ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניסים אדוט נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

השופטת נטע רות
נ.צ.(עובדים) גב' חנה קפלניקוב

התובע
ניסים אדוט
ע"י ב"כ: עו"ד אבי רביב
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירה צמיר

בית הדין הארצי לעבודה עמד בפסק הדין שניתן בעב"ל 31583-06-10 המוסד לביטוח לאומי – גנאים פהד (27.6.12 להלן – עניין גנאים) על האופן שבו יש לבחון אם התקיי מו התנאי ם הקבוע ים בסעיף 84א(ב)(3), דהיינו " שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית". בית הדין הארצי שב וחזר על אשר נפסק בעניין גנאים גם בעב"ל (ארצי) 27546-04-11 יובל מרדכי - המוסד לביטוח לאומי (21.11.12) תוך שהוא מציין כי ה אמור בעניין גנאים משקף את ההלכה המחייבת וכך כתב:

פסק דין

רקע כללי
התובע הגיש בחודש אפריל 2012 תביעה במסגרתה התבקש הנתבע להכיר בפגיעה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. התובע חתם על טופס התביעה ביום 26.3.12 ( להלן – התביעה הראשונה). לצורך הגשת התביעה הראשונה נועץ התובע ב"זכותי" וכן ביועץ מס שאליו הופנה על ידי "זכותי" (ר' נ/2, נ/3, נ/4).

הנתבע קיבל את התביעה להכרה בליקויי השמיעה כפגיעה בעבודה ודחה את התביעה להכרה בטנטון בנימוק, שלא התקיים התנאי הנדרש בסעיף 84 א' (ב)(3) ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), בדבר פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשימה רפואית.

התובע לא ערער על דחיית התביעה הראשונה להכרה בטנטון ובחודש אוגוסט 2013 הגיש לנתבע תביעה נוספת, באותו עניין , אשר נדחתה אף היא מאותו נימוק (נ/5 להלן – התביעה השניה). גם לצורך התביעה השניה נעזר התובע בשירותיה של "זכותי" ובשירותיו של יועץ מס שטיפל בתביעה הראשונה (ר' נ/6, נ/7).

התובע הגיש לבית הדין שני תצהירים בצירוף מסמכים רפואיים: במסגרת תצ הירו הראשון, שנערך בסיוע עורכת דין, מיום 9.2.15 (להלן – התצהיר הראשון) מסר התובע כי מאחר והוא ממשיך לעבוד במקצועו כנגר וחשוף לרעש חזק הרי שהטנטון לא פסק והוא המשיך לפנות לטיפולים רפואיים , הן בקופת החולים והן בבית החולים וכן מסר כי מאחר והטנטון המשיך להטריד את מנוחתו ואת שנתו הרי ש הוא הגיש תביעה חדשה לנתבע ביום 3.8.13 . עוד כתב התובע בתצהירו הנ"ל, כי לפני הגשת התביעה הראשונה הוא לא היה מודע לכך שרק אם יפנה מספר רב של פעמים לטיפול רפואי בגין הטנטון תוכר תביעתו על ידי הנתבע וכי כבר בפעם הראשונה שפנה לרופא עם תלונה זו נאמר לו כי אין טיפול לטנטון וכי "עליו לחיות עם הבעיה" עד סוף ימיו. אי לכך , מאחר ונודע לו לדבריו, לקראת הגשת התביעה השניה, על הצורך בהגשת תלונות חוזרות בעניין הטנטון הרי שהוא פנה בעניין זה לרופאים שונים .
עולה אפוא מן התצהיר הראשון – כי שינוי הנסיבות היחיד שחל בנושא הטנטון ב ין התביעה החדשה לבין זו הראשונה נגע למודעתו לצורך בתיעוד התלונות בנושא זה. זאת ולא מעבר לכך.
כן עולה מן התצהיר הראשון - כי הטעם היחיד לפניות של התובע בנושא זה לרופאים היה לצורך הגשת התביעה השניה וזאת, לאחר שהוסבר לו לדב ריו, כבר בפניה הראשונה , כי אין טיפול לטנטון. בהתאם לכך צירף התובע תיעוד המלמד על פניות לטיפול רפואי מיום 8.1.12 , מיום 17.2.13 , מיום 7.7.13 , מיום 28.7.13 וכן , מיום 11.8.13 כאשר בכל פעם נאמר לו לדבריו על ידי הרופאים המטפלים כי אין טיפול לטנטון .

ביום 5.5.16 הגיש התובע תצהיר משלים (להלן – התצהיר המשלים), שבמסגרתו חלה תפנית מסויימת בדרך הטיעון. במסגרת תצהיר זה ניסה התובע להצביע על פניות חוזרות ונשנות מרובות לקבלת טיפול בנושא הטנטון גם לאחר הגשת התביעה השניה וזאת לדבריו, במטרה " לפתור את הבעיה" או להתגבר על הקושי הכרוך ב טנטון. התובע ביקש להראות כי הפניות המרובות מלמדות על ניסיון כן לטפל ולפתור את בעי ית הטנטון, שממנו הוא סובל לדבריו, ולא רק על ניסיון להתמודד עם האפשרות של דחיית התביעה על ידי הנתבעת .

על רקע האמור, טען אפוא התובע במסגרת סיכומיו , כי הוא חיפש ברצף ובתדירות גבוהה, משך של 3 וחצי שנים, פתרון לבעיית הטנטון שכלל ביקורים תכופים אצל רופאים, נטילת תרופות ומעקב במרפאה המתמחה בטנטון וכן טיפול פרטי. זאת לדבריו ללא כל קשר לתביעות שהוגשו. התובע הוסיף וטען כי לו היה מעוניין לצאת לידי חובה הרי שהיה מסתפק במספר פניות בעניין הטנטון אולם העובדה שהוא המשיך לפנות לגורמים רפואיים בתדירות גבוהה גם לאחר הגשת התביעות מעידה על האוטנטיות של תלונותיו. עוד נטען כי מבחן התלונות החוזרות צריך להיות גמיש, מאחר והתובע עמד ביתר התנאים הנדרשים בסעיף 84 א' לחוק הביטוח הלאומי.
בנוסף נטען – וזאת בהתייחס לטענת הנתבע בנושא ההתיישנות ובשים לב לכך שהתובע לא השיג על החלטת הדחייה של התביעה הראשונה בפני בית הדין – כי אין כל מניעה להגיש תביעה חוזרת להכרה בטנטון גם בנסיבות שבהן תביעה ראשונה שהוגשה בעניין זה נדחתה. התובע אף הפנה בהקשר זה לעב"ל 14935-03-14 אפרים פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי ( 9.7.15, להלן – עניין פרץ).

המתווה הנורמטיבי
על פי דרישת סעיף 84 א'(ב)(3) לחוק, על מנת להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה צריכים להתקיים מספר תנאים והם: פגיעה בתפקוד עקב טנטון; אשר חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי וכן תיעוד ברשומה רפואית של הפניות לטיפול רפואי.

בית הדין הארצי לעבודה עמד בפסק הדין שניתן בעב"ל 31583-06-10 המוסד לביטוח לאומי – גנאים פהד (27.6.12 להלן – עניין גנאים) על האופן שבו יש לבחון אם התקיי מו התנאי ם הקבוע ים בסעיף 84א(ב)(3), דהיינו " שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית". בית הדין הארצי שב וחזר על אשר נפסק בעניין גנאים גם בעב"ל (ארצי) 27546-04-11 יובל מרדכי - המוסד לביטוח לאומי (21.11.12) תוך שהוא מציין כי ה אמור בעניין גנאים משקף את ההלכה המחייבת וכך כתב:

"יש לקבוע ככלל כי עצם התלונה על טנטון מעיד על פגיעה בתפקוד, ואין צורך שברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתפקוד.
תכלית התנאי "פניות חוזרות ונשנות" היא לוודא אותנטיות תלונת הטנטון, וזאת לאחר שנקבע שליקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה, לאחר שכושר השמיעה פחת בשיעור של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות, ולאחר שהטנטון תועד לראשונה לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. לאור תכלית התנאי והעובדה שהתנאי נבדק לאחר שהמבוטח עמד בתנאים האחרים הקבועים בחוק, יש לקבוע מבחן גמיש ולא מבחן קשיח, מונחה על פי אמות המידה הבאות:
פניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה – מעלה חשש לגבי אותנטיות הפניות, שמא התביעה למוסד היא הורתן.
מאותו טעם, ככלל, אין להתחשב בפניות לרופא בקשר לטנטון לאחר הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.
ככלל, פניית מבוטח לרופא בתלונת הטנטון, ביצוע בדיקה במכון שמיעה עקב כך וחזרה עם תוצאות הבדיקה לרופא ראויה להיחשב כפנייה אחת לטיפול בטנטון ולא "לפניות החוזרות ונשנות". עם זאת, די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטנטון כדי שמבוטח ייחשב כמי שעמד בדרישות הסעיף.
אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי הזמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות הן ביחס למועד הגשת התביעה למוסד והן ביחס לפרק הזמן בין פנייה אחת לשנייה. מרחק הזמן בין פניית טנטון אחת לשנייה ובין שניהם למועד הגשת התביעה אינו בהכרח מעיד על אותנטיות התלונה ואינו מאבחן בהכרח בין תלונת אמת להתחזות.
ראוי שהמוסד יברר עם מגיש התביעה את הסיבה להגשתה במועדה ונסיבות הפניות הקודמות למומחים בעטיה, ולא ידחה תביעה שכזו על הסף ללא בירורה.
ככל שנדחתה התביעה על ידי המוסד, על בית הדין לשקול לקיים דיון הוכחות לעניין עמידה בתנאי של פניות חוזרות ונשנות, וככל שהוא מתקשה להשיב לשאלת אותנטיות הפניות עליו לשקול מינוי מומחה יועץ רפואי לבירור דעתו המקצועית בעניין הקשר הסיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש מזיק. לא מן הנמנע, שבתשובת המומחה יהיה כדי להשליך על בחינת מילוי התנאי בדבר אותנטיות הפניות. "

הכרעה במקרה שלפנינו

במקרה שלפנינו התובע הגיש תביעה ראשונה להכרה בטנטון בחודש אפריל 2012 כאשר הוא חתם על טופס התביעה עוד בחודש מרץ 2012. זאת שעה שהתיעוד הראשון המלמד על פנייה ותלונה בנוגע לטנטון הינו מחודש פברואר 2012 דהיינו - במועד סמוך להגשת התביעה לנתבע ולאחר שהתייעץ עם גורמים העוסקים בתחום. עובדה זו כשלעצמה מלמדת על הקושי לראות בתלונה זו של התובע תלונ ה או תנטיות המלמדת על כך שהתובע אכן סבל מטנטון במועד הנ"ל . מה גם שעל פי גרסת התובע בבית הדין הוא החל לסבול מטנטון זמן רב לפני כן אף חרף האמור לא פנה לטיפול בעניין זה: כך למשל, לשאלות באת כוח הנתבע בחקירה הנגדית ממתי קיימת תחושת הטנטון השיב התובע : "מזמן. אני לא יודע ממתי. אולי כמה שנים. זה מתחזק כל פעם." בהמשך הדברים, משחודדה השאלה והתובע נשאל כמה שנים לפני 2012 הוא החל לסבול מן הטנטון השיב התובע : " חשבתי שכך נולדתי. אני לא זוכר." התובע אף לא פסל את האפשרות שהוא סובל מתחושת הטנטון "מילדות" ( ר' עמוד 6 לפרוטוקול שורות 4-11). בהמשך חקירתו הנגדית, העיד התובע כי הוא סבל מטנטון שנה או שנתיים לפני 2012 (ר' עמוד 6 לפרוטוקול שורות 13-15 וגם עמוד 7 שורות 27-28). על רקע האמור יש קושי לקבל את הטענה שמדובר בתלונה אוטנטית אודות הטנטון שנרשמה לראשונה כחודש לפני הגשת התביעה הראשונה. זאת שעה שהתובע סבל לדבריו מהטנטון שנה או שנתיים לפני 2012 על פי הגרסה המאוחרת ושנים רבות לפני כן לפי הגרסה המוקדמת.

בהקשר זה יש להוסיף ולהטעים כי על פי האמור בתצהיר הראשון של התובע, מאז הגשת התביעה הראשונה ועד להגשת התביעה השניה לא היה כל שינוי בנסיבות וכי הטעם היחיד להגשת התלונות בתקופה שבין דחיית התביעה הראשונה לבין הגשת התביעה השניה ואף לאחריה היה נעוץ בכך שהובהר לתובע כי תיעוד התלונות הינו תנאי חיוני לקבלת התביעה. מה גם שעל פי גרסתו הראשונה של התובע בתצהירו הראשון הובהר לו כבר בפעם הראשונה שבה התלונן על הטנטון כי אין לכך טיפול רפואי מתאים.

זאת ועוד, מעדות התובע בבית הדין עולה כי התובע פנה לקבלת ייעוץ בנוגע לתביעותיו וכי הוא קיבל אף עצה מ"זכותי" להתלונן על טנטון אצל הרופא וכי על פי עצה זו הומלץ לו להתלונן 4 או 5 פעמים כפי שאף עשה בפועל והוא אף הוסיף כי מעבר לאותן 4 או 5 פעמים הוא בין 25 ל-30 פעמים. זאת לאחר דחיית התביעה הראשונה. בחקירתו הנגדית ומשנשאל התובע האם הוא התלונן אצל רופאים אודות הטנטון משום שזה הטריד אותו הוא השיב "הלכתי בשביל ביטוח לאומי ולא בעקיפין, הלכתי כי זה הטריד אותי" (ר' עמוד 11 לפרוטוקול שורה 1).

אכן נכון כי על פי הפסיקה בעניין פרץ "בעיקרון דחיית תביעת טנטון לאחר שלקות השמיעה הוכרה כפגיעה בעבודה – איננה בהכרח ותמ יד דחייה שאיננה מאפשרת בחינה מחודשת של הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה". אולם מאותה פסיקה אף עולה כי דחיית תביעת הטנטון תאפשר בחינה מחודשת של הכרה בטנטון ככל שהיה שינוי נסיבות בין התביעה הראשונה שנדחתה לבין התביעה החדשה. על רקע זאת, נראה כי אין בפסיקה זו כדי להועיל לתובע וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, התובע לא הצביע על שינוי נסיבות כפי שהוסבר לעיל . שנית, פרק הזמן שחלף בין מועד התביעה הראשונה לבין מועד הגשת התביעה השנייה היה קצר יחסית , כאשר עולה כי סמוך לאחר דחיית התביעה הראשונה ועל פי ייעוץ שקיבל התובע לצורך הגשת התביעה השנייה הוא החל להתלונן באופן תכוף על טנטון.

בנסיבות אלה נראה כי יש אף לראות את הגשת התביעה הראשונה והשנייה "כמקשה אחת" באופן המצדיק גם את קבלת טענות ההתיישנות. טענה הקשורה במקרה זה אף להיבט המהותי של התביעה, לאחר בחינתה לגופה.

לאור האמור התביעה נדחית.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ו, (02 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נטע רות, שופטת חנה קפלניקוב נ.צ


מעורבים
תובע: ניסים אדוט
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: