ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד שרה אשר :


בפני כבוד השופטת הבכירה – אירית מני- גור

מבקשים

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

נגד

משיבים

  1. שרה אשר
  2. עמית ריקון

החלטה

בפני בקשה להתיר למבקשת (להלן: "הנתבעת") להביא ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה מיום 15.12.15 וזאת לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה (להלן: "הבקשה").

עובדות המקרה
המשיבה (להלן: "התובעת") ילידת 1951, נפגעה בתאונת דרכים ביום 12.5.13 (להלן: "התאונה").

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובעת נבדקה על-ידי הוועדה הרפואית של המל"ל. ביום 15.12.15 הוועדה קבעה כי לתובעת 14.5% נכות צמיתה משוקללת: 10% נכות צמיתה לפי תקנה 35(1)ב בגין פגיעה בעצם הזרוע מימין ו-5% נכות צמיתה לפי תקנה 37 (5)א במחצית. בגין קביעה זו הוגשה הבקשה דנן.

נימוקי הבקשה
לטענת הנתבעת, בדו"ח חדר מיון ובכרטיסים הרפואיים מקופ"ח לא היו ממצאים כלשהם ולא ברור על מה ביססה הוועדה את קביעתה כי התובעת סובלת מנכות צמיתה בע"ש צווארי. הנכות נקבעה ללא נוכחותה ובתיקה הרפואי קיימים שני אזכורים בלבד לכאבי צוואר: ביום התאונה וחודשיים לאחר מכן. למעט שני אזכורים אלו לא היו תלונות כל כאבי צוואר או הגבלה בתנועות הצוואר ואין הנמקה לנכות שנקבעה ולא ברור אלו מסמכים עמדו בפניי הוועדה. עוד הוסיפה הנתבעת בתשובתה, כי ישנה אינדיקציה לתלונות על כאבי צוואר בשנת 1982, 1986 ו-1989 והודגמו ממצאים אובייקטיבים של היצרות חוליות בע"ש צווארי, ממצאים אליהם הועדה לא התייחסה.

תגובת המשיבה
לטענת התובעת דין הבקשה להידחות, לא הוצג פגם מהותי בהחלטת הוועדה. התובעת התלוננה בפניי הוועדה כי היא סובלת מבעיות בע"ש צווארי, היא נבדקה ונמצאה הגבלה בתנועה ולכן הוועדה הפנתה אותה לבצע צילומי הדמיה ורק לאחר קבלת הצילומים סיכמה הועדה את מסקנותיה ללא נוכחות התובעת.

דיון
לאחר ששקלתי את טענות הנתבעת, עיינתי בתגובת התובעת ובמסמכים שצורפו, אני סבורה שדין הבקשה להתקבל.

בסעיף 5 לטופס תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה מיום 4.12.14 ובסעיף 3 לדו"ח הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 27.5.15 התבקשה התובעת לרשום "פגימות, מומים או ליקויים שהיו לפני הפגיעה (מצב קודם)", אלא שסעיף זה נשאר ריק.

מנגד, מעיון במסמכים הרפואיים אותם צירפה הנתבעת עלתה תמונה שונה לפיה, התובעת סבלה בעברה הרחוק מכאבי צוואר בשנת 1982, 1986 ו-1989 ובדיקת CT מפברואר 1986 הדגימה את הממצאים הבאים:
"הודגמו שינויים ניווניים קלים. בגובה C6-C7 הודגם זיז אחורי היוצר היצרות התעלה ברוחבה הקדמי אחורי (8 מ"מ). נוסף לכך, קיימת היצרות משנית של הנקב הבין-חולייתי השמאלי בגובה הנ"ל עם סימני לחץ על שורש העצב ההיקפי מצד זה, ע"י פריצה אחורנית לטראלית של סחוס הדיסקית הבין-חולייתית ".

חרף העובדה, שהנתבעת לא הציגה תיעוד רפואי עובר ובסמוך לתאונה ולמעשה חלפו למעלה מ-20 שנים מהתיעוד שהוצג על ידי הנתבעת ביחס לע"ש צווארי ועד למועד בדיקתה של התובעת על ידי וועדת המל"ל, הרי שחלק מהממצאים אליהם התייחסה הוועדה בסעיף 11 לפרוטוקול מיום 27.5.15 היו קיימים כבר בשנת 1986. היות ושינויים ניווניים מחמירים עם השנים, אין בידיי לקבוע, כי לממצאים מעברה הרחוק של התובעת אין השפעה כלשהי על נכותה כיום. עסקינן בשאלה שבמומחיות, הצריכה להיות מונחת לפתחו של המומחה הרפואי ודי בעובדה שהתובעת לא ציינה בפני הועדה כי סבלה בעברה הרחוק מכאבי צוואר, כדי להוות טעם המצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט צבי זילברטל ברע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (פורסם ביום 8.4.13), כדלקמן:
"ככלל, היתר להביא ראיות לסתור יינתן כאשר מתברר שנפל פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני הרשות המוסמכת לקבוע את הנכות על-פי הדין (במקרה שלנו, ובדרך כלל, הכוונה לוועדות הרפואיות שמטעם המוסד); או כאשר קיימים טעמים עובדתיים ממשיים המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאשורו (בין אם לא נבחנו נתונים הנוגעים לתקופה שקדמה לתאונה הנדונה, בין אם לא נשקלו נתונים שהתגבשו לאחר מועד אותה תאונה)"
ובהמשך,
"כאשר הנפגע אינו פורש ביוזמתו את כל החומר הרפואי שיכול להיות רלבנטי בפני הגוף האמור לקבוע את נכותו, יכול מחדל זה לחזק את המסקנה שלפיה לאותו חומר יש משקל פוטנציאלי בכל הנוגע לקביעת הנכות" (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

העובדה שבסעיף 4 לפרוטוקול הועדות נרשם, כי המסמכים שעמדו בפני הוועדה "כרטיסים רפואיים"" או "דו"ח מיון" ו-"כרטיס רפואי מקופ"ח", אינה מבארת כי מלוא התיעוד הרפואי בעניינה של התובעת היה מונח בפניי הוועדות. לעניין זה, יפים דבריו של כבוד השופט אליעזר ריבלין ברע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (פורסם בנבו ביום 25.06.07):
"... אין וודאות בדבר, ואפשר שאכן הועדה לא נחשפה, או לא היתה ערה, לקיומו של תיעוד קודם רלבנטי. יש להדגיש עוד, כי הועדה ציינה שהובא בפניה "כרטיס רפואי" ו"תעודות רפואיות", אולם אף אם נניח כי הכוונה היא לכרטיס הרפואי הרלבנטי, שבו נכלל תיעוד בדבר פגיעות שעבר המשיב ברגלו, הרי שהמבקשות מצרפות מסמכים נוספים, שלא צוינו ברשימת המסמכים שהיו בפני הועדה, ושגם בהם יש התייחסות לפגיעות בברך ימין או ברגל ימין. בהתחשב באי-הבהירות ובספקות שהועלו באשר למהות המידע שהיה בפני הועדה, נראה כי יש לסווג מקרה זה כאחד מן המקרים החריגים שבהם מוצדק לאפשר הבאת ראיות לסתור" (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

הוועדות לא פירטו אם הכרטיס הרפואי מכיל תיעוד המתייחס לעברה של התובעת . ובעצם עובדות אלה משנת 1989 ותוצאות בדיקת ה C.T מאותה שנה לא מאוזכרות בדוחות הוועדה או ע"י התובעת.
השאלה אם הוועדה התייחסה לאותו ממצא ישן מלפני 24 שנה ,או ממצא אחר וחדש ,הינה בגדר נעלם .ורק על מנת לברר סוגייה זו יש מקום להיעתר לבקשה .די לנו בעובדה כי מדובר בנכות זהה בעמ"ש צווארי ,והממצא מעברה של התובעת יכול וייתן הגבלה דומה ,זהה או שונה .יתכן ומדובר בהחמרה או במצב אחר .אי הבהירות והעדר התייחסות הוועדות לממצאי העבר היא הנותנת כי יש לקבל הבקשה .

אכן הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. הטעמים העיקריים לכך הם כאשר ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית ו/או כאשר מתגלים טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים (בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 509). בענייננו, כאשר אין לבית המשפט יכולת לדעת האם מלוא התיעוד הרפואי המתייחס לעברה הרפואי של התובעת היה מונח בפניי הוועדות, הרי שיש בכך פגם מהותי המצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור ודין הבקשה להתקבל.

בשכר טרחת המומחה הרפואי תשא בשלב זה הנתבעת. אני קוצבת את שכר טרחת המומחה בסך של 4,500 ₪ בתוספת מע"מ.

9371
54678313
כתב מינוי ישלח בנפרד.

המזכירות תשלח עותק מהחלטתי זו לב"כ הצדדים עם אישורי מסירה

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ו, 02 יוני 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נתבע: שרה אשר
שופט :
עורכי דין: