ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה תגר נגד טרייד מוביל מהיבואן לצרכן :

התובע

משה תגר ת.ז. XXXXXX938

נגד

הנתבעת
טרייד מוביל מהיבואן לצרכן ח.פ 513179135

פסק דין

בתאריך 10.8.15 פנה התובע אל סוכנות "קיה" ברעננה והזמין רכב מסוג "קיה ספורטאז'" (להלן: "הרכב החדש"). ההזמנה בוצעה בעסקת "טרייד אין" ש במסגרתה מכר התובע לנתבעת את רכבו מסוג ניסאן אקו מיקרה מ.ר 33-282-54 משנת ייצור 2014 (להלן: "הרכב הישן").

בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 2,500 ₪ טוען התובע כי זו נהגה עמו שלא כשורה עת החליטה לחייבו, במסגרת העסקה הכוללת, בסכום של 2,000 ₪ נוספים על הסכום שסוכם ביניהם.

מנגד טוענת הנתבעת להגנתה כי במסגרת ההסכם שנחתם בינה לבין התובע הובהר לו כי מחירו הסופי של הרכב הישן ייקבע בהתאם למחירון "לוי יצחק" (להלן: "המחירון") שיהא תקף ליום בו הוא ימסור את הרכב לידיה וכי לנוכח ירידת מחירו ב- 2,000 ₪ מאז המועד בו נחתם ההסכם כאמור, חויב התובע בתשלום סכום זה.

מן העדויות והראיות שהונחו בפני עולה התמונה הבאה:
נכון ליום 10.8.15, המועד בו בוצעה העסקה, היה מחיר המחירון של הרכב הישן - 56,000 ₪ .
במסגרת המשא ומתן שהתנהל בינו לבין הנתבעת, הסכים התובע למכור לה את רכבו תמורת סך של 49,255 ₪.
בהסכם שנחתם בין הצדדים נקבעו, בין השאר, התנאים הבאים:
"המכונית (הרכב הישן – ר .ס.מ) תימסר לטרייד אין בע"מ בתאריך 20.8.15 שעה 09:00, או בעסקת טרייד אין למכונית חדשה, במועד שנקבע לאספקת המכונית החדשה שהמוכר רכש מהחברה..." ( הדגשות שלי – ר.ס.מ).
"המחיר הסופי של המכונית ייקבע בהתאם למחירון לוי יצחק שיהיה בתוקף ביום מסירת המכונית, זאת אם המכונית תימסר לרוכש עד לתאריך ה- 20 לחודש. במועד שבין ה- 21 לחודש ועד לתפוצת המחירון הבא, ייקבע מחיר המכונית הנמכרת על פי המחירון שיפורסם בחודש שלאחר מכן".
אין חולק על כך שהתובע קבל את הרכב החדש רק ביום 25.8.15 ומסר לנתבעת את הרכב הישן במועד זה גם כן.
נכון למועד מסירת הרכב כאמור, היה מחיר המחירון של הרכב הישן 54,000 ₪.
במסגרת חישוב פרטי העסקה הסופית העמידה הנתבעת את ערך הרכב הישן על סך של 47,255 ₪, זאת לאחר שהפחיתה מן הסכום עליו סוכם בהסכם כאמור (49,255 ₪) את הסך של 2,000 ₪ - ההפרש בין מחיר המחירון של הרכב ביום חתימת ההסכם לבין מחירו ביום המסירה בפועל.

בעדותו בבית המשפט הבהיר התובע כי במסגרת המשא ומתן שבסופו הסכים למכור לנתבעת את רכבו הישן תמורת 49,255 ₪, הוא בקש מנציגה שייתן לו הערכה לגבי הירידה הצפויה בערך הרכב במהלך הזמן שיחלוף עד למסירתו לידיה וזה אמר לו כי הוא מעריך את הירידה צפויה בכ- 2,000 ₪. על רקע הערכה זו – כך לגרסת התובע, אשר נשמעה לי אמיתית, מהימנה ומשכנעת – הוא הסכים ל העמיד את מחיר רכבו על המחיר הנ"ל, על אף שמחיר המחירון של הרכב היה באותה עת 56,000 ₪. בציינו כי במצב דברים זה הוא "אמר לעצמו שייקח את הסיכון", עמד הת ובע על כך שהוא הבין כי אותם 2,000 ₪ נכללים בהפרש בין מחיר המחירון למחיר המכירה אשר הסתכם באותו שלב בכ- 7,000 ₪ וכי לא הבין שכוונת הנתבעת היתה אחרת.

נציג הנתבעת הסביר מצדו כי בעסקאות "טרייד אין" הכרוכות ברכישת רכב מיבואן כדוגמת המקרה הזה, היא מאפשרת ללקוחותיה להמשיך ולהחזיק ברכב הישן עד אשר יימסר להם הרכב החדש ו כי מטרת הסעיף הרלבנטי בהסכם היא להבהיר לאותם לקוחות שהמחיר הסופי של הרכב הנמכר ייקבע בהתאם למחיר המחירון שלו במועד מסירתו בפועל. בתשובותיו לשאלותי אמר הנציג כי במקרים בהם יורד מחיר המחירון בחודש העוקב לרכישת הרכב, מחייבת הנתבעת את לקוחותיה בהפרש ואילו במקרים בהם הוא עולה אזי היא מזכה אותם בהתאם.
במקרה הנדון, כך טען נציג הנתבעת, היא אפשרה לתובע להחזיק ברכב הישן עד לקבלת הרכב החדש אשר הגיע אל סניף היבואן לצורך מסירתו רק ביום 25.8.15. דא עקא, שלטענת התובע היתה זו חברת "קיה" שהבטיחה לו כי "הרכב יהיה מוכן לפני ה- 21 לחודש" וכי העובדה שהוא מסר לנתבעת את רכבו הישן רק ב- 25.8.15 נבעה מן האי חור הנ"ל.
בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי חרף טענות התובע כלפיה וכמחווה של רצון טוב בלבד היא העניקה לו טיפול לרכב בשווי של 700 ₪ ללא עלות ואולם הוא מצדו טען כי מחווה זו הוענקה לו בעקבות האיחור במסירת רכבו החדש.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי ב ראיות שצורפו לכתבי טענותיהם, דעתי היא כי דין התביעה להתקבל.
אכן סעיף 6 בהסכם עליו חתמו הצדדים קובע כי המחיר הסופי של המכונית ייקבע בהתאם למחירון לוי יצחק שיהיה בתוקף ביום מסירת המכונית במקרה שבו המכונית תימסר לרוכש עד לתאריך ה- 20 לחודש וכי לאחר מכן ייקבע מחירה על פי המחירון שיפורסם בחודש שלאחר מכן , אלא שהסעיף הקודם באותו הסכם – סעיף 5, נראה ככזה שכוונתו לכך שהמכונית תימסר לנתבעת ביום 20.8.15 אם מדובר בעסקה רגילה, שכן מיד בהמשכו של אותו סעיף נקבע במפורש כי במקרה בו מדובר בעסקת "טרייד אין" (כמו זו שבוצעה במקרה זה), תימסר המכונית לנתבעת במועד שנקבע לאספקת המכונית החדשה שהמוכר רכש מהחברה.
במצב דברים זה ולנוכח האיחור שחל במסירת הרכב החדש לתובע – זה שגרר בעקבותיו את איחורו במסירת רכבו הישן לנתבעת, דעתי היא כי לא הוא היה זה צריך לשאת במחיר האיחור וכי הסכמתו להעמדת שווי רכבו על סך של 49,255 ₪ שעה שמחיר המחירון שלו היה 56,000 ₪ אכן ניתנה על בסיס ההערכה שעד למועד הוצאת העסקה אל הפועל יירד מחיר המחירון בכ- 2,000 ש"ח.

סוף דבר, אני מחליטה לקבל את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 2,000 ₪ בתוספת הוצאות בסך 500 ₪.
הסכום הכולל בסך 2,500 ₪ ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ו, 02 יוני 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה תגר
נתבע: טרייד מוביל מהיבואן לצרכן
שופט :
עורכי דין: