ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו קלפון נגד רשות המקרקעין :

בפני כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקש

אליהו קלפון
ע"י ב"כ עו"ד חיים ינקוביץ'

נגד

משיבה

רשות המקרקעין - חטיבת שמירת הקרקע
ע"י ב"כ עו"ד אורלי ברנע

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 24.05.16 (כבוד השופט ר' ארניה) אשר דחה בקשה לצו מניעה זמני (בקשה שהוגשה טרם הגשת התביעה) האוסר על המשיבה לפנות את המבקש מנכס המקרקעין.

2. רקע והחלטת בימ"ש קמא –

בקצרה יפורט כי המבקש תפס, על דעתו עצמו, "חזקה" בנכס הבנוי על המקרקעין המצויים ברח' שבטי ישראל 46 בראשון לציון (להלן "הנכס"), ועבר להתגורר בנכס עם שני ילדיו הקטינים, בתו הבגירה ונכדתו. ביום 08.05.16 התייצב בנכס פקח מטעם המשיבה והמציא למבקש צו לסילוק יד ופינויי מהנכס. המבקש הגיש בקשה לצו מניעה זמני טרם הגשת התביעה לבימ"ש קמא, ועתר כי ביהמ"ש יאסור על המשיבה את פינויו מהנכס.
בימ"ש קמא קב ע כי המבקש לא הגיש את בקשתו בתום לב, עשה דין עצמי תוך עקיפת התור הקיים לדיור ציבורי אשר בו ממתינים אזרחים שומרי חוק, ועל כן, כאמור, דחה את הבקשה לצו מניעה זמני.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3. תמצית טענות המבקש –

שגה בימ"ש קמא בהחלטתו, כאשר התעלם מהעבודה כי המבקש, נכה בשיעור של 50%, מתגורר עם משפחתו בנכס כשנה, אין לו חלופת דיור, ובאם יפונה מהנכס הוא "יושלך לרחוב העיר יחד עם ילדיו". התערבות במתן הסעד הזמני הינה הכרחית על מנת לשמור על המצב הקיים. המבקש הוכיח לכאורה את זכותו, שכן הוא קיבל ממשרד השיכון והבינוי זכאות לדיור ציבורי וזכאותו זו נמנעת ממנו, כך גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו ויגרם נזק בלתי הפיך באם יפונה מהנכס.

4. תמצית טענת המשיבה –

יש לדחות את בקשת רשות הערעור. מדובר במבנה הבנוי על מקרקעין המצויים בבעלות קק"ל, אשר המשיבה החלה בהליכים לקראת הריסת המבנה ופרסום מכרז לשיווקו. ביום 01.02.16 ביקר המפקח מטעם המשיבה בנכס ומצא כי המבנה נעול, והמקרקעין ריקים ופנויים. ביום 09.03.16, עת ביקר המפקח בשנית בנכס, הוא גילה את דבר הפלישה לנכס. לטענת המשיבה, המבקש לא פלש לנכס לפני כשנה ומכל מקום הוא אינו בעל זכויות בנכס, אלא המקרקעין בבעלות קק"ל. המועד לביצוע צו הפינוי (08.06.16) הינו סופי ולא ניתן להאריכו אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים בענייננו. עוד טענה כי גם אם המבקש זכאי לדיור ציבורי, הרי שהמבנה איננו נמנה עם מלאי הדירות המיועדות לזכאים, ורמ"י אינה הגוף המוסמך לספק דיור לזכאים.

5. דיון והכרעה –

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא או כי יש מקום להתערב בה.

הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב, דרך כלל, בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע להחלטות שעניינן סעדים זמניים, וכי התערבות שכזו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים ( רע"א 2881/15 קנפלר נ' אברהם (11.05.15), ובפרט כאשר המדובר בהחלטה הדוחה בקשה למתן סעד זמני טרם הגשתו של ההליך העיקרי (רע"א 3271/09 עזבון המנוחה רבקה מבורך ז"ל נ' אחמד סראחן (28.04.09) .

לא מצאתי כי המקרה שלפני נכנס בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן "תקנות סדר הדין האזרחי") מסמיכה את בימ"ש ליתן סעד זמני בטרם הגשת תביעה " אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין" וזאת בכפוף להגשת תובענה עיקרית תוך 7 ימים ונדרשים טעמים מיוחדים למתן סעד זמני טרם הגשת התובענה.
בהליך של מתן סעד זמני טרם הגשת התביעה לפי תקנה 363 (א) לתקנות סדר הדין יש לבחון את שאלת מאזן הנוחות , בכפוף לסיכויי התביעה. ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שתים עשרה -2015), עמ' 874.

6. בענייננו, אין חולק כי למבקש אין זכויות קנייניות בנכס או זכויות אחרות כלשהן, וכי המקרקעין בבעלות הקרן הקיימת לישראל. מכח זכותה ב מקרקעין, רשאית המשיבה לדרוש את פינויו של המבקש מהנכס. כך גם אין חולק כי המבקש עשה דין עצמי עת נכנס לנכס, תפס בו חזקה ומתגורר בו ביחד עם בני משפחתו.

שקילת מאזן הנוחות נוטה לטובת הקרן הקיימת לישראל שהינה בעלת הזכויות במקרקעין ורשאית לפנות את המבקש מנכס זה, שאליו נכנס שלא כדין וללא הרשאה . למרבה הצער, אין בעובדה כי למבקש אין דיור חלופי כדי לפגוע בקניינה של קק"ל ובפינויו. בפרט כ אשר מעשיו של המבקש הינם בניגוד לכללי הדין, תוך פגיעה בז כויותיה של קק"ל.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא שוכנעתי כי סיכויי תביעתו גבוהים, אם בכלל. המבקש טוען כי קיבל תעודת זכאות לדיור ציבורי (נספח 5 לבר"ע), אך בכך בלבד אין די, ועליו להמתין לקבלת הדיור הציבורי בפו על, ועפ"י תור, בהתאם לתנאי משרד השיכון והבינוי. בשלב זה, המבקש לא הוכיח, על פניו, כי יש לו זכות המונעת את פינויו מהנכס , לא כל שכן כאשר הבקשה הוגשה כסעד זמני וטרם הגשת התובענה העיקרית. ברי לכל , כי תעודת הזכאות לדיור ציבורי לכשעצמה איננה מקנה זכויות בנכס או זכויות אחרות המונעות את פינויו של המבקש מהנכס.

צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי סעד זמני הינו סעד מן היושר וכי על מבקש הסעד הזמני לבוא לבימ"ש בידיים נקיות ובתום לב, כאשר המבקש לא פעל כן (ר' בעניין זה בג"ץ 3922/12 חסן נעמאן נ' בית משפט השלום בחיפה, 22.05.16). כאמור, המבקש תפס חזקה שלא כדין בנכס, תוך פלישה לנכס ללא הרשאה, וכעת הוא מבקש למנוע את פינויו מהנכס. אין הוא בא לבימ"ש בידיים נקיות ובתום לב, בשעה שהוא עצמו מודה כי תפס חזקה בנכס ללא הרשאה ולא כדין , ולפיכך אין מקום להעניק לו סעד מן היושר.

גם האינטרס הציבורי מחייב תוצאה זו, שכן אין זה מתקבל על הדעת כי אזרחים, עוקפים את התור הקיים לדיור הציבורי, תוך פלישה לנכס שאין להם זכויות בו, ולאחר מכן מבקשים הגנה מבימ"ש מפינויים מהנכס שאליו פלשו שלא כדין.

7. לפיכך הבקשה נדחית.

אין חיוב להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ו, 02 יוני 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליהו קלפון
נתבע: רשות המקרקעין
שופט :
עורכי דין: