ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ערן טובי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת רוית צדיק
נציג ציבור (עובדים) מר נבו גבריאל
נציג ציבור (מעסיקים) מר משה הרץ

התובע:
ערן טובי
ע"י ב"כ: עו"ד ינון תמרי
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שרון חג'ג'

החלטה

1. תביעת התובע להכרה בפגיעתו בעמוד השדרה צווארי כאירוע תאונתי אשר ארע ביום 22.12.12, וכן על פי הלכת המיקרוטראומה, נדחתה על ידי הנתבע מכאן ההליך אשר בפנינו.

טענות התובע:
2. התובע הניח תשתית עובדתית להכרה בפגיעתו על פי תורת המיקרוטראומה ועדותו נתמכת בעדות מנהל העבודה מטעמו אשר תמך וחזק גרסתו, ממנה עולה מפורשות כי התובע בצע פעולות רבות חוזרות ונשנות של הרמת קרטונים כבדים. משהניח התובע תשתית עובדתית לפגיעה על דרך המיקרוטראומה יש למנות מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין התשתית העובדתית לבין הפגיעה בעמוד שדרה צווארי.

3. אשר לטענת התובע בדבר קרות אירוע תאונתי ביום 22.2.12 במהלך עבודתו עת העמיס קרטונים לגלריה במחסן -טען התובע כי עדותו בדבר קרות האירוע נתמכת בעדות עובד נוסף וכן סמנכ"ל החברה לו דיווח מידית לאחר קרות האירוע.
4. העובד אשר עבד עם התובע אכן לא ראה את הפעולה במהלכה נשמטה ידו של התובע אך היה עד ושותף לאירוע שכן העמיס ארגזי קרטון יחד עם התובע ושמע את צעקת התובע בזמן אמת, עת נפגע במהלך הרמת ארגז קרטון וכן היה שותף להפסקת עבודת ההעמסה על ידי הת ובע. חיזוק לדבר נמצא בגרסת מנהל החברה אשר העיד כי התובע פנה אליו וספר לו את שארע.

5. תהיות הנתבע בעניין האנמנזה הרפואית בה אין אזכור לאירוע הנטען אינן מאיינות את גרסת התובע הנתמכת בעדות שני עדים אובייקטיבים ,אשר היו עדים ומעורבים בתאונה על כן, יש לתן משקל נמוך לתיעוד הרפואי. בנוסף, בשל אופי עבודת התובע אשר הינה עבודה פיזית קשה במסגרתה עוסק הוא בהרמת משקלים, לא נתן דעתו למכה אשר קבל מארגז או ממכונה תוך כדי עבודתו, ולא פרש נכון את המאמץ שהגוף חווה ואת הגורם לפגיעה. הדברים דומים בכל הנוגע לבלבול התובע בזהות היד. ראוי היה לאפשר לתובע להבהיר גרסתו באמצעות תצהיר בפרט משהבהיר פשר טעותו הנובעת מכך שנפגע לא מזמן ביד ימין ובכתף ימין ולכן התבלבל.

טענות הנתבע:
6. אשר לטענת התובע בדבר קרות אירוע תאונתי טען הנתבע כי על התובע נטל הראיה כי תוך כדי עבודתו ארע לו אירוע תאונתי ועליו להביא ראשית ראיה כי אכן ארע אירוע תאונתי בעבודתו הקושר אותו לפגימה.

7. טענת התובע לעניין המועד בו ארע אירוע תאונתי אינה נתמכת בתיעוד הרפואי. יומיים לאחר האירוע הנטען והמוכחש פנה התובע למרפאה והתלונן על כאבי צוואר וכאבים ביד שמאל" בזמן האחרון" , ללא כל אזכור לאירוע הנטען במהלך העבודה. ביום 27.2.12 אושפז התובע במרכז הרפואי רבין ואף בתיעוד זה אין כל אזכור לאירוע תאונתי ונרשם מפורשות "שולל אירוע של חבלה/ טראומה/נפילה".

8. חשיבות רבה מייחסת ההלכה הפסוקה לאנמנזה הרפואית וההנחה היא כי המטופל המאושפז ידווח לבית החולים בעת קבלתו לטיפול דחוף, על שארע באופן מדויק ביותר על מנת לקבל את הטיפול הרפואי הנכון וכאשר מדובר בפגיעת גב נדרשת רמת הוכחה גבוהה ומחמירה יותר.

9. בחקירת הנתבע על ידי חוקר הנתבע מיום 21.9.14 ציין התובע כי כאביו החלו טרם האירוע הנטען והמוכחש וטען כי כאביו החלו יום או יומיים לפני 22.2.12 מאחר ובתאריך זה נפגע. לאור האמור לעיל, מהתשתית העובדתית אשר הונחה בפני בית הדין עולה כי לתובע לא ארע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו ואשר הוביל לליקוי ביד שמאל ,עמוד שדרה צווארי וגב.

10. בנוסף, בדיון ההוכחות טען התובע כי פגיעתו איננה ביד שמאל אלא ביד ימין. מכאן עולה כי לאורך כל ההליך התובע משנה את גרסאותיו ואף בקש לתקן את תצהיר עדותו עם תום שלב ההוכחות.

11. אשר לטענת התובע לעניין תורת המיקרוטראומה- עבודת התובע כעולה מחומר הראיות הינה עבודה מגוונת כנהג ומחסנאי ומשתנה על פי צרכי המעסיק. התובע ומנהלו הישיר העידו בצורה ברורה ומהימנה כי מדובר בעבודה מגוונת המחייבת ביצוע מטלות שונות ומגוונות הן מבחינת המאמץ והן מבחינת המשקל על כן, אין לקבל את טענת התובע לפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. משמדובר בעבודה מגוונת בהתאם לצרכי המעסיק אין כל עבודה חוזרת ונשנית אף לא בסדרות.

12. מחומר הראיות עולה כי התובע לא עסק בהרמת קרטונים באופן חוזר ונשנה אלא עבד בתור נהג וסוכן שיווק מכירות כפי שעולה אף מסיכומי התובע. על כן, משלא הוכחה תשתית לקיומן של פגיעות חוזרות ונשנות אשר כל אחת מהן הסבה נזק, דין טענת התובע להכרה בפגימתו על פי תורת המיקרוטראומה, להידחות.
העדים:
13. מטעם התובע העיד התובע בעצמו, מר דב סטנישבסקי, מנהל הייבוא בחברה בה עבד התובע. מר שלומי קרקוקלי ,עובד אשר עבד עם התובע במועד האירוע הנטען.
מטעם הנתבע לא הובאו עדים.

דיון והכרעה-
14. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר תאונת עבודה כך:
"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות לגבי תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה שאז רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך.

15. ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים או מחולל חד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. באין חבלה אין תאונת עבודה והחבלה היא אחת העובדות הדרושות לעילת התביעה (ראו - דב"ע נג/0-153 עוואד גאבר פארג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225).התובע המבקש כי אירוע מסוים יוכר כתאונת עבודה נדרש להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק נגרם עקב העבודה ולא כתוצאה מגורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. לעניין הקשר הסיבתי צריך שיהיה גורם מסוים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום (דב"ע מח/50-0 המוסד לביטוח לאומי נ' מלכה ויקטור פד"ע כ 284; דב"ע לז/59-0 המוסד נ' חיים קמינסקי פד"ע י 253).

16. המבחן היסודי להיותו של אירוע תאונה הוא "הפתאומיות". קיומו של מבחן הפתאומיות "חיוני ברוב המקרים, והוא יספיק ברוב המכריע של המקרים".
פתאומיות פירושו אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן והמקום. זאת לעומת מחלה אשר את ראשיתה אכן ניתן להגדיר במונחים של זמן ומקום אך תוצאתה באה מהתפתחות הדרגתית (ראו-דב"ע לא/0-5 אסתר ושדי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב 200; בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג(2) 529).

17. מהאמור לעיל עולה כי , על התובע להציג ראשית ראיה ממנה עולה כי ארע "אירוע תאונתי" בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה. לצורך הוכחת טענתו יכול ותוגש ראיה ישירה על ידי המבוטח עצמו ולעיתיים יוגשו עדויות נוספות של עדים אשר נכחו בעת האירוע הנטען.

18. בבואנו לבחון את טענת התובע בדבר התרחשות אירוע תאונתי ביום 22.2.12 פנינו תחילה לרשום בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שם דיווח התובע כי ביום 22.2.12 העמיס ארגזי קרטון , ובעת הרמת אחד ה ארגזים נתקף בכאבים עזים ובמוגבלות בצוואר וביד שמאל וכן הודיע למעסיקו כי אינו יכול לזוז.

19. דברים דומים נשמעו מפי התובע במהלך חקירתו בפנינו וכך העיד:
"אני ועובד בשם שלומי קרקוקלי לסדר את המחסן שזה אומר, שהוא עמד על הגלריה ואני הייתי למטה והייתי אמור להעביר את הקרטונים אחד אחד לגלריה (התובע מתכופף ומדגים תנועת כפוף כאשר הידיים מושטות מעלה). לא על סולם לשאלתך. אני עומד על הרצפה. במהלך העברת הקרטונים מהרצפה לגלריה, נשמטה לי היד. חשתי כאבים עזים, נגשתי לסמנכ"ל דוב, אמרתי לו שכואב לי כאבי תופת בכתף ימין, ואז הוא הצמיד אלי בחור בשם שלומי, שעבד אתי אני נהגתי ביד שמאל.
ש. שלומי שהיה למעלה ראה שנשמטה לך היד או שזו הייתה פעולה רגילה שלקחת קרטון מהרצפה והעלית לגלריה?
ת. זו הייתה פעולה רגילה.
ש. תסביר לי מה קרה?
ת. שהרמתי קרטון במהלך תהליך ההרמה של הקרטון למעלה, נשמטה לי היד"(עמוד 4 לפר' שורות 13-23).

עוד העיד התובע כי מיד עם קרות האירוע פנה למעסיקו ודיווח לו על קרות האירוע והפסיק את עבודת ההעמסה(עמוד 5 לפר' שורות 12-13).

20. מר דב סטנישבסקי הצהיר בסעיף 3 לתצהירו כי לפני מספר שנים התובע פ נה אליו והודיע לו כי הוא חש בכאבים ביד על כן הורה לעובד אחר להחליף אותו בעבודתו. העד לא נחקר על גרסתו בעניין זה על כן לא הופרכה טענתו כי במועד מסוים לפני מספר שנים התלונן התובע על כאבים בידו.

21. מר שלומי קרקוקלי אשר במועד האירוע הנטען עבד יחד עם התובע העיד כי:
" הוא הודיע לי באותו זמן, הייתי למעלה והוא היה ולמטה והרים את הקרטונים. קרטון שהוא סגור יש סרט פלסטיק, אני הרמתי ואחזתי בסרט פלסטיק הוא היה למטה והושיט את ידיו כלפי מעלה ואז הוא אמר "איי כואב לי".
ש. איפה כאב לו?
ת. שהוא הרים. הוא עשה רק תנועה שהוא לא יכול להרים את היד, והניח את היד על כתף ימין.
ש. מה קרה מאז?
ת. מאז הפסקנו להרים יותר ושאלתי אותו אם הוא יכול להמשיך להרים ואמר שלא. ואז הוא הלך והמשכתי לבד להרים מהמדרגות ואז הפסקנו להרים בכלל. אחרי שהרמתי את כמה הקרטונים היה עוד והפסקנו להרים.
ש. אתה ראית אם במהלך ההרמה נשמטה לתובע יד ימין שמאל?
ת. לא זוכר איזה יד. לא ראיתי אם נשמטה היד. שמעתי את הצעקה שלו איי הוא היה מתחתיי ואני הרמתי את הקרטון. זה כמו להרים לעוד גובה".(עמוד 11 לפר' שורות 1-12).

22. מניתוח עדותו של התובע והעדים מטעמו ובפרט עדותו של מר קרקוקלי אשר עבד יחד עמו, עולה מפורשות כי במ ועד הנטען במהלך עבודתו כמחסנאי בעת הרמת ארגזים , ארע לתובע פגיעה בידו במהלך עבודתו ותוך כדי עבודתו. גרסאות עדי התובע לא הופרכו והינן תומכות ומחזקות את גרסת התובע לעניין האירוע הנטען.

23. לא נעלמה מעניינו העובדה כי בתיעוד הרפואי הסמוך למועד האירוע , התובע לא יידע את רופא המטפל או הצוות הרפואי בבית החולים על קרות אירוע חבלתי או תאונתי . התובע נחקר בעניין זה והעיד כי אמר לרופא כי מדובר בפגיעה בעבודה אולם בהעדר טופס בל 250 לא "קבלו" את הדברים( עמוד5 לפר' שורות 26-27).בהמשך העיד כי לא הייתה חבלה או מכה במהלך העבודה לכן נרשם בתיעוד הרפואי מיום 24.2.12 ללא סיפור חבלה (עמוד 6 לפר' שורות 15-16). כאשר הופנה התובע לתיעוד רפואי מיום 6.5.12 בו נרשם כי התאונה ארעה ביום 22.2.12 הבהיר כי אינו ידוע מדוע רק במסמך זה נרשם המועד הנכון בו ארע האירוע משאינו יודע מה הרופאים עשו אולם שב והדגיש כי האירוע ארע ביום 22.2.12( עמוד 6 לפר' שורה 22).

24. אין חולק כי האנמנזה הרפואית בעניינו של התובע אכן אינה תומכת בגרסתו או מלמדת על קרות אירוע תאונתי או חבלתי או נזק כלשהו , אשר ארע במועד הנטען . עם זאת ההלכה הפסוקה קבעה כי משקלה של האנמנזה, אינה מאיינת ראיות אחרות המוכחות בפני בית הדין, אלא משמשת כאחת העדויות והראיות, מתוך המכלול הכולל של הראיות שבפני בית הדין (עב"ל 176/99 גרץ דניאל נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג(83), 32).
התרשמנו כי בזמן אמת התובע והעדים מטעמו לא ייחסו חשיבות מיוחדת לאירוע על כן האירוע לא תואר בפני הרופא המטפל. בנסיבות מקרה זה מקום בו עדות התובע נמצאה אמינה , עקבית ונתמכת בעדויות העדים מטעמו, העדר תיעוד רפואי בסמוך לתאונה אינו סותר את גרסת התובע ועדיו ומלמד כי לא התרחש אירוע.

25. נציין כי דברי התובע לחוקר הנתבע עת מסר בהודאתו כי יום או יומיים לפני האירוע חש כאבים בצוואר (עמוד 5 להודעה שורה 135) מעלים תהיות אולם, בהמשך הבהיר התובע כי במהלך העבודה החלו כאבים ( עמוד 5 שורה 139) אך המשיך בעבודתו משסבר כי מדובר בדלקת. האם בכך בלבד יש לדחות גרסתו לעצם קרות האירוע הנטען? סבורים אנו כי יש להשיב על השאלה בשלילה.
עדות התובע נתמכת בעדות עדים אובייקטיבי ם, מנהל הייצוא בחברה בה עבד התובע ועובד נוסף אשר עבד אתו והיה עד לאירוע בזמן אמת, וזהה לגרסת התובע ועדיו בתצהיריהם וכן ב טופס התביעה אשר הוגש לנתבע .

26. ערים אנו לטענת הנתבע כי נפלו סתירות בגרסת התובע לעניין האיבר אשר נפגע שעה שתביעתו התייחס ליד שמאל בעוד בעדותו טען כי נפגע ביד ימין. עיון במכלול עדות התובע מעלה כי התובע שגה לאור העובדה כי במועד עדותו יד ימינו הייתה פגועה לאחר תאונה אשר ארעה לו . התובע הבהיר את הסתירה בג רסתו ומדוע התבלבל בין יד ימיו ליד שמאל וכדבריו:
" ש. בשורה 136 – לא ציינת יד ימין אלא יד שמאל?
ת. מדובר על תקופה מאוד ארוכה, זכרוני לא ממש מדויק לגבי מה שקרה, עבר הרבה מאוד זמן. יכול להיות שזה השליך לי ליד שמאל הכאב, וגם ליד ימין. יש קטעים שרשום שתי הידיים ולא זוכר בדיוק. אני עתה פצוע ביד ימין ואני לא זוכר.
ש. מפנה לעמ' 6 שורה 151 – שנשאלת השבת שנפלה לך יד שמאל – מה קרה שם?
ת. הסברתי שנפלה היד כאשר הרמתי קרטון, לא זוכר בדיוק, עבר הרבה זמן מאז וגם נפצעתי לאחר מכן עוד כמה פעמים ויש לי גם כעת שבר בעצם הבריח ביד ימין " (עמוד 6 לפר' שורות 3-9).

הנה כי כן , התובע העיד מפורשות כי נוכח הזמן הרב אשר חלף אינו זוכר במדויק ויתכן כי הכאב בצוואר השליך ליד ימין וליד שמאל . סבורים אנו כי שעה שבמועד מתן עדותו סבל מבעיה ביד ימין, הדעת נותנת כי אכן שגה והתייחס לכאבים מהם סבל הוא במועד עדותו ולא במועד האירוע אולם, אין בכך כדי לקעקע גרסתו לעניין כאביו ביד שמאל, טענה אשר מצאה ביטוייה בתיעוד הרפואי , בתצהירו ובטופס התביעה לנתבע.

27. על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי ביום 22.2.12 ארע לתובע אירוע תאונתי במהלך עבודתו ותוך כדי עבודתו , עת עסק בהרמת ארגזי קרטון.
לצורך בחינת שאלת הקשר הסיבתי רפואי, ימונה מומחה- יועץ רפואי מטעם בית הדין .
החלטת המינוי תשלח בנפרד.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ו, (02 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר נבו גבריאל

רוית צדיק,שופטת

נציג מעסיקים משה הרץ


מעורבים
תובע: ערן טובי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: