ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו בן שבת נגד שמואל דלל :

בפני כבוד ה שופט בכיר אהוד שוורץ

תובע
אליהו בן שבת

נגד

נתבעים
1.שמואל דלל
2.מאיר דלל
3.אייל זכריה

פסק דין

זו תביעה כספית, שהוגשה בסדר דין מקוצר, ע"ס 300,000 ₪ ועילתה פרעון שטר חוב .

טענות הצדדים
התובע אוחז בשטר חוב על סך 300,000 ₪.
נטען כי הנתבעים חתמו על שטר החוב, וזאת להבטחת קיומו של הסכם, שנערך ביניהם לבין יחזקאל דללי (להלן:"דללי") . נטען כי אמנם הנתבעים אינם חתומים על השטר כעושי השטר, אלא במקום המיועד לערבים, אולם כוונת הצדדים, ללא ספק, הייתה כי הנתבעים יחתמו על השטר כעושי השטר.
התובע אוחז בשטר, לאחר שזה הוסב לו, לטענתו, כנגד תמורה מלאה, ע"י דללי.
נטען כי שטר החוב נמסר לדללי, להבטחת התחייבות הנתבעים, במסגרת תביעת פינוי, שהגישו הנתבעים נגד חברתו של דללי, נחתם הסכם פשרה, במסגרתו נקבע כי הנתבעים ישלמו ליחזקאל דללי 150,000 ₪ בגין פינוי המושכר, וויתור על שנת האופציה האחרונה על פי הסכם השכירות. ובנוסף, נקבע כי על הנתבעים לשלם 150,000 ₪ בגין הציוד והמוניטין של החברה.
נטען כי בין דללי לתובע נחתם הסכם, לפיו כנגד מסירת שטר החוב לידיו, יעביר התובע לדללי 270,000 ₪. בהתאם לכך חתם דללי באותו היום על גב השטר בחתימת היסב, והעביר את השטר לידי התובע.

הנתבעים תחילה מפרטים את הרקע להתקשרות בין הצדדים, ולפיו, בעלי הנכס דאז, הנתבעים יחד עם מועלם אברהם וה"ה שליים, השכירו את הנכס לדללי עפ"י הסכם שכירות, נספח א ' . משנודע למשכירים כי דללי מתכוון להפעיל את הנכס באמצעות חב' שלי בצל ירוק, נחתם הסכם נוסף המתיר לו לעשות כן, ובלבד שימשיך להיות בעל המניות היחידי בחברה (נספח ב'). בשנת 2008 מכרו ה"ה שליים את חלקם בנכס לחברת נאות יבולים בע"מ, שהנתבע 3 הוא מנהלה ובעל מניותיה . בשנת 2008 נודע לבעלי הנכס , הנתבעים , מועלם וחברת נאות יבולים כי דללי העביר את זכויותיו בנכס לחב' ח.י בצל ירוק בע"מ, שבבעלות יחזקאל מזרחי , ללא ידיעתם וללא הסכמתם, משכך הגישו תביעת פינוי כנגד דללי , והחברה שבבעלותו, שלי בצל ירוק בע"מ, ו כנגד מזרחי והחברה שבבעלותו ח.י בצל ירוק בע"מ וכן תביעה כספית כנגד הנ"ל וכנגד הערבים ( ת.א 5014/08). מזרחי סרב לפנות את הנכס והגיש בר"ל, שם טען כי דללי העביר לו את ה זכויות בהסכמת מי מהמשכירים, תוך שצרף את ההסכם בינו לדללי, נספח ד ', ומסמכים נוספים , מהם עולה כי דללי העביר את זכויותיו בנכס מכח הסכם שכירות בנכס, ותוך הפרת ההסכם בין דללי והמשכירים, דללי הכחיש את טענות מזרחי כי העביר לו זכויות בנכס, וטע ן כי למזרחי יש זכויות בחברת ח.י בצל ירוק בע"מ , המפעילה את העסק בנכס, ושיוכל לפעול לפינויו המהיר של מזרחי מהנכס. בהמשך לכך נחתם הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פס"ד ביום 15.12.08.
במקביל נחתם הסכם נוסף ביום 10.12.08 בין בעלי הנכס ודללי והערבים להבטחת התחייבויות הצדדים אחד למשנהו, נטען כי אין מחלוקת כי שטר החוב ניתן להבטחת ההתחייבויות,על פי ההסכם, ולמרות שהשטר אינו מוזכר באותו הסכם.

לטענת הנתבעים אין מחלוקת כי התכוונו לחתום על שטר החוב כעושי השטר, אולם בפועל חתמו כערבים. הואיל ועל שטר החוב לא מופיעה חתימת עושי השטר, גם אם מדובר בטעות בהיסח דעת, לא מדובר בשטר חוב כמשמעותו בפקודת השטרות, וממילא לא יכול התובע לתבוע מכוח שטר החוב.
נטען כי התובע לא יכול לטעון לאחיזה כשורה בשטר החוב, משום ש"הסבת" שטר החוב, מדללי לתובע, הינה מעשה תרמית וקנוניה, בין דללי לתובע, שכל מטרתה הוצאת כספים מהנתבעים, שלא כדין. לחלופין, נטען כי במידה והתובע לא היה שותף למעשה הקנוניה, התובע לא נתן תמורה כלשהי לדללי.
נטען כי התובע ידע היטב על כל ההליכים המשפטיים, שהתנהלו בין הנתבעים לדללי, שבעיקרם היה דללי מיוצג על ידי בא כוחו של התובע כעת, וכן ידע על כל מעללי דללי כלפי בעלי הנכס, התובע ידע כי בעת הסבת שטר החוב אליו, לדללי אין כל עילת תביעה, על פי שטר החוב כנגד הנתבעים, וכי מדובר בשטר חוב חסר כל ערך.
נטען כי שטר החוב נחתם על ידי הנתבעים ונמסר לדללי, להבטחת התחייבותם על פי הסכם הפשרה בין הצדדים. נטען כי בשטר החוב לא נרשם זמן פרעון, וזה הוסף לפני הגשת התביעה כאן, על ידי דללי או ע"י התובע ,שלא כדין, ובמרמה.
נטען כי גם אם לא הייתה קנוניה בין דללי לתובע, וגם אם ניתנה תמורה מלאה לדללי כנגד שטר החוב, אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעים על פי שטר החוב, שכן, לכל היותר בא התובע בנעלי דללי, אולם לדללי לא הייתה ,במועד הסבת השטר, זכות לגבות מאת הנתבעים סכום כלשהו בכלל, וכן לא הייתה לו זכות לתבוע תביעה כלשהי על פי השטר, ולפיכך אם דללי הסב את שטר החוב לתובע, היסב לו שטר חוב חסר כל ערך, ושאין על פיו כל זכות תביעה. נטען כי התחייבויותיהם הכספיות של בעלי הנכס, שלהבטחתן נמסר לדללי שטר החוב, פקעו לחלוטין כבר ביום 31.12.09 , ובעלי הנכס לא היו חייבים לדללי דבר.
נטען כי בהסכם שנחתם בין הנתבעים לדללי, הוסכם במפורש שדללי לא יהיה זכאי לתשלום כלשהו בגין פינוי הנכס בסך 150,000 ₪, אם הנכס לא יפונה עד 31.12.09. וכאמור החזקה נמסרה לנתבעים רק ביום 29.4.12 ולכן דללי לא זכאי לסכום זה.

עוד נטען כי דללי גם אינו זכאי לתשלום, על פי ההסכם , ובגין הציוד והמוניטין בסך של 150,000 ₪. בהסכם היו מוכנים בעלי הנכס, הנתבעים, לשלם לדללי תמורה בגין הציוד והמוניטין, מתוך הנחה שבמקרה של פינוי עד 31.12.09 הבלאי בציוד שבנכס לא יהיה גבוה, והציוד יהיה ראוי לשימוש סביר. משלא פונה הנכס עד לתאריך שנקבע, לא היה זכאי דללי, לאחר מועד זה, לתשלום כלשהו בגין הציוד או המוניטין. עוד נטען כי גם אם היה נותר חוב לדללי על פי ההסכם, הרי שהחוב של הנתבעים, מקוזז כנגד חוב דמי שימוש ראויים שדללי חייב לנתבעים.

דיון
ראשיתה של התביעה בבקשת רשות להגן.
ביום 23.5.13 ניתנה החלטה ולפיה:
"... אני סבור ולאחר עיון בכלל החומר, וכאשר מדובר בסכסוך שמקורו בהסכם בין דללי למבקשים במסגרתו ניתן השטר נשוא הדיון וצורף לתביעה וכאשר טענות הסף לכשעצמן מחייבות בירור, מה שאומר שאין לדחות את התביעה בשלב זה בגינן, אך מאידך, יש לבררן והדבר לא נעשה בשלב זה.
בנוסף, ככל שיש טענה, והמבקשים מתנגדים לכך, שהמשיב הינו צד ג' מרוחק בין הצדדים , המבקשים ודללי, שנתן תמורה בתום לב ולכן גובר על פגם קודם, ככל שנפל בין צדדים קרובים, עניין זה על פי ההלכה הפסוקה לא מתברר בשלב דיוני זה, משהוגש השטר כפי שהוגש וללא גירסה עובדתית נוספת, וכאשר התקיימו בעניין מספר הליכים שהחלטות בגינן צורפו, אני סבור שיש מקום ליתן למבקשים רשות להגן, גם ביחס למשיב, עניין מעמדו ככל שידרש יתברר במסגרת התיק עצמו.
משכך, אני מחליט לתת למבקשים רשות להגן על פי התצהיר שיהווה כתב הגנה..."

הוגשו תצהירי עדות ראשית.
בדיון ההוכחות העידו מטעם התובע יחזקאל דללי והתובע בעצמו, ומטעם הנתבעים העידו השמאי מר פנחס ארגוב, הנתבע 1 והנתבע 3, וניתן צו לסיכומים בכתב .

ב"כ התובע בסיכומיו, טוען כי התובע כאמור מבקש לאכוף פרעון שטר חוב עליו חתומים הנתבעים כערבים אך לטענתו הכוונה הייתה כי יחתמו עליו כמושכים.
נטען כי התובע אוחז בשטר כשורה, והוכיח כי פעל בתום לב ונתן תמורה בעד השטר , התובע צרף דפי בנק המעידים על משיכת הכספים ששימשו לתמורה. צורף ההסכם בין התובע לדללי, וכולל אשורים על קבלת התמורה.
נטען כי לנתבעים אין כל ידיעה אישית על מערכת היחסים בין התובע לדללי, ועל נסיבות ההסבה ומתן התמורה, וכל נסיונם להצביע על פגם בתום ליבו של התובע ועל העדר תמורה, לא צלח. נטען כי ככל שביהמ"ש יגיע למסקנה כי יש פגם בתום ליבו של התובע, ובשל כך אינו במעמד של אוחז כשורה, אזי הינו במעמד של אוחז בעד ערך , וזכאי פרעון .
נטען, שאין מחלוקת כי השטר נמסר לדללי בהתאם להסכם, ולמרות שהתנהלו הליכים משפטיים בין הצדדים, ההסכם לא בוטל, כך גם השטר , ולא נשלחה הודעת ביטול.
הנתבעים לא הוכיחו כי הנפרע- דללי היה שותף של המחזיק בפועל בנכס- מזרחי, וכי הסתיר את הדבר מבעלי הנכס – הנתבעים . נטען כי דללי הסכים מלכתחילה לפנות את הנכס, ופינה אותו במסגרת ההסכם , אולם הדבר לא התאפשר כיוון שבעלי הנכס – המשכירים- הנתבעים , השכירו למזרחי את הנכס , או שיתפו איתו פעולה בדרך אחרת, ורק לאחר שתביעתו של דללי נמצאה מוצדקת ומונה כונס נכסים, ורק בשל פעולותיו של הכונס , סולק מזרחי או מי מטעמו מהנכס , והחזקה נמסרה לנתבעים לאחר שדרשו אותה, אמנם לאחר ביטול המינוי של כונס הנכסים, אולם אין בכך לגרוע מהעובדה שאין מדובר בהחזקה של דללי בנכס, אלא בסילוק המחזיק.
נטען כי עם מתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה, הוסכם כי דללי ייחשב כמי שקיים את התחייבותו בקשר לפינוי הנכס. משמע הנפרע-דללי קיים את התחייבותו , וקמה לו הזכות לקבל את הפיצוי הקבוע ואין כל רלוונטיות לסעיף 2 להסכם , כאשר החל מרגע אישור ההסכם, חל סעיף 4, לפיו הנפרע יסייע בפינוי מזרחי מהנכס, הא ותו לא, וזאת במידה ויידרש.
נטען כי הנתבעים טרפדו את הוראת סעיף 2 להסכם , בכך שלא רק שלא פעלו לפינוי מזרחי, אלא גבו ממנו דמי שכירות עד 2010. יתרה מכך, דללי פעל לסילוק מזרחי ובפועל הצליח לפנותו, ולפיכך התקיים התנאי לתשלום , וכל עיכוב שהיה , הינו באחריות הנתבעים.
נטען שיש לדחות הטענה כי דללי התחייב לפנות עצמו מהנכס , ואין לה בסיס בהוראות ההסכם.
נטען כי מינוי כונס הנכסים לנכס היה לבקשת דללי, וע"מ לסלק את מזרחי מהנכס, ושעה ששני שליש מהעסק היה שייך לדללי, וכאשר הנתבעים כלל לא היו צד להליך הזה.
נטען כי בעת הפינוי מזרחי כבר לא החזיק בנכס עצמו , אלא באמצעות אדם בשם אבו מוך, ושלא היה מעולם שותף של דללי. נטען כי אבו מוך שהה בנכס בהסכמת הנתבעים , שכן אחרת היו מגישים נגדו תביעה. עוד נטען כי במסגרת ההליך לביטול מינוי הכונס , טענו הנתבעים במסגרת הבקשה לביטול כי רצו להשכיר את הנכס לאבו מוך. כך שלנתבעים היתה היכולת לקבל את החזקה בנכס מעצם הכוונה להשכירו לאחר. נטען כי מי שהביא לפינוי מזרחי הוא הכונס, וכי עד אז הנתבעים לא נקטו בכל הליכים ממשיים לפינוי , ולא הייתה כל כוונה אמיתית לקבל את החזקה בנכס , אלא דווקא להמשיך ולהשכירו.
נטען כי מפסה"ד עולה כי הנתבעים החלו לנסות לפנות את מזרחי ולקדם את מתן פס"ד, רק לאחר שמזרחי הפסיק לשלם דמי שכירות ב2009. ולא רק זו, מזרחי לא עיכב את הליכי הפינוי, ולא היה פקטור בעת מתן פס"ד נגדו, והנתבעים היו אלה שהסכימו להאריך את מועד הפינוי שנקבע בפס"ד , כנגד תשלום של 50,000 ₪, שקיבלו מאבו מוך.
נטען כי השטר נמסר גם על מנת להבטיח תשלום עבור מיטלטלין ומוניטין , ואין לקשור בין התחייבות דללי לסייע בפינוי מזרחי, וככל ש דללי יידרש לכך, לבין ההתחייבות לשלם תמורת הציוד והמוניטין, ומדובר בשתי התחייבויות שונות לחלוטין. כאשר הנתבעים ביקשו לעצמם את הבעלות במיטלטלין מכח רכישת הבעלות על פי ההסכם, חובה עליהם לשלם את התמורה המוסכמת באותו הסכם.
ביחס לטענת הקיזוז, נטען כי היה מוסכם על הצדדים, כי דללי פונה מהנכס, ולא יתכן להטיל חבות לשלם דמי שכירות על אדם שהוסכם כי פונה. כמו כן בהסכם לא נקבעה חובת תשלום דמי שכירות כלשהי על דללי, ואין להכניס להסכם את מה שאין בו. מה גם שעד להגשת כתב ההגנה , הנתבעים מעולם לא העלו דרישה לתשלום דמי שכירות מ דללי, או להפרש דמי שכירות וכיוצ"ב. ומי שצריך לשלם דמי שכירות ראויים הינו לכל היותר מזרחי וחברותיו .
נטען כי משלא נמצא דבר בטענות ההגנה לגופן , המסקנה כי על הנתבעים לפרוע את השטר.
נטען כי התובע הינו צד רחוק , נסב בשטר, והוא רכש מעמד של אוחז כשורה ו/או אוחז בעד ערך, ואין די שהנתבעים יראו כי הנפרע לא זכאי לקבל מהם כספים , בשל טענה כזו או אחרת. נטען כי לטובת הנתבע עומדת חזקת התמורה, אשר משמעותה כי הנתבעים קיבלו תמורה בעד השטר, ועליהם הנטל להוכיח כי לא קיבלו תמורה, ולא עשו כן , בנוסף חייבים הנתבעים להוכיח כשלון תמורה, במובן זה שלא קיבלו כלל את התמורה המובטחת להם בהסכם, ואין די בכך, שעסקת מסירת השטר התבררה כלא כדאית או שהיה מגיע להם יותר , מכח ההסכם. מבחינת התובע די שיוכיח כי הנתבעים קיבלו חלק ולו קטן מהתמורה, כדי להטיל עליהם אחריות אישית לפרוע את השטר. נטען כי די בכך ש דללי פינה בעצמו את הנכס, כדי להוות תמורה כלשהי, המספיקה להעמיד ערך על פי השטר. גם העובדה שהנתבעים נטלו את המיטלטלין והמוניטין בפועל ועשו בהם שימוש לצרכיהם, די ה להעמיד ערך כלשהו כנגד השטר.

ב"כ הנתבעים חזר בסיכומיו על הרקע להתקשרות הצדדים, טוען כי מסירת השטר לתובע מקורה בקנוניה של התובע ודללי. נטען כי התובע לא הוכיח את תביעתו, נמצאו סתירות וגרסאות שונות בעניין נסיבות מסירת השטר, ומועד תשלום התמורה בגינו. כאשר בכתב התביעה ציין כי השטר הוסב לתובע כנגד ת מורה מלאה ע"י דללי, בהמשך ציין שמדובר בהלוואה , ולאחר מכן ציין כי רכש את השטר מדללי.
נטען כי נתגלתה סתירה גם ביחס לחשבון הבנק ממנו שולמה התמורה הנטענת, כאשר תחילה נטען כי מדובר בחשבון משותף לתובע ולאשתו, לאחר מכן מהחשבון של אשתו, ובהמשך שוב מחשבון משותף וכשאשתו יודעת מהעניין, גם בחקירתו של דללי עולות גרסאות שונות ביחס לנסיבות מסירת השטר , כך גם ביחס למועד התשלום. נטען כי ככל שהשטר נמסר לתובע ביום 14.12.08 , לא הייתה לדללי כל זכות כספית או אחרת כלפי הנתבעים על פי ההסכם שבגינו ניתן השטר לרבות גם לא הזכות בציוד המצוי בנכס שכן זכויותיו מכח ההסכם הומחו במלואן על ידו לתובע בעצם מסירת והסבת השטר, שסכומו מגלם כל זכות על פי ההסכם, לרבות הציוד. טענה זו נסתרת גם מהעובדה, שהנתבע 3 שילם, לבקשת דללי, ביום 5.8.09, ומאוחר להסבה הנטענת, סך של 10,000 ₪, וככל שהשטר נמסר קודם לטענתו, כיצד יכול דללי לבקש סכום נוסף מבעלי הנכס על פי השטר. נטען כי הטענה נסתרת אף מטענות עו"ד ששון , ב"כ התובע, ועו"ד אדרי ממשרדו , ובשם דללי , בהליכים משפטיים שניהל נגד הנתבעים בשנת 2012. בהליכ ים למינוי עו"ד ששון לכונס נכסים ותפיסתו את החזקה בנכס עד לביטול המינוי, וכן ההליכים שניהל דללי נגד בעלי הנכס לאחר ביטול מינוי כונס הנכסים. נטען כי הזגזוג, והסתירות המהותיות בגרסת התובע , מחזקות את הטענה כי הסבת השטר הייתה קנוניה , שרקם התובע ביחד עם דללי , במטרה להוציא מהנתבעים כספים שלא כדין , לאחר שניסיונם לשים רגל בעסק כשל. נטען כי התובע לא הוכיח את תביעתו, לרבות מתן ערך/תמורה כנגד השטר ולא במועדים שנטענו. כך גם לגבי גרסתו לגבי יום הפרעון הנקוב בשטר. בנוסף נטען כי גם אם נתן התובע תמורה לדללי , אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעים , שכן קיבל שטר פגום על פניו ( ולענין מקום חתימות הנתבעים)
נטען כי אין מחלוקת שהשטר הוא שטר ביטחון להבטחת תשלום הסכומים שהיו צריכים להיות משולמים לדללי, לאחר פינוי מזרחי מהנכס ומסירת החזקה לנתבעים, דללי לא יכול היה לסחר את השטר לפני מסירת החזקה לבעלי הנכס, וסיחור השטר בטרם קיום התנאי היה שלא כדין, ולפיכך התובע אינו אוחז כלל בשטר, ואין לו עילת תביעה שטרית, ומעמדו כלפי הנתבעים , לכל היותר, זהה למעמד דללי כלפיהם. נטען כי גם אם התובע הינו "אוחז בעד ערך", טענות ההגנה שיש לנתבעים כנגד הנ פרע-דללי, עומדות להם גם כנגד התובע, הגם שהוא צד רחוק לשטר, שכן איננו אוחז כשורה, ואינו נהנה מתכונת הטהירות , ולא קיבל את השטר כשהוא נקי מפגמים שדבקו בו בחוליות הקודמות, ומעמדו , מכח היותו אוחז בעד ערך , הינו כדין דללי , הצד הקרוב בשטר.
ב"כ הנתבעים פרט את ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין בעלי הנכס והחברות שהחזיקו בנכס בנוגע לפינוי, וכן את ההסדר הדיוני ואישורו, וכאשר בין לבין מונה עו"ד ששון ככונס נכסים ותפס חזקה בנכס , בסופו של יום קיבלו בעלי הנכס את החזקה ביום 1.5.12 , לאחר ביטול מינויו של עו"ד ששון ככונס נכסים. נטען כי בהינתן שפסק הדין לפינוי מזרחי ניתן רק ביום 12.2.12, והחזקה נמסרה לבעלי הנכס ביום 1.5.12, הרי שעל פי ההסכם בגינו ניתן השטר, הנתבעים לא היו חייבים לדללי סכום כלשהו, על פי אותו הסכם או על פי השטר, וממילא אין לתובע ,הבא בנעלי דללי, כל תביעה כספית על פי השטר .
נטען כי בהתאם להסכם בגינו ניתן השטר, הותנה במפורש כי אם החזקה תחזור לידי הנתבעים אחרי 31.12.09 מר דללי לא יהיה זכאי לתשלום כלשהו , משלא פונה הנכס ע"י מזרחי עד ליום זה , פקעה זכותו של דללי לקבל הסכומים כאמור בהסכם , ואף עו"ד אדרי בשם דללי ציין זאת במפורש בנספח יז סעיף 6 (התשובה לתגובה לבקשה למתן הוראות הפ"ב 7564-06-12) .
ביחס לפקיעת החיוב בגין הציוד והמוניטין, נטען כי אף הוא היה מותנה במסירת החזקה בנכס לבעלי הנכס עד ליום 31.12.09, הגם שלא נקבע כך במפורש בהסכם בגינו ניתן השטר, זו הפרשנות המתחייבת מנוסחו של אותו הסכם, הנתבעים ציינו זאת כבר בבר"ל, והתובע ודללי לא חלקו על כך.
נטען כי הליכי הבוררות שניהל דללי מול מזרחי, עד תפיסת החזקה בנכס ע"י עו "ד ששון ככונס נכסים, הפקיעו את החיובים הכספיים כלפי הנתבעים, מהלכיו של דללי בהליכי הבוררות, והבקשה למינוי כונס נכסים נועדו לתפוס חזקה בנכס ולהפעילו כעסק חי, וזאת למרות שכנגד דללי אותה עת היה צו פינוי מהנכס, והוא התחייב לסייע בפינוי, דללי פעל בניגוד להתחייבותו בהסכם, תפס חזקה באמצעות כונס הנכסים ועד לביטול המינוי, בכך הפר דללי את התנאי לתשלום עפ"י ההסכם בגינו נמסר השטר, ולפיכך אינו זכאי לתשלום כלשהו . נטען כי הנתבעים אינם טוענים לבטלות ההסכם , אלא טוענים ש על פי אותו הסכם בגינו נמסר השטר, לא קיים חוב של הנתבעים.
נטען כי הנתבעים לא השכירו למזרחי את הנכס, ביהמ"ש קמא קיבל את טענת בעלי הנכס שהשם הדומה של חברתו הטעה את בעלי הנכס, עובדה שנתמכה בכך שבעלי הנכס רשמו את החשבוניות ע"ש חברת שלי בצל ירוק השוכרת המקורית, וכאשר גם לאחר הגשת תביעת הפינוי, שולמו לבעלי הנכס מידי פעם ע"י מזרחי תשלומים ע"ח דמי השכירות, וכאמור בעלי הנכס רשמו חשבוניות ע"ש השוכרת המקורית וע"מ להקטין את נזקם מעת הסכם הפשרה רשמו ע"ח פיצויים ודמי נזק, ואין בזה ובין השכרת הנכס ולא כלום.
נטען כי דללי הפר את ההסכם, ומשכך חייב דללי לשלם לנתבעים דמי שימוש בגין השימוש בנכס באמצעות חברותיו מיום 15.12.08 ועד ליום 29.4.12, והנתבעים זכאים לקזז סכום זה. נטען כי עפ"י חוו"ד השמאי סך דמי השימוש לתקופה זו עולה על סכום השטר. נטען כי השמאי בעדותו הסביר מדוע לא הסתמך על ההסכם ההיסטורי שבין דללי ובעלי הנכס, וחוו"ד לא נסתרה , וגם מטעם זה לא זכאי דללי, וממילא לא התובע ויש לדחות את התביעה .

הכרעה

לאחר עיון בחומר שבתיק , הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לדחות את התביעה ואלו נימוקי:

האם מדובר בשטר ונוכח מיקום חתימת הנתבעים עליו בשטר נשוא התביעה אין למעשה חתימת עושי שטר במקום המצוין לכך בשטר, אלא הנתבעים חתומים במקום שמצוין כחתימת הערבים.
נוכח הודאתם של הנתבעים , כי ביחסים בינם לבין דללי, שקיבל מהם השטר, אינם חולקים על חבותם על פי השטר, כעושים ולא כערבים. אני סבור שיש לקבוע כי מדובר בשטר תקף. יחד עם זאת, שמורה זכות הנתבעים לטעון ביחס לתובע שקיבל השטר מדללי, ולצורך שלילת מעמד של אחיזה כשורה.

בעניין דומה, אך לא זהה, ולעניין מיקום חתימות בשטר, שניתן להן תוקף, ולמרות המיקום השגוי, שעולה מפני השטר.

ראה תא (ת"א) 90810/98 מ.כ.ד. השקעות וניהול בע"מ נ' קולונימבוס בע"מ, כבוד השופט א . גולדין [פורסם בנבו]:

"א.השטר
הנתבעים טענו כאמור כי נעדרת מן השטר חתימת העושה - הרי היא חברת קלומניבוס, מאחר ומקום החתימה לעושה השטר נותר ריק ולפיכך לטענתם המסמך אינו שטר חוב.
עיון בשטר מגלה, כי חותמת קולונימבוס נמצאת בקדמת השטר במקום המיועד לרשימת שמות עושי השטר. וכן בגב השטר, בצירוף חתימותיהם של שנים, הנחזים להיות חתימותיהם של 2 המנהלים הנתבעים. [החתימות דומות לחתימותיהם של הנתבעים על הסכם השכירות - נספח א' לתצהיר נ1/. נתבע מס' 2 מודה בתצהירו כי הוא ונתבע מס' 3 חתמו על ההסכם - פרוטוקול עמ' 20 שורה 14].
מכאן שקלומניבוס התכוונה לחתום ואכן חתימת העושה נמצאת על פני השטר, אלא שהיא נעדרת מהמקום המיועד לחתימת עושה השטר.
מצאתי כי די בכך בכדי לקבוע כי קיימת חתימת העושה על המסמך ולפיכך המסמך אכן שטר.

להלן נימוקי למסקנה זו:....

2. מקום החתימה:
"... מקומה של החתימה הוא על פי רוב מתחת לכתוב והיא באה כמסיימת את המסמך וכמאשרת את כותרתו. אך מבחינה משפטית יכולה חתימה להיות בכל מקום אחר,.
[י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית עמ' 40, הדגשות שלי א.ג. וכן ע"א 726/71, גרוסמן נ' מנהלי עזבון המנוח יהושע בידרמן פ"ד כ"ו[2] 781].
מכאן אני למד כי מקום החתימה היא לאו דווקא על הקו המסומן כחתימת העושה, וניתן למוצאה בכל מקום אחר על השטר.
בנוסף, ניתן להגיע למסקנה שיש חתימת עושה גם בדרך ההיקש מההלכה לגבי חתימת ערב - נקבע לגבי ערב שלא חתם במקום המיועד לכך לחתימת הערבים על השטר, אלא חתם ברשימת שמות הערבים, כי די בכך כדי להתיר ערבות אוואל, גם אם לא חתם בראש העמודה כפי שנדרש על הטופס [ע"א 232/77 רוזנברג נ' אברהמוף פ"די ל"ב[2], 197].
מכיוון שכך, גם במקרה דנן שבו העושה לא חתם במקום המיועד לכך על הטופס, אלא ברשימת שמות עושי השטר, די בכך כדי להקים את חבותו על פי השטר ואת קיום המסמך כשטר. "

מעמדו של התובע
התובע טוען למעמד של אוחז כשורה, הגובר על פגם, ענין המוכחש, ככל שנפל בחוליה הקודמת, ולחילופין למעמד של אוחז בעד ערך, שנתן תמורה, ו/או אוחז גרידא, הזכאי לפרעון.
בסיכומיו, סוף סעיף 4 מציין ב"כ התובע:
"התובע אכן אישר כי ידע כי הנתבעים מסרבים לפרוע את השטר במועד ההסב, מאחר שלטענתם, כביכול פרעון השטר היה מותנה כביכול בפינוי מזרחי מנכס בבעלותם וכי כביכול הנכס לא פונה. מנגד יש הפרש בין ידיעה זאת לבין ידיעה על כישלון תמורה. כשלון תמורה, כפי שנראה להלן לא היה והתובע היה סבור כי אין ממש בטענה זאת, לכן אין כל פגם בידיעה זאת, אש ר איננה מבטלת את חזקת תום הלב של פעולות התובע"

אני סבור כי ידיעה זו לכשעצמה, של התובע, במועד ההיסב הנטען, לפיה פרעון השטר מותנה בפינוי של מזרחי, מן הנכס, דבר שטרם נעשה, שוללת אחיזה כשורה, מידיעתו זו , ברור שהתובע הכפיף עצמו למחלוקת בקשר לפינוי מזרחי מן הנכס, ולא יכול ל יהנות ממעמד של צד רחוק, שלא קשור לקיום תנאי בין הצדדים הקרובים, ושהוא עצמו מו דה שבעת סיחור ידע כי טרם התקיים.
הוסף לכך את הגרסאות השונות והמשתנות שנמסרו ע"י התובע בעניין נסיבות הסבת השטר ומועד תשלום התמורה בגינו, על ידו, וכמפורט בסעיף 8 לסיכומי הנתבעים, ומול גרסאות דללי בעניין, כמצוין בסעיף 9 לסיכומי הנתבעים, כאשר הגרסאות משתנות מדיון לדיון.

הוסף לכך את העובדה שצוינה קודם, לעניין מיקום החתימות השגוי של הנתבעים כערבים בשטר ולא כעושים, דבר שמהווה לטעמי פגם צורני השולל אחיזה כשורה.
מה שמביא למסקנה, שככל ואכן בוצע היסב כנגד תמורה מצד התובע, עדיין אין התובע יכול לרכוש מעמד של אוחז כשורה , ולכל היותר מעמדו כאוחז, שהנו צד קרוב, והכרעה לגביו תגזר בהיותו אוחז שכזה, מן הקביעות שלהלן בענין, שבין דללי והנתבעים, הצדדים הקרובים.

בעניין התנאים לאחיזה כשורה, תום לב, תמורה ותקינות, ונטלי ההוכחה בעניין, ושלחלקם התייחסתי לעיל, ראה בפסק דיני תא"ק (ת"א) 44/12 איי.איי. איתמר השקעות בע"מ נ' דקל מחסני ערובה בע"מ [פורסם בנבו]:

"האם התובעת אוחזת כשורה
חזקה היא כי מי שאוחז בשטר אוחז בו כשורה, ואולם משהוכח פגם בחוליה קודמת עובר הנטל להוכחת אחיזה כשורה אל האוחז- התובעת .
וראה לעניין זה ת.א ( י-ם) 9020-07 מונדר ג'אבר נ' אמריקה ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ [ פורסם בנבו}

"סעיף 29 (ב) בפקודת השטרות קובעת כך:
"כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".
על-פי הוראה זו, ישנה חזקה לכאורה, שהאוחז בשטר הוא אוחז כשורה. לפיכך ככלל, במקום שהתובע, האוחז בשטר, טוען כי הוא אוחז כשורה, מוטל על הנתבע לשלול טענה זו של התובע ולהוכיח כי חרף אחיזת התובע בשטר, אין הוא אוחז בו כשורה. עם זאת, אם הוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, כי אז חל היפוך בנטל ההוכחה ובמקרה זה על התובע מוטל הנטל להוכיח כי הוא אוחז בשטר בתום לב ובעד ערך. הגם שהוראת הסעיף מונה שורה של טענות הגנה אשר בהתקיימן חל כאמור, היפוך בנטל ההוכחה, ההלכה היא שהוראת סעיף 29(ב) בפקודה אינה מוגבלת לנסיבות המנויות בה וכי ישנו היפוך בנטל ההוכחה כל אימת שמושך ההמחאה מעלה טענת ההגנה כלפי הנפרע (ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן. חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1) 304 (1979), בפסקה 4; יואל זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית (התשמ"ג-1983), בעמ' 265-263 (להלן – זוסמן); שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, התשס"ז-2007, בעמ' 224 (להלן – לרנר))."

התנאים לפיהם תוכר התובעת כאוחזת כשורה בהמחאות, מנויים בסעיף 28 לפקודה, הקובע:
"א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".

לעניין שלמות ותקינות ההמחאות , כבר נקבע כי:
"מדובר בשטר שלם ותקין על פי מראהו, כאשר שטר ייחשב לשלם אם מצויים בו כל הפרטים ההכרחיים להגדרת מסמך כשטר, כגון: סכום, שם הנפרע וכדומה. יצוין, כי גם אם אוחז הינו תם לב הוא לא ירכוש אחיזה כשורה בשטר לא שלם או לא תקין. כך נסב לא יתגבר על טענות הגנה שונות מצד מושך השטר, אך אם אינן קשורות לאי תקינות המסמך או למה שחסר בו. עוד יצוין, כי על פי הפסקה, לפלוני שקיבל שטר שלם, אך ידע שהוא יצא חסר מרשות המושך והושלם לאחר מכן, לא יהיה אוחז כשורה".

לעניין קבלת ההמחאות בתום לב, נקבע כי:
"מדובר בדרישה כפולה, ולא די בתום לב אלא נדרשת גם העדר ידיעה על פגמים בשטר [ ע"א 645/81 תעשיות הצפון בע"מ נ' ש' פרידמן ושות' (1975) בע"מ, פ"ד לו(3)757]".

לעניין מתן ערך בעד ההמחאות, נקבע כי:
"יש צורך במתן תמורה בפועל, ולא די בהתחייבות לבצעה בעתיד ( ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4)281, בעמ' 2 (2)(4) אחיזת השטר התקיימה לפני שעבר זמנו ( לרנר, בעמ' 227 ואילך" (ר' עא"ח ( ת"א) 14686-09-11 צברי יאיר נ' עליזה פלדמן [פורסם בנבו] (11.12.12)).

די אם יוכח שלא התקיים תנאי אחד מבין תנאים אלו, על מנת שיישלל מעמדה של התובעת כאוחזת כשורה בהמחאות.
ראה: תאמ ( ראשל"צ) 53439-09-12 ח. עלמה יזמות עסקית בע"מ נ' מאיה קולטיניוק ( פורסם בנבו)"

מישור היחסים שבין דללי לנתבעים (והוא הקו בע לענייננו)
בעניין זה מוסכם על הצדדים כי מדובר בשטר שניתן ע"י הנתבעים לדללי, ומכח ההסכם שנערך בין הצדדים , ובהמשך להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד.
טענת הנתבעים שהתנאים הנקובים בהסכם לצורך פרעונו לא התקיימו. טענתו העיקרית של דללי שהתנאים התקיימו, ועיכובים, ככל שהיו בעניין, נעוצים ברצונם של הנתבעים לטרפד את קיום ההסכם והתנאים, ועל מנת לחמוק מחובתם לשלם סכום השטר.

בעניין מסירת השטר שפרעונו על תנאי , ראה ע"א 623/88 משה (מוקי) גולדנברג נ' המשביר המרכזי בע"מ, פ"ד מד(2) 801.

"א. (1) מסירה על-תנאי היא מסירה שכוונתה להקים חבות שטרית עתידית, המותנית בתנאי חיצוני מוקדם. עד למועד התקיים התנאי מוקפאת החבות תקמה, ואם לאו - היא פוקעת ועוברת מן העולם ( 803 ג-ד).
(2) מסירת שטר ביטחון היא מסירה על-תנאי וזכות המחזיק בשטר ביטחון לממשו על-ידי סיחור ו/או על-ידי תביעה לפירעון קמה, רק אם נתמלא התנאי ( 803 ד).
(3) נטל הראיה מוטל על החייב השטרי להוכיח הן שהייתה מסירה על תנאי והן שהתנאי לא התקיים ( 803 ד-ה)."
מן החומר שבפני עולה בבירור שהנתבעים עומדים בנטל הנדרש מהם כחותמי השטר, להוכיח שהיה תנאי במסירתו, והוא ההסכם על תניותיו, וכן שהתנאי לפרעון השטר המופיע באותו הסכם לא התקיים, ובענייננו הנטל הוא על דללי להוכיח טענתו , שככל שהתנאי לא התקיים, הדבר ארע בשל התנהלות הנתבעים, ומתוך כוונה לחמוק מן החבות.

בסעיף 2 להסכם בין הצדדים נקבע:
"2.א. מוסכם כי התובעים ישלמו לדללי יחזקאל סך של 150,000 ₪ בגין פינוי המושכר וויתור על שנת האופציה האחרונה על פי הסכם השכירות. מוסכם כי הסכום הנ"ל ישולם רק עם קבלת החזקה במושכר ממזרחי יחזקאל או מחברת ח"י בצל ירוק בע"מ עד ליום 1.1.09.
ב. במידה והמושכר יימסר לתובעים במועד מאוחר מהתאריך האמור (1.1.09). יופחת סכום של 12,500 ש"ח בגין כל חודש עיכוב בקבלת הנכס ממזרחי או מח"י בצל ירוק. למען הסדר הטוב מובהר כי אם המושכר יחזור לידי התובעים אחרי 31.12.09 . מר דללי לא יהיה זכאי לתשלום כלשהו על פי סעיף זה.

3.א. דללי מצהיר כי הציוד והמיטלטלין המפורטים בנספח להסכם שהוגש לבית המשפט (להלן הציוד) הנם בבעלותו או בבעלות של בצל ירוק בע"מ וכי הוא מעביר בזה את הזכויות בציוד ונותן לתובעים זכות לתפוס בהם.
ב. בתמורה לציוד ולמוניטין ישלמו התובעים לדללי יחזקאל סך של 150,000 ₪ אשר מתוכם 50,000 ₪ יועברו ישירות לדללי יחזקאל בגין מוניטין תוך 10 ימים מיום קבלת החזקה בנכס. והיתרה בסך 100,000 ₪ תופקד בידי עוה"ד חקק יגאל ב4 תשלומים שווים ורצופים כאשר התשלום הראשון יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת החזקה בנכס. עו"ד חקק יעביר את הסכום לידי דללי עם מסירת הציוד לידי התובעים שכשהציוד נקי מכל חוב של צד ג'
ג. מוסכם כי במידה ותתגלה מחלוקת משפטית בין דללי ו/או שלי בצל ירוק בע"מ לבין מזרחי או חי בצל ירוק בע"מ לגבי הבעלות בציוד, הסכום של 100,000 ₪ יישאר בנאמנות אצל עו"ד חקק עד לסיום הברור המשפטי. העברת הכספים לידי דללי מותנת כאמור בקבלת חזקה ובציוד כשהוא תקין ושמיש. התברר כי הציוד אינו שייך לדללי או שאינו שמיש, יחזיר הנאמן לתובעים את הכספים שהופקדו בידיו."

דומה שאין חולק כי בסופו של דבר, מזרחי וחברותיו פינו המושכר רק ב-1.5.12, מכאן שברי שלא התקיימו התנאים לפרעון השטר, הנזכרים בסעיף 2 לעיל, הנכס לא פונה עד 1.1.09 ולא עד 31.12.09, אלא שנים לאחר מכן.
אני מקבל טענת הנתבעים שבכל הקשור להתחייבות לתשלום 150,000 ₪ כנגד הפינוי. עמדה זו אף הוצגה בזמן אמת , ועובר להליכי הכינוס על הנכס, בשנת 2012, וע"י עו"ד אדרי ממשרד ב"כ התובע כאן, ושייצג את דללי בהליך הכינוס שבינו לבין מזרחי.

ראה סעיף 6 לתשובה לתגובה במסגרת הליך הכינוס, נספח י"ז לתצהיר עדות הנתבעים. מסמך זה הוגש לתיק הכינוס ע"י ב"כ דללי, שהוא ב" כ התובע כאן.
"בניגוד לנטען ע"י המשיבים ,התנאי אשר נקבע בסעיף 2 ב' להסכם הנ"ל , אינו מותנה בהחזרת הנכס לידי המשיבים עד ליום 31.12.09. תנאי זה קיים אך ורק ביחס לתשלום בסך 150,000 ₪ הקיים בסעיף 2א' להסכם הנ"ל, אותו התחייבו המשיבים לשלם למשיב וזאת במידה והחזקה בנכס תועבר לידיהם לא יאוחר מיום 31.12.09. לעומת זאת, סעיף 3 ב' עומד בפני עצמו ועל המשיבים היה להעביר למבקש סך של 150,000₪ (מעבר ל-150,000₪ הנ"ל) בתוך 10 ימים מהיום שבו נמסרה להם החזקה בנכס, אף אם החזקה בנכס תועבר לידיהם לאחר ה-31.12.09. לדאבון הלב, המשיבים ... ליחס לסעיף הנ"ל פרשנות שונה בתכלית מלשון ההסכם והכל במטרה להצדיק את אי תשלום 150,000₪ כפי שהתחייבו וכן את החזקת הציוד השייך למבקש, מבלי שקיים להם כל היתר לעשות כן"

מעיון בחקירות הנתבעים, לא ראיתי מקום לקבוע כטענת ב"כ התובע, שעולה בבירור שנתנו הסכמה להמשך שהיית מזרחי במקום, ובכך טרפדו את התנאי המוסכם בעניין.
בעניין זה, טענת התובע לטרפוד , אני סבור שעל התובע היה להביא ראיות ועדים נוספים.
עד מתבקש בעניין הוא מזרחי או אבו מוך, שהוזכרו בהקשר זה של החזקה ויכלו לאשש הטענה.

התובע כצד מרוחק נטען, היה יכול לזמן את מזרחי למתן עדות בעניין, ולא עשה כן.
אני ער לקושי הפרקטי בענין, ונוכח ההליכים שבין דללי למזרחי , ואולם ככל שהתובע , האוחז בשטר, ביקש להוכיח טרפוד קיום התנאי ע"י הנתבעים, עדות מזרחי היא אחת האופציות הסבירות בעניין. לא היה מקום לצפות שהנתבעים הם אלו שיזמנו את מזרחי, באשר בינם לבינו היה הליך משפטי של פינוי מ 2008 ועד 2012 והסתיים בפס"ד לטובתם. לסיכום עניין זה, התובע שעליו הנטל להוכיח את הטענה לא עמד בנטל זה.

בסעיף 28 לסיכומיו, מציין ב"כ התובע, שהחיוב ים הכספיים בקשר לפינוי ולמטלטלין קשורים כך שדי באי קיום אחד מהם בכדי לבסס תשלום על מלוא סכום השטר.

"השטר נועד להבטיח את ביצוע כל אחת מההתחייבויות של הנתבעים, הן לשלם עבור הפינוי והן לשלם עבור המטלטלין והמוניטין, באופן שאי קיום אחת מההתחייבויות התשלום של הנתבעים, מזכה את הנפרע בפרעון מלוא סכום השטר. לכן, די לשיטתנו כי נוכיח את זכאותו של הנפרע לקבל פיצוי עבור הפינוי כמו שדי להוכיח כי הנתבעים חייבים לשלם עבור המטלטלין והמוניטין"

מאידך, ב"כ הנתבעים טוען שבהיעדר פינוי ע"י מזרחי במועד שנקבע – 2009, ודחייתו ל -2012, קבלת ההתחייבות בקשר למוניטין והמטלטלין שנדרשו בשנת 2009, אינה רלוונטית למועד הפינוי המאוחר.

ממכלול הראיות והעדויות שבפני ונוכח העיכוב הארוך, ועד לפינוי בפועל, אני סבור שיש להעדיף עמדת הנתבעים גם בהקשר של התחייבות זו לעניין המוניטין והמטלטלין . אני סבור כי התשלום בגינם אכן היה מותנה במסירת החזקה בנכס לנתבעים ועד 31.12.09 , בהעדר האמור, ברי שאין שווי מטלטלין ומוניטין ב-2009 כשווים ב-2012, ולאחר מערכה משפטית לפינוי המחזיק במקום, לא ניתן לקבוע במסגרת ההליך המקוצר שבפני שעניינו תביעה תמציתית על פי שטר ולא הסכמי המסגרת, כי עד למועד הפינוי המאוחר קיים השווי הנתבע של המטלטלין. ש ווי, ככל שקיים, וכפוף לטענת קיזוז שיש לנתבעים, שאין צורך להכריע בה בשלב זה יכול להתברר במסגרת הליך על פי עסקת היסוד, ובין דללי לנתבעים. מכל מקום, אין להבחין בין שני החיובים בהליך השטרי שבפני, ומשכך – דין התביעה להדחות כולה , הן בהקשר דמי הפינוי, והן בהקשר של תשלום שווי המוניטין והמטלטלין במסגרת הפינוי , שלא היה על פי המוסכם והמותנה בעניין.

נוכח כל האמור וכאשר נקבע שהתובע, הגם שהינו נסב בשטר ולכאורה צד רחוק, אינו אוחז כשורה הגובר על פגם שנפל בחוליה קודמת, בין הצדדים הקרובים, וכאשר לתובע מעמד של אוחז גרידא שזכויותיו נגזרות מן המוסכם והמותנה בין הנפרע דללי לנתבעים עושי השטר , ומשנקבע שעל פי ההסכם שמכחו מסרו הנתבעים את השטר לצד הקרוב – דללי, לא התקיימו התנאים לפרעון השטר מחד , ומאידך לא הוכח באופן מספק שהנתבעים הם אלו שטרפדו והכשילו את קיום התנאי לתשלום. דין התביעה להדחות וכך אני מורה.

סוף דבר

  1. התביעה נדחית.
  2. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.
  3. פיקדון העדים שבתיק יושב לידי המפקיד.

המזכירות תשלח פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ו, 02 יוני 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליהו בן שבת
נתבע: שמואל דלל
שופט :
עורכי דין: