ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד-ישראל לוגסי נגד מדינת ישראל :

פסק-דין בתיק ע"פ 5855/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט צ' זילברטל

כבוד השופט א' שהם

המערער:
דוד-ישראל לוגסי

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בת"פ 33978-08-14, מיום 25.6.2015, שניתן על ידי כבוד השופט י' עדן

תאריך הישיבה:
י' באייר התשע"ו
(18.5.2016)

בשם המערער:
עו"ד מאיר לחן

בשם המשיבה:
עו"ד עדי צימרמן

פסק-דין

השופט א' שהם:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' עדן), בת"פ 33978-08-14, מיום 25.6.2015.

2. המערער הורשע, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הריגה, לפי סעיף 198 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער 10 שנות מאסר לריצוי בפועל, שמניינם מיום מעצרו – 29.7.2014. עוד הושתו על המערער 3 שנות מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, את העבירה בה הורשע.

3. המערער אינו משלים עם חומרת עונש המאסר אשר נגזר עליו, ומכאן ערעורו.

עובדות כתב האישום בו הודה המערער

4. מכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער, שהוא אחיו הבכור של נתנאל לוגסי ז"ל, קטין יליד 1999 (להלן: המנוח), עולה, כי ביום 29.7.2014, עלה המערער לחדרו של המנוח בביתם. משהבין המערער, כי המנוח מתעלם ממנו, החל המערער להתעמת עמו. תוך כדי הדברים, היכה המערער את המנוח באמצעות רגל מתכת של מאוורר, והמנוח השליך לעבר המערער מגהץ, אשר פגע בראשו. כל אותה עת, אחותם של המערער והמנוח, קטינה ילידת 1997 (להלן: האחות), הסתגרה בחדרה, מחשש שהמערער יכה גם אותה. בהמשך, הביא המערער סכין ממטבח הבית, וכשסירב המנוח להוריד את המגהץ שאחז בידו, הצמיד המערער את הסכין לחזהו של המנוח. השניים התעמתו, כאשר במהלך העימות היכה המנוח את המערער בראשו באמצעות המגהץ. באופן שאינו ידוע במדויק למאשימה, דקר המערער את המנוח באמצעות הסכין, דקירה בצד שמאל של חזהו, וכן גרם לחתך בקרקפת ולחתך שטחי נוסף בבית החזה שלו. משנכנסה האחות לחדרו של המנוח בעקבות צעקותיו, היא מצאה אותו כשהוא פצוע ומדמם, כאשר המערער מצמיד צמר גפן לפצע הדקירה בחזהו של המנוח. המערער, כך על-פי כתב האישום המתוקן, החל לנקות את רצפת החדר באמצעות מגבונים, והורה לאחות ללחוץ את צמר הגפן שנתן לה על פצע הדקירה בחזהו של המנוח, וכן הורה לה להזמין אמבולנס. במקביל, ארז המערער את בגדיו בתיק, ועזב את הבית כשהוא נושא עמו את הסכין, אותה השליך בהמשך.

לאחר שהאחות התקשרה אל האם וסיפרה לה על פציעת המנוח, התקשרה האם למשטרה וביקשה לשלוח בדחיפות ניידת אל הבית, במקביל הזמינה אמבולנס, ונסעה בעצמה לכיוון הבית. צוות מד"א שהגיע למקום מצא את המנוח מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה, ולאחר שכשלו ניסיונות ההחייאה של המנוח, נקבע מותו על-ידי רופא מד"א. האם, אשר הייתה בשלב זה כבר בבית, כתבה למערער מסרון, "בנוסח: "הרגת אותו"". שוטר שהוזעק לזירה התקשר למערער מספר פעמים, ולבקשתו הוכוון על-ידי המערער למקום הימצאו, שם המתין המערער עד להגעת השוטרים שעצרו אותו.

גזר דינו של בית משפט קמא

5. בפתח גזר הדין, ציין בית משפט קמא, כי הוצג בפניו הסדר טיעון שנקשר בין הצדדים, במסגרתו תטען המאשימה לעונש מאסר של 11 שנים, ואילו ההגנה תהיה חופשית בטיעוניה. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי כיוון שההסדר שהוצג בפניו "קרוב לרף התחתון של מתחם עונש הולם", יש לקבוע תחילה מתחם ענישה בעניינו של המערער. לצורך קביעת המתחם, עמד בית משפט קמא על ערך קדושת החיים וחשיבותו; על חומרת נסיבות ביצוע העבירה על ידי המערער; ועל התוצאה הקשה שנבעה מעצם השימוש בסכין הקטלנית על ידי המערער. אשר למדיניות הענישה הנוהגת, צוין כי "לענישה בעבירות הריגה מנעד רחב", שנובע "מהמשקל אשר יש ליתן לנסיבות כל מקרה ומקרה". נוכח הצורך בענישה שתביא לידי ביטוי גם את שיקולי ההרתעה והגמול, קבע בית משפט קמא כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-15 שנות מאסר לריצוי בפועל.

לצורך קביעת העונש בתוך המתחם, נתן בית משפט קמא את דעתו לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער, אשר מתאר מערכת יחסים בעייתית בין המערער למנוח שהובילה לאירוע הקשה, ומעלה "התרשמות מרמת סיכון בינונית – גבוהה להישנות התנהגות עוברת חוק". בית המשפט שקל לקולה את העובדה שהמערער, שהוא יליד 1991, נעדר עבר פלילי; ואת הבעת החרטה מצדו, כמו גם הבעת אמפתיה כלפי אחותו. בנסיבות אלה, ציין בית משפט קמא כי הוא מוצא לנכון "לרדת אל מתחת לרף העליון" של ההסדר בין הצדדים (היינו, 11 שנות מאסר לריצוי בפועל), וזאת נוכח הצורך ליתן ביטוי לבקשתם של ההורים להקל בעונשו. לאור זאת, החליט בית משפט קמא לגזור על המערער 10 שנות מאסר לריצוי בפועל, ואת עונש המאסר המותנה כמפורט בפסקה 2 לעיל.

הערעור על חומרת העונש

6. בהודעת ערעור, שהוגשה על-ידי עו"ד מאיר לחן, בא כוחו של המערער, נטען כי שגה בית משפט קמא, עת קבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו נע בין 10 ל-15 שנות מאסר, ולטענת המערער נוצר "מצב לפיו בימ"ש קמא נטה באופן קיצוני לעבר התקרה המקסימלית של טווח הטיעון, לו טענה ההגנה עפ"י ההסדר". עוד נטען, כי מתחם הענישה שנקבע חורג לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, ואינו מבטא את נסיבות ביצוע העבירה, ובין היתר אינו מתחשב בעזרה שהושיט המערער למנוח לאחר פציעתו. המערער הוסיף וטען, כי בית משפט קמא לא העניק משקל ראוי לעדויותיהם של הוריו של המערער, שהם למעשה משפחת קורבן העבירה, אשר ביקשו להשית עליו עונש מאסר קצר ככל האפשר, בכדי לשקם את חייו. המערער הדגיש, כי עסקינן "בטרגדיה אנושית קשה מנשוא הן עבורו והן עבור בני משפחתו, כאשר גרם למותו של בשר מבשרו".

לפיכך, התבקשנו להקל באורח משמעותי בעונשו של המערער.

תסקיר מבחן עדכני

7. ביום 10.5.2016, לקראת הדיון בערעור, הוגש לעיוננו תסקיר מבחן עדכני אודות המערער. בתסקיר נאמר, כי המערער הוא כיום כבן 25 שנים, רווק, והוא החל לרצות את מאסרו בכלא "אשל", ביום 29.7.2014. בהתאם לדיווח שנתקבל מגורמי הטיפול בכלא, הוגדר המערער, בתחילה, כאסיר ב"סיכון אובדני", אך עם הסתגלותו לתנאי המאסר הוסרה "הגדרת ההשגחה" עליו, והוא נמצא כעת במעקב פסיכיאטרי ונוטל טיפול תרופתי. עוד צוין, כי המערער משולב, מחודש דצמבר 2015, בטיפול אינטנסיבי וממושך בתחום ההתמכרויות, על רקע התמכרותו לסמים, וכי הוא לומד במדרשת בית הסוהר ומשתתף בקבוצות טיפוליות מגוונות. גורמי הטיפול מסרו, כי המערער נמצא, אמנם, בשלבי הסתגלות, ומתקשה לעמוד בכללי המסגרת הנוקשים, אך נראה כי המערער בעל מוטיבציה כנה לרכוש כלים שיסייעו לו לשנות את דרכיו. בהתייחסו לעבירה בה הורשע, מקבל המערער אחריות מלאה עליה, ולדבריו מדובר באירוע ספונטני, מבלי שהייתה לו כל כוונה לפגוע באחיו. שירות המבחן התרשם, כי "חלק ניכר ממאמצי השיקום של המשפחה כולה מנותבים ומתועלים באמצעות השיקום של דוד [המערער – א.ש] והדאגה כלפיו", כאשר האם הביעה חשש למצבו הרגשי של המערער ולהשלכות של מאסר ממושך עליו. מנהלת העמותה, אשר מלווה את המשפחה, מסרה כי המשפחה עוברת תהליך משמעותי של עיבוד האבל על אובדן בנם, וכי נבחנות אפשרויות סיוע נוספות לשיקומם של בני המשפחה.

הדיון בערעור

8. במסגרת הדיון בערעור חזר עו"ד לחן, בא כוחו של המערער, על עיקרי הדברים שנטענו בהודעת הערעור, והדגיש כי גזר דינו של המערער חורג לחומרה מהעונש הראוי לו, בנסיבות המיוחדות של המקרה. זאת, בעיקר משום שמדובר ב"טרגדיה משפחתית", שהאינטרס הציבורי בענישה חמורה מצוי "ברמה יחסית נמוכה". עו"ד לחן הוסיף וטען, כי המערער נעדר עבר פלילי, הוא מבכה וכואב את אובדנו של אחיו, אשר מצא את מותו ללא כוונה מצידו. עוד נטען, כי תסקיר המבחן העדכני שהוגש בעניינו של המערער מעיד על התקדמות בתהליך הטיפולי המשמעותי אותו הוא עובר, ומתאר את התמודדותם הקשה של הוריו, אשר מגלים "כוחות נפש אדירים", כדי לעמוד לצדו "לאורך כל הדרך".

המשיבה, אשר יוצגה על-ידי עו"ד עדי צימרמן, סומכת את ידיה על גזר דינו של בית משפט קמא, וגורסת כי יש לדחות את הערעור. לגישתה, בית משפט קמא התחשב בכל השיקולים הרלוונטיים בעניינו של המערער, ולא התעלם מהנסיבות המקלות, אותן העלה בא כוחו של המערער. עו"ד צימרמן הוסיפה וטענה, כי אין להתעלם מהקלות הבלתי נסבלת בה לקח המערער סכין ונעץ אותה בליבו של המנוח, והדגישה, כי העונש שהושת עליו אינו חמור ביחס לחומרת מעשיו, ומבטא התחשבות בבקשת בני משפחתו להקל בעונשו.

בתום הדיון, איפשרנו לאמם של המערער והמנוח להשמיע את דבריה. התרשמנו מכאבה העמוק של האם, וכן מהסבל שנגרם לה ולבני המשפחה האחרים בשל מותו הטראגי של המנוח, ובשל מאסרו הממושך של המערער. האם ביקשה, בקול רועד, "לקבל בחזרה" את המערער, שהרי בן אחד, כבר איבדה.

דיון והכרעה

"ויהיה פעמים למקצת בני אדם רחום וחנון לא מתוך סתם רגישות וחמלה אלא כפי הראוי, ויהיה פעמים למקצת בני אדם נוטר ונוקם ובעל חמה כפי הראוי להם ולא מתוך סתם כעס [...] אלא כפי שייראה לו שהוא חייב" (רמב"ם, מורה נבוכים, חלק א, פרק נד, בתרגום י' קפאח).

9. לאחר עיון בגזר דינו של בית משפט קמא ובנימוקי הערעור, והאזנה לטיעוני הצדדים, החלטנו, לא בלי התלבטות, להקל במידת מה בעונשו של המערער, כפי שיפורט להלן.

10. נקודת המוצא בסוגיה שלפנינו מבוססת על ההלכה המושרשת לפיה, ככלל, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בעונש שהושת בערכאה הדיונית, אלא אם כן מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר מדובר בטעות מהותית שנפלה בגזר הדין (ע"פ 196/16 פלוני נ' מדינת ישראל (10.5.2016); ע"פ 2460/15 ג'בארין נ' מדינת ישראל (4.5.2016); ע"פ 7659/15 הרוש נ' מדינת ישראל (20.4.2016)). כאמור, מצאנו, לאחר ששקלנו את כלל השיקולים במקרה דנן, כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו, בשל נסיבותיו המיוחדות.

11. תחילה יש להידרש לטענת המערער בדבר מתחם הענישה שקבע בית משפט קמא. בהתאם לגישה שמצאה לה שביתה בבית משפט זה, טווח ענישה עליו מסכימים הצדדים אינו מייתר את הצורך בקביעת מתחם עונש הולם, אשר ייקבע בהתאם לאמות המידה אותן מתווה תיקון 113 לחוק העונשין (ראו, בין היתר: ע"פ 6799/14 אופיר נ' מדינת ישראל (16.3.2015), פסקה 10 לפסק דינו של השופט מ' מזוז; ע"פ 5953/13 מדינת ישראל נ' דוידי (6.7.2014), פסקה 20 לפסק דינו של השופט י' דנציגר; ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (04.12.2013), פסקאות 18-12 לפסק דינו של השופט ח' מלצר). לפיכך, אין למצוא פגם בכך שבית משפט קמא החליט, תחילה, לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירה בה הורשע המערער, ורק לאחר מכן נדרש להסדר הטיעון שנקשר בין הצדדים, ויש לזכור כי העונש הוצב, בסופו של יום, על הרף התחתון של המתחם. מאחר שבית משפט קמא פעל בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, כמפורט לעיל, אין למצוא בכך כל טעם לפגם.

12. אין צורך להכביר מילים לגבי חומרת העבירה בה הורשע המערער, אשר כתוצאה ממעשיו הנלוזים קופחו חייו של אחיו הקטן, שכל עתידו היה עוד לפניו. דומה גם, כי אין צורך להרחיב את הדיבור לגבי משמעות האסון שהמיט המערער בהתנהגותו, על הוריו ועל בני משפחתו האחרים. עקרון קדושת החיים מחייבנו להעביר מסר חד משמעי, לפיו מי שנוטל חייו של אדם אחר ייענש בחומרה, תוך מתן משקל הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה. לא בכדי, העונש הקבוע בצידה של עבירת ההריגה עומד על 20 שנות מאסר, דבר המבטא את עמדת המחוקק ביחס לערכים המוגנים ולחומרת העבירה. לפיכך, אין לומר כי עונשו של המערער חורג כהוא זה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים.

13. ואולם, משאמרנו זאת, ולאחר שהתחבטנו רבות בדבר התוצאה הראויה במקרה דנן, הגענו למסקנה כי מדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתה מסוימת בעונשו של המערער. אל מול האינטרס הציבורי הדורש ענישה הולמת של המערער, בגין מעשיו החמורים ותוצאותיהם, מהדהד קול זעקתה של האם, המבקשת להפחית בעונשו של בנה ולנהוג בו במידת רחמים, אשר תקל, ולוּ במקצת, מכאבם האיום של בני המשפחה. בנוסף, ערים אנו לצערו העמוק של המערער ולחרטתו הכנה על התוצאה הטראגית של מעשיו, כפי שמשתקף מתסקיר המבחן העדכני שהוגש בעניינו. כזכור, מיד עם פציעתו הקשה של המנוח, המערער הושיט לו עזרה בכך שהצמיד צמר גפן לחזהו, מתוך רצון נואש לעצור את הדימום ואולי להציל את חייו. גם ההליך השיקומי בו מצוי המערער בבית הסוהר, ומאמציו להיגמל מהתמכרותו לסמים ולחזור לדרך חיים נורמטיבית, לא נעלמו מעינינו.

14. בנסיבות אלו, ומבלי שהדבר ישמש תקדים לרמת הענישה במקרים דומים, הגענו למסקנה כי ניתן, בנסיבות המיוחדות של המקרה, לקבל את הערעור, באופן שיופחתו שתי שנות מאסר מעונשו של המערער, אשר יעמוד על 8 שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

ניתן היום, ‏כ"ח באייר התשע"ו (‏5.6.2016).




מעורבים
תובע: דוד-ישראל לוגסי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: