ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אנגל חברה לבנין נגד רונידן חברה לבנין בע"מ :

בפני כבוד ה שופט בכיר אהוד שוורץ

תובעת
אנגל חברה לבנין, מגורים והשקעות (1991) בע"מ

נגד

נתבעת
רונידן חברה לבנין בע"מ

פסק דין

כללי וטענות הצדדים
זו תביעה כספית ע"ס 699,550 ₪, שהוגשה בסדר דין מקוצר, ובגין הפרת הסכם.

ביום 02.11.06 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו מכרה הנתבעת לתובעת את זכויות הפיתוח ממנהל מקרקעי ישראל במקרקעין המצויים בגבעת עדה [ בשטח של 6,914 מ"ר בערך בגוש 12105 חלקות 53 ( בחלק), 54 (בחלק), 55 (בחלק), 61 (בחלק), 63 (בחלק), מגרשים מס' 4, מס' 7 לפי תוכנית מפורטת מס' ש/ 418/ו ולפי תוכנית מפורטת מס' ש/מק/950/א] (להלן: "המקרקעין").

נטען כי התובעת נדרשה לשלם, ושילמה בפועל תשלומים החלים על פי הוראות ההסכם על הנתבעת ו/או כאלו, אשר הנתבעת הצהירה כי כבר שולמו על ידה. סך כל הסכומים ששולמו על ידי התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד מועד הגשת התביעה הינו 221,010 ₪.
נטען כי חרף פניות שנעשו אל הנתבעת ,בכתב ובע"פ, לא שילמה הנתבעת את חובותיה. נטען כי במעשיה ו/או מחדליה, מפרה הנתבעת את הסכם המכר הפרות יסודיות ומתמשכות.
על הנתבעת לשאת בתשלומים הנ"ל בהם נשאה התובעת, ולשפותה בגינם, וזאת בהתאם להוראות ההסכם. נטען כי כתוצאה מהפרות אלו, נגרמו ונגרמים לתובעת נזקים ( ישירים ועקיפים) כלכליים. עוד נטען כי נוכח ההפרות היסודיות של ההסכם ע"י הנתבעת, זכאית התובעת לפיצוי המוסכם בהתאם להוראות ההסכם.

נטען כי סך כל התמורה בהסכם הינה 2,232,000 $, והפיצוי המוסכם 10% ממנו- 223,200ִִ $ ובש"ח 957,080 ₪ , ע"פ שער הדולר נכון למועד ההפרה הראשונה, ולצורך העניין המועד בו שילמה התובעת את התשלום הראשון מהתשלומים המפורטים וחלו על הנתבעת.
לצורכי אגרה, הועמדה התביעה ביחס לרכיב זה ע"ס 478,540 ₪ (מחצית מהסכום החוזי), כאשר לסכום זה יש להוסיף בהתאם להוראות סעיף 12 להסכם, ריבית בשיעור שנתי של 5% מיום ההפרה ועד למועד התשלום בפועל.

לטענת הנתבעת, התובעת מעלימה מבית המשפט עובדות, מסמכים ונתונים מהותיים.
לטענתה, שילמה את כל התשלומים החלים עליה על פי ההסכם, כלומר, תשלומים המתייחסים לתקופה שעד למסירת החזקה. הנתבעת טוענת כי קיבלה את מלוא כספי התמורה על פי ס' 5 להסכם, והדבר, כשלעצמו, מלמד כי מילאה את כל המתחייב על פי ההסכם, נטעו כי אין בהסכם כל הוראה המאפשרת לתובעת לשלם סכומים החלים על הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי אין בהסכם כל הוראה המחייבת אותה לשלם את מלוא התשלומים שדרשה מבני תעשייה ובפרט שבהסכם נכתב ( בהואיל מס' 5) כי " עד כה בוצעו על ידי מבני תעשייה כ-50% מעבודות הפיתוח". כך שהתובעת פעלה שלא על פי ההסכם, משהחליטה, על דעת עצמה, לשלם תשלומים שונים לרשויות, וזאת ללא בדיקת והסכמת הנתבעת.
הנתבעת טוענת כי לא הפרה את ההסכם כלל, ובוודאי שלא מדובר ב "הפרה יסודית". נטען כי אין בהסכם כל הגדרה של המונח " הפרה יסודית", ולפיכך יש לפרשו כנגד התובעת, המנסחת, באופן וככזה שאינו מתייחס ל"הפרה" הנטענת.

לטענת הנתבעת, ולמען הזהירות, אף אם שילמה התובעת סכום כלשהו שיתברר כי היה צריך להיות משולם על ידי הנתבעת, הרי ש"הסנקציה" במקרה זה הינו חיוב הנתבעת לשלם את הסכום האמור בצירוף שיערוך כדין , ובוודאי שלא " פיצוי מוסכם", העולה עשרות מונים על הסכום שבמחלוקת.

נטען כי הנתבעת רכשה את הקרקע מחברת א.ע. השלום בע"מ, שזכתה בה במכרז. כאשר חברת א.ע השלום שלמה את מלוא עלות הקרקע למנהל, ואת מלוא עלות הפיתוח לחברת מבנה תעשייה, אשר נשכרה ע"י המנהל לבצע את הפיתוח וחתמה על הסכם הפיתוח עם חברת מבני תעשייה בע"מ.
בהסכם של הנתבעת עם חברת א.ע. השלום בע"מ , הצהירה האחרונה כי שילמה את מלוא הפיתוח עבור הקרקע למבני תעשייה, וצירפו את ההסכם החתום ע"י מבני תעשייה להסכם המכר.
הנתבעת טוענת כי אינה מכירה את החוב הנטען למבני תעשייה, ואין לה כל קשר אליו.

לטענת הנתבעת, בדיעבד נודע לה כי א.ע השלום בע"מ, יצרה חוב, לגבי שינוי תכנון מסוים. גם כשרכשה הנתבעת את הקרקע וגם כשמכרה, לא עברה דרך מבני תעשייה, וזו לא פנתה אליה בדרישות כלשהן. התברר כי א.ע. השלום בע"מ דרשה שינוי מסוים, שהנתבעת כלל לא ידעה עליו, ולכן דרשה מבני תעשייה בע"מ תוספות, ומכיוון שלא נשארה בידה ערבות בנקאית, פנתה לתובעת בדרישה.

לטענת הנתבעת, לאחר רכישת הקרקע על ידה, החלה לתכנן בניית 36 יח"ד במגרש , והגישה תכניות לוועדה המקומית לתכנון ובניה, לאחר הגשת התוכניות החליטה הנתבעת למכור את הקרקע לתובעת. כיוון שהוחלט שהקרקע תימכר עם היתר בניה, נחתם הסכם מכר, המתנה את העסקה בקבלת ההיתר. לאחר שהנתבעת הצליחה לקבל היתר בניה ל-24 יח"ד בלבד, נערך נספח להסכם, שבו הופחת המחיר עקב אי ההצלחה לקבל היתר בניה ל-12 יח"ד הנוספות, אולם התובעת "מתעלמת" מנספח זה, ואף מתייחסת לסכום התמורה המקורי והשגוי, כבסיס לחישוב השגוי של הפיצוי המוסכם.
נטען כי , לאחר שהתובעת שילמה לנתבעת את מלא התמורה, על פי ההסכם והנספח, העבירה הנתבעת את המקרקעין על שמה של התובעת באופן פורמלי במנהל.

לנתבעת נודע בדיעבד, כי א.ע השלום בע"מ שילמו את מלא הפיתוח עבור הקרקע למבני תעשייה בע"מ.
כמו כן המציאו לה ערבות בנקאית ע"פ הנדרש מהם. בשלב מסוים ביקשו א.ע. השלום בע"מ לשנות תכנון של שתי חניות במגרש. כתוצאה מהשינוי הוציאה לה מבני תעשייה חיוב בגובה של 65,000 ₪. לאחר מכן הגיע הבעלים של א.ע השלום בע"מ ,אמיר ג'בארין, למבני תעשייה על מנת " לשבת על החשבון". בסופו של יום, לא מומשה הערבות הבנקאית שהופקדה בזמנו, מסיבות שאינן ברורות.
כך יצא שמבני תעשייה, לאחר דרישות רבות, ושלא הצליחו להיפרע מג'בארין/ א.ע שלום בע"מ, ביקשו לעשות זאת מהבעלים הנוכחי של הקרקע , התובעת.

דיון והכרעה
לתיק הוגשה בקשת רשות להגן, ביום 9.10.12. ניתנה החלטה ולפיה:

"לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון אני מחליט לדחות הבקשה לגבי התשלום מיום 4/2/08 בסך 79,330 ₪ למבני תעשיה, וליתן למבקשים רשות להגן המותנית בהפקדת ערובה, כלהלן, לגבי יתרת הסכומים הנתבעים .
עיקר המחלוקת בין הצדדים, האם התובעת הייתה צריכה לשאת בתשלומים הנטענים: כאשר לטענת התובעת, נשאה בתשלומים בהם התחייבה הנתבעת, ומנגד טוענת הנתבעת, כי אינה חייבת דבר, ושהקרקע לא הייתה עוברת לתובעת אלמלא שולמו כל התשלומים, וכאשר למנהל אין כל דרישות וחובות בעניין.
לא ראיתי שהעדר מסמכים שנדרשו על ידי המבקשת, עובר לבקשת הרשות, ולעניין פירוט התשלומים הנטענים שבוצעו לצדדים השלישיים, מנע מן המבקשת, ליתן פירוט טוב יותר, ו/או התייחסות ספציפית יותר לאותם תשלומים בבר"ל.
לגבי התשלום למבני תעשיה, סעיף 10.1 לתביעה, מן הבקשה והדיון לרבות חליפת מכתבים חלקית שהוגשה, ושברי שמכתבי ב"כ המבקשת באו כתשובה לפניות בעניין התשלומים נשוא התביעה, ומשום מה, העד לא זכר פרטים בעניין, כך שניתן להניח שאין מדובר בעניין חדש שצץ פתאום, והיה למבקשת מספיק זמן לברר הדרישה לגופה, ולא להסתפק בדרישה לפירוט בעניין, כמקנה את הזכות למתן הרשות.
מכל מקום, לענין תשלום זה, ההסכם והקבלה בעניין מניחים את דעתי כראיה מספקת לחבות, בסעיף 3.6 ישנה הצהרה ששולמו מלוא הסכומים לרבות בגין פיתוח למבני תעשיה, ומן החומר והדיון, ברור שבוצע התשלום הנטען ע"י התובעת, וכאשר מנימוקים הקשורים לבעל זכויות קודם וחובותיו, והתנהלותו שלו או של מבני תעשיה, לעניין אי מימוש ערבות בנקאית שלו, המבקשת סבורה שאין מקום לחיובה בתשלום, אני דוחה טענה זו, ושאר טענות המבקשת בהקשר תשלום זה, וסבור שלגופו לא ראיתי הגנה מפורטת וראויה כלשהי, ואכן טענות המבקשת הינן במישור היחסים בינה לבין בעל זכויות קודם לה, ואינן יכולות להוות הגנה כלפי התובעת, משכך כאמור, יש לדחות את הבקשה בקשר לחיוב נדרש זה.
בקשר לשאר החיובים הנדרשים, בגין תשלומים נוספים ,אגרות בניה והיטלים, ובגין פיצוי מוסכם, כפסע בין קביעה כי מדובר בטענות בדים, לקבלת הבקשה.
בכל מקרה מדובר בטענות דחוקות ביותר, על פניו, הוצגו קבלות רלוונטיות ולמגרש נשוא התביעה, ולכאורה חלות על המבקשת, וכאשר ברגיל הפרת חיוב והצהרה בדבר ביצוע אותם תשלומים, הינו הפרה יסודית, יחד עם זאת ונוכח כללי השלב הדיוני, ושעה שאין התובעת מעידה כעת, ומדובר בתשלומים לצד ג', וכאשר בדוחק כאמור, יש מקום לברר טענתה הכללית של המבקשת, האם מדובר בתשלום אגרות, היטלים או מיסים, שחלו על הקרקע ,עד למועד המסירה החוזי, וכפי החיוב בהסכם, משכך ובהקשר ליתרת התביעה, ניתנת למבקשת רשות להגן וכנגד הפקדת ערבון במזומן ו/או ערבות בנקאית צמודה למדד ע"ס 50,000 ₪, ותוך 45 יום מקבלת המבקשת החלטתי.
בהעדר הפקדת ערובה במועד תדחה הבקשה ויפסקו הוצאות".

על החלטה זו הוגש ערעור, וביהמ"ש המחוזי בת"א, בתיק 4133-12-12 כבוד השו פטת לבהר שרון קבעה:

"יפה עשו הצדדים כשקיבלו את הצעת ביהמ"ש לפיה תינתן רשות להגן למערערת על מלוא הסכום כאשר הסכום ששולם עפ"י פסק הדין החלקי ישאר בשלב זה בחזקתה של המשיבה עד לפסק הדין הסופי של בימ"ש קמא שידון ויכריע בתובענה כולה לגופה.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
הפיקדון שהפקידה המערערת יוחזר לה באמצעות בא-כוחה".

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית.
הנתבעת הסתמכה על התצהיר שהוגש בבר"ל.
בדיון ההוכחות העידו מטעם התובעת הגב' נטלי גורה -סמנכ"לית הנדסה בתובעת.
מטעם הנתבעת , מר גיא אלון -עובד באגף הפיתוח של חב' מבנה תעשיה בע"מ, אדריכל יורי פוצ'ינסקי- מתכנן הפרויקט, ועו"ד שאדי ג'ברין- שייצג בעבר את חב' א. ע שלום בע"מ.

ניתן צו לסיכומים בכתב.

התובעת בסיכומיה שבה וטוענת, כי ביום 02.11.2006 נחתם הסכם בין התובעת לנתבעת לפיו מכרה הנתבעת את זכויות הפיתוח ממנהל מקרקעי ישראל במקרקעין המצויים בגבעת עדה לתובעת. הנתבעת התחייבה, ובאחריותה היה למסור לתובעת את המקרקעין לבניה ונקיים מכל חוב ו/או זכות צד ג', בין אם שייכים ל-א.ע. השלום ובין אם אלה חלים על הנתבעת או כל צד אחר. התובעת פנתה אל הנתבעת בע"פ ובכתב, ביחס לחובותיה ולהתחייבויותיה של הנתבעת אשר לא קיומו. הובהר לנתבעת כי כתוצאה מחובותיה הכספיים כלפי חברת מבני תעשיה ובאי המצאת אישורי המיסים, האגרות וההיטלים הרובצים לפתחה של הנתבעת, מסרב המנהל לאפשר את העברת זכויות החכירה במקרקעין ע"ש התובעת, ו/או לא מאפשר לתובעת להגיש בקשות שונות הנחוצות להתנהלותה, נגרמים עיכובים רבים ונזקים כבדים והדבר מהווה הפרת ההסכם.

נטען כי אילו לא שילמה התובעת את התשלומים במקום הנתבעת, לא הייתה יכולה התובעת לקבל היתרי בניה בפרויקט ונזקיה היו גדלים. התובעת נשאה בתשלומים הנ"ל לצורך הקטנת נזקיה, שנגרמו כתוצאה מהפרותיה של הנתבעת את הוראות ההסכם, ובאי ביצועם של התשלומים לרשויות כאמור.
לטענת התובעת, לא יעלה על הדעת כי הנתבעת שהתחייבה בעסקה בהיקף של מיליוני ₪ , לא תבדוק את המצב עובר לחתימה. הנתבעת ידעה כי קיים חוב למבני תעשייה, וטענתה כי " אינה מכירה את החוב" הינה שקר. הנתבעת לא נתנה כל הסבר מדוע לא קיימה את חיוביה הנדרשים ו/או טיפלה בתשלומים החלים עליה עפ"י הסכם ו/או מדוע לא הסדירה חובותיה, ולאחר כל ההתראות.

הנתבעת טוענת כי הפחתת התשלום שסוכמה בין הצדדים הייתה חלף התחייבותה לשלם אגרות בניה, לשיטת התובעת אין לקבל הטענה, כאשר הפחתת התמורה נבעה מן העיכוב שנגרם ליישום והוצאה אל הפועל של הפרויקט, ונוכח חוסר יכולתה של הנתבעת לקבל היתר בניה ל-36 יח"ד- כפי שהתחייבה בהסכם. בנוסף הנתבעת לא ניסתה אפילו להראות כל זיקה וקשר בין סכום ההפחתה של 32,000 ִ$ לבין סכום אגרות הבניה של יחה"ד.

נטען כי הנתבעת התכחשה להתחייבויותיה ו/או להצהרותיה ו/או למצגים שהציגה לתובעת, בשים לב לשימוש הטרמינולוגי בהסכם- בלשון עבר: "שולמו אגרות... ע"פ התב"ע ניתן לבנות..".
נטען כי התובעת הסתמכה על מצגי הנתבעת באופן סביר ובתום לב, ועקב כך שינתה את מצבה לרעה, עת עמדו לפתחה חובות ע"ס מאות אלפי שקלים, חובות שהנתבעת הצהירה כי שולמו על ידה זה מכבר ו/או ישולמו על ידה עד למועד המסירה, ובפועל התברר שלא כך הדבר.

לטענת התובעת בדיון יום 10.05.15 , טענה הנתבעת כי האגרות לוועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון לא שולמו על ידה, מאחר והתובעת ביצעה שינויים בתוכניות הבניה. מדובר בהרחבת חזית הטענה הועלתה לראשונה בדיון, וכן מדובר בטענה ללא כל תימוכין.
נטען כי הפחתת התמורה בוצעה, שעה שהנתבעת לא קיימה את הקבוע בסעיף 5.1.1 להסכם, הקובע 3 תנאים מצטברים לתשלום התמורה הראשונית: דחיית הערר כנגד התכנית, קבלת היתר והתחייבות לרישום משכנתא. וחרף העובדה כי הערר כנגד הנתבעת התקבל ולא אושר ההיתר כמתחייב ע"י הנתבעת, הצדדים ביקשו להמשיך בהסכם על פיו תנאיו, ובכל יתר התנאים ( לרבות סכום הפיצוי המוסכם) אין כל שינוי והם ימשיכו לחול בין הצדדים.

נטען כי בגין ראש הנזק של הפרה יסודית, נדרש סך ,מלכתחילה מופחת, של 478,540 ₪ , מנגד לטענת הנתבעת , יש לחשב את הפיצוי המוסכם, כאחוז משווי התמורה המופחתת, מדובר בטענה שאין בה ממש. גם אם נקבל את הטענה ,עדיין סכום הפיצוי החוזי העומד על 10% מסכום התמורה, יהיה גבוה בהרבה מהסך הנתבע בפועל בראש נזק זה.
נטען כי הנתבעת הפרה את ההסכם באופן יסודי. מעשיה ו/או מחדליה של התבעת מהווים פגיעה חמורה ביסוד ההסכם בין הצדדים, עד כדי כך, שיש בהם למוטט את בסיסו העסקי ולשלול את התועלת שההסכם נועד להעניק לתובעת.
לטענת התובעת הנתבעת לא הכחישה שלא שולם החוב ו/או המיסים ו/או ההיטלים ו/או האגרות. הנתבעת לא הכחישה כי התובעת היא זו שנאלצה בסופו של יום לשאת בתוצאות מחדליה. וברי כי התובעת לא הייתה מתקשרת באותו חוזה, אילו ראתה מראש את הפרותיה של הנתבעת ותוצאותיהן החמורות.

לטענת התובעת מדובר בהפרה בוטה , בשים לב למצגי הבדים אותם הציגה הנתבעת בהתנהגותה ו/או בשתיקה כמי ש"מלאה" אחר חובותיה עפ"י ההסכם. חמור מכך, הנתבעת ידעה בברור כי לא כך הדבר, ובחרה בשתיקתה להציג לתובעת כי מילאה את ההסכם. לאחר שמחדליה צפו, ניסתה לנער ולגלגל מעצמה את האחריות, דבר שיש בו כדי להעצים את ההפרה.

הנתבעת בסיכומיה טוענת כי רק ביום 08.02.2007 , לאחר חתימת התוספת להסכם המכר, ושלא בתום לב- פנתה התובעת לנתבעת בבקשה כי תסדיר " חוב עבר בסך של 70,000 ₪ לחברת מבני תעשייה". מאחר שלטענתה, המועצה המקומית גבעת עדה אינה מאפשרת לה להציב משרד מכירות על המקרקעין. ביום 11.02.2007 השיבה הנתבעת לפניית התובעת, והודיעה כי הובהר לה ע"י נציג התובעת כי זו התגברה על המכשולים בהצבת משרד המכירות על המקרקעין, ולפיכך הרי שהחוב הנטען והמוכחש, ממילא אינו מעכב את התחלת הבניה במקרקעין. הנתבעת הוסיפה כי תבדוק את טענות חב' מבני תעשייה אל מול חברת א.ע השלום בע"מ, ממנה רכשה הנתבעת את הזכויות בקרקעין, בין הצדדים הוחלפו התכתבויות נוספות, אשר צורפו לכתב התביעה ולתצהיר התובעת, ושבמסגרתן הבהירה הנתבעת לתובעת, כי החוב הנטען אינו חל עליה, שכן מדובר בחוב עבר של חברת א.ע השלום בע"מ , בגין שינויים בתכנון, אשר לא קמה לנתבעת כל חובה לשלמו- לא כלפי חב' מבני תעשייה ולא כלפי אחר, לא מכוח הסכם התשתיות ולא מכוח כל הסכם אחר, לרבות לא מכוח הסכם המכר עם התובעת. בשל סירובה של הנתבעת לשאת בחוב זה.
נטען כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי אכן המדובר בתשלום שחל על הנתבעת על פי הסכם המכר, או כי התובעת כלל שילמה את החוב הנטען.
הנתבעת טוענת כי כל סכום ששולם ע"י התובעת לחב' מבני תעשייה, ככל ששולם, אינו מהווה חלק מדמי הפיתוח, וממילא אינו חל על הנתבעת ע"פ הסכם המכר. מר גיא אלון העד מטעמה אישר כי היזם ( חב' א.ע השלום בע"מ ) עמד בתנאי המכרז ,לרבות תשלום דמי הפיתוח, וכי התשלום המדובר נדרש רק בשלב מאוחר יותר, ובעקבות בקשת חברת א.ע השלום בע"מ לשינוי התכנון המקורי, ובלא קשר לחיובים ע"פ הסכם הפיתוח. וממילא ברור, כי המנהל לא היה חותם על הסכם הפיתוח עם חברת א.ע השלום, אלמלא שילמה את דמי הפיתוח במלואם, ולא ניתן היה להוציא היתרי בניה בטרם אלה שולמו במלואם. כל אלה מלמדים כי החוב הנטען אינו בגין הוצאות הפיתוח.

גם עוה"ד ג'בארין אישר כי חב' א.ע השלום בע"מ שילמה את מלוא התשלומים שהוטלו עליה במסגרת המכרז. הוכח כי החוב הנטען כלל אינו בגין דמי הפיתוח, אלא בגין שירותים אחרים שהזמינה חב' א.ע השלום בע"מ מחב' מבניה תעשייה, שלא בגדרי הסכם התשתיות.

נטען כי מעדותו של מר אלון עולה, כי מדובר היה בחוב " אישי" של חב' א.ע השלום בע"מ , אשר אינו רובץ על המקרקעין, ובלא קשר להסכם התשתיות. הנתבעת מעולם לא התחייבה לשאת בחוב זה, לא במסגרת הסכם המכר, ולא במסגרת התוספת להסכם המכר, וככל שהתובעת " התנדבה" לשלם את החוב הנטען מבלי לברר את מהותו, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה.
ראייה נוספת לכך שאין המדובר בחוב שרובץ על הקרקע ועל רוכשיה, מצויה בעובדה שחב' מבני תעשייה לא דרשה את תשלומו של החוב הנטען של חב' א.ע השלום כלפיה, כתנאי להעברת הזכויות במקרקעין, לא במסגרת העברת הזכויות בפעם הראשונה בין חב' א.ע השלום לבין הנתבעת, ולא במסגרת העברת הזכויות בפעם השנייה בין הנתבעת לבין התובעת.
כפי שמר אלון אישר במסגרת עדותו, חוץ מחתימת הצדדים על כתב התחייבות והסכמה ומתן ערבות בנקאית, לא דרשה חב' מבני תעשייה דבר כתנאי להעברת הזכויות במקרקעין. טענת התובעת בעניין זה, כאילו תשלום החוב הנטען היה תנאי להוצאת היתר בניה או שהיווה הדבר תנאי להעברת זכויות במקרקעין, או שמא תנאי להקמת משרדי מכירות, הוכחו ככוזבות ויש לדחותן.
בעניין זה, בנוסף לסעיפים 5 ו-6 להחלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה- השומרון שממנה הוכח כי בקשת התובעת להקמת משרד המכירות נדחתה בלי כל קשר לחוב הנטען ומטעמים אחרים לחלוטין, הנוגעים למיקומו המבוקש של משרד המכירות- על השטח הציבור הסמוך למקרקעין ובניגוד לדין.

הנתבעת טוענת, כי ככלל החוב היה שנוי במחלוקת, כפי שעולה מהמוצגים, חב' א.ע השלום אישרה מתוך סכום החוב הכולל (68,684 ₪) רק את הסך של 24,148 ₪ וכי נציגי חב' מבני תעשייה הודו כי אכן קיימת " בעיה בניירת". מר אלון אישר עובדה זו במסגרת עדותו.
בלא לגרוע מיתר טענות הנתבעת, הוכח כי לחב' מבנה תעשייה הייתה ערבות בנקאית שניתנה לה ע"י חב' א.ע השלום, אותה ביקשה לממש בגין אותו חוב נטען, אלא שהתברר לחב' מבני תעשייה רק בדיעבד כי הערבות שהייתה אמורה להיות בידיה, הושבה לבנק ובוטלה עוד בשנת 2005. מכאן, ברי כי אלמלא התנהגותה הרשלנית של חב' מבני תעשייה בכל הנוגע לערבות הבנקאית, הרי שהחוב היה נגבה מבעלת החוב, א.ע השלום וגם מטעם זה לא היה בידי חב' מבני תעשייה לדרוש את החוב מהנתבעת, לא כל שכן מהתובעת, וזו שילמה את ששילמה- ככל ששילמה- רק בהתנדבות.

במסגרת כתב התביעה, הוסיפה וביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלומים שונים בגין אגרות בניה והיטלי ביוב, בהם נשאה התובעת כביכול. כאמור, הסכם המכר נחתם ביום 2.11.2006, והחזקה במקרקעין נמסרה לתובעת עוד ביום 17.12.2006. מעיון בקבלות שצרפה התובעת, עולה כי כל התשלומים הינם מאוחרים למועד מסירת ההחזקה, לפיכך, בהתאם להסכם המכר, חלים על התובעת ולא הנתבעת.

נטען כי מר יורי פוצ'ינסקי, אישר במסגרת עדותו, כי לאחר מכירת המקרקעין לתובעת, הגיש עבור התובעת בקשות שונות לשינויים בתכניות. באופן שמלמד על טיבם של החיובים הנטענים, כנובעים מבקשות " לבניה חדשה" שביקשה התובעת לבצע במקרקעין ואשר אינם חלים על הנתבעת.

ביחס לטענה להרחבת חזית נטען ש אין מדובר בטענה חדשה, העובדות צוינו בצורה ברורה מתוך מסמכי התביעה. בעוד שהנתבעת רק הבהירה כי המסמכים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר התובעת, הם שמלמדים על הפרכה בגרסתה .

נטען כי יש לדחות את טענת התובעת כאילו יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים מוסכמים:
כפי שהוכח, הנתבעת לא הפרה את הסכם המכר כלל, ולא כל שכן לא הפרה אותו בהפרה יסודית, המזכה את התובעת בתשלום הפיצויים המוסכמים.
לחלופין, גם לו היה מדובר בהפרה יסודית של הסכם המכר המזכה את התובעת בפיצויים מוסכמים, הרי שיש להפחית את סכום הפיצוי המוסכם ולהעמידו על סך של אפס ₪.
יש גם לדחות את התביעה משזו הוגשה בחוסר תום לב קיצוני.

עוד נטען וכפי שהעיד עוה"ד שאדי ג'בארין, הרי שהוא היה זה שייצג את חב' א.ע השלום במסגרת העסקה למכירת הזכויות במקרקעין לנתבעת, ואין כל ספק שמתוקף מעמדו כקרוב משפחה של בעלי השליטה בחב' א.ע השלום וכב"כ , היה עוה"ד מודע לטיב החוב הנטען של חב' א.ע השלום כלפי חב' מבני תעשייה.
זאת ועוד, כעולה ממכתבו של עוה"ד גבארין, במועד שליחת מכתבו זה, הוא עבד כעו"ד ( וככל הנראה היה גם שותף) במשרדו של בא- כוח התובעת, עו"ד הרשקוביץ. מכאן חזקה על ב"כ התובעת, שבטרם הגשת התביעה היה גם הוא מודע לטיב החוב הנטען, וכי מדובר בחוב של לקוחה אחרת של משרדו ( חב' א.ע השלום). אלא, שבמקום לטפל בעניין כנדרש מול אותה לקוחה ( לשעבר), בחר להגיש את התביעה נגד הנתבעת.

בסיכומי התשובה שבה וטוענת התובעת להרחבת חזית אסורה, ומדגישה כי הנתבעת הייתה צריכה למסור לתובעת קרקע עם היתרי בניה משולמים, אשר כוללים את כל אגרות הבניה והיטלי הפיתוח עליהם התחייבה בהסכם, הדבר לא נעשה, והתובעת בלית ברירה נאלצה לשלם את את החובות שלא סולקו. נטען כי על הנתבעת להכיר בתחייבויותיה, בין אם חלות עליה במישרין , ובי ן אם חלות עליה מכח כניסתה בנעלי חברת א.ע שלום בע"מ. לא הוצגו אסמכתאות לתשלומים ששילמה עפ"י ההסכם או כל ראיה אחרת לתמוך גרסתה.
התובעת טוענת כי מישור היחסים בין הנתבעת לבעלי הזכויות הקודמים בקרקע, אינו יכול להוות הגנה לנתבעת , ולתובעת אין ידיעה כיצד ממ"י ומבני תעשיה אישרו את העברת הזכויות הקודמות בקרקע.

לאחר עיון בחומר שבתיק , הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה וכלהלן:

בהסכם המכר נקבעו מספר הוראות רלוונטיות לשאלות שבמחלוקת ולעניין תשלומים בגין פיתוח ואגרות.

בהואיל מספר 3 ו- 4 להסכם נקבע:
"והואיל והמוכר הגיש תוכניות לתכנון המקרקעין ובפעולות לפיתוחו של המקרקעין ושילם אגרות לועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון (להלן:"ההיתר")
העתקי שוברי תשלום האגרות לועדה המקומית לתכנון ובניה "שומרון", מצ"ב כנספח ד' , ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו

והואיל ועל פי התב"ע הקיימת ניתן לבנות על המקרקעין 36 יחידות דיור."

בהצהרות המוכר נקבע :
בסעיף 3.2 :
"הקרקע נקיה מכל חוב, שעבוד, עיקול, או זכויות צד שלישי, ואין לאיש זולת המוכר כל זכות שהיא בקרקע למעט משכנתא לבנק מזרחי."

בסעיף 3.4 :
"המקרקעין עברו בקרה של רשות העתיקות ואין כל מניעה להתחיל בעבודות הבניה , לאחר קבלת אישורי הועדה המקומית והרשויות. הזכות להגיש תביעה להשלמת התשלומים לרשות של העתיקות הינה של חברת א.ע.השלום יזמות ובניה בע"מ, ח.פ 512147554, אשר מכרה למוכר המקרקעין"

בסעיף 3.6 :
"כי שילם את מלוא התמורה וההיוון עבור המקרקעין לרבות דמי הפיתוח לחברת "מבנה תעשיה בע"מ"

בסעיף 3.7 :
"כי שילם את אגרות הועדה המקומית לתכנון ובניה בגין היתר בניה על פי התוכניות המצ"ב. "

בהצהרות הקונה נקבע :
בסעיף 4.2 :
"ידוע לו כי הוגשה בקשה לקבלת היתר בהתאם לתוכניות שהוצגו לו וידוע לו שההליך נמצא בהליכים והוא קונה את הקרקע עם התוכניות במצבן כיום (AS ISׂ)"

בפרק מיסים ותשלומי חובה נקבע :
בסעיף 7.5 :
"כל התשלומים, האגרות, המיסים והיטלי החובה החלים על הקרקע ו/או על בעליה ו/או על המחזיק בה המתייחסים לתקופה שעד למועד מסירת החזקה כהגדרתו בסעיף 9 להלן יחולו על המוכר וישולמו על ידו , ומאותו מועד ואילך – ה ם יחולו על הקונה וישולמו על ידו"

שאלת החבות בגין תשלום נטען למבנה תעשייה
מהוראות ההסכם שצוטטו לעיל, ונוכח העדויות והראיות כלהלן, אני סבור כי על הנתבעת להשיב תשלום זה לתובעת.

בעניין זה העיד מר גיא אלון שעובד במבנה תעשייה משנת 1997 וידיעתו בעניין ישירה:
"אני עובד באגף פיתוח. האגף היה אחראי על הפרויקט הזה כחברה מנהלת עבור מקרקעי ישראל. שני החוזים, כלומר חוזה פיתוח והסכם לביצוע תשתיות, דוגמתם צורפה למכרז חי/2004/55."
(עמוד 16 שורות 20-22 לפרוטוקול)

ובמהלך עדותו אישר כי שלח מטעם מבנה תעשייה את מכתב נ/15 לחברת א.ע. השלום (מי שמכרה זכויות בקרקע לנתבעת) וזה לשון המכתב :

09 מאי 2006
רשום+מסירה
לכבוד
א.ע. השלום יזמות ובניה בע"מ
רח 4060 ת.ד 4061
נצרת 16140

תזכורת אחרונה לפני חילוט ערבות
א.ג.נ,

הנדון: חשבון שינוי תכנון מערכות פרוייקט גבעת עדה

בהתאם לבקשתכם בוצעו שינויים לתכנית הבינוי המאושרת ואשר בעקבותיה הופעלו והונחו מתכנני הפרוייקט (כבישים, נוף, חשמל, מים וביוב) להטמיע בקשותיכם לשינויים אלה בתוכניות הפיתוח.

בעקבות השינויים נשוא בקשתכם הוכנה תכנית בינוי מעודכנת וכן הוגשה בקשה להיתר מתוקנת.

סכום עלות שכ"ט המתכננים מסתכם לסך של 68,684 ₪ + מע"מ

הנכם מתבקשים לשלם את סכום עלות המתכננים באופן מיידי. להזכירכם , העבודה בוצעה לפני מס' חודשים.

בכבוד רב
ג. אלון

העתק:
אלי מימון , מהנדס הפיתוח
איליה צ'ריקובסקי, פיקוח הפרוייקט
בקשר לאותו מוצג נ/15 , עונה העד לב"כ התובעת :
"ש. במהות דרשתם כסף מע.א השלום, באותם חודשים מ- נ/14 ל – נ/15 אני מבין שהכסף הזה לא שולם?
ת. נכון.
ש. אתה יודע מי שילם את הכסף הזה בסופו של דבר?
ת. אני חושב שאנגל.
ש. מציג את נספח ב' מתצהיר עדות ראשית של גב' גורה, תאשר לי שזו קבלה של מבני תעשיה שהוצאה לאנגל בגין אותו תשלום שאנו מדברים עליו?
ת. אני רואה שהוא מתאים לדרישת החילוט. כפי הנראה זה הסכום שמתייחס לדרישת חילוט הערבות נ/20.
ש. תאשר לי שאת סכום הדרישה הזה לא קיבלתם מחברת רוני דן?
ת. נכון.
ש. ותאשר שגם לא קיבלתם מחברת א.ע. השלום?
ת. נכון."
(עמוד 20 שורות 13-26 לפרוטוקול)

עדות זו בצירוף נספח ב' לעדות הגב' נטלי גורה מטעם התובעת, קבלה על ביצוע התשלום על ידי התובעת, והוראות ההסכם כמצוין לעיל, מלמדים שיש לקבל טענת התובעת בעניין.
העד מאשר שמדובר בתשלום שבוצע על ידי התובעת ולא הנתבעת או קודמתה, מדובר בדרישת תשלום בגין שינויים בתכנון, וכאשר מתכנני הפרויקט הונחו להטמיע שינויים אלו בתוכניות הפיתוח , לפי סעיף 3 לנ/13 הסכם לביצוע תשתיות .

ברי ששינויים נדרשים אלו בתכנון, הינם בגדר הוצאות פיתוח שהנתבעת התחייבה כי שולמו, בסעיף 3.6 להסכם שצוטט לעיל. קיום החוב סותר גם הצהרות הנתבעת בסעיף 3.2 שצוטט, ולפיו הקרקע נקייה מכל חוב, וכן את ההתחייבות שבסעיף 7.5 להסכם, שכן ברי שמדובר בחוב למבנה תעשייה עוד מזמן חברת א.ע.השלום, קודמתה של הנתבעת, ובוודאי קודם למועד המסירה, לפי הסכם התובעת והנתבעת. לטענת הנתבעת, מדובר בחוב של א.ע.השלום, שאינו קשור לעבודת הפיתוח, ומדובר בחוב שבמחלוקת, שאינו קשור אליה, וכי בזמנו הושבה ערבות בנקאית של א.ע. השלום שאחזה מבנה תעשייה, וכך נמנעה אפשרות לסיים אותו חוב בדרך של חילוט הערבות.

לכל הטענות הללו אין רלוונטיות ומשמעות, ביחסי התובעת והנתבעת. מחלוקת בין א.ע. השלום ומבנה תעשייה, אינה מעניינה של התובעת, שקיבלה מהנתבעת התחייבות לקבלת נכס נקי, אי הסדרת חוב קודם מול מבנה תעשייה, שקשור בטבורו, ונובע מהסכם הפיתוח, מהווה הפרת התחייבות של הנתבעת כלפי התובעת, לרכישת נכס נקי והתחייבות לשאת בכל הוצאה מסוג זה, ועד למועד מסירת החזקה. טענות הנתבעת בהקשר למחלוקת בעניין, אינן מעלות או מורידות מחובתה בהקש ר זה כלפי התובעת, ונסתרות מהחוזה שבין הצדדים והתחייבו יות על פיו. כאשר רצו הצדדים לסייג הצהרה /חיוב לגבי הוצאה מסוימת ידעו לעשות כן, מה שלא נעשה בהקשר של ההוצאה נשוא הדיון.

נוכח האמור הוכח, ומעבר למאזן הנדרש בהליך אזרחי, כי מדובר בחוב הקשור לעבודות הפיתוח , ומששולם על ידי התובעת במקום על ידי הנתבעת, על האחרונה להשיבו למשלמת – התובעת.

שאלת חבות בגין תשלומים אגרות והיטלים לרשות וועדת התכנון לטענת התובעת, ביום 17.07.07 שילמה סך של 39,075 ₪ בגין היטל ביוב. ביום 20.09. 08 שילמה אגרת בניה בסך של 3,997 ₪. ביום 23.09.08 שילמה למועצה המקומית בנימינה- גבעת עדה- היטל ביוב בסך של 11,414 ₪. ביום 26.08.09 שילמה לוועדה המקומית לתכנון ובניה- השומרון, אגרות בניה בסך של 60,889 ₪.

שוכנעתי מהחומר שבפני כי מדובר בהוצאות ששילמה התובעת , בקשר להוצאת היתר בנכס שרכשה מן הנתבעת , הדבר עולה באופן מספק מאישורי התשלום שצורפו על ידי התובעת , כולם קשורים לאותו תיק בנין, הכחשת הנתבעת חלק מן הקבלות, סתמית ואינה במקום . אמנם הנתבעת צודקת בטענתה, שמדובר בתשלומים שבוצעו חודשים ושנים , לאחר מועד המסירה של הנכס לתובעת, ולכאורה מאוחרים ל חבותה לשא ת בתשלומים עד למועד המסירה של הנכס, ואולם אין בכך לשלול החבות הנתבעת בעניין אגרות והיטלים, שכן מדובר בהוצאה שעל פי ההתחייבו יות וההצהרות שבחוזה המכר צריכות לחול על הנתבעת, שכן מכרה זכויות בקרקע , יחד עם זכויות בניה שהאגרות בגינן שולמו , על ידי הנתבעת , ולפי סעיף 3.7 להסכם שצוטט לעיל.

אני מקבל טענת התובעת שהוכיחה באופן מספק, כי הנתבעת מכרה לה קרקע עם תכנית זמינה לבניה, ראה למשל הואיל מספר 3 סעיף 3.4 ו- 3.7 להצהרות מוכר , וסעיף 4.2 להצהרות קונה , ושצוינו לעיל . תשלומים עתידיים בקשר ל בניה ושטרם נעשו, והוחרגו מחבות הנתבעת, המוכרת, קיבלו ביטוי מפורש בהסכם, כך למשל סעיף 8.3 להסכם סיפא , סעיף 3.4 וסעיף 4.3 ו 4.4 לעניין עלות נוספת של בקרת רשות העתיקות, עלות נוספת אפשרית של שכר מתכננים או עלות הזזת עצי אלון עתיקים , שהן הוצאות צפויות נוספות בקשר ל בניה, ושהוטלו על הקונה -התובעת, ואינ ם נתבעים כאן.

שוכנעתי במאזן אזרחי מסתבר ומספק, כי האגרות וההוצאות שנקבעו, הגם שאכן שולמו לאחר מועד המסירה , שולמו כולם בקשר לחוזה והקרקע , נשוא ההסכם והתביעה, כך מהותית.
דיונית, די במצורף לעניין זה ל כתב התביעה ולתצהירי העדות, בכדי להעביר את הנטל לנתבעת , לפרט ולשכנע כי חרף התחי יבותה ההסכמית, לתשלום אגרות והוצאות הקשורות להיתר ה בניה, דהיינו למכור קרקע עם תכניות זמינות ל בניה, לא חל עליה התשלום. התובעת עומדת בנטל הראשוני הנדרש ממנה להוכחת טענותיה בהקשר זה, ובניגוד לעניין התשלום לחברת מבנה תעשייה , שנדון לעיל, הגנת הנתבעת בקשר להיטלים ואגרות, היא למעשה כללית וסתומה, באשר לשיטתה לא נמסרו מספיק פרטים הקושרים את החבות לפי כל אחד מהתש לומים הנדרשים לחבות שלה על פי ההסכם והמחויבויות לפיו, ובעיקרה רק תשלומים, החלים עד למועד המסירה , ולפי התוכניות שצורפו להסכם.

לטעמי אין לקבל גישה דיונית זו, ועל הנתבעת היה לפרט גרסה , ולהביא ראיות ועדויות בעניין זה, כפי שעשתה בעניין החיוב הנדרש של מבנה תעשייה . הכחשה כללית של קשר לפרויקט, או טענה כללית כי מדובר בהוצאות הנובעות משינ ויים שיצרה התובעת, אינם מספקים כגרסה נגדית.
התובעת פרטה מספיק בעניין בתביעתה וראיותיה, והימנעות הנתבעת לפרט בעניין זה, להבדיל מהפירוט שפרטה ב קשר לחבות למבנה תעשייה, פועלת לחובתה, וכצד לחוזה , שהתחייב לטעמי, למכור קרקע זמינה לבניה, מבחינת העלויות הקשורות לכך , ולמעט עניינים שהוחרגו בחוזה, כמו עניין העצים או תוספת שכר תכנון , שצוי ן לגביהם אחרת במפורש בחוזה.

איני מקבל גם, שנוכח עדות האדריכ ל פוצ'ינסקי ניתן לקבוע שהתובעת יזמה שינויים בתוכניות לאחר מועד המסירה, ומה שגרם לדרישות האגרות נשוא ה תביעה, מקורו באותם שינויים.
האדריכל אמנם אישר שהיו שינויים לא גדולים, ואולם ציין שאין לו מה להגיד בעניין.

"ש. מציג לך את נספח ו/1 לתצהיר של אנגל. זו בקשת אגרה בגין בקשה משנת 2009. זה על בניה חדשה בשם אנגל. אם תוכל להתייחס בגין מה הוגשה הבקשה?
ת. זו אגרה לתשלום אגרת בניה. דברים כאלה אנחנו לא מקבלים בכלל. זה הוכן עם השם של אנגל כמבקש ואין לי מה להגיד עוד. זה המשך של הפרויקט. פשוט שם המבקש הוחלף מ"רונידן" ל"אנגל" כי אנגל היה מזמין בעל המגרש, בעל הזכויות.
ש. מציג לך ו/2 ו-ו/3 לתצהיר של אנגל. אם תוכל להסתכל ולהגיד מה זה הבניה החדשה שמצוינת שם?
ת. המתחם היה מחולק לכמה מגרשים ולכל מגרש הגשנו בקשה להיתר. אז אגרה לכל בקשה חדשה מטעם אנגל. "
(עמוד 21 שורות 24-28 ועמוד 22 שורות 1-4 לפרוטוקול )

איני רואה לקבוע שבשל עדות זו, ניתן לקבל, כי מדובר באגרות והוצאות החלות על התובעת, ובגין שינויים ו/או תיקו נים לאחר מועד מסירת השטח בשל מועדן וללא קשר לחיוב החוזי, לעניין מכירת הקרקע זמינה לבניה . הנטל לסתור בעניין הוא על הנתבעת ולא עמדה בו, ולא הביאה עדים נוספים רלוונטיים להבהרת התמונה בעניין זה, כמו נציג הוועדה /הרשות ובקשר למהות התשלומים או בהקשר למה נדרשו ושולמו, עניין הפועל לחובתה, ו שעה שהתובעת עמדה כאמור בנטל הראשוני בעניין.
איני מקבל גם שעדות הגב' גורה בעניין אינה מספקת, בעיקרו של דבר, אני מסתמך בעניין זה על הוראות החוזה שה ן הקובעות, ולגביו אין חולק, וכאשר התשלומים הנדרשים בוצעו כבר בתקופת עבודתה בחברת התובעת.

התביעה לפיצוי המוסכם
התובעת דורשת את הפיצוי המוסכם על פי סעיף 12 להסכם המכר לפיו נקבע :
"הופר החוזה ע"י אחד הצדדים הפרה יסודית, ישלם הצד המפר לצד המקיים כפיצוי מוסכם ומוערך מראש סך של 10% מן התמורה, וזאת מבלי לגרוע מזכויות הצדדים לסעד נוסף ו/או אחר לסעד נוסף ו/או אחר לפי כל דין ו/או חוזה"

אני סבור שיש לדחות את התביעה בהקשר זה, ונוכח העובדה כי התשלומים שנקבעו לעיל ובהם מחויבת הנתבעת, החוב למבנה תעשייה ואגרות הבניה הנדרשות , אינ ם בגדר הפרה יסודית לפי ההסכם.

בסעיף 10.3 להסכם נקבע:
הפרת הוראות ס"ק 10.1 וס"ק 5.1 לעיל תהווה הפרה יסודית במשמעות מונח זה בחוק החוזים(תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א -1970. ואולם, איחור במסירת החזקה ו/או התשלום ייחשב כהפרה יסודית רק אם עלה על 20 יום.

סעיף 10.1 עוסק במועד למסירת החזקה
סעיף 5.1 עוסק בתשלום התמורה

עניין לנו, אם כן, בהפרת הסכם מצד הנתבעת , ואולם מדובר בהפרה שלא נקבע ה בחוזה כהפרה יסודית. ככלל עדיפה בעיני הטענה , שבהעדר תניה שמדובר בהפרה יסודית, הדבר מוביל בענייננו למסקנה שמדובר בהסדר שלילי, ולפיו הצדדים לא סברו מראש, שהפרה מסוג זה תחשב להפרה יסודית , ברת פיצוי מוסכם , ובשיעור שנקבע , אלא תזכה בפיצוי לפי הוכחת נזק וכמקובל.

אני מקבל שעקרונית אכן בית המשפט יכול, גם בהעדר תניה חוזית בעניין , לקבוע שמדובר בהפרה יסודית, ונוכח סוג ההפרה ונסיבותיה, ויחול בעניין סעיף פיצוי מוסכם, ואולם בעניין זה הנטל על התובעת , שכן מילות החוזה שונות, ואינה עומדת לטעמי בנטל הנדרש, לא הובאו בנושא כל ראיות בעניין למעט התכתבויות, ו טענה שמדובר בעניין הקשור לשורשו של ההסכם , ושעיכב את ה בניה, לא הובאו ראיות לגבי נזקים והפסדים בפועל, ולמעט התשלומים עצמם שבוצעו , ושיכלו לתת תמונה ברורה יותר בעניין.

הפרה יסודית הוגדרה בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 (להלן: "חוק התרופות") כהפרה אשר ניתן להניח לגביה כי אדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ואת תוצאותיה, או הפרה שהוסכם לגביה כי היא יסודית.

בפסיקה נקבע כי המבחן להיותה של ההפרה יסודית אם לאו, הוא מבחן אובייקטיבי של סבירות, כאשר לנסיבות ההפרה יש משמעות לעניין יסודיותה של ההפרה. כלומר, האם מדובר בהפרה בעקבות אילוצים חיצוניים שאינם בשליטת הגורם המפר, כשהמפר עושה כל שביכולתו על מנת להקטין ולצמצם את נזקם, או שמא מדובר בהפרה שסיבותיה נעוצות במפר עצמו (ראה ע"א 187/89 רובין נ' זהר, [פורסם בנבו] (25/11/91)).

לעניין זה ראה גם תא (חי') 16719-11-12 דינה בר אשר נ' אלכסנדר פלטניק [פורסם בנבו]

"בחינת הוראות ההסכם נשוא תיק זה, מלמדת כי הצדדים לא קבעו שכל הפרה יראו אותה "הפרה יסודית" הגוררת אחריה את תניית הפיצויים המוסכמים. נהפוך הוא, הם טרחו ופירטו במפורש תניות שהפרתן תיחשב "הפרה יסודית". המשמעות היא, אפוא, בניגוד לטענת התובעת, כי הצדדים נתנו דעתם לנושא ההפרה היסודית באופן שמקיים הסדר שלילי כלפי שאר הסעיפים, בבחינת מכלל הן שומעים לאו.

אכן בהמשך צוין מבחן נוסף לעניין האשם של המפר, ונקבע שם שלא קיים, יחד עם זאת, אין זה מבחן יחידי, והתובעת עליה הנטל לשכנע בעניין, לא הביאה ראיות מספיקות המאפשרות קבלת הטענה בעניין, ועל סמך מבחן אובייקטיבי של סבירות .

טענות מכפישות בסיכומי התובעת
בשולי הדברים, אך לא בשולי החשיבות, אציין שהמינוח "טענות אינפנטיליות" המצוי בסיכומי תשובת התובעת , ועל כך מלינה הנתבעת, הינו לטעמי אכן פוגעני, מיותר ובלתי מידתי בהקשר הכולל בו עלה, ואני מורה על מחיקת שתי השורות האחרונות לסיכומי תשובת התובעת בסעיף 10.2 , וזאת מכח סעיף 91 א' לתקנות סדר הדין האזרחי, ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות הבקשה בעניין , וללא קשר לתוצאה הסופית, בסך 1,000 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום.

סוף דבר
1. הואיל והתשלום בגין חוב למבנה תעשיה שולם ונשאר בחזקת התובעת, עפ"י החלטת ערכאת הערעור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת האגרות וההיטלים שנתבעו בסך 128 ,382 ₪ (92,629 – 221,011) , צמוד ונושא ריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

2. התביעה לתשלום פיצוי מוסכם נדחית.

3. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות הדיון בסך 25,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל, וזאת על הצד הנמוך , ובהתחשב שהתקבלה התביעה לענין סכומי השבה, ונדחתה לעניין הפיצוי המוסכם.

הפיקדון שהופקד בתיק ע"י הנתבעת בסך 50,000 יחולט, ויועבר לתובעת , ע"י ב"כ, וע"ח החוב הפסוק לעיל. ערבונות שהופקדו להבטחת תשלומי עדים יוחזרו למפקיד.
המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ו, 02 יוני 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אנגל חברה לבנין
נתבע: רונידן חברה לבנין בע"מ
שופט :
עורכי דין: