ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איציק מזרחי נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 4229/16

בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט ח' מלצר

המבקש:
איציק מזרחי

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ב' צ' גרינברגר) מתאריך 16.05.2016, ב-עמ"ת 9272-05-16

בשם המבקש: עו"ד ארז בר-צבי
בשם המשיבה: עו"ד שרית משגב

בית משפט השלום הנכבד דחה גם את בקשתו של בא-כוח המבקש להזמין תסקיר שירות בעניינו, בציינו כי: "הנתונים שלפניי מאפשרים קבלת החלטה כאשר איני רואה כיצד חוות דעתו של שירות המבחן דרושה כדי להוסיף ולהעמיק בחקר מסוכנותו של המשיב". עוד נקבע, כי גם אם המבקש סובל מבעיית שתייה – שלב המעצר, בו הוא מצוי, איננו מתאים לפתיחה בהליך גמילה, בשים לב למסוכנות הנשקפת הימנו ולחוסר היכולת ליתן במבקש אמון.

החלטה

1. לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ב' צ' גרינברגר) ב-עמ"ת 9272-05-16, מתאריך 16.05.2016, במסגרתה נדחה עררו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' גורן) ב-מ"ת 29059-04-16, מתאריך 18.04.2016, שהורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים כנגדו.

אביא עתה את הנתונים הרלבנטיים להכרעה במכלול.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, הכולל שני אישומים, שייחסו לו את העבירות הבאות: התפרצות למקום מגורים (עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), גניבה (עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין) (שתי עבירות), כניסה למקום מגורים (עבירה לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין) , הונאה בכרטיס חיוב (עבירה לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב), וניסיון הונאה בכרטיס חיוב (עבירה לפי סעיפים 17 לחוק כרטיסי חיוב ו-25 לחוק העונשין).

3. על פי העובדות המפורטות באישום הראשון, בתאריך 06.04.2016 המבקש הגיע לרחוב דסקל בירושלים ונכנס אל בית מגורים מסוים ויצא ממנו. לאחר מכן המבקש הגיע לבית נוסף ברחוב קובובי בירושלים, נכנס אליו ונטל ממנו מכשיר אייפון c5 בצבע לבן, שני שעונים, תכשיטים ושרשראות.

4. על פי העובדות המפורטות באישום השני, בתאריך 02.04.2016 המבקש נכנס לבית מסוים ברחוב בלפור בירושלים. המבקש נטל מהבית תיק אשר הכיל שני זוגות משקפיים, יומן, מפתחות וכן ארנק שהכיל תעודות אישיות, שטר כסף, פנקס שיקים וכרטיסי אשראי. מאוחר יותר באותו היום המבקש ביצע רכישה על סך 5,500 ש"ח באמצעות אחד מהכרטיסים שנטל, תוך מצג שווא שבעלת הכרטיס היא דודתו, באמצעות הצגת תעודת הזהות שהייתה בארנק שנטל. בהמשך המבקש ניסה לחייב את הכרטיס ברכישת משקאות על סך 628 ש"ח, אך ניסיון זה לא צלח.

5. עם הגשת כתב האישום כאמור, המשיבה הגישה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

"עילת המסוכנות במקרה הנוכחי היא משמעותית. זאת, בשל השילוב שבין העבירות המיוחסות כיום למשיב [המבקש כאן – ח"מ] לבין עברו הפלילי הכולל מספר הרשעות קודמות בגינן ריצה מאסרים, שהארוך בהם הוא מאסר של 27 חודשים. העבר הפלילי עוסק במגוון עבירות ובהן גם עבירות קודמות מהסוג הנדון בהליך זה".
(ההדגשות שלי – ח"מ)

בית משפט השלום הנכבד דחה גם את בקשתו של בא-כוח המבקש להזמין תסקיר שירות בעניינו, בציינו כי: "הנתונים שלפניי מאפשרים קבלת החלטה כאשר איני רואה כיצד חוות דעתו של שירות המבחן דרושה כדי להוסיף ולהעמיק בחקר מסוכנותו של המשיב". עוד נקבע, כי גם אם המבקש סובל מבעיית שתייה – שלב המעצר, בו הוא מצוי, איננו מתאים לפתיחה בהליך גמילה, בשים לב למסוכנות הנשקפת הימנו ולחוסר היכולת ליתן במבקש אמון.

7. על החלטתו של בית משפט השלום הנכבד המבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי. בתאריך 16.05.2016 בית המשפט המחוזי דחה את עררו של המבקש, בקובעו כי אין חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המבקש.

באשר לשחרור לחלופת גמילה, שהוצעה על-ידי בא-כוחו של המבקש – בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש אינו עומד בתנאי הסף שנקבעו ב-בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סוויסה פ"ד סד(3) 101 (21.03.11), בציינו כך:

"בענייננו התנאים כלל אינם עומדים. ראשית, העורר לא מצוי בטיפול שהופסק בשל מעצרו. העורר השתחרר כחודש וחצי לפני מעצרו ולא החל בכל הליך טיפולי שיקומי, כך שתנאי זה לא מתקיים בענייננו. באשר לרמת המסוכנות, כפי שעמדתי עליה לעיל, היא אינה יכולה להתפוגג בחלופה כלשהי לרבות בחלופה לטיפול".

מכאן הבקשה שלפני.

תמצית טענות הצדדים

8. בבקשתו לרשות ערר המבקש טוען כי הערכאות דלמטה שגו משהורו על מעצרו עד תום ההליכים, וזאת מבלי ששירות המבחן בחן חלופת מעצר בעניינו, בשים לב לכך שהוא מואשם בעבירות רכוש.

9. בתגובת המשיבה, שנתבקשה על-ידי, נטען כי הבקשה איננה עומדת בקריטריונים, אשר הותוו לצורך מתן רשות ערר ב"גלגול שלישי", בשים לב לכך שעניינה של הבקשה הוא למעשה בשאלה האם "בנסיבותיו הקונקרטיות והאינדיבידואליות של המבקש היה מקום לערוך תסקיר שירות מבחן לשם בחינת חלופת מעצר" (סעיף 9 לתגובה).

דיון והכרעה

10. לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף אליה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לי מכוח סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים(. אנמק בקצרה הדברים להלן.

11. כלל הוא כי המבחנים למתן רשות לערור לפי סעיף 53(א1) לחוק המעצרים דורשים, שתימצא במכלול שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך. יחד עם זאת, לעיתים רחוקות תוכל להינתן רשות לערור גם בהתקיים נסיבות פרטניות חריגות המצדיקות זאת. כך, למשל, מקום בו נמצא כי זכויות הנאשם נפגעו מעבר למידה הדרושה, או מנגד – במקרים שבהם נראה כי החלטת בית המשפט המחוזי לא ייחסה את המשקל הראוי לשיקולים של ביטחון הציבור (ראו: בש"פ 6300/15 אלקחשר נ' מדינת ישראל (25.9.2015); וכן: בש"פ 6301/12 בטש נ' מדינת ישראל (04.10.2012); בש"פ 2282/13 שלבי נ' מדינת ישראל (28.03.2013); בש"פ 151/15 שרקי נ' מדינת ישראל (09.01.2015); בש"פ 161/15 פלוני נ' מדינת ישראל (02.03.2015)).

12. סבורני כי המקרה שלפני איננו מעורר שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או כי זכויותיו קופחו במידה המצדיקה התערבות בגדר ערר ב"גלגול שלישי", ודי בטעמים אלו כדי לדחות את הבקשה.

13. למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי גם לגופם של דברים דינה של הבקשה – להידחות. כפי שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה – אין חובה כי יוזמן תמיד תסקיר שירות מבחן טרם שליחתו של נאשם למעצר, ואולם כפי שציין השופט י' עמית ב-בש"פ 27/15 יונס נ' מדינת ישראל (15.1.2015), במקרים "בהם לא ברור אם חלופת מעצר תסכון או שבית המשפט מתקשה לעמוד על קנקנה של החלופה הקונקרטית" יש להזמין תסקיר, טרם קבלת החלטה בשאלת השחרור לחלופת מעצר.

14. בענייננו, כתב האישום מייחס למבקש מעשים, אשר משקפים, לכאורה, את המסוכנות הנשקפת ממנו כלפי כלל הציבור. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המבקש שבגינו ריצה מאסרים בפועל, את עונשי מאסר המותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו - שלא הרתיעו אותו מלחזור ולבצע עבירות נוספות, וכן את חוסר היכולת ליתן בו אמון, הכל כמפורט בהחלטותיהן של הערכאות קמא הנכבדות. נראה כי ערכאות אלו לא התקשו לעמוד על מידת מסוכנותו של המבקש, אף מבלי שהתקבל תסקיר בעניינו.

נוכח האמור, סבורני כי, בנסיבות העניין, לא נפל איפוא פגם בהחלטותיהן של הערכאות דלמטה שלא להזמין תסקיר מעצר בעניינו של המבקש טרם קבלת החלטה בנוגע למעצרו.

15. אשר על כן – דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ‏כ"ח באייר התשע"ו (‏5.6.2016).


מעורבים
תובע: איציק מזרחי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: