ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קבוצת הרצנו מנופים בע"מ נגד בת"א :

בפני כבוד הרשמת הבכירה כרמית חדד

התובעת:
קבוצת הרצנו מנופים בע"מ
בת"א 9448-11-12 ע"י ב"כ עו"ד נלי גורביץ

נגד

הנתבעת:
בת"א 9448-11-12
ובת"א 57709-05-12

צד ג'
בת"א 9448-11-12
והתובעת
בת"א 57709-05-12
יצחק אטיאס חברה לעבודות בנין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעקב ביטון

האופק שבשחקים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רונית פינקלשטיין

פסק דין

לפני שתי תביעות כספיות.

יצחק אטיאס חברה לעבודות בניין בע"מ ביצעה עבודות בניה בפרוייקט בקריית גת. חברת אטיאס שכרה את שירותיה של חברת האופק שבשחקים בע"מ לביצוע עבודות חיזוק חיפוי חוץ של מבנים. עבודות החיזוק בוצעו באמצעות מנופים שסופקו על ידי קבוצת הרצנו מנופים בע"מ.

בת"א 9448-11-12 עותרת הרצנו מנופים לחיובה של חברת אטיאס בעלות המנופים בסך 47,523 ₪ על יסוד חתימה של חברת אטיאס על שתי הזמנות שצורפו לכתב התביעה. במסגרת תובענה זו שלחה חברת אטיאס הודעה לצד שלישי המופנית אל האופק שבשחקים בטענה שעל פי המוסכם ביניהם היה על האופק שבשחקים לשאת בעלות המנופים שכן עלותם היתה כלולה בתמורה המוסכמת בין הצדדים.

בת"א 57709-05-12 עותרת האופק שבשחקים לחיובה של חברת אטיאס ביתרת התמורה בגין עבודות החיזוק כאמור בסך של 22,000 ₪.

על פי החלטה מיום 13.08.2013 בתא"מ 57709-05-12 אוחדו הדיונים בתובענות.

רקע עובדתי:

1. יצחק אטיאס חברה לעבודות בנין בע"מ (להלן:"חברת אטיאס") היא חברה קבלנית העוסקת בעבודות בניין. בתקופה הרלבנטית ביצעה חברת אטיאס עבודות בניין בפרוייקט "אחוזת אדר" בקרית גת.

2. האופק שבשחקים בע"מ (להלן:"האופק שבשחקים") היא חברה העוסקת בעבודות שיפוץ.

ביום 30.07.2009 נחתם הסכם בין חברת אטיאס לבין האופק שבשחקים לפיו התחייבה האופק שבשחקים לבצע עבור חברת אטיאס עבודות חיזוק של חיפוי חוץ במבנים בפרוייקט אחוזת אדר. בהתאם להסכם נקבעה התמורה עבור עבודות החיזוק על הסך של 10 ₪ בתוספת מע"מ לכל יחידת בורג כאשר הפיגום יסופק על ידי חברת אטיאס [ס' 4 ו – 7 להסכם שצורף כנת/1 לתצהיר עדות ראשית מטעם דוד אטיאס (להלן:"תצהיר אטיאס")] .

3. בחודש מאי 2011 העבירה האופק שבשחקים הצעת מחיר עבור חיזוקים והחלפת אריחים בפרוייקט בקרית גת על סך של 17 ₪ ליחידת בורג לא כולל מע"מ. כמו כן צויין במסגרת הצעת המחיר כי "המחיר לא כולל בתוכו את דרכי הגישה" (נספח נת/1א' לתצהיר אטיאס).

הצעה זו אושרה בחתימתו של מר דוד אטיאס מטעם חברת אטיאס, אשר הוסיף בכתב ידו על גבי הצעת המחיר את הדברים הבאים, המופנים למר רון קובוביץ', מנהל בחברת האופק שבשחקים (להלן:"רון").

"רון שלום. ההצעה מאושרת לפי 17 ₪/ יח' + מע"מ. כמויות ימדדו באתר עם סיום העבודה. כמו כן מאושר 1,700 ₪ + מע"מ עבור זרוע טלסקופית. אבקש לקדם ביצוע בהקדם. לתיאום עם איציק בוכריס....אל תשכח להוסיף לביטוח את היקף הביצוע של שלב א'".

4. אין חולק כי לצורך ביצוע העבודות על ידי האופק שבשחקים נדרש שימוש במנופים / במת ה רמה/ זרוע טלסקופית (להלן:"המנופים" או "הזרוע הטלסקופית") שכן מדובר בעבודה בגובה רב וכי המנופים סופקו על ידי קבוצת הרצנו מנופים בע"מ (להלן:"הרצנו").

5. הרצנו מנופים ערכה הצעת מחיר המופנית לאופק שבשחקים במסגרתה בא פירוט עלות שכירת מנוף בהתאם לתקופות זמן שונות. הצעה זו נחתמה בחותמת נתקבל של חברת אטיאס מיום 16.06.2011 ועל גביה חתם מר דוד אטיאס מטעם חברת אטיאס בחתימתו ובחותמת החברה ולצד חתימתו נרשם "מאושר עפ"י סיכום עם רון" (נספח נת/23 לתצהיר אטיאס"). הזמנה זו חתומה בצידה גם על ידי האופק שבשחקים.

הרצנו מנופים ערכה הצעת מחיר נוספת המופנית לחברת אטיאס במסגרתה בא פירוט עלות שכירת מנוף בהתאם לתקופות זמן שונות. הצעה זו נחתמה בחותמת נתקבל של חברת אטיאס מיום 31.07.2011 ועל גביה סימן מר דוד אטיאס את הסך של 1,800 ₪ + מע"מ (שהוא עלות שכירות משלושה ימים עד שבוע) וכן את הסך של 1,500 ₪ (שהוא עלות הובלה הלוך חזור), רשם "מאושר עפ"י סיכום עם רון" וחתם בחתימתו ובחותמת חברת אטיאס.

6. אין חולק כי חברת אטיאס שילמה לאופק שבשחקים את חלק הארי של התמורה בגין העבודה על פי הסכמת הצדדים. כמו כן אין חולק כי חברת אטיאס עיכבה תחת ידה סך של 4,800 ₪ מתוך התמורה בשל תביעתה של חברת הרצנו כנגד חברת אטיאס.

דיון והכרעה:

7. כאמור, תובענה זו היא תביעתה של הרצנו מנופים לסך של 47,523 ₪, עלות שכירת המנופים שסופקו על ידה לשם ביצוע עבודות החיזוק.

לטענת הרצנו מנופים, מי שחתם על הזמנת המנופים והתחייב לשלם בגינה הוא חברת אטיאס בע"מ ועל כן הוגשה התביעה כנגדה.

חברת אטיאס טוענת כי בהתאם להסכם שבינה לבין האופק שבשחקים המחיר בסך של 17 ₪ ליחידת בורג כלל את עלות הזרוע הטלסקופית אותה היה על האופק שבשחקים להזמין ולממן וכי חברת האופק שבשחקים היא ששכרה מהרצנו את המנופים על חשבונה על פי ההזמנות מיום 14.06.2011 ומיום 31.07.2011 (להלן:"ההזמנה הראשונה" ו"ההזמנה השניה" בהתאמה).

לאור טענות חברת אטיאס, שלחה היא הודעה לצד שלישי המופנית לחברת האופק שבשחקים.

8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, באשר הוגש בתיק זה ולאחר ששמעתי העדים מטעם הצדדים ועיינתי בסיכומי ב"כ הצדדים מצאתי לקבל את התביעה כנגד חברת אטיאס באופן חלקי ולדחות את ההודעה לצד שלישי וזאת מן הנימוקים כפי שיפורטו להלן.

ההסכם בין הרצנו מנופים לחברת אטיאס:

9. מן הראיות שהוצגו לפני מצאתי לקבוע כי מזמין המנופים ומי שהתחייב כלפי הרצנו מנופים לשלם עבור השכרת המנופים היא חברת אטיאס וזאת מן הנימוקים כדלקמן:

א. אין חולק כי הזמנת העבודה הראשונה והשניה, מיום 14.06.2011 (נת/23 לתצהיר אטיאס) ומיום 31.07.2011 (נת/24 לתצהיר אטיאס) בהתאמה, זו המופנית לאופק שבשחקים וזו המופנית לחברת אטיאס בהתאמה חתומות על ידי חברת אטיאס.

ההזמנה הראשונה חתומה גם בחתימת וחותמת האופק שבשחקים. לטענת האופק שבשחקים חתימתה על ההזמנה הראשונה היא אישור של מפרט המנוף הנדרש לשם ביצוע העבודות (ס' 21 לכתב הגנה בהודעה לצד שלישי).

על כל פנים, חתימתה של חברת אטיאס על גבי שתי ההזמנות כאשר ההזמנה השניה נושאת את חתימתה בלבד ללא חתימת האופק שבשחקים מלמדת על התחייבות ישירה של חברת אטיאס כלפי הרצנו מנופים לתשלום התמורה עבור המנופים.

ב. בכתב ההגנה טענה חברת אטיאס כי הסיכום עם חברת הרצנו מנופים היה כי מבלי להטיל על חברת אטיאס כל חבות תסייע חברת אטיאס לגביית חובה של האופק שבשחקים כלפי הרצנו מנופים בגין השכרת המנופים. חברת אטיאס טוענת כי הצדדים התכוונו לכך שאם ביום הדרישה של הרצנו תעמוד לטובת האופק שבשחקים יתרת זכות אצל חברת אטיאס, תשלם חברת אטיאס להרצנו את הדרישה מתוך יתרת התמורה העומדת אצל חברת אטיאס לזכות האופק שבשחקים (ס' 2.10 לכתב ההגנה).

אין לקבל טענתה זו של חברת אטיאס. ראשית, אין כל אסמכתה בכתב לסיכום נטען זה. חברת אטיאס חתמה על ההזמנות ללא שצויין כי היא משמשת מסייעת בגביה וללא שסייגה את חבותה כלפי הרצנו מנופים בשום דרך.

כאשר נשאל מר דוד אטיאס מדוע לא רשם את הדברים במפורש על גבי ההזמנות השיב שזו הפרשנות היחידה שיכולה להיות למילים "על פי סיכום עם רון" (עמ 43 ש' 12-14, עמ' 49 ש' 8-9 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.2015).

יחד עם זאת, מר אטיאס מאשר בעדותו כי נציג הרצנו לא היה נוכח בעת הסיכום הנטען עם רון וכי העתק הסיכום הנטען לא נשלח אליו (שם עמ' 49 ש' 12-16), ואם כך הרצנו מנופים אינה אמורה להיות מודע ת לתוכן הסיכום , ואינה כפופה לסיכום נטען זה.

יתרה מכך, הסכמה מעין זו מחייבת הסכמת האופק שבשחקים שהיא הנושה - בעלת הזכות (ס' 6 לחוק המחאת חיובים תשכ"ט - 1969 ) ולא נטען כי חברת האופק שבשחקים היתה צד להסכמה זו או כי נתנה לכך את הסכמתה.

ג. זאת ועוד, במסגרת כתב ההגנה שאומת בתצהירו של מר אטיאס מיום 20.12.2012, נטען כי עד לתשלום האחרון לא היו כל פניות ודרישות מצד הרצנו לחברת אטיאס וכי הרצנו הודיעה לא אחת לתובעת כי האופק עומדת בהתחייבויותיה כלפיה (ס' 2.11 לכתב ההגנה).

טענה זו נטענה באופן כללי, לא צויינו מועדי השיחות ולא נטען כי דברים אלו הועלו על הכתב, כמו כן הטענה לא אוזכרה כלל במסגרת תצהיר עדות ראשית של מר אטיאס מיום 26.12.2012. בתצהירו המשלים של מר אטיאס מיום 02.02.2014 הרחיב מר אטיאס את הטענה האמורה ואף ציין כי התקיימה שיחה בינו לבין מר לירון הרצנו, במסגרתה אישר האחרון כי האופק עומדת בהתחייבויותיה כלפי הרצנו וכי אין מניעה לבצע התשלום האחרון לידי האופק (ס' 15 לתצהיר).

המדובר על פני הדברים בטענה בלתי סבירה, שכן אין חולק כי האופק לא שילמה דבר להרצנו, ואם כן, מדוע שהרצנו תאשר לחברת אטיאס כי האופק שבשחקים עומדת בהתחייבויותיה שעה שהדבר אינו נכון וכאשר על פי טענת חברת אטיאס יש בהודעה זו משום ויתור על בטחונות שיכול לפגוע באופן מהותי ביכולת הגביה של הרצנו מנופים מהאופק שבשחקים? נראה כי גרסה זו הועלתה בדיעבד על מנת להסביר מדוע חברת אטיאס שילמה את מלוא התמורה לידי האופק שבשחקים שעה שלטענתה התחייבה להבטיח את הכספים המגיעים להרצנו מנופים מתוך תמורה זו.

ד. כמו כן, בעוד שעל גבי ההזמנה הראשונה מתנוססת גם חתימתה של האופק שבשחקים וגם חתימתה של חברת אטיאס, הרי שעל גבי ההזמנה השניה מתנוססת כאמור חתימה של חברת אטיאס בלבד.

כאשר נשאל מר דוד אטיאס בהקשר להזמנה השניה, מדוע לא הפנה את הרצנו מנופים לכך שהתשלום אמור להתבצע על ידי האופק שבשחקים ולא על ידי חברת אטיאס, השיב מר אטיאס כי הוא מאשר חתימתו על ההזמנה השניה אולם זו הוגבלה לסך של 3,300 ₪ בלבד בדרך של הקפת סכומים מסויימים בעיגול (עמ' 49 ש' 26-29).

גרסתו זו של מר אטיאס אינה ברורה, מדוע היה עליו לחתום על מסמך מחייב כלפי הרצנו, הגם שהוגבל על פי הטענה לסכום של 3,300 ₪, שעה שטענת חברת אטיאס היא כי הסיכום היה להקים בטוחה לתשלום על ידי האופק שבשחקים ולא להקים חיוב ישיר? ומנגד, אם אין בחתימה על ההזמנה השניה אלא אישור של הסכם הבטוחה, מדוע היה צורך להגבילו לסך של 3,300 ₪ בלבד?

יתרה מכך, גם הטענה לפיה הקפת הסכומים בעיגול מהווה הגבלת סכום הח יוב לסך של 3,300 ₪ בלבד היא בלתי סבירה, שכן לצד הסכומים המוקפים בעיגול נרשם באופן מפורש כי המדובר במחיר לתקופה מסויימת (שלושה ימים עד שבוע) בנוסף לעלות ההובלה. מפשוטו של המסמך עולה כי החיוב אינו גלובלי אלא נעשה בהתאם לתקופת השימוש במנוף בפועל ולכן סימון הסכומים בעיגולים אינו מלמד על הגבלת סכום החיוב ומקום בו אטיאס ביקשה להגביל את סכום החיוב היה עליה לעשות כן באופן מפורש.

בפועל אטיאס לא שילמה גם לא את החיוב בסך של 3,300 ₪.כאשר נשאל מר אטיאס מדוע לא שולם הסך האמור בו הוא מודה, השיב כי הרצנו לא העבירה לו חשבונית המתקשרת לסכום חיוב של 3,300 ₪ (עמ' 49 ש' 26-29 לפרוטוקול הדיון מיום 22.05.2016).
המדובר בתשובה מתחמקת ובלתי סבירה. חברת אטיאס לא הציגה ולו מסמך אחד בו דרשה מהרצנו להעביר אליה חשבונית על הסך של 3,300 ₪ על מנת שתוכל לשלם לה את התחייבותה הנטענת ואף לא הציגה מסמך אחד בו היא מודיעה להרצנו כי חיוביה מוגבלים לסך של 3,300 ₪.

הטענה בדבר קיומה של התחייבות מוגבלת לסך של 3,300 ₪ גם אינה עולה בקנה אחד עם גרסתה של אטיאס בדבר היעדר התקשרות מחייבת שבינה לבין הרצנו, או עם גרסתה כי על פי ההסכם שבינה לבין האופק שבשחקים חלה על האופק בשחקים החובה לשאת בעלות המנופים. ניכר כי גרסת חברת אטיאס היא גרסה "מתפתחת" שבכל שלב נוספים לה פרטים על מנת ליתן מענה לתמיהות העולות מגרסתה הראשונית.

ה. לעומת זאת מר לירון הרצנו העיד כי הרצנו השכירו לאופק שבשחקים מנופים פעם אחת ומאז היו איתם קשיים ולכן לא השכירו להם ישירות מאז (עמ' 4 ש' 11-12 03/7/14), כי הרצנו עמדה על כך שלא תספק מנופים לביצוע העבודה עד לקבלת הזמנה מאטיאס (עמ' 4 ש' 20-21) וכי "אחרי שני טלפונים שביצענו מול אטיאס, הגיעה הזמנה חתומה על ידי דודו אטיאס שבה הוא מאשר את ההזמנה" (עמ' 4 ש' 29-30).

בכל הנוגע לכיתוב "על פי סיכום עם רון" השיב בתחילה מר הרצנו כי לא ניסה לבדוק מה משמעות הכיתוב (עמ' 6 ש' 5-6) אולם בהמשך עדותו הסביר כי בהתאם לשיחות טלפוניות עם אטיאס והכיתוב על גבי ההזמנה הבינו כי רון הוא איש הקשר (עמ' 7 ש' 1-5, ש' 19-21).

עדותו של מר לירון הרצנו נתמכה בעדותה של הגב' יהודית הרצנו (עמ' 13 ש' 23-25, עמ' 15 ש' 1-3). בנוסף העידה גב' יהודית הרצנו כי ההזמנה הראשונה הוצאה על שם האופק שבשחקים כיוון שלא היו בידי הרצנו פרטיה של חברת אטיאס ולאחר קבלת הפרטים יצאה ההזמנה השניה המופנית ישירות לחברת אטיאס (עמ' 16 ש' 1-3).

כמו כן נתמכו העדויות מטעם הרצנו בעדותו של מר רון קובוביץ מטעם האופק שבשחקים שאישר כי מלבד פעם אחת, ובשל חוב כלפי הרצנו, לא שכרה האופק זרועות בעצמה ותמיד המזמין עשה כן (עמ' 37 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.2015).

עדויות אלו הן סבירות, הגיוניות ועולות בקנה אחד עם המסמכים שהוגשו בכלל, ובפרט תואמות הן את ההזמנות, והחתימות על גבי ההזמנות.

משכך מצאתי להעדיף את עדויות מר לירון הרצנו וגב' יהודית הרצנו על פי עדותו של מר דוד אטיאס בעניין זה.

ו. לאור האמור לעיל לא מצאתי כי יש ליתן משקל לטענות חברת אטיאס לפיהן הרצנו שלחה את החשבוניות כמקשה אחת בחודש דצמבר 2011. מעבר לדרוש מצאתי לקבל את עדותה של הגב' יהודית הרצנו ולפיה שלחה כל חשבונית במועדה ואף יצרה קשר טלפוני עם חברת אטיאס (עמ' 16 ש' 11-20 עמ' 21 ש' 6-7 לפרוטוקול הדיון מיום 03.07.2014), עדות זו היא סבירה ולא נסתרה.

אף הטענה לפיה לא הוכח כי סוכמו תנאי התשלום אין בה כדי לשנות מקביעתי, שכן המדובר בפרט שניתן להשלמה על פי המקובל ואין בהיעדר ראיה בכתב לתנאי התשלום כדי למעט מתוקף התחייבותה של חברת אטיאס כלפי הרצנו. במאמר מוסגר יצויין כי עדותה של הגב' יהודית הרצנו לפיה פרט זה סוכם בעל פה לשוטף + 90 לא נסתרה (שם עמ' 14 ש' 28-30 עמ' 15 ש' 1-3).

כמו כן ומאחר שמר דוד אטיאס ציין במפרש על גבי ההזמנה הראשונה והשניה "על פי סיכום עם רון" ומאחר שאין חולק כי מר רון קובוביץ הוא שמסר להרצנו הנחיות בדבר אספקת המנופים בפועל, הרי שהעובדה שהרצנו סיפקה את המנופים על פי הנחיות של רון והוא שחתם על קבלתם אין בה כדי לשלול תוקפה של התחיייבות חברת אטיאס כלפי הרצנו כמפורט לעיל.

ז. מכל המקובץ לעיל אני קובעת כי חתימתה של אטיאס על גבי ההזמנות מהווה התחייבות ישירה, בלתי תלויה, בלתי מסוייגת ובלתי מוגבלת בסכום כלפי הרצנו לשאת בתשלום עבור השימוש במנופים שסיפקה הרצנו לביצוע העבודות וכי יש לדחות את גרסת חברת אטיאס בכל הנוגע למהות ההתחייבות ולהגבלתה.

סכום החיוב עבור המנופים:

10. התובעת העמידה את סכום התביעה על הסך של 47,523 ₪. סכום התביעה מורכב מחיוב בגין השימוש במנופים לפי סוג מנוף ותקופת השימוש. מתוך סכום התמורה הסך של 25,179 ₪ הוא בגין שימוש במנוף מסוג Z-510 לפרקי זמן שונים בין חודש יוני 2011 לתחילת חודש אוקטובר 2011, והסך של 22,344 ₪ הוא עבור שימוש במנוף מסוג S-85 לתקופה שמיום 03.10.2011 ליום 30.10.2011.

אין חולק כי הזמנת המנופים הראשונה והשנייה מתייחס ות לשימוש במנוף מסוג Z-45.

מר לירון הרצנו העיד כי מנוף מסוג Z-510 הוא ארוך יותר מאשר מנוף מסוג Z-45, וכי כאשר אין להרצנו מנופים מנוף קצר היא מספקת מנוף ארוך יותר, וזאת במחיר של המנוף הקצר (עמ' 6 ש' 13-27). עיון בחשבוניות שצורפו לכתב התביעה מלמד כי החיובים בגין מנוף מסוג Z-510 עולים בקנה אחד עם העלויות הנקובות בהזמנה ועל כל פנים הצדדים לא טענו כי החיובים בגין מנוף מסוג Z-510חורגות מן הסכומים הנקובים בהזמנות ועל כן יש לחייב את חברת אטיאס בעלות השימוש במנוף Z-510 בסך של 25,179 ₪ בהתאם לכתב התביעה.

11. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לחיוב בגין המנוף מסוג S-85 שכן בהתאם לעדותו של מר לירון הרצנו החיוב בו חוייבה חברת אטיאס בגין השימוש במנוף זה הוא כפול מן התעריף הנקוב בהזמנות החתומות שן מדובר בהזמנה של זרוע ארוכה יותר . מר לירון הרצנו גם אישר כי אין בידי הרצנו מנופים הזמנה חתומה על ידי חברת אטיאס עבור מנוף בתעריף זה וכי מאחר שבהרצנו מנופים הבינו כי מר רון קובוביץ הוא איש הקשר מטעם חברת אטיאס, סופק המנוף על פי בקשתו (עמ' 7 ש' 9-11 ש' 25-28 עמ' 8 ש' 1-5).

שעה שהתביעה הוגשה על יסוד הסכמים בין הצדדים, בהעדר ראיה להתחייבות לתשלום בתעריף כפול, בהעדר טענה לחיוב מכח עילה אחרת וכן בהעדר ראיה בכל הנוגע לעלות דמי השימוש הראויים בגין המנוף מסוג S-85 אין מקום לחייב את חברת אטיאס בחיוב הכפול הנתבע בגין השימוש במנוף זה.

יחד עם זאת ומאחר שבפועל המנוף סופק באישור של חברת אטיאס (ראה עדות בוכריס עמ' 51 ש' 22-23 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.2015), ונעשה בו שימוש בפועל בוודאי שאין מקום שלא לחייב את חברת אטיאס כלל בגין השימוש במנוף זה אלא שיש להעמיד את החיוב בגינו על החיוב בהתאם לתעריף שבהזמנות. כאמור לעיל מר לירון הרצנו הצהיר כי התעריף על פי ההזמנה עומד על מחצית מן החיוב שחוייבה אטיאס בגין מנוף S-85 בפועל. מאחר שחברת אטיאס או האופק שבשחקים לא חלקה על נתון זה ולא הציגו נתונים אחרים או תחשיב אחר הרי שיש לחייב את חברת אטיאס במחצית מן החיוב הנקוב בחשבונית שצורפה לכתב התביעה בגין מנוף S-85.

החיוב עבור מנוף S-85 עומד על הסך הכולל של 22,344 ₪ והוא כולל חיוב עבור שימוש במנוף בסך של 15,750 ₪ (לאחר הפחתת הזיכויים הכלולים בחשבונית) 2,600 ₪ עבור הובלות, היתר עבור סולר והכל בצירוף מע"מ (חשבונית 3608 שצורפה לכתב התביעה).

את החיוב עבור השימוש במנוף יש להעמיד על מחצית מן החיוב בפועל, דהיינו על הסך של 7,875 ₪, את החיוב בגין הובלה יש להעמיד על הסך של 1,500 ₪ (750 ₪ לכל כיוון בהתאם לתעריף הנקוב בהזמנה הראשונה ובהזמנה השניה), בתוספת עלות הסולר בסך 912 ₪ ובצירוף מע"מ בשיעור הנקוב בחשבונית יש להעמיד חיובה של חברת אטיאס בגין השימוש במנוף S-85 על הסך הכולל של 11,933 ₪ .

משכך יש לחייב את חברת אטיאס לשלם להרצנו מנופים בגין השימוש ב כל סוגי המנופים בתקופה בכללותה את הסך הכולל של 37,112 ₪.

ההודעה לצד ג':

12. כאמור, חברת אטיאס שלחה הודעה לצד שלישי לאופק שבשחקים בטענה כי התמורה המוסכמת ששילמה חברת אטיאס לאופק שבשחקים כללה את עלות המנופים. לעומתה טוענת האופק שבשחקים כי על פי המוסכם התמורה אינה כוללת "דרכי גישה" ובכלל זה אינה כוללת עלות המנוף.

תוכן ההסכם שבין אטיאס לאופק - האם התמורה המוסכמת כוללת את עלות המנוף:

13. לאחר עיון בהסכם שבין הצדדים, במסמכים שהוגשו ובעדויות הרלוונטיות מצאתי כי יש לקבל את טענות האופק שבשחקים לעניין זה ולדחות את טענות חברת אטיאס וזאת מן הנימוקים כדלקמן:

א. ראשית ובמאמר מוסגר יצויין כי הקביעות כמפורט לעיל בס' 9 לפסק הדין לפיהן חברת אטיאס התחייבה אישית כלפי הרצנו מנופים לשלם את התמורה בגין המנופים מהווה ראיה לכך ש התמורה לא כללה את עלות המנופים, ולהיפך.

ב. בנוסף, במסגרת הצעת המחיר (נת/1א' לתצהיר אטיאס), נרשם על ידי האופק שבשחקים באופן מפורש ומודגש בקו תחתון כי המחיר "לא כולל בתוכו את דרכי הגישה", ההצעה אושרה על ידי חברת אטיאס באמצעות מר דוד אטיאס תוך שצויין בכתב ידו של מר דוד אטיאס "מאושר 1,700 ₪ +מע"מ עבור זרוע טלסקופית" (להלן:"ההצעה").

לאור זאת אין חולק כי הצורך במנוף / זרוע טלסקופית לשם ביצוע העבודות על ידי האופק שבשחקים היה ידוע כבר בעת עריכת ההצעה. עובדה זו אושרה גם על ידי מר רגב לוי בעדותו לפיה לא ניתן לבצע את העבודות ללא זרוע טלסקופית (עמ' 25 ש' 4-5) ובעדותו של מר דוד אטיאס (עמ' 40 ש' 17-19).

ב. מר רון קובוביץ ומר רגב לוי העידו שניהם כי המונח "אינו כולל דרכי גישה" מתייחס לזרוע הטלסקופית. מר לוי העיד כי הפרשנות אינה משתמעת לשני פנים (עמ' 25 ש' 2-3 ש' 18-20) וכי מלבד המנוף לא היו דרכי גישה אחרות (עמ' 28 ש' 18-19) ומר רון קובוביץ העיד כי מדובר בעבודה בגובה ועל כן לא הגיוני שמתכוונים למשהו אחר (עמ' 32 ש' 15-17).

חברת אטיאס אינה מעלה טענה מפורשת וברורה בכתבי הטענות מטעמה בכל הנוגע לפרשנות שיש ליתן למונח "אינו כולל דרכי גישה". בדיון מיום 23.06.2013 טען ב"כ חברת אטיאס כי "דרכי גישה זה להכין את השטח על מנת לשים עליו את המנופים וכו'". מר בוכריס מטעם חברת אטיאס השיב לעניין משמעות המונח דרכי גישה כך "היה מקום אחד שהיה עומד שם עמוד שהפריע לו, אמר נצטרך להוריד אותו, אתם תורידו אותו אמרתי לו אם צריך נוריד את העמוד, אם יש מכוניות להזיז נזיז" (עמ' 56 ש' 19-20 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.2015).

ג. הן לשון ההצעה והן יתר נסיבות העניין מצביעות כי הפרשנות אשר מבטאת את כוונת הצדדים היא כי המ ונח "לא כולל דרכי גישה" מתייחס באופן ספציפי גם לעלויות הזרוע הטלסקופית/ המנוף.

ד. בהעדר הסתייגות מפורשת המונח דרכי גישה מתייחס לכל גישה נדרשת לשם ביצוע העבודה. כאמור לעיל, הצורך בזרוע טלסקופית היה ידוע כבר בעת עריכת ההצעה ומר דוד אטיאס באישורו על גבי ההצעה לא דחה או שלל או סייג את התנאי לפיו המחיר אינו כולל דרכי גישה, ועל כן המחיר הנדרש לא כלל את עלויות הגישה מכל מין וסוג שהוא כולל זרוע טלסקופית/ מנוף.

ה. זאת ועוד, בהמשך ההצעה מאשר מר דוד אטיאס תשלום בסך 1,700 ₪ בצירוף מע"מ עבור זרוע טלסקופית. אישור זה אינו עולה בקנה אחד עם הטענה לפיה המחיר ליחידה (בסך 17 ₪ בצירוף מע"מ) כלל את עלות הזרוע הטלסקופית שכן על פי טענה זו לא נדרשת חברת אטיאס לשלם דבר וחצי דבר עבור זרוע טלסקופית.

בעניין זה טוענת חברת אטיאס כי האישור לסך של 1,700 ₪ עבור הזרוע הטלסקופית נועד להשכרת זרוע טלסקופית גדולה יותר שתאפשר ביצוע העבודות בשלב ב' (ס' 3.7 לכתב הגנה בת"א 57709-05-12 ס' 7 לתצהיר דוד אטיאס מיום 26.12.2012). בחקירה נגדית העיד מר דוד אטיאס כי ההפרש של 1,700 ₪ שנרשם על גבי ההזמנה הוא בשל הצורך בזרוע גדולה יותר (עמ' 40 ש' 28-29, עמ' 48 ש' 8-11), ובהמשך העיד כי הצורך בזרוע גדולה יותר היה ידוע כבר ב – 1,000 דיבלים ראשונים (עמ' 48 ש' 12-15).

גרסתו של מר אטיאס בעניין זה אף היא אינה סבירה שכן מה לחברת אטיאס גודל הזרוע ועלותה שעה שלטענתה עלות הזרוע הטלסקופית או המנוף כלולה בתמורה המוסכמת ועל האופק שבשחקים לשאת בתשלום בגינה.

יתרה מכך, מר אטיאס לא כתב על גבי ההצעה כי עלות הזרוע המאושרת בסך 1,700 ₪ היא עבור החלפה לזרוע גדולה יותר אלא אישר עלות הזרוע באופן כללי . אף הוכח, בניגוד לעדות מר אטיאס, כי במועד עריכת ההזמנה/ הצעת המחיר טרם היה ידוע הצורך בזרוע טלסקופית גדולה יותר.

מר רון קובוביץ העיד בעניין זה כי מר בוכריס אישר החלפה לזרוע גדולה יותר לקראת סוף הפרוייקט (עמ' 37 ש' 19-30) ועדותו זו אושרה גם בעדותו של מר בוכריס שאישר כי הסיכום על תשלום ההפרש בין הזרוע הקטנה לגדולה נעשה במסגרת פגישה בשטח, דהיינו תוך כדי עבודה, וכן כאשר נשאל מתי נדרשה החלפת המנוף השיב "נראה לי שלב ב', לא זוכר באיזה שלב, נראה לי בסוף" (עמ' 56 ש' 27-29 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.2016 ).

העובדה שהצורך בהחלפת הזרוע עלה רק תוך כדי ביצוע העבודה ואף לקראת סופה גם מתיישב עם העובדה שהזרוע הארוכה סופקה רק החל מחודש אוקטובר 2011 (חשבונית 3559 שצורפה לכתב התביעה בת"א 57709-05-12) בעוד הרצנו מנופים החלה לספק מנופים לביצוע העבודה מושא התובענה כבר בחודש יוני 2011 (ראה חשבונית 3338 שצורפה לכתב התביעה בת"א 57709-05-12), ולכך שאין חולק כי לא נחתמה מלכתחילה הזמנה ביחס לזרוע הארוכה יותר יחד עם ההזמנה הראשונה והשניה מחודשים יוני ויולי 2011.

שעה שכאמור לעיל, בעת עריכת הצעת המחיר לא היה ידוע כי לשם ביצוע העב ודה תידרש זרוע ארוכה יותר ויקרה יותר הרי שגרסת מר אטיאס לפיו האישור שנרשם על גבי ההצעה לשלם סך של 1,700 ₪ עבור זרוע טלסקופית ארוכה יותר היא בלתי אפשרית מבחינה כרונולוגית.

ו. זאת ועוד, רון קובוביץ ורגב לוי העידו כי מר בוכריס אישר את החלפת הזרוע (עמ' 26 ש' 1-2, עמ' 26 ש' 6-9, עמ' 37 ש' 19-30), מר בוכריס העיד כי מי שאישר את ההחלפה ותשלום ההפרש היה מר דוד אטיאס (עמ' 51 ש' 21-23 עמ' 53 ש' 1-3). כך או אחרת הצורך באישור של מי מחברת אטיאס להחלפת הזרוע אינ ו עולה בקנה אחד עם טענת חברת אטיאס לפיה אספקת הזרוע והתשלום בגינה הם באחריותה הבלעדית של האופק שבשחקים.

ז. בכל הנוגע למשמעות אישור התשלום בסך של 1,700 ₪ יש לקבל את גרסתו של מר רון קובוביץ מטעם האופק שבשחקים. מר קובוביץ העיד כי האישור לסך של 1,700 ₪ היה "על זרוע טלסקופית, הוא כותב בעצמו. כאשר התכוונו לאלף דיבלים... " (עמ' 32 ש' 18-20) ובהמשך הבהיר כי האישור היה על הזרוע הטלסקופית בהתאם לעבודה עליה סוכם בהסכם זה (עמ' 32 ש' 30).

מר דוד אטיאס אישר בעדותו כי כאשר נחתמה הזמנת העבודה היקף העבודה המוערך היה של 1,000 יחידות בורג והיא הוגבלה להיקף זה (עמ' 40 ש' 17-19 עמ' 47 ש' 19-22). משכך, האישור שניתן לתשלום עבור זרוע טלסקופית בסך של 1,700 ₪ למעשה היווה תשלום עבור מלוא העלות המוערכת של הזרוע הטלסקופית ל – 1,000 יחידות בורג.

בפועל, ולגרסת חברת אטיאס בוצעו 12,564 יחידות (ס' 9 ו - 13 לתצהיר דוד אטיאס מיום 26.12.2012), דהיינו, פי למעלה מ – 12 מן ההיקף המוערך מלכתחילה. אין חולק כי הצדדים לא ערכו כל הזמנת עבודה נוספת והוסיפו לבצע את עבודות החיזוק על יסוד הזמנת עבודה זו, במסגרתה אישר מר דוד אטיאס תשלום עבור זרוע טלסקופית באופן מלא ביחס להיקף העבודה הצפוי בה בשלב עריכת הזמנת העבודה.

משהצדדים הוסיפו לבצע את עבודות החיזוק בהיקף גדול יותר על יסוד אותה הצעה שכללה אישור לתשלום עבור זרוע טלסקופית באופן מלא ביחס להיקף העבודה הנקוב בה, הרי שיש לקבוע כי חברת אטיאס התחייבה לשלם מלוא עלות הזרוע הטלסקופית גם ביחס להמשך העבודה.

למעלה מן הדרוש יש לציין כי חוסר הסבירות בגרסת חברת אטיאס עולה גם מן העובדה שחברת אטיאס לא שילמה בפועל גם את הסך של 1,700 ₪ שאושר על ידה . בעוד מר רון קובוביץ העיד כי הסך האמור לא שולם לו וכי הסכום שולם להרצנו מנופים ולא עבר אליו (עמ' 33 ש' 3-8), הרי שמר דוד אטיאס טען שוב כי לא שילם את הסך של 1,700 ₪ מאחר ש "רון לא דרש את זה ממני" (עמ' 48 ש' 26-27). דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם ויש בהם כדי לכרסם בסבירות ומהימנות גרסתה של חברת אטיאס.

ח. טענה נוספת של אטיאס שיש להידרש אליה נוגעת לפער שבין העלות המוסכמת ליחידת בורג בהתאם להסכם מ – 2009 (10 ₪ בצירוף מע"מ) לבין זו שנקבעה בהזמנת העבודה מ- 2011 (17 ₪ בצירוף מע"מ). לטענת חברת אטיאס המדובר בפער משמעותי במחיר אשר מגלם את התוספת הנדרשת בגין עלות הזרוע הטלסקופית וכלול בו. כאשר נשאל מר קובוביץ לעניין זה הוא השיב "...היה הפרשים בין הזמנים, שם מחיר כזה ופה מחיר כזה." (עמ' 32 ש' 1-4) כאשר נשאל מר רגב לוי לעניין זה הוא השיב "כנראה זה מחיר השוק הוא לא ממציא מחירים" (עמ' 24 ש' 16-17).

אין בפער בין המחירים כשלעצמו, אשר יכול להיות תוצאה של פרמטרים ושיקולים כלכליים ואחרים, כדי ללמד על הכללת עלות הזרוע הטלסקופית במחיר, במיוחד לאור האמור והמפורט לעיל. כאן המקום לציין כי הנטל להוכיח שעלות הזרוע הטלסקופית כלולה במחיר המוסכם מוטלת על חברת אטיאס מאחר שהיא שולחת ההודעה לאופק שבשחקים ו נוכח יתר נסיבות העניין. מקום בו ביקשה חברת אטיאס להסתמך על הפער שבין המחירים, ובין היתר נוכח פרק הזמן של שנתיים שחלפו בין שני התמחורים, היה עליה לכל הפחות להוכיח מה מחיר השוק בתקופה הרלוונטית וביחס לעבודה מסוג זה והיא לא עשתה כן.

עוד יש לציין כי הכפלת ההפרש בין תמחור העבודה בשני המקרים בכמות היחידות שבוצעו בפועל על פי טענת חברת אטיאס מגיע לסך של כ – 88,000 ₪ שהוא כמעט כפול מסכום התביעה בגין המנופים, כך שממילא אין בעלות המנופים כשלעצמה כדי להסביר את ההפרש בין התמחורים.

ט. בשולי הדברים יצויין כי על אף שבאחד החשבונות שהוגשו לתשלום אושר הסכום לתשלום תוך ציון שהסכום המאושר כולל מעלית טלסקופית (נת/5) והדבר בא לידי ביטוי גם במסמך שנקרא "חשבון סופי" (נ/2) , הרי שמר דוד אטיאס אישר כי מדובר בתוספת בכתב ידו ללא שהוצגה כל ראיה לכך שמי מטעם האופק שבשחקים אישר את האמור בהערה (עמ' 45 ש' 12-19 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.2015) ) ולמעשה לא הוצג כל מסמך ממנו ניתן להסיק הסכמה מפורשת או אחרת של האופק שבשחקים לכך שהמחיר כולל עלות הזרוע הטלסקופית.

י. מכל המקובץ מצאתי לקבוע כי על פי ההסכם בין הצדדים המחיר ליחידת בורג אינו כולל עלות המנוף/ הזרוע הטלסקופית וכי חברת אטיאס היא שהתחייבה הן בהסכמים שבינה לבין הרצנו מנופים והן בהסכמים שבינה לבין האופק שבשחקים שהיא תספק את עלות הזרוע הטלסקופית ותישא בעלותה.

משכך יש להורות על דחיית ההודעה לצד ג'.

14. כאמור לעיל בתביעה זו עותרת האופק שבשחקים לחייב את חברת אטיאס לשלם לה יתרת התמורה על פי ההסכם בין הצדדים בסך כולל של 22,000 ₪.

לטענת האופק שבשחקים, חברת אטיאס לא שילמה לה את התמורה עבור 1,000 יחידות הברגה נוספות בסך כולל של 17,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן נותרה חייבת סך של 5,000 ₪ מתוך חשבונות שאושרו לתשלום ובסה"כ העמידה האופק שבשחקים את תביעתה על הסך הכולל של 22,000 ש"ח.

לטענת חברת אטיאס היא שילמה לאופק שבשחקים את מלוא התמורה עבור כל יחידות הברגים שביצעה האופק שבשחקים בכל שלבי העבודה. חברת אטיאס מוסיפה וטוענת כי הסכימה לשלם ושילמה לאופק שבשחקים לסילוק כל הטענות סך נוסף של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ, מתוכם שולמו 30,000 ₪ בפועל ואילו הסך של 4,800 ₪ עוכב עד לקבלת חשבונית מס כדין ובהמשך עוכב הסך האמור בעקבות דרישת חברת הרצנו מנופים.

15. האופק שבשחקים נסמכת בתביעתה זו על עדותו של מר רגב לוי לגבי כמות היחידות שבוצעו על ידי האופק שבשחקים בשלב ג (ס' 8 לתצהירו של מר רגב לוי מיו ם22.02.2013. ומסמך בכתב יד שצורף כספח לתצהיר). כמו כן טוענת האופק שבשחקים כי טענותיה עולות בקנה אחד עם כמות הדיבלים שנמשכו מחברת מיתד (בהתאם להזמנות שצורפו כנספח 26 לתצהירו של מר רון קובוביץ מיום 22.02.2013).

16. אין בראיות שהציגה האופק שבשחקים על מנת להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח כי חברת אטיאס נותרה חייבת לה תשלום נוסף עבור 1,000 יחידות.

על מנת להוכיח את כמות היחידות בפועל אין די בעדותו של מר רגב לוי, שהיא עדות יחידה בעניין זה מטעם עובד לשעבר של האופק שבשחקים, או ברישום ספירה בכתב יד שצורף לתצהירו. אמנם מר לוי העיד כי הספירה שבס' 8 לתצהירו בוצעה יחד עם מר בוכריס מטעם חברת אטיאס (עמ' 27 ש' 12), אולם טענה זו לא אושרה על ידי מר בוכריס בשום שלב והוא כלל לא נשאל בחקירתו הנגדית האם הוא מאשר את הספירה שבס' 8 לתצהירו של מר לוי.

בנוסף על פי עדותו של מר קובוביץ, במהלך ובסיום ביצוע העבודה בוצע סקר לבדיקת העבודה שבוצעה והיקפה אולם סקר זה לא הוצג כראיה בתיק זה (עמ' 36 ש' 7-13).

17. גם כמות הדיבלים שנמשכו בפועל מחברת מיתד אין בה כדי להוכיח הטענה . האופק שבשחקים לא הציגה בטענותיה כל תחשיב של כמות הדיבלים שנמשכו בפועל ביחס לכמות היחידות שבוצעו, כאשר מר רגב לוי העיד כי בפועל האופק שבשחקים עש תה שימוש גם בדיבלים שהביאה בעצמה בנוסף לדיבלים שנמשכו ממיתד (עמ' 26 ש' 24-25).

18. יתרה מכך, טענותיה של האופק שבשחקים בעניין זה נסתרו מתוך עדותו של מר רון קובוביץ מטעמה .

מר קובוביץ אישר בעדותו כי סוכם שהמחיר ליחידה יופחת לסך של 16 ₪ ליחידה (עמ' 33 ש' 18-19 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.2015 ) בניגוד לסכום התביעה שחושב לפי סכום של 17 ₪ ליחידה.

בנוסף, עדותו של מר קובוביץ בכל הנוגע לתחשיב התמורה היתה מבולבלת וחסרה. מר קובוביץ אישר בתחילה כי ביום 30.10.2011 הגיש חשבון סופי ל- 8,500 יחידות (עמ' 33 ש' 20-22 וכן נ/1) ובהמשך העיד בעצמו כי האופק שבשחקים היא חברה פחות מסודרת וכי הוא לא יכול להתייחס לסכומים כי הוא צריך לבדוק את הטענות (שם עמ' 34 ש' 5-14) ולא ידע לאשר או להכחיש כי חברת אטיאס שילמה לו מלוא דרישתו הכספית בחשבון הסופי לסך של 136,000 ₪ (שם עמ' 35 ש' 11-13), זאת שעה שמדובר בשאלות הנוגעות לעיקר המחלוקת שבין הצדדים.

בהמשך עדותו אישר מר קובוביץ כי הגיש לאופק שבשחקים חשבונית עליה נרשם חשבון סופי לסך של 34,800 ₪ (שם עמ' 36 ש' 3-6) כפי טענת חברת אטיאס כאמור לעיל. אמנם, מר קובוביץ העיד כי לדעתו החשבונית לא קשורה וכי יכול להיות שהיא נשלחה בטעות ובוטלה (עמ' 36 ש' 1-6), אולם תשובותיו כאמור לא היו החלטיות, לא הוצג כל מסמך בתמיכה לטענה זו ומעדותו עולה כי בסופו של דבר המחלוקת בין הצדדים לא נגעה לתמורה אלא לעניין החיוב עבור המנוף/ הזרוע הטלסקופית בלבד (עמ' 35 ש' 22-24).

19. מכל המקובץ לעיל מצאתי כי לא עלה בידי האופק שבשחקים להוכיח כי ביצעה עבור חברת אטיאס עבודות שתמורתן לא שולמה ולמעשה עלה בידי חברת אטיאס להוכיח כי היה סיכום לסגירת חשבון ששולם בפועל ומתוכו נותר בידי חברת אטיאס הסך של 4,800 ₪ בלבד שעוכבו בשל התביעה שהוגש ה על ידי הרצנו מנופים.

20. עם זאת, בשים לב לקביעות ולתוצאה של התובענה שבת"א 9448-11-12 כאמור לעיל, ומאחר שהחיוב בעלות המנופים חל על חברת אטיאס ולא על חברת האופק שבשחקים, הרי שחברת אטיאס אינה רשאית לעכב תחת ידה כספי תמורה המגיעים לאופק שבשחקים בגין תביעת הרצנו מנופים לתשלום התמורה , ויש לחייב את חברת אטיאס לשלם לאופק שבשחקים את הסך שעוכב תחת ידה בסך של 4,800 ₪.

כאן המקום לציין כי האופק שבשחקים טענה בכתב התביעה כי המדובר בסכום של 5,000 ₪ אולם לא הציגה ראיות ביחס לכך ועל כן יש לקבוע החיוב בהתאם לסכום היתרה כפי שאושר על ידי חברת אטיאס בסך של 4,800 ₪ בלבד.

סוף דבר:

21. בת"א 9448-11-12 אני מחייבת את חברת אטיאס לשלם להרצנו מנופים את הסך של 37,112 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התב יעה (06.11.2012) וע ד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייבת את חברת אטיאס לשלם לתובעת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.

ההודעה לצד שלישי כנגד האופק שבשחקים נדחית.

בת"א 57709-05-12 אני מחייבת את חברת אטיאס לשלם לאופק שבשחקים את הסך של 4,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התב יעה (30.05.2012) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בשים לב לכך שההודעה לצד שלישי של חברת אטיאס כנגד האופק שבשחקים בת"א 9448-11-12 נדחתה, והתביעה של חברת האופק שבשחקים כנגד חברת אטיאס בת"א 57709-05-12 נדחתה בחלקה הארי והעיקרי, מצאתי לחייב את חברת אטיאס לשלם לאופק שבשחקים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪ בגין מכלול ההליכים שבין הצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ו, 02 יוני 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קבוצת הרצנו מנופים בע"מ
נתבע: בת"א
שופט :
עורכי דין: