ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גלגן אירינה נגד אורלי פוזנר :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) גב' רחל הרצוג
נציג ציבור (מעסיקים), מר בועז קמר

התובעת
גלגן אירינה
ע"י ב"כ עו"ד בנרי
-
הנתבעת
אורלי פוזנר
ע"י ב"כ עו"ד נווה

פסק דין

1. התובעת עבדה אצל הנתבעת בעבודת משק בית בביתה במשך שבעה חודשים, מיום 11.11.11 ועד יום 6.6.12, כעובדת במשרה חלקית, בשכר של 50 ₪ לשעה.

בגין תקופת עבודה זו הוגשה התובענה שבפנינו, בסכום של למעלה מ – 35,000 ₪, בגין פיצויים בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה (15,000 ₪), פיצויים בגין אי עריכת שימוע (5,000 ₪), תמורת הודעה מוקדמת (800 ₪), דמי גמולים לקרן הפנסיה (5,000 ₪), פיצויים בגין הפחתת היקף עבודה (4,400 ₪), פדיון חופשה (500 ₪) וכן פיצויים בגין הפרת הסכם ועוגמת נפש (5,000 ₪).

2. רקע עובדתי
א. הנתבעת העסיקה את התובעת בביתה בעבודת משק בית מיום 11.11.11, עד ליום 6.6.12, לפחות 3 פעמים בשבוע בשכר של 50 ₪ לשעה.
ב. בבית הנתבעת מערכת אזעקה המאפשרת מעקב אחר זמני הכניסה והיציאה אל ומהבית.
ג. לאחר שהנתבעת הביעה חוסר שביעות רצון מעבודתה והתנהלותה של התובעת, ביקשה לפטרה.
ד. ביום 14.6.2012 שלחה אל התובעת מכתב בדואר רשום, ולהלן עיקרי הדברים שנרשמו בו:

"הנדון: מכתב סיום העסקה - גב' אירינה גלגן בהמשך להודעתי, אשר נמסרה לך ביום 06.06.2012, הריני מתכבדת להעלות על הכתב את העובדה שעבודתך במשק ביתי הופסקה החל ממועד ההודעה האמורה ( מסיבות שאין זה המקום לפרטן).
הרינו לאשר כי כבוד אירינה גלגן ת.ז...הועסקה במשק ביתי החל מיום 11.11.2011 ועד לתאריך 06.06.2012.
לפנים משורת הדין, הריני מצרפת למכתבי זה המחאה בסך של 1,400 ₪, אשר הינו סכום העולה על יתרת התשלומים להם הנך זכאית לפי דין ( הכוללים את דמי חלף ההודעה המוקדמת ופדיון יתרת החופשה הצבורה.)
הנך נדרשת, כמובן, להשיב לידי לאלתר את מפתח דירתי המצוי בידך."

ה. הנתבעת שלחה לתובעת מכתב נוסף, גם הוא בדואר רשום, שהתקבל אצל התובעת ביום 20.6.12. להלן החלקים מהמכתב הרלוונטיים לענייננו:
"הנדון: תשלום דמי חג + פנסיית חובה

מצ"ב המחאה ע"ס 650 ₪, אשר הינו סכום העולה על יתרת התשלומים להם את זכאית לפי דין ( הכוללים 2 ימי חג 13/4- פסח ו- 27/5 שבועות + חודש פנסיית חובה)."

ו. התובעת פדתה את ההמחאות, אך לא השיבה לנתבעת את מפתחות ביתה, ואלה הוחזרו רק במסגרת ההליכים ( לאחר הגשת כתב ההגנה).

3. להלן תמצית טענות התובעת
א. בין הצדדים הוסכם שהתובעת תעבוד ארבע פעמים בשבוע. הנתבעת הפרה את ההסכם, והחל מינואר 2012 הפחיתה את ימי העבודה לשלוש פעמים בשבוע.
ב. הנתבעת לא מסרה לתובעת חוזה עבודה בכתב או הודעה על תנאי העבודה.
ג. פיטורי התובעת בוצעו ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת. יום העבודה האחרון בביתה של הנתבעת היה ביום 6.6.12, וביום 7.6.12 הנתבעת פיטרה אותה בשיחת טלפון, התנהגות אשר גרמה לתובעת עוגמת נפש.
ד. פדיון חופשה שולם לתובעת בחסר.
ה. הנתבעת לא שילמה דמי גמולים לפנסיה ולטענת התובעת – שיעור דמי הגמולים הוא כקבוע בצו ההרחבה בענף הניקיון.
4. להלן תמצית טענות הנתבעת
א. הצדדים הסכימו שהתובעת תעבוד במשך 3 ימים בשבוע, 4 שעות בכל פעם, בשכר של 50 ₪ לשעה, כשהתובעת ביקשה שלא לדווח עליה למוסד לביטוח לאומי. הנתבעת שילמה לתובעת בהתאם למוסכם, וכן דיווחה למוסד לביטוח לאומי על ההעסקה.
ב. בפועל, התובעת עבדה מספר שעות נמוך מזה שסוכם, ולא לשביעות רצונה של הנתבעת, וזו הביעה מורת רוחה בפניה בשיחות רבות.
ג. משלא הועילו שיחות ההבהרה וההערות הרבות, במשך 6 חודשי העסקה, ביום 6.6.2012 הנתבעת קיימה עם התובעת שיחת שימוע, שלאחריה הודיעה לה על סיום העסקתה.
ד. הנתבעת שילמה לתובעת את מלוא התשלומים להם היא זכאית לפי דין. המחאות נשלחו לתובעת באמצעות דואר רשום, מאחר שהתובעת סירבה להגיע ולקבלן באופן אישי. ביום 14.6.12 הנתבעת שלחה אל התובעת מכתב בדואר רשום אליו צרפה המחאה בסך 1,400 ₪ עבור ימי הודעה מוקדמת ופדיון יתרת החופשה הצבורה. כעבור מספר ימים, ערך רו"ח של הנתבעת " גמר חשבון" ונשלח אל התובעת מכתב נוסף עם המחאה על סך 650 ₪ בגין שני ימי חג ( בהם התובעת לא עבדה) ותשלום עבור חודש פנסיה, בהתאם לזכאותה.
ה. צו ההרחבה לעובדי ניקיון אינו חל על הצדדים, מאחר שהוא חל על עובדי ניקיון במסגרת מפעלים/חברות המספקים שירותי ניקיון למעסיקים. עבודה במשק בית אינה חלק מתת הענף של שירותי הניקיון.

5. בישיבת ההוכחות נשמעו עדויות בעלות הדין וכן עדותו של מר סלבה בקר, בעל חברת מערכת האזעקה המותקנת בביתה של הנתבעת. לתצהירי הנתבעת צורפו תדפיסים ממערכת האזעקה, המעידים על כניסה לבית המגורים ויציאה ממנו.

דיון והכרעה
6. בפתח הדיון בנושאים השנויים במחלוקת, יש לציין כי עדות התובעת לא הותירה רושם מהימן כלל. ראשית, התרשמנו כי בניגוד לניסיון להציג את התובעת כמי שאינה שולטת בשפה העברית ונזקקת לשירותי תרגום, התובעת השיבה לשאלות שהוצגו לה בשפה העברית ( עמוד 5, לפרוטוקול, שורות 17-20) וכן כאשר עיינה בדוחות הממוחשבים שהנתבעת הציגה, הקריאה את הרישום בעברית ( עמוד 11, שורה 14).

שנית, גרסתה של התובעת, לפיה סוכם תחילה על עבודה ארבעה ימים בשבוע, קרסה ( ר' שינוי הגרסה בעמוד 7 לפרוטוקול, שורות 23-27). התובעת לא ידעה להסביר מדוע עדותה בנושא אינה מתיישבת עם רישומים שהיא עצמה הציגה ( עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 1-11, עמוד 7, שורות 1-14) ואף בניגוד להצהרות בא כוחה בישיבת הקד"מ ( עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 22-23). מעבר לכך, הרישומים שהתובעת הציגה, המתיימרים להיות רישומים מזמן אמת, הם צילום של מחברת שלא הוצגה ומעדות התובעת עולה כי נמחקו ממנה רישומים שהתובעת סברה שאינם רלוונטיים לתובענה ( ר' בעדות התובעת בעמוד 6, שורות 29-30). כלומר, התובעת בחרה להציג רק את החלקים הנוחים לה, עניין המאיר באור שלילי הן את ההתנהלות הדיונית והן את התוכן שהוצג, באשר יתכן שמחקה, בין השאר, גם פרטים שיכלו לסייע לנתבעת. בנוסף, אם אכן מדובר ברישומים מזמן אמת, לא ברור מדוע היו מחיקות ותיקונים בתאריכים ולא הוצג הסבר מניח את הדעת לכך ( עמוד 7, שורות 27-29).

7. לעומת עדות זו, עדותה של הנתבעת היתה עקבית, נתמכה הן במכתבים ששלחה לתובעת בזמן אמת והן בתדפיסים ממוחשבים של מערכת האזעקה בביתה.

8. אין חולק כי התובעת עבדה בביתה של הנתבעת במשך 7 חודשים. על פי עדות הנתבעת, תחילה הייתה מרוצה מעבודתה ואף המליצה עליה למכרים נוספים, אולם לאחר זמן מה החלה להביע חוסר שביעות רצון מעבודתה ומהתנהלותה של התובעת.

הנתבעת הציגה שתי טענות עיקריות לפיטורים. אחת, חוסר שביעות רצון מתפקודה והשנייה, העובדה שהתובעת קיבלה שכר בגין ארבע שעות עבודה ביום, אך ניצלה את העובדה שהנתבעת לא שהתה בבית בכל שעות היום ולמעשה, עבדה מספר שעות נמוך יותר. לאור אלה, הנתבעת ציינה כי קיימה עם התובעת שיחות הבהרה תוך מתן הערות בהתאם, והתובעת בתגובתה לטענות אלה הבטיחה מפורשות כי עבודתה תשתפר, כמו גם ההקפדה על שעות העבודה (סעיף 36 לתצהירה). הנתבעת חזרה על הדברים גם בחקירתה הנגדית (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 1-2):

"היא החלה להתדרדר, ניצלה את המצב שלא נמצאתי בבית, הערתי, פניתי, אבל היא המשיכה בשלה, היא מנהלת את הבית ומותר לה."

לאחר שיחות אלה, ביקשה הנתבעת לנהל עמה "שיחה רצינית", כלשונה, ביום 6.6.2012 עת עבדה התובעת בביתה (עמוד 17, שורות 28-31):

"..אמרתי לה שאנחנו הולכות לנהל שיחה רצינית, זה לא מצא חן בעיניה, היתה לה תגובה מאוד אלימה והיא הגיבה בזעם, החלטתי לתת לה את כל מה שמגיע לה, אמרתי לה תודה רבה, והיא יצאה. אמרתי לה להחזיר לי את המפתח שלי והיא לקחה את התיק שלה, טרקה את הדלת והלכה."

9. כאמור, עדותה של הנתבעת רצופה, סדורה ומהימנה ועולה בקנה אחד עם הזמנים המפורטים בתצהירה של התובעת לפיה עבדה בביתה של הנתבעת ביום 6.6.2012, וכן עם המכתב מיום 14.6.2012 שהנתבעת שלחה אל התובעת, לפיו "בהמשך להודעתי אשר נמסרה לך ביום 6.6.2012". גרסת הנתבעת לפיה התובעת עזבה מייד, לא ענתה לפניות הנתבעת ונמנעה מליצור קשר עמה, מתיישבת גם עם העובדה שהנתבעת שלחה לתובעת את ההמחאות של גמר החשבון בדואר וכן עם העובדה שמפתחות הבית לא הוחזרו לנתבעת עד הדיון בבית הדין.

10. זאת ועוד, רישומי דו"ח מערכת האזעקה שהנתבעת הציגה, תומכים בטענתה כי התובעת לא עבדה את מלוא מכסת שעות העבודה עליהן קיבלה שכר. גם חלק זה בעדותה של התובעת לא הותיר רושם מהימן (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 9-22):

ש. מפנה לסעיף 33 לתצהירה של הנתבעת.
ת. אני מחפשת את המחברת שלי. אני רוצה להדגיש שב- 18.11 עבדתי שם 3.5 שעות, מה שכתוב בתצהיר של הנתבעת אני לא רואה במה זה נתמך.
ש. אני מראה לך במה זה נתמך, מפנה לדו"ח הממוחשב, עמ' 33 לתצהיר, אני מראה כניסה לבית בשעה 11:26 ויציאה בשעה 14:02. לפי החישוב שלי זה לא 3.5 שעות.
ת. אני לא יכולה לזכור את זה, יכול להיות שהיא היתה בבית מ- 8 בבוקר עד 11:26 זה 3.5 שעות כמו שרשום בנתונים שלי.
ש. אלא שבשעה כ- 11:30 יש הפסקה של אזעקה וכניסה לבית. איך זה עולה בקנה אחד עם מה שהסברת כרגע?
ת. איזו הפסקה? אני באתי ב- 8 וב- 11:26 יצאתי. אם לא היתה אזעקה שם, כלומר מישהו היה בבית. השעות תואמות מ- 8:09 עד 11:30 כפי שרשום ברישומים שלי.
ש. השעות תואמות, רק מערכת האזעקה לא תואמת להסבר הזה.
ת. אני לא מפעילה ולא מכבה בעצמי ואפשר באמצעות המחשב לרשום דברים."

מבלי להיכנס לדקויות, ברי ש - 3.5 שעות אינן 4 שעות כפי שסוכם בין הצדדים. מעבר לכך, תשובותיה של התובעת מדברות בעד עצמן ואין בהן תשובה ממשית לראיות הנתבעת. בהתאם לדו"ח מערכת האזעקה בוצעה כניסה בשעה 11:26 ולא יציאה כפי שטענה התובעת. בנוסף, אין ממש בטענה כי למעשה "אפשר באמצעות המחשב לרשום דברים" (ובכך נרמז לרישום כוזב). זאת נוכח עדותו המהימנה של מר סלבה בקר, בעל חברת מערכת האזעקות, לפיה הוא זה שצרב את הנתונים על החסן נייד וכי לא ניתן לפגוע בקובץ או לבצע בו עריכה ושינויים (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 1-10).

11. לאור כל המתואר לעיל, בשקילת עדותה של התובעת כנגד עדותה של הנתבעת, על ההתרשמות מעדויות אלה, כפי שתיארנו לעיל, מתקבלת גרסת הנתבעת לפיה התובעת פוטרה ביום 6.6.12, כאשר הנתבעת ביקשה לקיים איתה שיחה ולפיה עבודתה תסתיים, על רקע אי שביעות רצון מאיכות עבודתה ואי ההקפדה על שעות העבודה, התובעת קמה ועזבה את המקום. בנסיבות אלה, אין מקום לפסוק לזכות התובעת פיצויים בגין אי עריכת שימוע.

נוסיף, כי בנסיבות העניין, כאשר מדובר בהעסקה בת שבעה חודשים, במסגרת משק בית של משפחה ולא במפעל יצרני או נותן שירותים, אפילו אם היה פגם בהליך הפיטורים, ספק אם היה מקום לפסוק לזכות התובעת את הסכומים שנתבעו על ידה בגין הפיטורים.

12. כיוון שמצאנו לדחות את גרסת התובעת לפיה הוסכם עמה שתעבוד ארבעה ימים בשבוע, נדחות הטענות בדבר הפרת הסכם.

לדברים שצוינו בעניין זה לעיל נוסיף כי על פי המתואר בתצהיר התובעת (סעיף 9), סוכם עם הנתבעת על ארבעה ימי עבודה, אך בפועל החל מחודש ינואר, הנתבעת הפחיתה את ימי העבודה לשלושה ימים. למרות שהתובעת ציינה (סעיף 4 לתצהיר), שהיא ניהלה יומן עבודה בו רשמה את כל הימים ושעות העבודה, מבחינת רישומי התובעת עולה כי גם בתחילת העסקתה עבדה שלושה ימים בשבוע, ועבדה 4 פעמים בשבוע רק בתקופה קצרה שבין חודש דצמבר לינואר. כאמור, עדותה של התובעת בעניין זה לא היתה מהימנה (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 6-13).

13. זאת ובנוסף - מתכונת העסקה זו, בת שלושה ימים בשבוע בשכר של 50 ₪ לשעה, תואמת את נספח 1 לתצהיר הנתבעת שכותרתו "הודעה לעובד (תנאי עבודה)", המפרט את פרטי הצדדים ותנאי ההעסקה. לא נעלם מעינינו כי על המסמך לא צוינו תאריך וחתימות הצדדים, אולם, משנמצא כי הצדדים פעלו בהתאם לתוכנו של המסמך, יש בכך לתמוך בגרסת הנתבעת.

14. באותו הקשר יש לציין כי כיוון שהפיצוי בגין אי קבלת הודעת על תנאי עבודה בכתב (סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002), נקבע רק החל מיום 11.12.11, והוא חל על הודעות שהיה על המעסיק לתת מיום תחילתו של הסעיף ולא במועדים מוקדמים לו ( חוק הודעה לעובד ( תנאי עבודה)(תיקון מס' 4), התשע"א – 2011, ס"ח 2311, תשע"א, 1029), גם דין התביעה לפיצוי בגין אי קבלת הודעה על תנאי עבודה בכתב, להידחות.

למעלה מהדרוש נציין כי בהשוואת עדות התובעת לעדותה של הנתבעת, ספק אם יש לקבל את עדות התובעת לפיה לא קיבלה הודעה מתאימה בכתב, כלשונה, אך כאמור לעיל – עניין עובדתי זה אינו דרוש הכרעה.

15. פדיון חופשה ותמורת הודעה מוקדמת – התובעת התעלמה מסכומים ששולמו לה על ידי הנתבעת עם סיום עבודתה. כזכור, הנתבעת שילמה לתובעת 1,400 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה, בעוד שבגין שני רכיבים אלה נתבעו 1,350 ₪. כלומר, הנתבעת שילמה לתובעת יותר מכפי תביעתה בשני רכיבים אלה.

למען הסר ספק נציין שעל פי עדות התובעת, היא קיבלה את ההמחאות ופרעה אותן (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 30-33).

16. דמי גמולים לפנסיה – למרות טענת התובעת לפיה היתה מבוטחת בעת שהחלה לעבוד אצל הנתבעת ולכן היתה זכאית שהנתבעת תשלם דמי גמולים החל מתחילת עבודתה, לא הוצגה כל ראיה שתתמוך בטיעון זה. על כן יש לראות את התובעת כמי שהחלה לעבוד ללא הסדר ביטוח פנסיוני. משכך, על פי הוראות צו ההרחבה הכללי במשק משנת 2008, זכאותה קמה בתום ששה חודשי עבודה. בהתאם, כיוון שעבדה שבעה חודשים, היתה זכאית לדמי גמולים, חלק המעסיק, בגין חודש אחד וסכום זה שולם לה (ר' בעדות התובעת בעמוד 8, שורה 25).

17. יש לדחות גם את הטענה לפיה חלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון. בסעיף 2 לצו, הוא סעיף ההגדרות, נקבע כי צו ההרחבה חל על חברה ו/או מעסיק – "חברה העוסקת בתחום ניקיון ו/או תחזוקה", וכן נקבע שעובד הוא "כל עובד המועסק על ידי חברה בעבודת ניקיון ו/או תחזוקה". כלומר, הצו אינו חל על העסקה במשק הבית.

18. סוף דבר - התביעה נדחית על כל רכיביה. בנסיבות העניין, התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 7,500 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ו, (02 יוני 2016), בהעדר הצדדים.

רחל הרצוג, נציגת ציבור (ע)

דגית ויסמן, שופטת

בועז קמר, נציג ציבור (מ)


מעורבים
תובע: גלגן אירינה
נתבע: אורלי פוזנר
שופט :
עורכי דין: