ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב הלל פליישר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט משה טוינה

התובע:
יעקב הלל פליישר, (ת.ז.-XXXXXX135)
ע"י ב"כ: עו"ד משה יונאי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד הילה גולן יוניסיאן

פסק דין

1. פסק דין זה עניינו בתביעה שהגיש מר יעקב הלל פליישר (להלן: "התובע") נגד המוסד לביטוח לאומי, במסגרתה ביקש להכיר במחלת הפרקינסון בה לקה, כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

2. התביעה לבית הדין הוגשה בעקבות החלטת פקיד תביעות מאוגוסט 2010, אשר דחה את התביעה שהגיש התובע להכרה במחלת הפרקינסון בה לקה כתאונת עבודה, בנימוק כי לא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים, תוך כדי ועקב עבודתו של התובע, אשר גרמו להופעת המחלה.

3. במסגרת דיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 13.5.2012, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי על יסוד עובדות מוסכמות שיוגשו לבית הדין. ביום 17.5.2012 הוגשה רשימת עובדות מוסכמות ובהחלטה מיולי 2012, מונה ד"ר לייקין יבגני, מומחה לרפואה תעסוקתית, כמומחה רפואי מטעם בית הדין אשר התבקש להתייחס לקשר בין חשיפתו של התובע לחומרים במסגרת עבודתו במפעלי בים המלח, למחלת הפרקינסון בה לקה.

4. בקצירת האומר ובעקבות חוות הדעת ותשובת המומחה הרפואי לשאלות הבהרה, ניתן בדצמבר 2013 פסק דין הדוחה את התביעה (להלן: "פסק הדין הראשון"). בתמצית יאמר, כי פסק הדין מתבסס על חוות הדעת של ד"ר לייקין כדלקמן:

"6. על בסיס העובדות הנ"ל, מינה בית הדין את ד"ר לייקין כמומחה רפואי מטעם בית הדין.

בחוות הדעת שהעביר המומחה הרפואי לבית הדין בחודש אוגוסט 2012, הבהיר המומחה כי מחלת פרקינסון היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים. המחלה היא ברוב המקרים ספורדית והסיבות למחלה, אינן ידועות. המחלה נפוצה יותר בקרב גברים ובקבוצת גיל מעל 50, אם כי מאובחנת לעיתים גם בגיל צעיר יותר במקרים לא נדירים.

המומחה סקר בחוות דעתו את נושא האטיולוגיה (סיבתיות) של המחלה ופרט אודות מחקרים שנעשו בנושא הקשר האפשרי בין המחלה לבין גורמי סיכון תעסוקתיים והתייחס להשפעה אפשרית של החומרים אליהם נחשף התובע במהלך עבודתו על תחלואה במחלה.

המומחה קבע בחוות דעתו כי לא ניתן לקבוע בוודאות או בסבירות גבוהה קיומו של קשר סיבתי רפואי בין עבודתו של התובע במפעלי ים המלח לבין מחלת הפרקינסון ממנה סובל, מהנימוקים הבאים: לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין החומרים הכימיים אליהם נחשף התובע במהלך עבודתו; מתיאור העובדות בדבר אופן החשיפה ומשך החשיפה לחומרים עולה כי אין מדובר בחשיפה אינטנסיבית או כזו המסכנת בריאות בצורה משמעותית; מחלת הפרינקסון ממנה סובל התובע התחילה בגיל 55, מדובר בגיל ממוצע לגבי כלל החולים במחלה ואין זה נחשב לגיל מוקדם או צעיר לחלות במחלה.

7. בעקבות חוות הדעת, התבקש המומחה להשיב לשאלות הבהרה, שעניינן התייחסות למאמרים אליהם הפנה התובע וכן התייחסות לחשיפת התובע למתכות ובפרט ל- vanadium במקום סגור. כן התבקש המומחה להשיב לשאלה האם מחלתו של התובע עונה להגדרה של מחלת מקצוע. המומחה התבק ש אף להתייחס לחוות דעתו של ד"ר בלט.

8. בתשובות לשאלות ההבהרה קבע המומחה כי אין בשאלות שהוצגו לו בכדי לשנות את חוות דעתו. כך קבע ביחס לחשיפה לאבץ כי לא נמצאה הוכחה אפידמיולוגית לכך שחשיפה למתכות מסוימות גורמת למחלה וכי הקונזצוס המדעי כעת הוא שהסבירות לקשר אפשרי מוגדרת כבלתי מספיקה. באשר לחשיפה ל- vanadium קבע כי בין אם זה במקום פתוח או סגור, החשיפה לחומר זה אינה מוכרת כגורם למחלת פרקינסון. עוד ציין כי מחלתו של התובע אינה בגדר מחלת מקצוע".

5. על פסק הדין הראשון הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים ובמסגרתו ניתן פסק דין כדלקמן:

"1. במהלך הדיון בית הדין הציע לצדדים כי בנסיבות המיוחדות בתיק שלפנינו, ימונה מומחה נוסף שיהיה נוירולוג המתמחה במחלת הפרקינסון.
2. באי כוח הצדדים קיבלו את המלצת בית הדין.
3. על כן עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה רפואי נוסף מתחום הנוירולוגיה המתמחה במחלת הפרקינסון.
במסגרת השאלות שיופנו אל המומחה תישאל גם שאלת מידת ההשפעה של תנאי העבודה של המערער על פרוץ המחלה בהתאם לעובדות המוסכמות שנקבעו בבית הדין האזורי".

6. בעקבות פסק הדין של בית הדין הארצי, מונה פרופ' רכס, נוירולוג, כמומחה רפואי נוסף מטעם בית הדין. מתוך חוות הדעת המפורטת של פרופ' רכס מבקשים אנו להפנות לחלקים הבאים:

"1. מהי מחלת התובע?
התובע חלה במחלת פרקינסון. על פי הרישום בתיק הרפואי מתאריך 14.3.2006 התובע החל לחוש "נוקשות שרירים איטיות בהליכה כאבים בשרירים ועייפות". בבדיקה הנמצאה "נוקשות יותר משמאל". האבחנה של הרופא בקופת החולים הייתה מחלת פרקינסון ובביקור הבא המתועד בתאריך 30.10.2007 הוחל טיפול סימפטומטי ב- Requip במינון של 12 מ"ג ליום. ברישום מאוחר יותר מיום 4.4.2010 תועד כי המחלה החלה בשנת 2004.

ברצוני לציין כי התחלה חד צדדית של המחלה מאפיינת את מחלת הפרקינסון האידיופטית, כמו זו בה חלה לדעתי התובע. במקרים של מחלת פרקינסון עקב ההרעלה הנדירה במנגן (ראה בהמשך) הופעת המחלה היא דו צדדית (הדגשה שלי-ט.מ.).

2. מהם הגורמים הידועים למחלת פרקינסון?
אני מבקש להביא לידיעת בית הדין את המאמר העדכני והמפורט ביותר כיום בספרות הרפואית בדבר המנגנונים העומדים ביסוד מחלת הפרקינסון. המאמר מאת פרופ' Joseph Jankovic וחב', כולם ברי סמכא ברמה הבינלאומית בחקר מחלת פרקינסון, התפרסם בעיתון המקוון Up To Date שהוא העיתון המקוון מהיוקרתיים והמקצועיים הקיימים כיום ברפואה. המאמר עודכן לאחרונה ב-28 ליולי 2015.
מבלי להיכנס לפרטים המדעיים הסבוכים העומדים ביסוד המחלה, אבקש לציין כי בפרק הדן ב"גורמי סיכון" לחלות במחלה (עמוד 9 במאמר) נמנים בצד גורמים גנטיים ודיכאון גם גורמים סביבתיים ובמיוחד חומרי הדברה ( Pesticides) אך לא כימיקלים, חומרות או ממיסים (רפרנס 110 במאמר).
ברשימת החומרים הכימיים להם נחשף התובע לא זהיתי אף חומר המוכר לי כחומר הדברה מאלו המופיעים בספרות הרפואית כגורם סיכון אפשרי למחלת פרקינסון...".

7. בחוות הדעת התייחס פרופ' רכס לרשימה של 11 מאמרים רפואיים אליהם הופנה על ידי התובע. בתמצית יאמר, כי בעקבות התייחסות מנומקת ופרטנית לכל אחד מאותם מאמרים – לא מצא המומחה הרפואי באותם מאמרים תמיכה לגרסת התובע לפיה מחלת הפרקינסון בה לקה, נגרמה כתוצאה מחשיפתו לחומרים המפורטים ברשימת העובדות המוסכמות.

8. בעקבות האמור סיכם פרופ' רכס את חוות דעתו כדלקמן:

"א. התובע לקה במחלת פרקינסון האידיופתית.
ב. אין לדעתי כל קשר סיבתי בין הופעת מחלתו לעבודה במפעלי ים המלח.
ג. בתנאי עבודתו של התובע אין לדעתי כל השפעה משמעותית או השפעה כלשהי על פרוץ המחלה".

9. בעקבות חוות הדעת של פרופ' רכס ביקש ב"כ התובע את פסילת המומחה הרפואי מהנימוקים המפורטים להלן:

"1. מחוות דעתו של כבוד המומחה, פרופ' רכס, עולה החשש כי לא הבין את תפקידו כמומחה בית הדין בעניין שבנדון.
פרופ' רכס טעה לחשוב כי הנו מומחה אשר אמור להכריע בין שתי חוות דעת סותרות (כמו מומחה בימ"ש בהליך אזרחי).
פרופ' רכס לא פעל (כנראה משום שלא הבין תפקידו) כמומחה אשר מסייע לבית הדין במתן חוות דעת עצמאית משלו.
...

5. על כן וצריך לומר כי מומחה בית הדין בהליך אשר לפנינו הנו מומחה "חוקר", הבוחן את החומר הרפואי של התובע, מאתר את המאמרים הרפואיים ובהתאם מחווה דעתו ועונה לשאלות אשר בית הדין הציג בפניו.
...
6. התובע המציא את המאמרים המבוקשים ואת רשימת מיקוד החומרים, אך אין המצאה זו פוטרת את המומחה מלהוסיף ולחקור בעצמו אחר ספרות בתחום מומחיותו הרלוונטית למקרה דנן. נראה כי פרופ' איתר מאמר אחד בלבד, והסתפק בכך.
7 כמו כן צמצם פרופ' רכס ותחם את טענות התובע כמתבססות רק על המאמרים שהוצגו בפניו.
8. עוד טען פרופ' רכס כי לדעתו הציג בפניו התובע "רשימת מכולת" של חומרים שנחשף אליהם במהלך עבודתו, והצר על העובדה שהתובע לא הציג בפניו חוות דעת רפואית מטעמו.
9. עולה החשד כי פרופ' רכס פעל מתוך דעה מוקדמת. יאמר לזכותו כי לא הסתיר הדבר, ואף כתב במפורש כיצד רואה תפקידו – כמי אשר אמור לשלול את טענות התובע. משמעות הדבר – פרופ' רכס ראה עצמו כמומחה מטעם הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, ולא כמומחה בית הדין, מומחה ניטראלי חסר פניות..."

10. בהחלטה מיום 27.12.2015, נדחתה בקשת התובע לפסילת המומחה ולמינוי מומחה במקומו. בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את בקשת התובע לפסילת המומחה הרפואי (בר"ע 26067-01-16ׂ) נדחתה אף היא בהחלטה מיום 24.1.2016.

11. בעקבות דחיית בקשת רשות הערעור הגיש התובע סיכומים מטעמו ושם חזר על טענותיו לפסילת המומחה הרפואי.

עוד הוסיף התובע בסיכומיו כי העובדה שהמחלה התגלתה אצלו בהיותו בן 55, כאשר על פי חוות דעת שניתנו בתיקים אחרים, הגיל הממוצע להופעת המחלה הוא מאוחר יותר; ובהעדר עדות לקיומה של מחלת הפרקינסון במשפחתו, יש לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין עבודת התובע וזאת על רקע:

חוות הדעת של ד"ר בלט, רופא מטעם המוסד, לפיה "חשיפה אינטנסיבית לאבץ Vanadium, עלולה להגביר את הסיכון להתפתחות מחלת פרקינסון, אולם החשיפה ברמה שצוינה על ידי המעסיק מבחינת משכה ותדירותה, איננה מספקת לגרום למחלת פרקינסון. בנוסף יש לציין, ששימוש באמצעי מיגון בזמן העבודה מקטין עוד יותר את החשיפה".

והעובדה שלא נמצאו הגורמים למחלת הפרקינסון, דבר המחייב התייחסות מקלה לצורך הוכחת קיומו של קשר סיבתי משפטי, הן בהיבט המהותי והן בהיבט הראייתי בין תנאי העבודה ונסיבותיה לבין הפגימה המיוחסת להם.

דיון והכרעה -

12. נאמר מיד, כי לא מצאנו כל ממש בהסתייגויות שהעלה ב"כ התובע ביחס לחוות הדעת המפורטת של פרופ' רכס. לעניין זה פרופ' רכס, שהוא מומחה בתחום הנוירולוגיה, הפנה למאמר העדכני והמפורט ביותר בספרות הרפואית ביחס לגורמים אפשריים למחלת הפרקינסון. כאמור בחוות הדעת, פרופ' רכס בחן על בסיס האמור את טענת התובע לפיה המחלה נגרמה כתוצאה מחשיפה לחומרים ומצא כי החומרים להם נחשף התובע אינם מוכרים כגורמי סיכון אפשריים למחלת הפרקינסון. נוסיף את שאמרנו בהחלטת בית הדין מיום 27.12.2015 כדלקמן:

"אין לצפות מהמומחה הרפואי לשמש כ"שופט חוקר" ולערוך מחקר רפואי בשאלת קיומו של קשר סיבתי רפואי בין חשיפה לחומרים להם נחשף התובע במהלך עבודתו לבין מחלת הפרקינסון בה לקה. להבדיל, תפקידו של המומחה הוא להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי על בסיס המידע הרפואי הקיים.
זאת עשה המומחה הרפואי, פרופ' רכס, בחוות הדעת ובמסגרת זו התייחס בפירוט למאמרים הרפואיים אליהם הופנה בידי התובע".

13. למותר להוסיף, כי עמדתו של פרופ' רכס מתיישבת יפה עם חוות הדעת של המומחה התעסוקתי, ד"ר לייקין, כדלקמן:

"הוכחת קשר סיבתי מבוססת על עקרונות מדעיים שנוסחו ע"י אפידמיולוג בשם ברדפורד היל וכוללים מדדים הבאים: עוצמת הקשר בין גורם לתוצאה, מובהקות סטטיסטית, קשר זמנים, עקביות בהשוואה עם מקרים אחרים, סגוליות, מדרג (קשר מנה-תגובה) והיתכנות ביולוגית. למרות מאמץ מדעי רב שנים, עד כה לא הוכח קשר סיבתי עפ"י הקריטריונים הנ"ל בין מחלת הפרקינסון לבין אף אחד מהחומרים הכימיים מתוך הרשימה המצורפת של העובדות המוסכמות".

14. כפי שנאמר על ידי ד"ר לייקין, אובחן התובע כסובל ממחלת הפרקינסון בגיל 55 שהוא, למיטב ידיעתו של המומחה ד"ר לייקין, אינו נחשב כגיל מוקדם למחלה זו, אלא כגיל ממוצע לגבי כלל החולים במחלה.

לא ניתן על סמך חוות הדעת של ד"ר אילן בלט, מומחה לנוירולוגיה, להכיר במחלת הפרקינסון בה לקה התובע, כתאונה בעבודה לאור מכלול חוות הדעת אשר קובעת בסיומה כי לדעת המומחה "אין קשר סיבתי בין מחלת הפרקינסון לעבודתו של מר פליישר".

15. העובדה שהמידע הרפואי נכון להיום, איננו יכול להצביע על הגורמים והסיבות להתפרצות מחלת הפרקינסון איננה יכולה להוביל למסקנה לפיה יש להכיר בקשר סיבתי רפואי בין המחלת הפרקינסון בה לקה התובע לבין חשיפתו לחומרים במסגרת עבודתו במפעלי ים המלח, תוך אימוץ גישה מקלה להוכחת קיומו של קשר סיבתי מההיבט המהותי וההיבט הראייתי. לעניין זה די לומר, כי גישה כזו הופכת את נטל ההוכחה, כך שבכל מקרה בו לקה עובד במחלה שמכלול גורמיה אינם ידועים, תוכר המחלה כתאונה בעבודה.
16. סוף דבר, התביעה נדחית. כנהוג בתביעות מהסוג הנדון, אין צו להוצאות.

הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כה אייר תשע"ו, (2 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

משה טוינה , שופט


מעורבים
תובע: יעקב הלל פליישר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: