ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א.צ.מ. דרום בע"מ נגד יגאל נחמיאס :


בפני כבוד הרשם הבכיר איתי רגב

מבקשת

א.צ.מ. דרום בע"מ

נגד

משיב

יגאל נחמיאס

החלטה

בפני בקשה להורות על עיקול זמני, על ידי הותרה על כנם של עיקולים שהוטלו בתיק ההוצאה לפועל נגד המשיב.

יוזכר בקצרה כי ביום 21.1.16 הוחלט שיש ליתן למשיב רשות להתנגד לשיקים שהוגשו לביצוע על ידי המבקשת, ונקבע כי התיק יידון בסדר דין רגיל על פי סכומו (מועד לישיבת קדם משפט קבועה בפני כבוד הש' הירש ליום 16.6.16).
עוד נקבע כי על המבקשת, ככל שהיא סבורה שיש להותיר על כנם את העיקולים, להגיש בקשה שתבסס ההצדקה להטלתם.

המבקשת טוענת בבקשתה, כעולה מכתב התביעה, כי המשיב התקשר עמה לצורך אבזור רכב נכה בו הוא מחזיק ואף קיבל ממנה הלוואה בהקשר זה. ההמחאות שהעביר המשיב למבקשת חוללו והוא לא עמד גם בהתחייבותו להעביר לתובעת כסף שהיה אמור לקבל מהמוסד לביטוח לאומי בקשר לאבזור הרכב.
לטענת המבקשת נפתח תיק ההוצאה לפועל לאחר שההמחאות חזרו מפאת העדר כיסוי מספיק וכיום עומד סכום החוב בתיק על קרוב לרבע מליון ₪. עוד טוענת המבקשת כי בשיחות עם המשיב (עוד בשנת 2012) טען האחרון כי אין לו כסף לשלם לה. נטען כי תיק ההוצאה לפועל נפתח לפני קרוב לארבע שנים וכי העיקולים הוטלו בסמוך לפתיחת התיק, אולם רק לאחר שעבר רכב המשיב תאונה והוא גילה כי אינו מקבל את כספי הביטוח בשל העיקול – אצה דרכו לבקש את ביטול העיקולים. המבקשת הוסיפה וטענה כי הבקשות לביטול העיקולים שהגיש המשיב במסגרת תיק ההוצאה לפועל לא צלחו.
נוכח האמור מצביעה המבקשת על החשש מכך שלא תוכל להפרע מן המשיב ככל שתזכה בתביעתה נגדו ומציינת אף שביקש לקבל פטור מהפקדת ערובה בסך 2,000 ₪ מפאת מצבו הכלכלי. המבקשת מדגישה עוד כי אין מדובר בעיקול על כסף המשמש את המשיב לקיום יום-יומי אלא בעיקול על כסף שכלל לא נמסר לידי המשיב.

בתגובה טען המשיב כי ללא הכסף המעוקל אין באפשרותו לרכוש רכב חדש, וכי מפאת מצבו הרפואי ומגבלותיו משמעות הדבר פגיעה קשה ביכולת הניידות שלו. עוד הצביע המשיב על ההוראה בחוק ההוצאה לפועל הפוטרת מעיקול רכב השייך לנכה ואשר נחוץ לו לשימושו האישי בשל נכותו. לטענת המשיב, לכל היותר זכאית התובעת לעיקול בגובה סכום הכסף של עלות האבזור (דהיינו, כ-50 אלף ₪). המשיב הצביע גם על מאזן הנוחות המטה את הכף, לטעמו, להצדקה כי יבוטל העיקול – כאשר העיקול פוגע בחירותו וביכולתו להתנייד.

בתשובה לתגובה זו שבה המבקשת והפנתה לסוגיות השנויות במחלוקת בקשר לנטען בכתב התביעה (באשר לשאלת התאמת האבזור לצרכי המשיב) וכי עלות האבזור הנטענת היום על ידי המשיב היא לאחר בלאי של מספר שנים – כך שאין לתחום את העיקול בסכום זה.

בדיון שהתקיים בפני חזרו ב"כ הצדדים על עיקרי טענותיהם.
ב"כ המבקשת הוסיף כי אין לתת יד להתעשרות שלא כדין של המשיב על חשבון המבקשת, לאחר שבמשך שנים עשה שימוש בציוד שהתקינה ברכבו. הצדדים התייחסו לטענות בדבר קיומו של הליך פלילי נגד המבקשת ביחס להתנהלותה המקצועית (כאשר המבקשת שבה וטוענת כי אינה נאשמת בהליך שהוזכר והמשיב עומד על כך שטענה זו אינה נכונה; כך או כך – ממילא טרם הסתיים אותו הליך וטרם נקבעו בו קביעות עובדתיות ומשפטיות היכולות או צריכות לעמוד לנגד עיני בית המשפט בשלב זה).

המחלוקת בין הצדדים נוגעת, כאמור, בין היתר לשאלת האפשרות להורות על עיקול כסף המגיע למשיב לשם מימון רכישת רכב נכה.
יוזכר, כי בבסיס דיני ההוצאה לפועל עומדות שתי תכליות נוגדות – האחת, יצירת מנגנון באמצעותו יוכלו זוכים לגבות את חובותיהם ולממש פסקי דין אשר ניתנו לטובתם ביעילות וזריזות, והשניה, הגנה על זכויות היסוד של חייבים אשר מצבם הכלכלי איננו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם הפסוקים, ברוח זכויות היסוד אשר עוגנו וקיבלו מעמד חוקתי על-חוקי בחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו (ור' ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד פואד, נז(4), 211, 216). בין שתי תכליות אלו קיים מתח מתמיד והן מתנגשות זו עם זו לא אחת, ולפיכך, יש צורך לאזן ביניהן. איזון עקרוני זה בין התכליות השונות, מוצא ביטויו בהוראות שונות בחוק ההוצל"פ. בפסיקה נקבע כי "סעיף 22 לחוק מונה שורה של נכסים שאינם ניתנים לעיקול (וממילא למימוש), ובהם "כלים ומכשירים שבלעדיהם אין החייב יכול לקיים את מקצועו, מלאכתו משלח ידו או עבודתו שהם מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו" (סעיף 22(4) לחוק). ... במובן זה, קבע המחוקק נקודת איזון הקובעת איזה שווי של נכסים אשר ראוי שישארו בידי החייב לשם המשך עיסוקו ופרנסתו תוך שמירה על כבודו וקיומו הבסיסי" (ר' כבוד הנשיא ברק בע"א 3553/00 אלוני נ' זנד טל, פ"ד נז (3) 577, בעמ' 600).

עוד יוזכר, כי נקבע שהנטל להוכיח כי נתקיימו תנאי ס' 22 לחוק ההוצל"פ מוטל על מי שמבקש ליהנות מן ההגנה הכלולה בו (ע"א (מחוזי חיפה) 3470/06 דורון רז, עו"ד נ' מדינת ישראל, משרד האוצר, אגף מס הכנסה, תק-מח 2007(3), 4107 , 4108 (2007)), וכן נקבע בפסיקה כי הפרשנות הראויה והנכונה של הוראות סעיף 22 (א)(5) לחוק היא כי ניתן להטיל עיקול ברישום בלבד על רכב נכה ( ע"א 2886/92 כתבי שלמה נ' אלגוב יפתח (פורסם בנבו) ) וכן כי " בהיבט העקרוני, סעיף 22 (א) (5) איננו מונע הטלת עיקול על מכונית נכים, כמו גם את מ ימוש העיקול אם גובשו התנאים לכך" (בש"א (מחוזי ת"א) 10531/02 בר"ע (תל-אביב-יפו) 1829/02 מאיר ברקת נ' חנניה בן זיקרי, תק-מח 2002(2), 2978 , 2979 (2002)). נוכח האמור לעיל נקבעו תנאים מצטבעים שעל החייב להוכיח את קיומם כדי שלא ימומש רכב שעוקל ברישום, ו קיומם של תנאים אלו משקף גישה ראויה בשיטה חוקתית המחייבת שמירה על זכויות הקניין של הזוכה בד בבד עם שמירה על כבודו של הנכה, כמתחייב מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. (ור' גם החלטה בתיק הוצל"פ 09-XX761-03-2, החלטת כבוד רשם ההוצל"פ ר' נאסר מיום 22.6.11; פורסמה במאגרים).

נוכח כל האמור עולה כי אין מניעה, עקרונית, להורות על הטלת עיקול ברישום על רכב נכה ומקל וחומר שאין מניעה להורות כן באשר לכסף המגיע למשיב לשם רכישתו של רכב כאמור (גם לו תתקבל הטענה, שאיני נדרש להכריע בה בשלב זה , ולפיה יש בכלל לגזור גזירה שווה בין כספי מימון אלו לבין הנכס שאת רכישתו נועדו לממן).

משכך, אין לומר שבית המשפט כלל אינו יכול להדרש לבקשת העיקול הזמני.
בבוא בית המשפט לבחון קיומם של תנאים המצדיקים הטלת צו עיקול, עליו לבחון התנאים הבאים:

  1. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362 (א) לתקסד"א).
  2. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר, שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374 (ב) לתקסד"א).
  3. מאזן הנוחות, תום לב ומידתיות ראויה (תקנות 362 (ב) (1) ו-362 (ב) (2) לתקסד"א).

סבורני כי אין מחלוקת של ממש בדבר קיומה של עילת תביעה, ברמה הנדרשת לצורך הדיון בשלב זה (וכמובן, מבלי לקבוע מסמרות או להביע עמדה בשאלת סיכויה של תביעה זו בשלב דיוני מוקדם זה). ההלכה היא כי בשלב דיוני זה, "די בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה, אין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין. ... שיקול הדעת המופעל בדיון בבקשה לסעד זמני נועד רק לצורך קביעתה לכאורה של זכות ולא לצורך הכרעה סופית ומוחלטת בפלוגתה" (ור' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 522). אני סבור כי הוכח ש התביעה אינה טורדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה ועצם קיומן של טענות הגנה אינו מאיין את עילת התביעה הנטענת .

משכך, יוזכר שמטרתו של העיקול היא כידוע החשש ל-"משיכת השטיח" מתחת לתביעה אם לא יהיו כספים או רכוש ש במחלוקת מצויים בפיקוח, ובלשון התקנות – "קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" (תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי). "הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו לרעה עד למועד פסק הדין. (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא (3) 789, 800 – ש' לוין) (ור' רע"א 7559/15 לוי נ' ברק, ש' רובינשטיין, החלטה מיום 6.12.15; פורסם בנבו).
נדמה גם שאין מחלוקת באשר למצבו הכלכלי הלא-שפיר של המשיב, והעובדה כי ההמחאות חוללו בשל העדר כיסוי מספיק, כמו גם הראיות שהוצגו מפי נציג המבקשת ומפי המבקש בעצמו תומכות בכך. ההלכה היא כי "ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת על רקע נסיבותיו של כל מקרה, בהתחשב בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש מהברחת נכסים מצידו. החשש מפני ההכבדה שיש להוכיח בעיקול זמני הוא נמוך יותר בהשוואה לסעדים הזמניים האחרים. הכבדה אינה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים. לעתים, אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה." (א' גורן, שם , עמ' 560).

ההכרעה נעוצה לטעמי, לפיכך, בראש ובראשונה בשאלת מאזן הנוחות – ולעמדתי, נוכח כל המתואר לעיל מאזן זה מוביל למסקנה כי יש להותיר את העיקול הזמני על כנו אולם רק על חלק מסכום התביעה.
רשמתי לפני את טענות המשיב ולפיהן הסכום המירבי אותו יכולה המבקשת לעקל, אם בכלל, מתייחס לעלות האבזור שהותקן ברכבו (ואת הסכום שננקב על ידי חברת הביטוח בהקשר זה), את טענותיה הנגדיות של המבקשת ואת הזמן שחלף מאז נוצר החוב, לכאורה, ועד שהחלו ההליכים בתיק.
בשים לב לכל האמור, מצאתי להותיר על כנו את העיקול ביחס לסך של 80,000 ₪ ולהורות על ביטול יתרת העיקול מעבר לסכום זה.

לפיכך, הנני מורה כלדקמן:
צו עיקול זמני

לאחר עיון בתובענה, בבקשת המבקש למתן צו עיקול זמני, בתצהיר התומך בה ובנספחיה;
ולאחר ששקלתי את הנזק שייגרם למבקשת אם לא יינתן צו העיקול הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן צו העיקול הזמני; את הנזק העלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר וכן אם הבקשה הוגשה בתום לב ואם מתן הצו צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש;
ולאחר ששוכנעתי, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה; כי קיים חשש סביר שההשהיה שבקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו או תגרום למבקש נזק חמור וכי אי מתן הצו עלול להכביד, ולכאורה, על ביצוע פסה"ד, ניתן בזאת צו עיקול זמני כדלקמן:

על יסוד האמור בבקשה (מיום 31.1.16) ובהתאם להוראת תקנות 362, 366 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ( להלן: "התקנות"), ניתן בזה צו עיקול זמני כמפורט בבקשה. העיקול יוטל ברישום בלבד והוא מוגבל לסך 80,000 ש"ח כשהוא צמוד למדד הידוע היום.
מחובתה של המבקש ת או של בא כוחה, לוודא ערכם של הנכסים שעוקלו, על מנת שהעיקול לא יחרוג מהסכום שנקבע לעיל. עוקלו נכסים שערכם עולה על הסכום הקבוע לעיל, יפנה ב"כ המבקשת ביוזמתו לביהמ"ש, ויבקש ביטול העיקול על חלק מהנכסים שעוקלו, מעבר לסכום שהוגבל לעיקול .
הצו לא יחול על משכורת; חשבונות עו"ש בבנק ביתרת חובה; חשבונות משותפים עם אחרים שאינם צד לבקשה; מיטלטלין; עיקול כלי רכב ומקרקעין לפי מספר זהות. הצו ניתן בכפוף להוראות כל דין בדבר פטור מעיקול.
הצו יכנס לתוקפו לאחר שהמבקשת תמציא את הערובות הבאות להבטחת המשיב בגין כל נזק שייגרם לו כתוצאה ממתן הצו אם תידחה התובענה או הצו יפקע מכל סיבה אחרת:
(א) התחייבות עצמית ללא הגבלה בסכום, כאמור בתקנה 365 ( ב) לתקנות.
(ב) ערבות צד ג' על סך 15,000 ₪ , כאמור בתקנות 364 ( א) ו-385 (א) לתקנות.
(ג) פיקדון או ערבות בנקאית שתשמש כערבון בסך 15,000 ₪ כאמור בתקנה 364 ( ב) לתקנות.
הבטוחות יומצאו בתוך שבעה ימים מהיום לכל המאוחר ותקינותם תאושר בידי המזכירות.
הודעות למחזיק ימסרו על ידי המזכירות למבקשת לא יאוחר מתום 7 ימי עבודה ממועד ההחלטה, לא כולל יום מתן הצו, כאשר עד מועד זה על המבקשת להמציא את הערובות שנקבעו.
על המבקשת למסור אישית למשיב העתק מהצו, מהבקשה והמסמכים המצורפים אליה והערבות תוך שלושה ימי עבודה ממועד קבלת ההודעות למחזיק. שאם לא כן יפקע הצו. המשיב יהיה רשאי, תוך 30 ימים מיום המצאת הצו, לבקש את ביטולו, ובלבד שבקשת הביטול תהא נתמכת בתצהיר לאימות העובדות שעליהן נסמכת הבקשה. ימי פגרה יבואו במניין הימים.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ו, 29 מאי 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: א.צ.מ. דרום בע"מ
נתבע: יגאל נחמיאס
שופט :
עורכי דין: