ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלהבת אטיאס מצליח נגד חברה מגוון טכנולוגיות והנדסה בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי – אב" ד
נ.צ. (עובדים) גב' דבורה פינקלשטיין
נ.צ. (מעסיקים) מר אריה רבינוביץ

התובעת:
שלהבת אטיאס מצליח
ע"י ב"כ עו"ד עידית ארואץ
-
הנתבעת:
חב' מגוון טכנולוגיות והנדסה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אומר לובושיץ ועו"ד עופר כגן

פסק דין

1. התביעה שבפנינו (הוגשה ב- 23.2.14) הוגשה לאחר תקופת העסקה מ- 24.2.13 ועד 2.6.13.
התובעת הועסקה כמהנדסת מכירות ואפליקציה במחלקת הפאואר, 5 ימי עבודה בשבוע, 9 שעות ביום, כשהנתבעת ומנהליה היו שבעי רצון מעבודתה וכבר שבוע לאחר תחילת עבודתה ייצגה את הנתבעת בתערוכה ב- "Avenue".

ב- 26.5.13 ביצעה בדיקת הריון וב- 28.5.13 יידעה את המנהלת, הגב' אורנה פוקס ("פוקס"). בשעה 18:30 קיבלה התובעת זימון לשימוע ליום המחרת.
טוענת התובעת כי פוטרה מעבודתה אך ורק בשל רצונה להיות אם, משיקולים פסולים ואסורים, בנגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ("החוק") וללא שנתקיים הליך שימוע כדין.

ביום 2.6.13 הוצא לתובעת מכתב פיטורין; התובעת נדהמה לקבל את פיטוריה מאחר והיתה עובדת מצטיינת ומשהודעת הפיטורין היתה בסמיכות להודעתה על היותה הרה.
התובעת עתרה לסעדים הבאים: פיצוי לפי סעיף 10 לחוק (50,000 ₪); פיצוי בגין אי עריכת שימוע (10,000 ₪), נזקים בגין אבדן שכ"ע (בניכוי שכ"ע בידיעות אחרונות, 65,074 ₪), הפסד הפרשות לפנסיה ופ"פ (עד תום חופשת הלידה, ל- 14 חדשים 27,954.78 ₪), הפסד זכויות בגין חופשה שנתית ל- 11 חדשים עד הלידה ו- 90 יום לאחר חופשת הלידה 4,323.52 ₪), פיצוי על עגמת נפש (10,000 ₪), פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר (מאי, יוני 10,000 ₪) וסה"כ 177,352.3 ₪ בצרוף ריבית והצמדה.

2. בהגנתה עתרה הנתבעת לדחיית התביעה, משהתובעת לא פוטרה בקשר להריונה, אלא בשל תפקוד לקוי ורשלני מצידה , בנגוד למצגיה עם קבלתה לעבודה, ביחס למקצועיותה וידיעותיה.

התובעת "הצליחה" בכל תקופת עבודתה להביא לקיום פגישה אחת, כשבה הפגינה חוסר ידע מקצועי והחיזוק החיובי שקיבלה (נספח 3 לתביעה), יוּעד ע"מ לעודדה.

לתובעת נערכו שיחות רבות על התנהלותה, שקדמו לפיטוריה והתובעת השמיטה במכוון בתביעתה עובדות מהותיות על תפקודה.

ב- 28.5.13 בשעות הבוקר העבירה התובעת ללקוח ("אמט") הודעת דוא"ל שהכילה פרזנטציה הכוללת מידע סודי וסודות מסחריים של הנתבעת וזה היה המשך ישיר להתנהלותה הקלוקלת שלוותה במחדלים רבים, כשהתובעת עצמה אישרה בשימוע , כי ברור לה שעקב מחדליה, ללא קשר להריונה, נשקלים פיטוריה.

השיהוי בתביעתה שהועלתה בדיעבד, למעלה מ- 9 חודשים מסיום העסקתה, מה שנובע מחוסר תום לב ומנסיון לגרום לנתבעת הזק ראייתי, עד כי יש למחוק התביעה.

התובעת לא ביצעה המוטל עליה, התרשלה והסבה נזקים רבים ומטעמים אלה בלבד הוחלט לסיים העסקתה. התובעת, שלא עברבחני המיון, ביקשה לקבל הזדמנות תעסוקתית ומשכך, הוחלט לקבלה לתקופת נסיון קצרה. התובעת היתה חסרת נסיון, בטרם הוסמכה וקיבלה תואר אקדמי. חרף התחייבויותיה ללמוד החומר "ולהדביק" הפערים – התובעת "נשארה מאחור" ולא היתה מסוגלת לבצע פעולות בסיסיות הקשורות בתפקידה. פוקס ערכה עמה שיחות רבות , במסגרתן נתבקשה התובעת להפחי ת השאלות שהפנתה לעובדי הנתבעת, ללמוד מהמאגרים ולרכז כל השאלות למועד אחד. חרף השיחות לא שינתה דרכה ולא למדה הנדרש והמשיכה להטריד את חבריה לעבודה ולפגוע בתפוקתם.

במהלך 3 חודשים משלא הצליחה ללמוד החומר ולהשלים הפערים, לגייס לקוחות חדשים והטרידה את עובדי הנתבעת ואף חמור מכך העבירה מספר פעמים מידע סודי לגורמים בלתי מורשים – (וב- 28.5.13 פעם נוספת) בשל אלה זומנה על ידי פוקס ב- 28.5.13 בטרם ידיעה על הריונה.

בשימוע הועלו בפניה הטענות ונתאפשר לה להשמיע טענותיה. בתחילת השימוע נתאפשר לתובעת לקיים השימוע מאוחר יותר והיא הבהירה כי היא מוכנה לשימוע.
לתובעת נערכה שיחת שימוע כדין.
כל תלושי השכר נמסרו לתובעת במועד כדין. תלוש מאי 2013 נשלח לפי כתובתה אך הוחזר לנתבעת על ידי הדואר ולפיכך, הועבר אליה מיידית בו ביום (27.6.13) בדוא"ל. בשיחה עם מנהלת הנתבעת, רונית ממן ("ממן") הודיעה התובעת על כתובת אחרת ואליה נשלחו תלושי מאי ויוני, תלושים שלא הוחזרו על ידי הדואר. בתכתובות עם הנתבעת במהלך יוני 2013 לא טענה התובעת (עד לתביעה) כי לא קיבלה התלושים.
התובעת חתומה על התחייבות לסודיות, אך הפרה התחייבותה בכל תקופת ההעסקה, ושלחה למייל הפרטי שלה תכתובת של הנתבעת.
התובעת לא פוטרה בקשר להריונה.
תחשיבי התובעת מוטעים, שכרה החודשי היה 7,000 ₪ ברוטו (ולא 10,383.66 ₪, כחישוביה).

3. ולהכרעתנו –
א. התובעת התקבלה לעבודה על פי תנאי העסקה (נספח 2 לתצהירה) ולפיהם שכרה ברוטו, כולל שעות נוספות, הוא 7,000 ₪.

אין בפנינו כל ראייה לכך שהיתה עובדת מצטיינת.
גם נספח 3 לתצהירה, הודעת דוא"ל מ- 14.4.13 מפוקס לתובעת (לאורי קפלן, מור בן יעיש) בעקבות פגישה באל אופ – המשבחת את התובעת, שיבחה אותה אך על קביעת הפגישה אצל לקוח "חשוב (ולא קל)"; מור הוא שביצע את הפגישה.

בכל הכבוד הראוי, מדובר בקרוב לחדשיים לאחר תחילת עבודתה – וגם אז (ובלא להכנס כלל למהות הפגישה) פוקס משבחת את התובעת רק על קביעת הפגישה.

והנה – עד 28.5.13 אין לתובעת, ולוּ ראייה אחת, מזמן אמת, לשביעות רצון מתפקודה ומקצועיותה של התובעת, ודאי לא "הערכה רבה, תשבחות בשל מקצועיותה מסירותה, חריצותה ויעילותה" עד ש"הנתבעת ומנהליה... ראו את עתידה של התובעת בנתבעת" (ס' 5 לתביעה) או כי הנתבעת היתה מרוצה מאד מהתובעת, או כי נספח 3 מוכיח את כישוריה והצלחותיה בעבודתה בנתבעת (ס' 8 שם). אף לא "הצטיינותה", כטענתה (סעיף 9).

לא הוכחה "שביעות רצון מעבודתה" או "משוב חיובי מלקוחות וממנהלי החברה" (סעיפים 10, 13 לתצהיר התובעת; ואגב, אין בתצהיר סעיפים 11,12).

נוסיף ונבהיר כי העובדה שהתובעת התקבלה לעבודה בנתבעת, בטרם קיבלה תעודת מהנדס, ברורה על פניה מתנאי ההעסקה (משהובטח כי תקבל קרן השתלמות עם קב לת תואר מהנדסת ותעודה לכך (ס' 3).
והנה – לא הוצגה בפנינו תעודה כאמור, עד לסיום יחסי העבודה ומנגד, בתלושי השכר של התובעת (2.13 - 6.13) לא מצאנו נכוי לקרן השתלמות. ודאי לא נסתמך על השאלה שהוצגה ב- 21.9.15 (עמ' 13 לפרוטוקול) כראייה המוכיחה העובדה שהתובעת "מהנדסת", מה גם שעסקינן קא, בשנתיים קודם.
התובעת שצרפה דפי תרשומת – לא טענה נקודתית וממילא לא הוכיחה התקשרויות חוזיות כלשהן עם מי מהלקוחות עמם קבעה פגישות, כטענתה.

גם כשנשאלה על כך בחקירה הנגדית – הזכירה מספר שמות, אך לא הוכח כי עסקינן בהסכמים שקשרה, לקוחות שהיא הביאה, עסקאות לאחר פגישות עמם לנתבעת בתקופת עבודתה.

הוכח בפנינו כי הגם שהתובעת עבדה בנתבעת בתקופה האמורה – לא היתה הנתבעת מרוצה מתפקודה.
אכן, אין בפנינו כל הסכמה ב"תנאי העסקה" לתקופת נסיון מוסכמת, כטענת פוקס – דא עקא, תקופת נסיון ודאי נכונה וראויה היא בכל תפקיד, בכל עיסוק, מה גם, שאף ללא ציון מפורש כי עובד נשכר לתקופת נסיון – אין בכך למנוע בחינת יכול ותיו וכישוריו על ידי המעסיק בפרק זמן מסויים, ודאי אין בכך למנוע החלטה על פיטוריו והכל כמובן, כשהדברים נעשים בתום לב וכדין.

בענייננו, נדרשנו לענין לאור טענת התובעת שעל פי החוק ולאור הגנת הנתבע, ומשטרם הכרעה גופא נדרשים אנו לבחון האמנם העבירה התובעת הנטל לנתבעת , להוכיח כי לא בשל הריונה הוחלט להפסיק עבודתה.

בהקשר זה לא שוכנענו בטענות התובעת כי הודיעה לפוקס על הריונה מיד עם צאתה מבדיקת U.S.
טענת התובעת בהקשר זה אף היא לא פורטה לשעה הרלוונטית, אלא טענה כי קדמה הודעתה להודעת פוקס על זימונה לשימוע.

והנה – הגם שעולה כי עסקינן בפנייה טלפונית של התובעת לפוקס, מטלפון נייד לשני – וה גם שנטען בפנינו כי בסיום עבודתה נלקח ממנה – לא נמנע להוכיח כאמור על ידי פנייה לספק הטלפון הנייד, ודאי בזמן אמת (שלא להזכיר, שטרם פיט וריה, לוּ באמת סברה שהודיעה טרם זימונה לשימוע, או כי פיטוריה באו לעולם לאחר (ודאי, "בגין") הודעתה על הריונה , נקל היה כך להוכיח.
התובעת הרי הפסיקה עבודתה ב- 2.6.13, קרי: היה באפשרותה לפרט (ולצלם מסך הטלפון שבאחזקתה) המוכיח שיחת טלפון שלה לפוקס מיד עם צאתה מבדיקת ה- U.S.. כך לא נמנעה הגשת הראייה ולוּ במהלך ההליך המשפטי, בכלים הדיוניים המקובלים.
להעדרה של ראייה מהותית זו לנסיבות (רק לעיתוי הודעתה על ההריון מול זימונה לשימוע) – לא היינו נותנים משקל כה רב, לו ּ נשמע מהתובעת, בגרסתה הראשונית – כי לא קיבלה את פרוטוקול השימוע, כי נוסחו אינו משקף את הדברים שנאמרו – בין שהוּספו/נוּסחו באופן שונה ובין שנגרעו! – גרסה זו נשמעה לר אשונה בפנינו, הגם שהודעת הדוא"ל המסכמת השימוע, צורפה להגנת הנתבעת.
כך גם, ראוי להפנות לגרסת התובעת בתצהירה, ממנה ניתן להסיק כי קדמה להודעת פוקס , הודעתה לפוקס על הריונה – אך אין התובעת אומרת כך באופן ברור ומדוייק, בנגוד לטענתה בסעיף 7 לתביעתה, בו נטען "בסמוך לקבלתה הודעה זו" (תוצאת U.S שהיא בהריון) – גרסה ה ֹֹחסרה בסעיף 6 לתצהירה, בו נטען רק "באותו היום"! (ולפי תאור סדר הדברים ניתן רק "להבין" כי זה קדם לזימון לפיטורין).

לא נעלם מעינינו כי התובעת טענה בדיון הקד"מ כי הודיעה בטלפון לפוקס מיד כשיצאה מהבדיקה – דא עקא, נ קל היה כך להוכיח – וכך לא עשתה.
בנסיבות אלה, כשכך ניתן היה להעביר הנטל לנתבעת וכשלא נטען ולא התרשמנו כי נקשרו יחסים אישיים "כה אמיצים" ביניהן (באופן שהיה בו אולי להסביר הודעה מיידית), כנטען, ומנגד, בהעדר טענה בהקשר זה ולו ּ בדוא"ל שהוגש בפנינו (נספח ד' להגנה כשבוע אחרי הפסקת העבודה 9.6.13) – ובלא שנטען דבר בהקשר זה, גם לא בהמשך התכתובת שצרפה הנתבעת.
ודאי וודאי כך, מנספח 3 לתביעה, עולה כי לתובעת היתה נגישות לכל התכתובת בעת עבודתה, גם לאחר השימוע (שהתקיים כעולה מהסיכום לו ב- 29.5.13 שעה 11:15 (ראה גם בתביעה) – כשהתובעת שולחת לעצמה , לדוא"ל הפרטי שלה את הודעת פוקס אליה (בדוא"ל הפנימי) (עד כדי כך "טעתה" התובעת בתביעתה, בטוענה בס' 6, כביכול פוקס כתבה ההודעה ב- 21.5.13, טעות שתיקנה בתצהירה) יותר מחודש קודם...
לא נוכל שלא להזכיר, למעלה מן הצורך, כי גם הגשת התביעה בטענות הנדונות, חודשים לא מעט לאחר פיטוריה – מלמדת על העדר ראייתי מהותי זה.

לאחר ששקלנו כל אלה – לא שוכנענו ולא הוכח בפנינו כי הודעתה על פיטוריה קדמה לזימונה לשימוע – שוכנענו כי לא הועבר הנטל לנתבעת להוכיח כי לא ההריון הוא שעמד ביסוד פיטוריה של התובעת, ודאי וודאי כך, מששוכנענו כי היה בתפקודה כדי להביא להפסקת עבודה, כעולה מהעדויות המשכנעות שבפנינו (פוקס ומור, כפי שציינו לנו בעת עדותם), ודאי בהתווסף העברה ללקוחות של מידע שלא היה מקום להעבירו.
כאן המקום לציין, כי להקשר זה לא נדרשנו לשאלה אם היה כתוב על הקבצים "סודי" – שהרי בתפקידה, חזקה שידעה כי כך; כך, לא שמענו ולא הוכח כי טענה בהקשר זה בשימוע (או לאחר קבלת סיכומו – הלינה על תוכנו כאמור לעיל), או "למצער", טענה בפנינו כי עסקינן ב"שיפוץ" הדוא"ל, טרם הגשתו לבי ה"ד (בלא שנזכיר כי עסקינן, לכאורה, בטענה לה פּן פלילי).
לא הוכח כי היתה עובדת מצטיינת, שקיבלה מחמאות רבות (ס' 12 לתביעה) וכך אף לא כי כך נאמר לה, בשימוע (ס' 9ב' לתביעה).
לאור כל אלה – נדחית התביעה ברכיבים המתבססים על החוק.

ב. שימוע
אין חולק כי התובעת קיבלה זימון לשימוע בעל פה.
אין חולק כי הזימון נעשה "מהיום למחר" (28.5.13 18:30, ל- 29.5.13).
אין חולק כי גם לא נאמר בפני מי יערך השימוע.
אין חולק גם כי התובעת לא חתמה על פרוטוקול השימוע.
מנגד, לא הוכח בפנינו כי התובעת לא ידעה במה עסקינן עת זומנה לשימוע, על רקע דברים שנאמרו עוד קודם, או כי לא פעלה שלא כראוי בהעברת הדוא"ל ללקוח (וכלשונה בשימוע: "טעיתי, התבלבלתי, שלחתי אח"כ הקובץ הנכון").
אף שוכנענו כי התובעת קיבלה סיכום השימוע עת נשלח אליה, בהיותה עובדת (ראה סיפא ס' 8 לתצהירה), כשכבר הזכרנו שלא העלתה ולוּ פעם אחת טענה, לא ביקשה למחוק הרישום של דברים ש לא נאמרו, כטענתה בתצהירה, הגם שקיבלה אחה"צ את סיכום השימוע!

לטעמנו, אין ראוי, גם לאחר תקופה כה קצרה, כי יוזמן עובד לשימוע, ודאי לאחר מספר שיחות (לא פורמליות) בהן הביע המעסיק חוסר שביעות רצונו מהעובדת – בהתראה בת פחות מיממה, מחד, ללא הצהרה ברורה וציון נושאים/עילות לשימוע ובלא שיובהר כי עסק ינן בשימוע לקראת הפסקת עבודה.

בנסיבות אלה, ומששוכנעו כי התהליך לא נעשה כדבעי, מצאנו לזכות התובעת ברכיב זה בסך 5,000 ₪.

ג. עגמת נפש
טוענת התובעת כי היתה עובדת טובה וחרוצה, ש"הנתבעת ייעדה לה גדולות במקום העבודה ואף הודיעה לה על כוונתה לקדם אותה. האידיליה ששררה במקום העבודה..."
נציין כי לא הוכח כאמור, כי התובעת היתה עובדת טובה וחרוצה, ודאי לא כי הנתבעת ייעדה לה כאמור ואף בטענת התובעת ל"אידיליה", הרי שוכנענו כי לא כך היה ; הוכח כי שבוע קודם אכן ניהלה פוקס שיחה לא מחמיאה עם התובעת, שוכנענו כי פוקס ומור לא היו שבעי רצון מתפקודה וביצועיה (וממילא, האידיליה הנטענת יש בה כדי לסתור ולוּ טענות התובעת לענין השימוע, כדברינו לעיל, שהרי ב"אידיליה" במקום עבודה, אין לצפות ל"פורמליסטיקה" בזימון לשימוע...).

לא הוכחה בפנינו עגמת נפש, השונה מכל תחושה שיש לאדם שהופסקה עבודתו ואף מכתב הפסקת העבודה אינו מוסיף לתחושות כאמור, משאין בו עלבון, חלילה, או פגיעה בתדמית המקצועית של התובעת. [למעלה מן הצורך נזכיר כי לא הוכח הנטען בתצהירה בהקשר זה].
בנסיבות האמורות – נדחית העתירה ברכיב זה.

ד. פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר
טוענת התובעת כי לא קיבלה את תלושי מאי, יוני 2013 ולכן זכאית היא לפיצוי בסך 10,000 ₪.

מהתכתובת שצורפה בפנינו, אך ברי כי בשל שינוי בכתובת לא נתקבלו התלושים במועד על ידי התובעת, אך הנתבעת לא "התחמקה" מכך (ודאי , כשהתובעת לא טוענת כי לא קיבלה במועד השכר שבאותם תלושים, בשל מחדלי הנתבעת, כביכול...). אף אין לשכוח כי התובעת צרפה אישור המעסיק למל"ל (בתביעה לד"א) מ- 17.6.13 – מה שודאי "מאיין" טענת נזק כלשהו בהקשר זה...

לאחר ששקלנו כל אלה לא מצאנו להעתר לרכיב זה, משפעולות הנתבעת לא נעשו באופן לא ראוי.

ה. כללית
כבר ציינו לעיל כי עדויות הנתבעת שכנעו באמינותן ותוכנן, מה שלא נוכל לומר על עדות התובעת, שנדמה היה כי "נקלעה" שלא בטובתה להליך דנא...

לא נהיר מדוע מצאה התובעת לחשב תביעתה לפי שכר של 10,380 ₪ – שהרי ה"זכויות הצבורות", כטענתה בסיכומיה, אינן בגדר "שכר קובע".

לא נהיר גם מדוע טענה התובעת ל"הכשרה מיוחדת" – ודאי כשעוד לא היתה מהנדסת בפועל (בין משהתקבלה לאחר שנה שלישית ובין, לאחר שנה רביעית, כפי שסבר מור, כעדותו...).

לא נהיר גם מדוע מצאה התובעת לצרף "ראיות" לסיכומיה.
לא נעלם מעינינו כי פוקס טענה בפנינו, בניגוד לנטען בהגנה (אגב, הגנה של הנתבעת ולא של פוקס), לענין עיתוי ההודעה על ההריון. דא עקא, לנו נדרשו ראיות, שלא הוצגו (כדברינו לעיל).

קשה לקבל הטענה בדבר "נזק ראייתי" שגרמה הנתבעת לתובעת – כשהתובעת עצמה דאגה להעביר לדוא"ל האישי שלה דוא"ל פנימי (ולנו כאמור הוכח רק נספח 3 ), מחד ומנגד, בתצהירה, טוענת התובעת כי סיכום השימוע נשלח "אלי למייל אחה"צ לאחר שהגעתי הביתה..." (ס' 8) – מה שמביא למסקנה כי העבירה (גם) הדוא"ל הזה לדוא"ל הפרטי שלה (או העבירה קבוע )/שקראה את תוכן הסיכום באותו יום אחה"צ כשהגיעה לביתה, אך לא הגיבה כלל עד לעדות (חרף אכזבתה) – כך או כך, בעיתוי תביעתה וטענותיה – אין חולק כי הנזק הראייתי לנתבעת אינו פחות מזה לו טוענת התובעת (בסיכומיה).
לא נהיר לנו גם מדוע מצאה התובעת להדגיש כי גם ב- 30.5.13 לאחר שפוטרה יום קודם, נסעה לפגישות – והרי ברי, כי עסקינן בפגישות שנקבעו קודם, ומדו בר בתקופת הודעה מוקדמת; ובמה שונה יום עבודה זה מימי עבודה קודמים? האמנם מוכיח הוא את "מקצועיותה" כנטען?!

התובעת כאמור, לא הוכיחה כי קשרה עסקאות ומנגד ,לא נסתרה טענת פוקס לשיחה בשבוע הקודם לשימוע, או תוכנה. כך גם, לא נסתר כי התובעת, שחתמה על התחייבות לשמירת סודיות, ידעה על פעולתה הלקויה במשלוח הפרטים ללקוח פוטנציאלי, כנטען.

לא הוּכחה הטענה בדבר "תשבחות" שקיבלה מפוקס (דוקא) בשיחת השימוע – וכאמור, התובעת לא ביקשה להוסיף את ש"חסר" היה בסיכום השימוע (ואף לא טענה כך).

סיכום

התביעה נדחית, למעט קביעתנו לעיל, לענין הליך השימוע (הקודם לקיום השימוע עצמו).

מנגד, משנדחתה התביעה ולאור סה"כ תקופת העבודה מול הקף התביעה – אין חולק כי הנתבעת זכאית להוצאותיה בהליך, הנקבעות בזאת לסך של 3,000 ₪.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ו, (25 מאי 2016), בהעדר הצדדים.

דבורה פינקלשטיין
נ.צ. (עובדים)

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

אריה רבינוביץ
נ.צ. (מעסיקים)
נחתם ע"י נ.צ. ביום 25.5.16.


מעורבים
תובע: שלהבת אטיאס מצליח
נתבע: חברה מגוון טכנולוגיות והנדסה בע"מ
שופט :
עורכי דין: