ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ירח מולה :

לפני כבוד ה שופט דניאל בן טולילה

המאשימה
מדינת ישראל
ע"י באת-כוחה עו"ד חן יבין

נגד

הנאשם
ירח מולה (עציר) – בעצמו
ע"י בא-כוחו עו"ד ליאור כהן


נוכחים:
מנהל המרכז לבריאות הנפש באר שבע – פרופ' זאב קפלן
סגן מנהל המרכז לבריאות הנפש באר שבע – ד"ר נמרוד גריסרו
הפסיכיאטר המחוזי – ד"ר רוני שרף
יועמ"ש שב"ס דרום – עו"ד ירון שלמה

פרוטוקול

פרופ' קפלן:
לשאלת ביהמ"ש מה הנוהל מקום בו מגיע מישהו שמיוחסת לו עבירת רצח, אני עונה – הוא לא מגיע אליי, הוא מגיע ל"שער מנשה", שזה בי"ח לביטחון מרבי, והוא מאובטח ברמה המתאימה.
לשאלה מי מחליט, אני משיב – כשביהמ"ש מוציא צו אשפוז או הסתכלות, אני מבין שהפסיכיאטר המחוזי מחליט על מקום ההסתכלות או האשפוז. הוא מעריך את המסוכנות, ואת סוג ביצוע העבירה, מכיר את ביה"ח, ומחליט.

ד"ר שרף:
עפ"י החוק, סמכות הפסיכיאטר המחוזי היא לקבוע. מה שקורה בפועל זה שיש את פורום בית החולים. אם מדובר ברוצח זו לא בעיה – אני פונה ל"שער מנשה" והם מקבלים אותו. לעיתים צריך לחכות יום-יומיים כי אין מיטה פנויה. בכל החולים האחרים, אני לא יכול על דעת עצמי להעביר אותו לבי"ח שאיננו במחוז שלי. לעיתים מנהל בי"ח עושה איזו טובה אישית, אם מדובר בקרוב משפחה וכו'. כבר קרה כמה פעמים, שמנהל ביה"ח עשה טובה אישית. אך אין לי סמכות עפ"י החוק. יחזירו אותו.
לשאלת ביהמ"ש מה אם ביהמ"ש קובע בהחלטה שיקבלו אותו, אני משיב – הם לא יקבלו, ויאמרו – זה לא חוקי.
בין בתי החולים קיימים הסדרי אשפוז, לגבי הרבה דברים. בין היתר, לגבי ההסתכלויות. לכל בי"ח או בימ"ש יש את האזור שלו שנמצא באותו מחוז. אני לא יכול לקחת בן אדם של בימ"ש באר שבע ולשלוח אותו לבאר יעקב. הם יגידו – זה לא מקובל, ויחזירו אותו.

עו"ד כהן:
אני הבנתי ששב"ס לא יכולים להשאיר בלי זקיף, והפסיכיאטרי מוכנים שיהיה זקיף, אך לא בתוך המחלקה. לפי מה שהבנתי, אם ביהמ"ש יאפשר לשב"ס להשאיר אותו בתוך המחלקה ולעזוב – שני הצדדים יהיו מרוצים.

עו"ד שלמה:
כשביהמ"ש קובע שהעצור יישאר ללא זקיף, אין זקיף בביה"ח. יש הסדרי ביטחון אחרים שמתקיימים בשיתוף פעולה עם קב"ט ביה"ח. למשל, פעם ביום קצין מתחמי יוצא לעשות ביקורת לוודא שבאמת אותו מאושפז נמצא בביה"ח. דבר נוסף שאנו מתעקשים עליו – ההחלטה של ביהמ"ש והאחריות של ביה"ח היא בתוך מתחם ביה"ח. כל אימת שמאושפז כזה יוצא מביה"ח, למשל, ל"סורוקה" – אנחנו מלווים את היציאה הזו, ומחזירים אותו לביה"ח, שימשיך באותו תנאי שנקבע בהחלטת ביהמ"ש.

פרופ' קפלן:
זה לא שאנחנו מתעקשים ברמה העקרונית. לא ניתן לתת חוות דעת פסיכיאטרית הולמת, כשלאדם צמוד זקיף, ולכן הרופא שייתן את חוות הדעת יכתוב – ההסתכלות נעשתה בצמוד לזקיף, לא עומדת בס טנדרטים הנדרשים, אנו ממליצים על חזרה להסתכלות. בנוסף, אם אותו אדם עובר עבירות קשות, דקה אחרי זה הוא נשאר באותו תנאים ללא אף זקיף, בצו אשפוז. הם לא נמצאים בכלל, גם לא מחוץ לדלת.
מבחינתנו יש שני מצבים. מבחינת מהות הסיכון וחומרת העבירה – אנחנו מקבלים אותו. אם מדובר באנס, למשל, מסוכן מאוד שיברח, כי הוא מסכן את הציבור. או עבריין מאוד כבד, שיש בעברו תקיפה חמורה. ניסה לדרוס שוטר. הפסיכיאטר המחוזי יודע מה העבירה, ויודע האם המטופל יכול להיות אצלנו, או האם הוא צריך משהו יותר מאובטח. נעשית הערכה מקצועית של הפסיכיאטר המחוזי.

ד"ר כהן:
יש הרבה עבירות. נניח, אדם אובססיבי כלפי אשתו, שיכול לרצוח אותה. במקרים כאלו אני לא מתערב. אנשים שהם לא רוצים – יש נוהל העברת חולה. צריך לשלוח מכתב ל"שער מנשה", והם צריכים לאשר זאת וכו'.

פרופ' קפלן:
אבל אם השופט מחליט שהוא יהיה ב"שער מנשה", הם לא יכולים לא לקבל אותו.

ד"ר קפלן:
הם יקבלו אותו פעם אחת, ואח"כ לא יקבלו אותו.

פרופ' קפלן:
לגבי הנאשם בתיק זה – אין בעיה שהוא יהיה אצלנו. בלי זקיף.

עו"ד שלמה:
יש אינפוט שלנו בנושאים האלה. אני אתן דוגמא – אסיר ביטחוני. המסוכנות הנשקפת ממנו יכולה להיות ללא קשר למצב נפשי. היכולת שלו לעשות משהו לא קשורה למצב הנפשי, ולפעמים אפילו להפך. לכן, כשהיו הוראות אשפוז כאלו או אחרות, היתה איזושהי אינטראקציה בין המחוז לבין הפסיכיאטר המחוזי, ואסירים מהסוג הנ"ל הועברו למקום מאובטח יותר, עם אפשרות לזקיפות.

ד"ר שרף:
חלק גדול מאלו שמגיעים אלינו עברו עבירות אלימות. אי-אפשר לומר שאין סיכון. למשל, היה מקרה של מטופל חולה, שהיה מאוד אלים, ותמיד היה עושה את האשפוזים שלו ב"שער מנשה". החוק אומר שהפסיכיאטר המחוזי קובע את מקום האשפוז, אך יש הסדרים, ואני לא יכול לפעול בניגוד להסדרים בין בתי החולים – הם יחזירו אותו.

פרופ' קפלן:
אין הסדר כזה. החליטו שבונים ארבע מחלקות לביטחון מירבי. המחלקות הן ארציות. כמו שרוני אומר – המחלקה ב"שער מנשה" היא לא אזורית, היא ארצית. לכן הוא לא יכול לומר – הם לא יסכימו לקבל. כי מראש הם מקבלים מכל הארץ.

ד"ר שרף:
אין לי אפשרות להעביר למקום אחר, כפי שהבין ביהמ"ש. הם יחזירו אותו. "שער מנשה" מקבלים את החולים המסוכנים ביותר, את הרוצחים. רוצח הם יקבלו, אפילו אם ישימו לו מזרון.

פרופ' קפלן:
יש מקרה שבו ביהמ"ש שולח להסתכלות, הפסיכיאטר המחוזי מקבל את החומר, ומעביר לביה"ח. אני ומנהל המחלקה נעבור על החומר, ואם נחשוב שאפשר לקבלו בלי זקיפים – נקבל. אם נחשוב שהוא מסוכן, וביצע עבירות נוראיות, אני אודיע לרוני שאני מבקש שהוא יועבר ל"שער מנשה". אם רוני מתלבט – שיתייעץ איתנו.

ד"ר שרף:
אני לא יכול להעביר ל"שער מנשה". הם עמוסים. אני לא מפחד מעבודה מיותרת. המלצה שלי תישא תוקף של ביהמ"ש, בסופו של דבר.

פרופ' קפלן:
אנחנו מאוד מעריכים את הפסיכיאטר המחוזי, ובד"כ מקבלים את ההמלצות שלו. רק שעליו להבין שאם זה יהיה בבאר שבע – זה בלי זקיפים.

עו"ד שלמה:
כשביהמ"ש מחליט, אנחנו מקבלים את הצו. אם כבוד השופט יקבע – ללא זקיפים, אנחנו נקבל זאת.

ד"ר שרף:
אני הולך להעריך מסוכנות של בן אדם – האם הוא יכול להיות בבי"ח רגיל. אבל יש פה עוד דבר מאוד חשוב – כשאנו שולחים אדם לבי"ח אנחנו חושבים על המסוכנות שלו לסובבים, אך יש נקודה נוספת שלא חושבים עליה – האפשרות שיברח. לא מעריכים את מידת הזריזות שלו וכד'.

פרופ' קפלן:
אם זה אנס – ברור שאסור לו לברוח. כנ"ל אם זה רוצח, או כל אדם ש אסור לו לבוא בקהל.
יש לנו מחלקה סגורה שמקבלת את כל צווי ההסתכלות וצווי האשפוז. לא מחלקה מיוחדת, אלא מחלקה רגילה. הנחת העבודה אצלנו היא שניתן לברוח מהמחלקה. כי יש למשל משמרת של שתי אחיות, וההנחיה שלי, כמנהל, זה שאם בא אדם אלים, תופס את האחות ודורש שתפתח את הדלת – היא צריכה לפתוח לו. זו ההנחיה שלי כמנהל.
לשאלת ביהמ"ש – יש סורגים על החלונות, אך ניתן לברוח.
מבחינתי, אם הוא מחוץ לדלת המחלקה, אין בעיה.

עו"ד שלמה:
אם הזקיפות נשארת לפי החוק שלנו, אז מי שלא מרוצה מהחלטת מפקד בית הסוהר יכול להגיש עתירת אסיר, ועושים זאת.
לשאלת ביהמ"ש מה קורה אם ביהמ"ש נותן הוראה לשכן אסיר בזקיפות, מחוץ למחלקה, בעצם אדוני בזבז לנו סוהר, שכן הוא לא יוכל לעצור זאת. המשמעות שלנו של לאבטח לפי החוק, זה לפחות שני סוהרים. צריך להחליט פה על כבילה, כן או לא, וכן הלאה. היו לנו פה "התכתשויות" בנושאים אלו עם "שער מנשה" – האם צריך כבילה או לא וכו'.
לשאלת ביהמ"ש האם לא נכבד החלטה שאומרת שתהיה זקיפות מחוץ למחלקה, אני משיב – מה זה "לא נכבד", אם תהיה החלטה כזו, אני מניח שנלך איתה לביהמ"ש.
לשאלת ביהמ"ש – כשהחוק מטיל עליי את האחריות, אני ממלא אותה כפי שאני מבין אותה, לפי הנהלים שלי.
אם ביהמ"ש מסיר את הזקיפות, יש לנו אחריות כשהוא יוצא מביה"ח. האחריות בחוץ היא עדיין שלנו. ברגע שהוא יצא את המחלקה, האחריות חזרה להיות של שב"ס. לכן אנו מתעקשים לבצע את הליוויים לביה"ח בעצמנו.

ד"ר שרף:
היה איזה מקרה מפורסם של רוצח, והיתה איזו התגוששות, ובסוף הסכימו ב"שער מנשה" שהוא יהיה בלי זקיף.

עו"ד שלמה:
באסירים ביטחוניים יש זקיף. זה פרטני לגבי כל אסיר. "שער מנשה" הוא כמו מעין כפר כזה, כשבתוך אותו כפר יש אזור מגודר יותר, שהוא המחלקה המשפטית, ובתוך המחלקה המשפטית יש אזור עוד יותר מגודר, שהוא המחלקה המשפטית הסגורה. אתה לא יכול להיכנס או לצאת משם עצמאית. גם כשאני מגיע, אני מגיע לשער המחלקה הסגורה, שם מתלווה אליי זקיף שלוקח אותי, וכל דלת ננעלת. אם אני מסתכל בתוך המחלקה עצמה, כשהם יוצאים לפרוזדור יש דלת שנפתחת, הוא יוצא, היא ננעלת. הולכים לחדר האוכל – הוא נפתח, הוא יוצא – חדר האוכל נסגר. התנהלות אחרת לגמרי. ועדיין, היו מקרים בהם התעקשנו להשאיר שם זקיפים. היו מקרים שבהם הזקיפים נשארו מחוץ לדלת. היה עניין של לבוש.
לשאלת ביהמ"ש האם העמדה הפורמאלית שלנו היא – או בדרך שלנו, או שמסירים מאיתנו אחראיות, אני משיב – אני לא יכול לומר שזו העמדה שלנו, אך אם אדוני יורה על הסרת הזקיפות, אנו נערער על ההחלטה.
היו מקרים שבהם ביהמ"ש הסיר, וזה חזר לדיון. יש פה ואקום שלא עלה. יש, למשל, מחלקת בריאות נפש בתוך בתי הסוהר. בכלא רמלה. אנחנו מברכים על כך, כי זה בתוך כלא – אני לא צריך זקיף בכלל.

ד"ר שרף:
יש באמת מחלקה במב"ן, שלא עושים הסתכלויות. זו החלטה חד-משמעית של המנהל, פרופ' קוטלר. יש בזה משהו. ביהמ"ש היה מזמין את הפסיכיאטרים לדיונים, ואז הם היו נודדים ברחבי הארץ. אין לי סמכות לשלוח למב"ן – הם לא יקבלו אותו. לשאלת ביהמ"ש האם הם לא כפופים לי, אני משיב, שבד"כ הם אומרים – הוא יהיה אצלנו, אך לא נעשה הסתכלות.

פרופ' קפלן:
הבעיה תיפטר כשיפתחו מחלקה מקבילה, כמו בכלא רמלה.

עו"ד כהן:
הייתי שם לפני שבועיים, אמרו לי להמתין, פתחו דלת, חיכו כמה זמן, העבירו אותי, סגרו דלת וכן הלאה. מדובר בקופסא. כמו שתיאר פרופ' קפלן. אם יבוא מישהו מסוכן ויאיים על האחות – היא תיתן לו לצאת. אבל יש פתח אחד, ובפתח יש זקיף. אף אחד לא רוצה לקחת אחריות. אם יש פתח אחד – הוא לא עכבר שיחפור מחילה וייצא. יש דלת אחת.

פרופ' קפלן:
הפתרון שלי, לטווח הקצר, הוא שכאשר מחליטים לאשפז מישהו בב"ש מישהו צריך להעריך את המסוכנות. או שהפסיכיאטר המחוזי יעריך, או שהוא יעביר זאת למנהל ביה"ח והוא יעריך. אם יש צורך בזקיפים – ייאמר לו שזה לא מתאים. כמו שאני רואה את התמונה, "שער מנשה" לא יכולים להתנגד, ככל שלא מותירים זאת להחלטה של רוני, אלא כבוד השופט מחליט. כשלא יהיו להם מיטות, הם יתחילו להחזיר אותם לבתי החולים שמהם הגיעו.

ד"ר שרף:
כל המטופלים שנשלחים להסתכלות בבי"ח באר שבע, כבר נבדקו למעשה על-ידי או ע"י הסגנים שלי. אם בבדיקה בן אדם לא משתף פעולה בצורה קיצונית, כמו הנאשם שלפנינו, או דברים אחרים, ולא ניתן להגיע להחלטה, אז אנחנו שולחים למקומות אחרים. המידע נמצא אצלי או אצל הסגנים שבדקו אותו. לגבי ההחלטה האם הוא יכול להיות בב"ש או לא, אני מעריך שבחלק מהמקרים כן אפשר לקבל החלטה.

פרופ' קפלן:
מבחינתנו יש שני מצבים: כל מי שמגיע לב"ש – זה ללא זקיפים. אם יש צורך בזקיפים – זה ב"שער מנשה".

עו"ד שלמה:
הזקיפות היא עניין אחר לגמרי. לא התפקיד שלנו לאבטח את ביה"ח. אנחנו לא מאבטחים את אותו בן אדם – מה שקורה זה שאנחנו מאבטחים את ביה"ח. אנחנו כוח התערבות לביה"ח.

פרופ' קפלן:
לגבי הנאשם הספציפי – מהחומר שאני ראיתי אין בעיה שהוא יהיה בב"ש, ללא זקיפים.

ד"ר שרף:
אני מסכים.

פרופ' קפלן:
במקרים של אי-הסכמות ביני לבין רוני אנחנו פותרים אותן בינינו, בהידברות. לא קרה עד היום שהיינו צריכים גורם מעלינו שיפתור זאת, אך במקרה שיהיה צורך כזה, מי שמעלינו זה המנכ"ל – טל ברגמן. מבחינתנו אין מניעה שההחלטה לגבי אפשרות ביצוע הסתכלות בביה"ח באספקט של מסוכנות תהיה החלטה משותפת הן של הפסיכיאטר המחוזי והן של ביה"ח.

ד"ר שרף:
חשוב לי לציין שהסכמתנו למתווה האמור איננה נוהל מחייב לכל הארץ, אלא כפתרון שביהמ"ש הציע, ומקובל עלינו. יש פרמטרים רבים נוספים שלטעמי צריכים להידון ע"י גורמים רלוונטיים במשרד הבריאות ומחוצה לו.

החלטה

ראשית, בית המשפט מודה לנוכחים על כך שכל אחד מהם תרם את נקודת מבטו לסוגיה שבמחלוקת.

הצדדים הציעו מתווה מסוים, שיכול וייתן מענה ולוּ חלקי לסוגיה שבמחלוקת. יחד עם זאת, מתווה מוצע זה מן הראוי שיעוגן בנהלים ברורים של משרד הבריאות, ולא מתוך נכונות ורצון טוב כאלו או אחרים של מי מהנוכחים. על-פי המתווה המוצע, מקום בו במובהק יש צורך באשפוז באבטחה מרבית או אבטחה בזקיפות, הדבר יצוין בחוות הדעת הפסיכיאטרית על מנת שבית המשפט יורה באופן פוזיטיבי על אשפוז ב"שער מנשה". במקרים בהם יופנה הנאשם לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי בבאר שבע, ההחלטה תתקבל במשותף הן על-ידי הפסיכיאטר המחוזי והן על-ידי מנהל המחלקה המשפטית של בית החולים, שנכון למועד מתן החלטה זו הינו פרופ' לרנר. בכל מקום שבו יהיו חילוקי דעות בין שני הגורמים – הדבר יובא לידיעתו של בית המשפט.

מעבר לעניין העקרוני, שכאמור מחייב הסדרה דחופה, הרי שבסופם של דברים עניין לנו בנאשם קונקרטי, שעניינו נפל בין הכיסאות. לאחר ששמעתי את הצדדים הנני מורה כי הנאשם יובא בהקדם לאחר הדיון לבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע, בו ישהה ללא זקיפוּת.

קובע לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית ביחס לאחריותו הפלילית של הנאשם וכשירותו לעמוד לדין ליום 13.6.16 שעה 9:00.

עותק פרוטוקול דיון זה יועבר לד"ר טל ברגמן, ראש אגף בריאות הנפש, משרד הבריאות; עו"ד שרונה אבר-הדני, האחראית על בריאות הנפש בלשכה המשפטית של משרד הבריאות; מר יורם רובינשטיין, ראש אגף הביטחון במשרד הבריאות; ומר משה בר-סימנטוב, מנכ"ל משרד הבריאות. אלו מתבקשים ליתן דעתם לסוגיה העקרונית, ולעגן את המתווה הנ"ל או כל מתווה אחר שלשיטתם יכול לתת מענה בנהלים ברורים ומחייבים. וככל שימצאו לנכון, אף להעביר התייחסותם בכתב לבית המשפט.

עותק החלטה זו יועבר לידי נשיאת בתי משפט השלום, כבוד השופטת אבירה אשקלוני, וכן לכבוד סגן הנשיאה, כבוד השופט ברסלר-גונן.

הנאשם יובא לדיון באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום, כ"ה באייר התשע"ו, 2/6/2016, במעמד הנוכחים.

דניאל בן טולילה, שופט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ירח מולה
שופט :
עורכי דין: