולא בדק באופן פרטני הפרשות לפוליסות כל חודש. לפי עדותו אין ביכולתו לומר האם ישנם חודשים שבהם התובע לא שילם בפועל עבור פוליסות, זאת מאחר שהוא " הסתכל בסך הכל" ואינו יכול להגיד בגין איזה חודשים שולם יותר ( ראו ע' 13 לפרוטוקול הדיון).

כמו כן המומחה לקח בחשבון כתשלום עבור חברות הביטוח סך של 650 ₪ שנוכה משכר התובע תחת " ניכויים אישיים" בתלוש השכר. כאשר נשאל בדיון האם ייתכן כי מדובר בהחזר הלוואה שהתובע קיבל ( ולא בתשלום במסגרת הפרשות לחברת ביטוח) - לא ידע על כך.
בעקבות הטענה התבקש התובע להיחקר שוב בנוגע לשאלה זו – האם בתקופה שנבדקה על ידי המומחה נוכה סכום של 650 ₪ לחודש כהחזר הלוואה למנורה מבטחים, והשיב:
"לא עקבתי אחרי הדברים האלה. לא ידוע לי. המפעל טיפל בזה. הייתה לי הלוואה ונכנסתי להסכם פשרה. לשאלת בית הדין אם התשלום נעשה בניכוי מהתלוש אני משיב שאני לא זוכר"
(ע' 17 לפרוטוקול הדיון, ש' 17-21).

נוכח חוסר הוודאות בתשובת התובע, ולאחר עיון בתלוש השכר, נראה לנו סביר כי סכום זה מהווה החזר הלוואה שהתובע קיבל ממנורה מבטחים ואינו קשור לניכוי משכר העובד בגין תשלום לביטוח.
בנוסף, לאחר סיום שמיעת הוכחות בתיק המציאה ב"כ הנתבעת אסמכתאות על סכומים שהופקדו " לטובת הלוואה", שגם הן מחזקות את הטענה בדבר ניכוי בגין הלוואה שקיבל התובע מהנתבעת.
מכאן שמתעורר ספק בעניין אמירתו של המומחה מר לוי על כך שהסכומים שהופרשו – על ידי המעסיק ועל ידי העובד – עלו על אלה הנדרשים בגין הפוליסות הקיימות.
נציין כי גם אם הוכח שנוכו/ הופרשו יותר כספים מאלה שהועברו לפוליסות שאינן שנויות במחלוקת, אין בכך כדי להעיד שהתשלום נעשה עבור הפוליסה החסרה דווקא, ושהועברו עבור התקופה הנטענת.
יצוין כי הבדיקה הכללית ( שאינה פרטנית חודש-חודש ושלא לקחה בחשבון את ההלוואה) של המומחה מטעם התובע מתייחסת לשלוש שנים בלבד.
בחוות הדעת מטעם הנתבעת ערך מר ויסברג בדיקה לגבי חלק התובע בתשלום לפוליסות בירדניה. מבדיקת תלוש חודש פברואר 2003 הסיק מר ויסברג כי אילו התובע היה משלם פרמיה גם עבור הפוליסה החסרה, הפרמיה החודשית הייתה אמורה לעמוד על 271 ₪, שעה שהתובע שילם רק 235.28 ₪.
המומחה מטעם הנתבעת נשאל בחקירתו הנגדית על הפער שעדיין קיים ( כ-20 ₪) בין הסכומים שהועברו למנורה: 235 ₪ לבין מה שאמור להיות מופקד: 215 ₪ והשיב כי הפרמיות לא שולמו באופן סדיר, דבר שלדעתו מסביר את ההפרש ( ע' 21 ש' 28-31 לפרוטוקול הדיון).
מטעם מר ויסברג הוגשה חוות דעת משלימה שהתייחסה לתקופה שנבדקה על ידי המומחה מטעם התובע עבור השנים 2000-2003 . מר ויסברג הסיק כי מתוך 48 חודשים שולמו רק 40, כך שנוצר חוב בגין 8 חודשים. כמו כן התייחס מר ויסברג לתשלומים עבור ההלוואה. מסקנותיו היו כדלקמן:
"1. לוי לא הביא בחשבון כי בכל חודש בו לא נפרע צ'ק נוצר חוב של פרמיה חודשית, דבר המגדיל את חוסר הפרמיות בפוליסות והתייחס רק ל- 40 תשלומים במקום ל- 48 התשלומים החודשיים. במקרה שלנו מדובר ב- 8 פרמיות מתוך 48 פרמיות, דבר המראה כי הפרמיות לא שולמו כסדרן, באופן רציף ולפי דרישת חברת הביטוח – כל זה מביא להיווצרות חוב.
2. לוי התעלם מכך כי חלק מהתשלום שהועבר למנורה בהמחאות החודשיות היה מיועד לפרמיה וחלק היה מיועד לתשלום ההלוואות שהיו לתובע במנורה. והראיה, שלוי בעצמו מציין בעמ' 10 לחוות דעתו כי סך של 650 ₪ מדי חודש היה מיועד ל"ניכויים אישיים".
סיכום:
ניתן לראות בבירור כי קיים חוסר גדול של 11,817 ₪ בגין הפרמיות עבור שלוש הפוליסות ב"מנורה".

ההתייחסות שבסיכום חוות הדעת היא ככל הנראה לשלוש פוליסות לקצבה (בנוסף הייתה אחת חד-פעמית).
יצוין כי גם בדיקת המומחה מטעם הנתבעת אינה ממצה, שכן נעשתה לגבי חודש אחד בלבד. רק בחוות הדעת המשלימה ניתנה התייחסות לכל התקופה לה התייחס המומחה מטעם התובע (48 חודשים). אולם, הנטל הראייתי להוכחת קיומה של פוליסה פעילה שהועברה לנתבעת מוטל על התובע – ו הוכחה כזו לא הובאה, גם לא דרך חוות הדעת שהוגשה מטעמו.

9. לסיכום
נוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי לא הוכח שהייתה פוליסה פעילה אשר הועברה לנתבעת, ולכן אין היא חייבת לתובע בגין קצבה או פדיון הפוליסה.
זאת בנוסף להתיישנות התביעה.
מאחר שמדובר בתובענה שעניינה ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

10.לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏02 יוני 2016, ‏כ"ה אייר תשע"ו, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (עובדים)
מר יוסף לוין

עידית איצקוביץ
שופטת

נציג ציבור (מעסיקים)
מר יחיאל נרקיס


מעורבים
תובע: משה ציון
נתבע: מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: