ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ZEWDIE TEUMEZGI נגד שופרסל בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת רוית צדיק
נציג ציבור (עובדים) מר הרצל גבע
נציג ציבור (מעסיקים) מר אהרון אזון

התובע:
1. ZEWDIE TEUMEZGI
ע"י ב"כ: עו"ד אפרת מור מלמן
-
הנתבעים

  1. שופרסל בע"מ- ע"י ב"כ עו"ד שרית גילברטר בין
  2. א.ס. אדיב אחזקות וניהול בע"מ
  3. אורביט - משאבי אנוש בע"מ- ע"י מר אנטולי דינובסקי
  4. ס.פ. אימפולס שרות כללי בע"מ

פסק דין

התובע, נתין אריתריאה, הועסק כעובד ניקיון בסניף שופרסל ברחובות באמצע ות חברות למתן שירותי ניקיון , עתר לזכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתו וסיומה ובהן פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות, דמי הבראה, דמי חג, פדיון חופשה והפרשי שכר.

כנגד נתבעות 2-4 ניתן ביום 1.9.14 פסק דין בהיעדר הגנה. נתבעות 3-4 ביקשו לבטל את פסק הדין כנגדן לאחר שהוגשו כתבי הגנה מטעמן ובית הדין נעתר לבקשתן. פסק הדין כנגד נתבעת 2 נותר על כנו.
תמצית טענות הצדדים-
לטענת התובע, הועסק בשופרסל בסניף רחובות ברציפות מחודש 1/09 ועד ליום 31.1.14 מועד בו פוטר על ידי הנתבעת 4 מעבודתו בשופרסל ולא שובץ במקום עבודה חלופי.

לטענת התובע, בארבעת החודשים הראשונים להעסקתו לא נמסרו לו תלושי שכר ועל גבי התלושים הראשונים שקיבל נרשם מועד תחילת עבודה 1.4.09 בעוד ש החל לעבוד 3 חודשים קודם לכן.

לטענת התובע, עבד מהשעה 07:00 עד 00:00 או מהשעה 07:00 עד 14:00 ואז שוב מהשעה 16:00 עד לסיום העסקתו ולא תמיד קיבל גמול מתאים עבור שעות נוספות. לטענת התובע, יש לראות בשופרסל כמעסיקתו במשותף עם נתבעות 2-4 בשל כך שנהנתה מכישוריו ומעמלו במשך 5 שנות עבודתו בחצרה ולא שמרה כלל על זכויותיו.

שופרסל טענה כי לא התקיימו כל יחסי עובד ומעסיק בינה לבין התובע אשר הועסק ע"י קבלן המעניק לשופרסל שירותי ניקיון, והוא האחראי הבלעדי לתשלום שכר וזכויות התובע על כן אין כל עילת תביעה כנגדה.

בכתב ההגנה מטעמה טענה שופרסל כי קיבלה שירותי ניקיון מאת נתבעת 3 (סעיף 9 לכתב ההגנה) ובתצהיר אשר הוגש מטעמה הבהירה הנתבעת כי בסניף בו הועסק התובע ניתנו בתקופה הרלוונטית לתביעה שירותי הניקיון ע"י חברה בשם דור 2000 (1998) אחזקה וכוח אדם בע"מ (להלן: "דור 2000") וכי מבחינת שופרסל התובע הועסק ברצף ע"י דור 2000.
לטענת שופרסל, מאחר שנתבעת 3 עובדת עם שופרסל גם כקבלן ראשי, בטעות לא הוגשה בקשה לצרף את דור 2000, להליך ומשהתגלתה הטעות, היה זה כבר בשלב פרוצדוראלי מאוחר כדי לבקש צירופה.

נתבעת 3, אשר הינה חברה למתן שירותי כח אדם זמני וקבוע (סעיף 2 לכתב הגנתה) טענה כי התובע הועסק בשופרסל באמצעותה 15 חודשים בלבד – מיום 1.5.11 ועד ליום 20.8.12 זאת לסירוגין ומבלי להשלים חודשי עבודה מלאים ולפיכך, מרבית התביעה אינו רלוונטי לגביה.
לטענת הנתבעת 3 התובע פנה אליה והיא הציעה לו עבודה כעובד ניקיון אך לא ידעה כי הועסק כבר בשופרסל. עוד לטענת נתבעת 3, התובע התפטר ביוזמתו ועבר לעבוד באמצעות נתבעת 4 ללא הודעה מוקדמת ותוך גרימת נזקים.

נתבעת 4 טענה כי הינה חברה למתן שירותים כללים וגם ניקיון ואכן הודיעה לתובע על הפסקת עבודתו בסניף שופרסל בו עבד אך הציעה לו לעבוד בסניף סמוך אחר של שופרסל, בתנאי עבודה זהים והוא סירב לכך לפיכך , יש לראותו כמי שהתפטר באופן שאינו מזכה בפיצויי פיטורים.
עוד לטענת נתבעת 4 התובע הועסק באמצעותה כעובד חדש לכל דבר ועניין מיום 1.11.12 עד ליום 31.1.14. פרט לכתב ההגנה לא הגישה נתבעת 4 ראיות ומסמכים נוספים ולא התייצבה לדיון ההוכחות.
השאלות שבמחלוקת-
האם זכאי התובע לזכויות הכספיות הנתבעות, כאשר השאלה המרכזית היא סוגיית זהות המעסיק – מי מהנתבעות העסיקה את התובע, באילו תקופות והאם יש לראותן כמעסיקותיו במשותף של התובע ולחייבן בתשלום זכויות אלה.

העדים והראיות-
מטעם התובע, העיד התובע בעצמו.
התובע הציג בפנינו את העתקי המסמכים הבאים:
תלוש שכר מאת נתבעת 2 לחודש 5/09.
תלושי שכר מאת הנתבעת 3 לחודשים 12/11, 4/12, 6/12, 7/12, 8/12 וכן ספח השיק בגין משכורת לחודש 12/11.
תלושי שכר מאת הנתבעת 4 לחודשים 11/12 עד 12/13.
כרטיסי עבודה ידניים לחודשים 5/10, 9/10, 1/11, 4/11, 5/11, 7/11, 8/11, 9/11, 12/11, 1/12, 2/12, 4-12/12, 01-08/13.
דוחות נוכחות אשר הופקו ע"י שופרסל לתקופה שמחודש 09/13 ועד לחודש 1/14.
כן הוצגה הודעת הנתבעת 4 לתובע מיום 24.1.14 בדבר סיום עבודת הנתבעת 4 עם רשת שופרסל ושינוי במקום עבודתו.

מטעם שופרסל העיד מר נועם ניסים, מנהל שירותים לוגיסטיים באגף התפעול בשופרסל. מטעם נתבעת 3 העיד מר אנטולי דינובסקי, בעל מניות ומנהל החברה.
שופרסל הציגה הסכמי ההתקשרות בינה לבין דור 2000 מחודש 01/04 ומחודש 7/13 וכן חשבוניות מס שהנפיקה דור 2000 לשופרסל בגין שירותי ניקיון בסניף בו הועסק התובע לחודשים 1/09 עד 1/13.
דיון והכרעה -
סוגיית זהות המעסיק במקרים בהם מספר גורמים מעורבים בהעסקתו של עובד, נדונה בהרחבה בפסיקה. בעבר, נקודת המוצא העקרונית אשר נקבעה בפסיקה היתה כי המשתמש הוא המעסיק, אלא אם יוכח כי קיימת התקשרות אותנטית בינו לבין הצד השלישי ובין הצד השלישי לעובד, וכי מטרת התקשרויות אלה אינה מנוגדת לתקנת הציבור או לחובת תום הלב ולא נועדה להתחמק מחובותיו של המשתמש כמעסיק. (ראה דב"ע נב/3-142 חסן אלהרינאת - כפר רות, (פורסם בנבו), ניתן ביום 9.9.92).
מבחני העזר אשר נקבעו בפסק הדין בעניין כפר רות לצורך קביעת זהות המעסיק, הינם בין היתר אלה - כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; מי קיבל את העובד לעבודה, מי הסדיר את תנאי קבלתו אליה ובידי מי הסמכות לפטרו; מי מאשר חופשות לעובד; כיצד דווחו יחסי הצדדים לרשויות המס; למי הבעלות על הציוד והחומרים המשמשים את העובד בעבודתו; מי מפקח על עבודתו של העובד ולמרותו של מי הוא סר; רציפות ומשך קשר העבודה; והאם יש לצד השלישי עסק משלו בו השתלב העובד.
כן הובהר כי סימני ההיכר לא תמיד יהיו נחרצים אולם בהצטברם יטו את הכף לעבר המעביד הנכון הנושא בחובות כלפי העובד.
בפסיקה עדכנית יותר קבע בית הדין הארצי כי יש ליתן תוקף להעסקה אותנטית שעניינה מיקור חוץ של פונקציות או של כוח אדם, אלא אם מדובר בהסדר פיקטיבי שמטרתו להתחמק ממחויבות המעביד - "זהות המעסיקה לא תיקבע אם כך בהתאם להגדרות הצדדים עצמם או על בסיס מבחנים פורמליסטים, כי עם על בסיס הבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה הקיימים בין העובד המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו". (ראה ע"ע 478/09 חסידים – עיריית ירושלים, [פורסם בנבו] ניתן ביום 13.1.11).

הפסיקה הטילה אחריות משותפת על המשתמש ועל גורמים שלישיים המעורבים בהעסקתו וזאת לצורך שמירה על זכויותיהם של עובדים ומכח החובה המוטלת על המשתמש לבדוק ולהקפיד כי קבלן כח האדם עמו מתקשר המזמין נושא בתשלום זכויות העובדים, זאת אף טרם חקיקת החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב – 2011. (ראה ע"ע 1363/02 דינה חזין ואח' – תנופה שרותי כ"א ואחזקות (1991) בע"מ [פורסם בנבו] ניתן ביום 5.11.06. (ע"ע 273/03 דברת שוואב – מדינת ישראל ואח' [פורסם בנבו], ניתן ביום )2.11.06.
בעניין איילת שמואלוב – משה פונס נקבע כי אף אם הסממנים אינן מעידים על העסקה במשותף, מוצדק לזהות מעסיק משותף לצורך הבטחת ההוראות הבסיסיות בחוקי המגן. (ראה ע"ב (ת"א) 3054/04 איילת שמואלוב – משה פונס שרותי נקיון בע"מ (2006)).
בפסק הדין בעניין א. דורי נקבע כך : " על מעסיק מוטלת החובה לדאוג שעובדיו לא ינוצלו על-ידי חברת כוח-אדם, קבלן משנה או מעסיק במשותף. כך, על קבלן ראשי מוטלת החובה לדאוג שעובדי קבלן המשנה המועסקים באתרי הבנייה שלו יקבלו את שכרם. אחריות המעסיק ואחריות הקבלן הראשי כוללת בחובה את הדאגה לכך שהעובדים יקבלו את שכרם. אחריות זו זוכה למשנה תוקף מקום שבו מדובר בעובדים זרים הסובלים מקשיי תקשורת, ושידיעותיהם לגבי שוק העבודה המקומי וחוקי העבודה מוגבלות. (ראה ע"ע 1218/02 Xue Bin – חברת א. דורי, חברה לעבודות הנדסיים בע"מ , פורסם בנבו, ניתן ביום 20.3.03).

המצב העובדתי בעניין שלפנינו, כפי שעולה מהראיות והעדויות שנשמעו הוא כי שופרסל קיבלה מאת דור 2000 שירותי ניקיון בסניפיה השונים לאורך כל תקופת העסקתו של התובע ואף שנים לפני כן. לצורך מתן שירותי הניקיון התקשרה דור 2000 עם חברות משנה אשר שילמו את שכרו של התובע והנפיקו לו תלושי שכר. הסיבה להתקשרותה של דור 2000 עם קבלני המשנה אינה ברורה משדור 2000 לא צורפה כנתבעת נוספת ומשלא הוצגו הסכמי ההתקשרות בינה לבין מי מהנתבעות, ככל שנחתמו כאלה.

מר אנטולי דינובסקי, מנהל הנתבעת 3 נשאל על סיבת ההתקשרות עם דור 2000 והשיב –

ש. מי היה מפקח מטעמכם בשופרסל?
ת. לא היה לי מפקח שם. הייתי מקבל דיווחי שעות מדור 00 ועל סמך זה מוציא תלושים. יכול להיות שהוא לא עבד בכלל....
...
ש. ... אתם רק צינור להעברת הכסף?
ת. לא צינור. צינור להעברת הכסף נשמע קצת לא נכון. אך ככה זה.
ש מה התפקיד שלכם, למה דור 00 לא מוציאה את התלוש?
ת. תשאלי את דור 00. כנראה לא היה לה נוח להתעסק עם הנה"ח" (עמ' 14 ש' 8-17).
האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעות ובאיזה תקופות-
נתבעת 2
בתצהירו טען התובע כי עבד בסניף רחובות בשופרסל ברציפות במשך 5 שנים מיום 5.1.09 ועד ליום 31.1.14 ואף פעם לא החליף מקום עבודה (סעיפים 3 ו - 7 לתצהיר). גרסה זו של התובע התבררה בדיון ההוכחות כלא מדויקת והתובע העיד כי "בשופרסל עבדתי גם בביל"ו וגם ברמלה" וכי "רוב הזמן עבדתי ברחובות" וכי "לקחו אותי חודשים למקומות אחרים" (עמ' 3 לפר' שורות 1-12).
התובע נשאל מדוע לא הציג דיווחי נוכחות לעבודתו במקומות האחרים, לפני שהוצב בסניף רחובות והסביר כי בשונה מסניף רחובות, לא נשאר בידיו העתק: "את הכרטיסים הידניים וואגיף לקח לידיו שעבדנו בצומת ביל"ו... ללא לתת לנו צילום. הכרטיסים האלה נשארו לנו מסניף 271 כי הוא אמר לנו לשלוח בפקס... לפני כן הוא לקח ולא השאיר לנו אותם..." (עמ' 6 ש' 11-15).

הן שופרסל והן נתבעות 3-4 טענו כי מועד תחילת עבודתו של התובע אינו בידיעתן.
התובע טען כי החל לעבוד בשופרסל בחודש 1/09 ואולם על גבי תלוש השכר אשר הונפק ע"י נתבעת 2 נרשם כי מועד תחילת העבודה הינו 1.4.09.
הלכה פסוקה היא שתלושי השכר מהווים בדרך כלל ראיה לאמיתות תוכנם, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת. (ראה דב"ע מח/146-3 יוסף חוג'ירת – שלום גל ואח', פד"ע כ' בעמ' 26).
בהסתמך על תלושי השכר, אנו קובעים כי מועד תחילת עבודתו של התובע בשופרסל באמצעות הנתבעת 2 היה 1.4.09.
התובע טען כי ממועד זה הועסק הוא ברציפות. גרסתו של התובע לא נסתרה ולפיכך קובעים אנו כי הוא הועסק בשופרסל באמצעות נתבעת 2 עד למועד תחילת העסקתו באמצעות נתבעת 3.

נתבעת 3
בתצהיר מטעמה טענה נתבעת 3 כי התובע הועסק 15 חודשים, מחודש 5/11 עד לחודש 8/12 וזאת לסירוגין מבלי להשלים חודשי עבודה מלאים.
בסיכומים מטעמה טענה הנתבעת 3 כי התובע הועסק באמצעותה מחודש 5/11 ולאחר מכן מחודש 10/11 עד לחודש 8/12 בלבד.
מתלושי השכר אשר הוצגו עולה כי מועד תחילת העסקתו של התובע נרשם כחודש 5/11 והנתבעת 3 לא הציגה כל ראיה בדבר הפסקות שחלו בהעסקתו. גם בעדותו לפנינו לא טען מר דינובסקי כי התובע עבד פחות מ – 15 חודשים ולא הוצגה כל ראיה לכך שהתובע עבד לסירוגין מבלי להשלים חודשי עבודה מלאים. לפיכך, אנו קובעים כי התובע הועסק ע"י נתבעת 3 ברציפות מחודש 5/11 עד למועד תחילת העסקתו ע"י נתבעת 4.

בתלושי השכר אשר הנפיקה הנתבעת 4 נרשם כי מועד תחילת ההעסקה הינו ביום 1.11.12.
מכרטיסי העובד שצורפו עולה כי התובע עבד ברציפות גם בחודשים 9/12 ו – 10/1 2 לפיכך אין בידינו לקבל את טענת נתבעת 3 כי התובע סיים את העסקתו באמצעותה בחודש 8/12 ואנו קובעים כי התובע הועסק באמצעות נתבעת 3 עד לסוף חודש 10/12.

נתבעת 4
בכתב ההגנה מטעמה טענה נתבעת 4 כי התובע הועסק באמצעותה מחודש 11/12 עד ליום 31.1.2014. נתבעת 4 לא הציגה ראיות ולא התייצבה לדיון ההוכחות ואולם, כאמור, מתלושי השכר שצורפו עולה כי התובע החל לעבוד באמצעות נתבעת 4 ביום 1.11.12.
אין מחלוקת כי העסקתו של התובע בשופרסל הסתיימה בסוף חודש 1/14, וזאת בהתאם להודעה שנשלחה לתובע ע"י נתבעת 4 (נספח ה' לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובע).

סיכומו של דבר, התובע הועסק בשופרסל באמצעות נתבעת 2 מיום 1.4.09. בתאריך 1.5.11 עבר התובע להיות מועסק באמצעות נתבעת 3 וביום 1.11.12 עבר התובע להיות מועסק באמצעות נתבעת 4. העסקתו של התובע הסתיימה בתאריך 31.1.14.

אשר לגורמים אשר פיקחו על עבודתו של התובע בתקופת עבודתו ונתנו לו הוראות –

במסגרת תצהירו ועדותו ציין התובע מספר שמות של אנשים עמם היה בקשר בתקופת העסקתו. התובע ציין כי מי שפיקח עליו היה דן ובשופרסל עצמו גם גב' שושי (סעיפים 9 ו – 11 לתצהיר התובע) זהותם של דן או שושי לא הובררה כלל. עוד טען התובע כי שכרו שולם לו ע"י בוריס – נציג נתבעת 3 (סעיף 9 לתצהיר התובע). בנוסף הזכיר התובע אדם בשם וואגיף – מפקח מטעם דור 2000 וכן אדם בשם סברי – אשר כפי שהובהר במהלך חקירתו ע"י נציג נתבעת 3 (עמ' 6 לפר' שורה 19) הינו גורם כלשהו מטעם נתבעת 2.
במסגרת עדותו בפנינו טען התובע:
"ש. ... מי שם אותך בסניפים האחרים?
ת. אני הבאתי רק את המכתב מרחובות, שקבלתי ועבדתי ברחובות, הם היו לוקחים לעבוד איתם.
ש. מי זה האנשים הללו?
ת. סברי, בוריס (נוכח בדיון), וואגיף" (עמ' 3 לפר' שורות 2-6).

ובהמשך עדותו -

"עבדתי עם החברה של בוריס, לא עם השופרסל. עבדתי עם הקבלן של שופרסל ולא עם שופרסל. עבדתי דרך בוריס וסברי" (עמ' 5 לפר' שורות 16-17).
משנשאל התובע מי אישר את חופשותיו השיב כי "אם הייתי צריך לעשות סידורים הייתי מדבר עם הקבלן, והוא שולח מחליף" (עמ' 5 לפר' שורה 23).

התובע הבהיר כי בחלק מהתקופה "הקבלן" היה ממלא עבורו כרטיסי נוכחות בשופרסל בצורה ידנית אותם שלח מדי חודש למספר פקס כלשהו לצורך תשלום שכרו -
"את הכרטיסים הידניים וואגיף לקח לידיו שעבדנו בצומת ביל"ו. בסוף החודש הוא לקח לנו את כרטיסי העבודה ללא לתת לנו צילום. הכרטיסים האלה נשארו לנו מסניף 271 כי הוא אמר לנו לשלוח בפקס. רוב הכרטיסים נשארו פה. לפני כן וואגיף לקח את כל הכרטיסים כל חודש, מאוחר יותר הוא ביקש לשלוח לו לפקס. אף מספר הפקס רשום על הכרטיסים. לפני כן הוא לקח ולא השאיר לנו אותם. לפני הכרטיסים שנמצאים כאו הוא היה לוקח ועושה מה שהוא רוצה. רק כסף הביא לנו" (עמ' 6 לפר' שורות 11-16).

מהאמור לעיל עולה, כי במהלך תקופת עבודתו, למעט העובדה כי התובע ידע ששופרסל אינה מעסיקתו, לא ידע התובע להבחין בין הגורמים השונים בנתבעות ובדור 2000 ומבחינתו ידע כי הוא מועסק ע"י "קבלן של השופרסל", אשר על ידו הוצב לעבודה וממנו קיבל הוראות ואת השכר החודשי. מעדותו של התובע אף עולה כי מכתב סיום ההעסקה עליו חתומה נתבעת 4 נמסר לו ע"י וואגיף, מנהל עבודה בדור 2000 – "וואגיף אמר לי שסיימנו את העבודה. הוא מסר לי את המכתב" (עמ'5 לפר' שורה 13).
אשר על כן אנו קובעים בשלב זה כי נתבעות 2-4 העסיקו את התובע במשותף עם דור 2000. נוכח קביעתנו נפנה להלן לדון בשאלת אחריותה של שופרסל.
אחריות שופרסל כלפי התובע -
לטענת התובע, שופרסל אשר נהנתה מעמלו בחצרה התעלמה, עצמה עיניה או עשתה יד אחת עם כל החברות והגורמים שהתובע הועסק באמצעותם ולא שמרה על זכויותיו ומכאן יש לראות בה כמעסיקתו במשותף עם הנתבעות האחרות. עוד לטענת התובע, שופרסל לא ערכה כל בדיקה לגבי תשלום זכויותיו ולא בדקה האם דור 2000 מקיימת את תנאי הסכם ההתקשרות עמה והתעלמה מכך שהתמורה ששילמה בגין שירותי הניקיון "עברה עוד שתי ידיים לפחות" ולא היה בה לכסות את שכרו של התובע.

שופרסל טענה מנגד כי אין להטיל עליה כל חבות או אחריות וכי מבחינתה דור 2000 וכן נתבעת 3 הן האחראיות לכל תקופת עבודתו של התובע. שופרסל טענה כי החל משנת 2013 חדלה מלהעסיק קבלני משנה והתקשרה בהסכמים חדשים העומדים בדרישות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה ואף החלה בבדיקות תקופתיות של בודק שכר מוסמך.

כן טענה שופרסל כי מאחר ועמדה בכל חובותיה על פי דין, עומדת לה ההגנה המוקנית לה בחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה ואין להטיל לפתחה כל חבות או אחריות כלפי התובע.
שופרסל הוסיפה וטענה כי הסכם ההתקשרות שלה עם הקבלן אפשר לקבלן לשלם לתובע שכר מלא כולל תנאים וכולל רווח קבלני לאורך כל התקופה.

לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו בכלל הראיות הגענו לכלל מסקנה כי על פי ההלכה המשפטית ולמען השגת התכלית של דיני העבודה, יש לראות בשופרסל כמעסיקתו של התובע במשותף עם נתבעות 2-4. להלן נפרט את הנימוקים אשר הובילו למסקנתנו זו:

על פי המבחנים אשר פורטו בעניין כפר רות, ניתן למצוא סממנים להיותה של שופרסל מעסיקתו של התובע. התובע הועסק במרבית התקופה באותו סניף של שופרסל וזאת במשך קרוב ל- 5 שנים. התובע טען כי היה עובד ניקיון יחידי בסניף ועדותו זו לא נסתרה. אכן, סממנים אחרים מעידים על כך שהתובע לא הועסק על ידי שופרסל, שכן לא היא שקיבלה אותו לעבודה, לא היא שפיטרה אותו והתובע ידע שהוא מועסק באמצעות קבלן אשר אף משלם את שכרו מדי חודש.

אכן שופרסל התקשרה עם דור 2000 לצורך מיקור חוץ של שירותי הניקיון בסניפיה, אך מוטלת עליה החובה לבדוק ולהקפיד כי הקבלן עמו התקשרה נושא בתשלום זכויות התובע המוצב אצלה ושופרסל לא עשתה כן. יתירה מכך, שופרסל צפתה ועמדה מנגד כאשר דור 2000 פעלה באמצעות שלושה קבלני משנה שונים, למרות שהדבר היה מנוגד להסכם ההתקשרות בין שופרסל לדור 2000.
בסעיף 53 להסכם ההתקשרות בין שופרסל לדור 2000 מחודש 01/04 נקבע כך:
"הקבלן לא יהיה רשאי להעביר, למסור לביצוע מלא או חלקי ו/או לפעול באמצעות קבלני משנה ו/או להמחות זכויותיו ו/או חובותיו על פי הסכם זה, כולן או מקצתן, במישרין או בעקיפין, לכל אדם או גוף משפטי אחר.. סעיף זה הינו תנאי עיקרי בהסכם והפרתו תחשב הפרה יסודית של הסכם זה."

מעדותו של נועם ניסים נציג שופרסל עולה כי במהלך השנים שופרסל ידעה כי דור 2000 מתקשרת עם קבלני משנה (עמ' 8 לפר' שורות 1-11). יחד עם זאת, מעדותו של מר ניסים עולה כי שופרסל לא ידעה מיהם אותן קבלני משנה ולא הכירה אותם. ניסים אישר כי הנתבעות 2 ו – 4, באמצעותן הועסק התובע כקבלני משנה של דור 2000 אינן מוכרות לו והוא למד על קיומן מכתב התביעה (עמ' 9 לפר' שורות 29-33). המסקנה המתבקשת היא כי ממילא שופרסל לא בדקה ולא הקפידה כי קבלני המשנה נושאים בתשלום מלוא זכויותיו של התובע.
החלפת קבלני המשנה אף היא כשלעצמה הביאה לפגיעה בזכויותיו של התובע, כאשר כל קבלן משנה עמו התקשרה דור 2000 ראה בו עובד חדש לכל דבר ועניין והתעלם מזכויותיו תלויות הוותק אותן צבר. נתבעת 3 טענה כי שיבצה את התובע לעבודה כעובד חדש לכל דבר ועניין מבלי שידעה כי הוא הועסק בסניף שופרסל ברחובות, קודם לכן. מר דינובסקי הסביר בעדותו:
ת. "... אני לא נמצא בשטח ואין לי מושג איך זה פרוצדוראלית איך זה נעשה. אני רואה עובד חדש בתור טפסים חדשים. אני לא רואה את העובדים"
ש. מי רואה?
ת. המפקח מטעם דור 00" (עמ' 13 לפר' שורות 6-10).

מעדותו של מר דינובסקי, עולה כי וואגיף, המפקח מטעם דור 2000 הכיר את התובע וידע על העסקתו הקודמת בסניף, ולמרות זאת התובע נקלט כעובד חדש בנתבעת 3 ללא זכויות ותק.
כך, דור 2000 אשר קיבלה תשלום משופרסל תמורת שירותי הניקיון אשר יועד לתשלום זכויותיו של התובע, מנעה מהתובע במודע את זכויותיו הכספיות תלויות הוותק.

יש להצר על כך שדור 2000 לא צורפה כנתבעת ואולם, האחריות לצרפה מוטלת הייתה על שופרסל ולא על התובע אשר כלל לא ידע ולא היה עליו לדעת על ההתקשרות בינה לבין שופרסל. התנהלותה ומחדליה של דור 2000 כלפי התובע והיעדר כל פיקוח מצד שופרסל מטילים על שופרסל אחריות כמשתמשת וכנהנית מעבודתו של התובע, וחובה לתשלום מלוא זכויותיו של התובע ביחד ולחוד עם נתבעות 2-4.
נציין כי בחודש 6/12 נכנס לתוקף החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה. שופרסל טענה כי היא עומדת בדרישות החוק ואולם לא שוכנענו כי היא עמדה בדרישות החוק בתקופת עבודתו של התובע. ראשית, שופרסל הציגה הסכם התקשרות מעודכן עם דור 2000 מיום 1.7.13 בעוד שהחוק נכנס לתוקף כשנה קודם לכן. שנית, הוכח בפנינו כי שופרסל לא פעלה בהתאם לדרישות החוק ולא נקטה אמצעים סבירים כדי למנוע פגיעה בזכויות עובדי קבלן המועסקים אצלה, ולא קבעה דרך יעילה במקום העבודה למסירת הודעה על פגיעה כאמור. סעיף 25 לחוק הגברת האכיפה קובע כך:
"(א) חובת מעסיק שהוא קבלן, כלפי עובדו, לפי הוראת חיקוק המנויה בתוספת השלישית ולפי הוראות צווי הרחבה המנויות בסעיף קטן (ב) תחול גם על מזמין השירות בעד פרק הזמן שהעובד הועסק במתן השירות אצלו, בהתקיים כל אלה:
(1) השירות ניתן אצל מזמין השירות באמצעות ארבעה עובדים לפחות; לעניין זה אחת היא אם השירות ניתן בידי עובדים המועסקים בידי אותו קבלן או קבלנים שונים;
(2) השירות ניתן במהלך תקופה של שישה חודשים לפחות, באופן קבוע ורציף;
(3) נמסרה הודעה למזמין השירות כמפורט בפסקת משנה (א) או (ב) שלהלן, והחובה לא מולאה בידי הקבלן עד תום 30 ימים ממועד מסירת ההודעה כאמור –
(א) העובד דרש מהקבלן, בכתב, למלא את החובה, ומסר למזמין השירות הודעה בכתב ולפיה מסר לקבלן את הדרישה האמורה; דרישה והודעה כאמור יכול שיימסרו גם על ידי ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה או ארגון העובדים שהעובד חבר בו, ובאין ארגון כאמור – על ידי ארגון העוסק בקידום זכויותיהם של עובדים, ובלבד שהעובד הסכים לכך; תובענה שהוגשה בידי העובד נגד הקבלן ומזמין השירות או נגד מזמין השירות, בשל הפרת החובה, לא יראו אותה כדרישה וכהודעה לפי פסקה זו.
(ב) ... ."

סעיף 26 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה קובע כך:
"(א) מזמין שירות חייב לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות העניין, כדי למנוע פגיעה בזכויות עובדים של הקבלן המועסקים אצלו, ולשם כך עליו לקבוע דרך יעילה במקום העבודה למסירת הודעה על פגיעה כאמור, לרבות הודעה לפי סעיף 25(א)(3)(א), ולבירור המידע שבהודעה, ויידע את עובדיו של הקבלן בדבר דרך זו.
(ב) לא קבע מזמין השירות דרך למסירת הודעה כאמור בסעיף קטן (א) או לא יידע את עובדיו של הקבלן בדבר דרך זו, תחול עליו אחריות אזרחית כלפי עובד של הקבלן המועסק אצלו, לפי הוראות סעיף 25, אף אם לא מתקיים התנאי שבסעיף קטן (א)(3) של הסעיף האמור."

להסכם ההתקשרות מחודש 7/13 אמנם צורף כנספח ד' נוסח הודעה משופרסל לעובדי הקבלן בהתאם לדרישות סעיף 25(א)(3)(א) לחוק ואולם, בהתאם לעדותו של מר ניסים, ההודעה כלל לא הובאה לידיעת עובדי הקבלן והיא נותרה "חלק מההסכם" בלבד (עמ' 8 לפר' שורות 20-24).

לאור האמור לעיל ובניגוד לטענתה, שופרסל לא עמדה בכל חובותיה על פי החוק להגברת האכיפה ולא עומדות לה ההגנות הקבועות בחוק.
זאת ועוד. לא שוכנענו כי הסכמי ההתקשרות של שופרסל עם דור 2000 אפשרו תשלום שכר מלא לתובע כולל מלוא התנאים הסוציאליים וכולל רווח קבלני לאורך כל התקופה. מחשבוניות המס שהוצגו ע"י שופרסל בגין התשלומים שהעבירה לדור 2000 עולה כי עד לחודש 9/12 שילמה שופרסל תעריף של 28.5 ₪ לשעה בעוד שתעריף שעה נוספת בערך 125 % עמד על 27.55 ₪ ותעריף שעה נוספת בערך 150% עמד על 33.06 ₪.

יתירה מכך, אין מחלוקת כי זכויותיו של התובע לא שולמו במלואן. הן על פי גרסת הנתבעת 3 והן על פי גרסת הנתבעת 4 לתובע לא שולמו במהלך תקופת עבודתו זכויות סוציאליות כגון דמי חגים, דמי הבראה או פדיון חופשה שנתית ולא בוצע עמו כל גמר חשבון בסיום העסקתו. להלן נדון בכל אחת מן הזכויות הנתבעות ובחישובן.

התביעה לפיצויי פיטורים-

לטענת התובע, ביום 24.1.14 נקרא למשרדים ונאמר לו שהחברה המעסיקה אותו מפסיקה לעבוד עם שופרסל ותינתן לו עבודה חדשה אך איש לא יצר עמו קשר ולא ניתנה לו עבודה חלופית (סעיפים 15-16 לתצהיר התובע).

נתבעת 4, באמצעותה הועסק התובע בתקופה האחרונה לעבודתו טענה בכתב הגנתה כי אכן הודיעה לתובע על הפסקת עבודתו בסניף שופרסל , אך הציעה לו לעבוד בסניף סמוך אחר של שופרסל בת נאי עבודה זהים אך הוא סירב לפיכך , יש לראותו כמי שהתפטר באופן שאינו מזכה אותו בפיצויי פיטורים.

אין חולק כי ביום 24.1.14 נמסר לתובע מכתב (צורף לכתב התביעה), בו נכתב כדלקמן:
"הנדון: סיום עבודה ברשת שופר סל
ב- 31.1.14 חברתנו מסיימת עבודה ברשת "שופר סל" בכל הסניפים. עקב עובדה זו אנו נאלצים להודיע על כך שתחול שינוי במקום עבודתך. על מנת לקבל מיקום עבודה חליפי אנחנו מבקשים להגיע למשרדינו בהקדם.

הודעה זו אינה הודעת פיטורין."

הנתבעת 4 לא הציגה את ראיותיה ואף לא לקחה חלק בדיון ההוכחות ולפיכך משלא הוכח כי לתובע הוצע תפקיד חליפי והוא סירב לקבלו, מתקבלת גרסת התובע לעניין פיטוריו ואנו קובעים כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
סעיף 1 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963, קובע כי: "מי שעבד שנה אחת ברציפות – ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פיצויי פיטורים."

בהתאם להלכה המשפטית שנקבעה בעניין א. דינאמיקה שירותים (1990) בע"מ, עובד ניקיון שעבד במקום עבודה אחד או אצל קבלן אחד יותר משנה, זכאי לפיצויי פיטורים מהקבלן היוצא בעת החלפת קבלני ניקיון במקום העבודה. (ראה עד"מ 1011/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ – טטיאנה וורונין ואח', פורסם בנבו, ניתן ביום 21.8.2005. ראה גם ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שרותים בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 27.3.06).

בהתאם לקביעתנו כי התובע עבד באותו מקום עבודה מחודש 4/09 ועד למועד פיטוריו, זכאי הוא לקבל פיצויי פיטורים ממעסיקתו האחרונה בגין כל תקופת עבודתו.

כעולה מדיווחי הנוכחות של התובע ומתלושי השכר, שכרו החודשי הממוצע לשנת עבודתו האחרונה עמד על 4,272.5 ₪ וזהו שכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

התובע עבד תקופה של 58 חודשים ולפיכך סכום פיצויי הפיטורים לו זכאי התובע הינו 20,650 ₪ בו יישאו שופרסל והנתבעת 4 ביחד ולחוד.
בנסיבות העניין ובשל המחלוקת בין הצדדים בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים, איננו מחייבים בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
תמורת הודעה מוקדמת-
משקבענו כי התובע פוטר מעבודתו, זכאי היה התובע ובהתאם לסעיף 4 (4) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א - 2001, להודעה מוקדמת בת חודש ימים. התובע העמיד את התביעה ברכיב זה על 3,906 ₪ ואנו פוסקים לו סכום זה בגין תמורת הודעה מוקדמת בו יישאו שופרסל והנתבעת 4 ביחד ולחוד.
הפרשות לפנסיה (תגמולים)-
לטענת התובע, לאחר 6 חודשי עבודה היה על הנתבעות להפריש עבורו תשלומים לקרן פנסיה ומשהנתבעות לא עשו כן, עליהן לפצותו בגין אי ההפרשה בשיעור של 6% משכרו ובסך כולל של 12,960 ₪ .

הנתבעות 3-4 לא הכחישו כי לא הועברו בגין התובע הפרשות לפנסיה. לטענתן התובע לא זכאי לפנסיה מכוח היותו "מבקש מקלט" או "פליט". נתבעת 3 הוסיפה וטענה כי התובע אינו זכאי לפנסיה מאחר ולא הייתה בידו אשרת עבודה.

החוזה בין שופרסל לבין דור 2000 מכוחו הועסק התובע על ידי קבלי המשנה הינו למתן שירותי ניקיון ואין מחלוקת כי התובע הועסק כעובד ניקיון בסניף שופרסל. לפיכך חלות על התובע הוראות צו ההרחבה בענף מפעלי הניקיון והתחזוקה 1978 (להלן: "צו ההרחבה בענף הניקיון").

בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון, על המעסיק לבטח את העובד בפנסיה מקיפה ולהפריש עבור תגמולים שיעור 5% מהשכר הכולל. בהתאם לצו ההרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה (י"פ 3596 תשמ"ט - 27.11.8) תשלומי המעבידים לקרן פנסיה מקיפה הוגדלו לשיעור של 12%, מתוכם 6% ברכיב התגמולים, ו-6% ברכיב הפיצויים.

הלכה פסוקה היא כי מקום בו לא ניתן לבצע בעין הפרשות פנסיוניו ת לעובדים זרים, נוכח אי הקמת קרן חסכון אליה ניתן היה להפריש את הכספים, מוקנית לעובד הזכות לפיצוי כספי בגין אי ביצוע ההפרשות, בגובה ההפרשות שלא בוצעו. (ראה עע 137/08 אילינדז נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין [פורסם בנבו], ניתן ביום 22.8.10 ). בית-הדין הארצי קבע כי גם מבקשי מקלט זכאים לפיצוי בשווי ההפרשות פנסיוניות שלא בוצעו על ידי המעסיק. (ראה ברע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים נ' Hitam Abaker [פורסם בנבו] ניתן ביום )26.2.15.

בנסיבות אלה זכאי התובע לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה ברכיב תגמולים בשיעור 6% משכרו מהמועד בו השלים 6 חודשי עבודה ולכל תקופת עבודתו.

בידינו נתונים חלקיים בדבר שכרו של התובע. אשר לתקופות לגביהן לא הוצגו נתוני שכר, יבוסס החישוב על שכר משכורת קובעת משוערת – שכר מינימום למשרה מלאה. לעניין זה מתקבלת גרסתו של התובע כי עבד במשרה מלאה, מאחר והיא מתיישבת עם כרטיסי העובד שהוצגו ואשר מהימנותם לא נסתרה.
עבור התקופה שמיום 1.10.09 ועד יום 30.4.2011 זכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים בסך 4,434 ₪ (3,890 X 19 חודשים X 6%), בו ת ישא שופרסל.
עבור התקופה שמיום 1.5.2011 ועד ליום 31.10.12 זכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים בסך 3,936 ₪ (4,100 X 16 חודשים X 6%) בו יישאו שופרסל והנתבעת 3 יחד ולחוד.
עבור התקופה שמיום 1.11.12 ועד ליום 31.1.14 זכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים בסך 3,701 ₪ (4,112.8 – שכר ממוצע לתקופה X 15 חודשים X 6%) בו יישאו שופרסל והנתבעת 4 יחד ולחוד.
דמי חג -
לטענת התובע, כנוצרי, זכאי היה לקבל 9 ימי חג בשנה וכאשר הושבת בחגים יהודיים לא קיבל שכר בהיותו עובד שעתי ולכן הוא זכאי ל- 9 חג בגין כל שנה משנות עבודתו, בניכוי ימי החג אשר חלו בשבת ובסך הכל 30 ימי חג.

נתבעות 3-4 טענו כי לא נתקיימו הנסיבות המזכות את התובע בדמי חגים ובכלל זה חוסר עקביות ורציפות בימי העבודה של התובע, משלא דווח בגינו כי עבד יום לפני ויום אחרי החג. כן טענה נתבעת 3 כי אין לחשב את ימי החג לפי שכרו האחרון של התובע.
אין בידינו לקבל טענות אלה. בנסיבות בהן מוכח כי העובד עבד באופן סדיר בהתאם לסידור העבודה שנקבע על ידי המעסיק, חזקה כי הוא זכאי לדמי חגים והנטל להוכיח כי הוא נעדר מעבודתו בימים הסמוכים לימי החג שלא בהסכמת המעסיק מוטל על המעסיק (ראה ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק – שלג לבן (1980) בע"מ [פורסם בנבו], ניתן ביום 28.5.07 ).

בענייננו, ועל פי דוחות הנוכחות של התובע הוכח להנחת דעתנו כי התובע עבד באופן סדיר בהתאם לדרישות הממונים עליו והנתבעות לא הוכיחו את טענתן כי התובע עבד באופן לא עקבי ולא ברציפות.
בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון 1978, "המעסיק ישלם לעובדים שכר בעד ימי חג. הוראה זו תחול על העובדים שעבדו ביום הסמוך לחג, לפניו ואחריו, או שלא עבדו בם מחמת סיבה מוצדקת ומוסכמת; ימי החג הם כדלהלן:
2 ימי ראש השנה, 1 יום הכיפורים, 1 יום סוכות, 1 שמיני עצרת (שמחת תורה), 2 ימי פסח, 1 חג השבועות, 1 יום העצמאות".

לאור האמור לעיל , אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה וקובעים כי התובע זכאי היה ל – 9 ימי חג בשנה בגין תקופת עבודתו.

התובע העמיד תביעתו על 30 ימי חג בסך 5,580 ₪. הנתבעות לא הציגו כל חישוב נגדי ולפיכך אנו מקבלים את תביעתו ברכיב זה.

עבור התקופה שמיום 1.4.09 ועד יום 30.4.2011 זכאי התובע לתשלום דמי חג בסך 2,405 ₪ בו תשא שופרסל.
עבור התקופה שמיום 1.5.2011 ועד ליום 31.10.12 זכאי התובע לתשלום דמי חג בסך 1,732 ₪ בו יישאו שופרסל והנתבעת 3 יחד ולחוד.
עבור התקופה שמיום 1.11.12 ועד ליום 31.1.14 זכאי התובע לתשלום דמי חג בסך 1,443 ₪ בו יישאו שופרסל והנתבעת 4 יחד ולחוד.
פדיון חופשה שנתית-
לטענת התובע, לא קיבל חופשה בפועל או פדיון חופשה ועל כן זכאי הוא לפדיון 36 ימי חופשה.
נתבעות 3-4 טענו כי שילמו לתובע דמי חופשה. נתבעת 3 טענה כי ככל שתחויב בתשלום לתובע, יש לחשבו באופן יחסי לתקופת העסקתו באמצעותה.
בהתאם לסעיף 26(א) ל חוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 חייב מעביד לנהל פנקס חופשה ונטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על המעסיק. (ראה דב"ע לא/3-22 ציק ליפוט – קסטנר, פד"ע ג' 215 ).
נתבעות 3-4 לא הוכיחו את טענתן כי שולמו לתובע דמי חופשה או כי ערכו עמו גמר חשבון במועד סיום העסקתו באמצעותן. לאור האמור, אנו מקבלים את תביעתו של התובע ברכיב זה. בהתאם לחוק חופשה שנתית ולפסיקה המעביד האחרון חב בתשלום פדיון חופשה בעד כל תקופת עבודתו של העובד באותו מקום עבודה. לפיכך שופרסל ונתבעות 4 יישאו יחד ולחוד בתשלום פדיון חופשה שנתית לתובע בסך 6,658 ₪ (36 X23.12X8).
דמי הבראה-
לטענת התובע, עם פיטוריו זכאי היה לדמי הבראה בשיעור של 14 ימים בסך 5,250 ₪.

נתבעות 3-4 לא הכחישו את זכאות התובע לדמי הבראה אך טענו כי יש לחייבן על פי פרק הזמן בו הועסק התובע באמצעות כל אחת מהן בנפרד. נתבעת 3 טענה כי חלה התיישנות על חלק מהתביעה לדמי הבראה.
בהתאם לסעיף 7א' לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה בעבור אותה תקופה במהלך עבודתו".
על פי ותק התובע זכאי היה התובע בגין שתי שנות עבודתו האחרונות לדמי הבראה בשיעור של 13 ימים. גובה יום הבראה במועד סיום עבודתו של התובע עמד על 374 ₪.
לאור האמור, אנו מקבלים את תביעתו של התובע ברכיב זה וקובעים כי התובע זכאי לפדיון דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בסך 4,862 ₪ (13X374). על פי הפסיקה המעביד האחרון חב בתשלום פדיון דמי ההבראה בעד כל תקופת עבודתו של העובד באותו מקום עבודה.
לפיכך שופרסל והנתבעת 4 יישאו ביחד ולחוד בתשלום רכיב זה.

שכר עבודה -
התובע טען כי מתכונת העסקתו בשופרסל הייתה מהשעה 07:00 עד 00:00 או מהשעה 07:00 עד 14:00 ואז שוב מן השעה 16:00 עד לשעה 23:00 ובימי שישי עד השעה 13:00 (סעיף 13 לתצהירו). בהמשך התצהיר טען התובע כי עבד בממוצע 13 שעות בכל יום, וקיבל שכר אשר נע בין 20-23 ₪ תמורתן ולא קיבל תמורה בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951, כך שבכל חודש הוחסר ממנו סך של 954 ₪ בממוצע ובגין כל תקופת עבודתו זכאי התובע להפרשי שכר בסך 57,240 ₪ (סעיף 23 לתצהיר).

נתבעות 3-4 טענו כי הן שילמו לתובע את מלוא משכורתו בהתבסס על נתוני שעות אותם דיווחה מעת לעת שופרסל וכי התובע לא פירט את אופן חישוב הסכום הנטען.

על פי סעיף 26ב ל חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 בתובענה לתשלום שכר עבודה בה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק שהעובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת עד להיקף של 15 שעות נוספות בשבוע או שישים שעות נוספות בחודש וזאת אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו.

בענייננו, התובע הציג כרטיסי עבודה ידניים לחודשים 5/10, 9/10, 1/11, 4/11, 5/11, 7/11, 8/11, 9/11, 12/11, 1/12, 2/12, 4-12/12, 01-08/13 בהם נרשם בדרך כלל כי שעות עבודתו של התובע היו מהשעה 07:00 בבוקר עד 22:00 או 23:00 בערב. בעדותו לפנינו הסביר התובע כי לא הוא רשם את השעות אלא אחרים מילאו זאת בשבילו (עמ' 4 ש' 9) וכן –
"ש. אתה אומר שעבדת עד חצות והם רשמו שסיימת לעבוד בשעה 22 ולא אמרת על כך כלום?
ת. לא דיברתי. הם אמרו לנו גם, שאנו יכולים לעבוד עד 300 שעות, אם עברנו את זה לא שילמו לנו".
מכל מקום, למעט לגבי התקופה שמחודש 9/13 עד לחודש 1/14 אף אחת מהנתבעות לא הציגה רישומי נוכחות אחרים מטעמה ולא הרימה את הנטל להוכיח כי התובע לא עבד בשעות נוספות או כי שולמה לו תמורה מלאה בגינן ולכן מתקבלת גרסתו לפיה עבד 13 שעות עבודה ביום, וזאת בהתייחס לימים א' – ה'. מבדיקת כרטיסי הנוכחות עולה כי התמורה החודשית בגין השעות הנוספות לה זכאי היה התובע, עולה על התמורה החודשית אשר נתבעה על ידו.
כך למשל בחודש 9/10 עבד התובע, 34 שעות נוספות בערך 25% ו – 86 שעות נוספות בערך 50% וזכאותו לשעות נוספות בגין חודש זה הינה בסך 1,065 ₪
בחודש 1/11 עבד התובע 38 שעות נוספות בערך 25% ו - 122 שעות נוספות בערך 50% וזכאותו לשעות נוספות בגין חודש זה הינה בסך 1,458 ₪.
לאור האמור ומשלא הוגש תחשיב חליפי מטעם מי מהנתבעות מתקבלת טענת התובע בדבר זכאותו להפרש בסך 954 ₪ לחודש בגין התקופה בגינה הוגשו כרטיסי הנוכחות (28 חודשים X 954 ₪).

לגבי שנת עבודתו הראשונה של התובע, לא הוצגה כל ראיה בדבר שעות עבודתו של התובע. עם זאת, בפנינו הוצגו ראיות המטות את הכף לעבר המסקנה לפיה התובע אכן עבד בשעות נוספות. התובע הצהיר על מתכונת עבודה קבועה של 13 שעות עבודה בממוצע ביום (ס' 23 לתצהירו). בנוסף, שופרסל הציגה חשבוניות מס מהן עולה כי שילמה בתקופה זו לדור 2000 תשלומים בגין בין 260-310 שעות חודשיות בגין ניקיון. התובע העיד כי עבד לבד בסניף רחובות (עמ' 5 ש' 3-6) והנתבעות לא הציגו כל ראיה שיש בה לסתור טענה זו ומר ניסים טען בחקירתו כי הוא אינו יודע או שאינו זוכר (עמ' 9 לפר' שורות 14-18).

בהיעדר רישומי נוכחות לשנת עבודתו הראשונה של התובע, אנו מקבלים את טענת התובע כי עבד בשעות נוספות. יחד עם זאת, אנו קובעים כי התובע עמד בנטל להוכיח שעבד בשעות נוספות עד לתקרה של 60 שעות בחודש בלבד ולא הוכיח את טענתו כי עבד מעבר לכך. הדבר נכון גם ליתר חודשי העבודה לגביהם לא הוצגו רישומי נוכחות.
התמורה לה זכאי התובע בגין עבודתו בשעות נוספות בחודשים אלה תחושב באופן חודשי, דהיינו, התובע זכאי לתשלום גמול שעות נוספות לפי 125%, עבור 43 שעות נוספות שמעבר ל- 186 שעות רגילות חודשיות (לפי 2 * 5 ימי עבודה * 4.3 שבועות), ולגמול שעות נוספות לפי 150% עבור כל שעה נוספת שמעבר לכך. החישוב יערך בהתאם לשכר המינימום השעתי.

אשר לתקופה שמחודש 9/13 ועד לחודש 1/14 - שופרסל טענה כי החל מחודש 9/13 הותקנו בסניפיה שעוני נוכחות ייעודיים לעובדי הקבלן והציגה דיווחי נוכחות ממוחשבים של התובע לחודשים 9/13 עד 1/14 מהם עולה כי התובע לא הועסק במתכונת ההעסקה שטען לה ועבד בתקופה זו שעות נוספות מעטות בלבד. מהשוואת דוחות הנוכחות לתלושי המשכורת עולה כי לתובע שולמה תמורה בגין השעות הנוספות המעטות בהן עבד.
בהתייחס לדוחות הנוכחות הייעודיים בהן רשומות פחות שעות טען התובע כי "נכון שזה פחות כי עבדתי בנוסף היה כרטיס גם כן על שם אישתי. עבדתי בשני כרטיסים. אוכל להביא לך כרטיסים על שם אישתי" (עמ' 4 ש' 28-29).
טענה זו אשר לא נטענה בכתב התביעה או בתצהיר התובע מהווה הרחבת חזית ואיננו מקבלים אותה. אנו קובעים לפיכך כי באשר לתקופה שמחודש 9/13 עד לחודש 1/14 עמדה שופרסל בנטל הוכחת שעות עבודתו של התובע והוא אינו זכאי להפרשי שכר בגין תקופה זו.

שעות עבודתו של התובע לצורך חישוב התמורה בגין עבודה בשעות נוספות בחודשים בגינן לא הוגשו כרטיסי עבודה הינן כדלקמן:
חודש 4/09 עד לחודש 4/10 - 559 שעות (43 X 13 חודשים) בערך 25%, 221 שעות (17 X 13) בערך 50% ובסה"כ 5,177 ₪.
חודש 6/10 עד לחודש 8/10 – 129 שעות (43 X 3 חודשים) בערך 25%, 51 שעות (3 X17) בערך 50% ובסה"כ 1,195 ₪.
חודש 10/10 עד לחודש 12/10 - 129 שעות (43 X 3 חודשים) בערך 25%, 51 שעות (3 X17) בערך 50% ובסה"כ 1,195 ₪.
חודש 2/11 עד 3/11 - 86 שעות (43 X 2 חודשים) בערך 25%, 34 שעות (17 X2) בערך 50% ובסה"כ 796 ₪.
חודש 6/11 - 43 שעות בערך 25%, 17 שעות בערך 50% ובסה"כ 402 ₪.
חודש 10/11 עד לחודש 11/11 - 86 שעות (43 X 2 חודשים) בערך 25%, 34 שעות (17 X2) בערך 50% ובסה"כ 848 ₪.
חודש 3/12 - 43 שעות בערך 25%, 17 שעות בערך 50% ובסה"כ 424 ₪.

סיכומו של דבר:
עבור התקופה שמיום 1.4.09 ועד יום 30.4.2011 זכאי התובע להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 12,179 ₪ בהם תשא שופרסל.
עבור התקופה שמיום 1.5.2011 ועד ליום 31.10.12 זכאי התובע להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 15,030 ₪ בהם יישאו שופרסל והנתבעת 3 ביחד ולחוד.
עבור התקופה שמיום 1.11.12 ועד ליום 31.1.14 זכאי התובע להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 9,540 ₪ בו יישאו שופרסל והנתבעת 4 יחד ולחוד.

סוף דבר:
על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

בגין התקופה שמחודש 11/12 עד 1/14 הנתבעת 4 ושופרסל ישלמו לתובע ביחד ולחוד את הרכיבים הבאים, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא להן פסק הדין:

20,650 ₪ בגין פיצויי פיטורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.15 ועד למועד התשלום בפועל.
3,906 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.15 ועד למועד התשלום בפועל.
3,701 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.13 (אמצע תקופת העבודה) ועד למועד התשלום בפועל.
1,443 ₪ בגין דמי חג בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.13 (אמצע תקופת העבודה) ועד למועד התשלום בפועל.
6,658 ₪ בגין פדיון חופשה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.15 ועד למועד התשלום בפועל.
4,862 ₪ בגין דמי הבראה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.15 ועד למועד התשלום בפועל.
9,540 ₪ בגין הפרשי שכר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.13 (אמצע תקופת העבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

בגין התקופה שמחודש 5/11 עד 10/12 הנתבעת 3 ושופרסל ישלמו לתובע ביחד ולחוד את הרכיבים הבאים, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא להן פסק הדין -

3,936 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12 (אמצע תקופת העבודה) ועד למועד התשלום בפועל.
1,732 ₪ בגין דמי חג בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12 (אמצע תקופת העבודה) ועד למועד התשלום בפועל.
15,030 ₪ בגין הפרשי שכר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12 (אמצע תקופת העבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

בגין התקופה שמחודש 4/09 עד 4/11 תשלם שופרסל לתובע את הרכיבים הבאים, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין:
4,434 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.10 (אמצע תקופת העבודה) ועד למועד התשלום בפועל.
2,405 ₪ בגין דמי חג בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.10 (אמצע תקופת העבודה) ועד למועד התשלום בפועל.
12,179 ₪ בגין הפרשי שכר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.10 (אמצע תקופת העבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישאו הנתבעות, ביחד ולחוד בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ אשר ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ו, (29 מאי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג עובדים מר הרצל גבע

רוית צדיק,שופטת

נציג מעסיקים מר אהרון אזון


מעורבים
תובע: ZEWDIE TEUMEZGI
נתבע: שופרסל בע"מ
שופט :
עורכי דין: