ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורלי ברדוגו נגד זוהר ממן :

בפני כבוד ה שופטת אפרת אייכנשטיין שמלה
תובעים

  1. אורלי ברדוגו
  2. אברהם אבירם ברדוגו
  3. ספיר ברדוגו
  4. אדיר ברדוגו
  5. ליאור ברדוגו
  6. דביר ברדוגו

נגד
נתבע
זוהר ממן

החלטה

א. כללי

בפני בקשת הנתבע לצוות על התובעים להפקיד ערובה לתשלום ההוצאות בהליך, מכח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

ב. רקע רלבנטי

ביום 18.9.2014, נערך הסכם שכירות בין התובע מס' 2 לנתבע. בהסכם התחייב התובע לשלם לנתבע דמי שכירות חודשיים בסך 4,500 ₪ לחודש בשנים עשר שיקים, וכן להפקיד שיק לפיקדון בסך 1 0,000 ₪ להבטחת חיוביו בהסכם השכירות.
התובעים הנוספים הינם אשתו וילדיו של התובע.
אין מחלוקת כי התובע לא שלם לנתבע מאום על חשבון דמי השכירות, כמו גם לא הפקיד את הערבות הנדרשת לצורך הבטחת דמי השכירות עד למועד תחילת תקופת השכירות , בו התכוון להיכנס למושכר.
אין גם חולק, כי הנתבע סמך על התובע ומסת מפתחות הדירה בסמוך לאחר עריכת ההסכם, על מנת שיוכל ל התארגן למעבר, וכי באותו שלב לא עמד על כך כי התשלומים ישולמו בטרם לכניסתם של התובעים למושכר.
בסמוך עד מאד למועד הכניסה לדירה, ומשהחל הנתבע לחשוד כי דבר מה אינו כשורה, עקב דחיית הפקדת השיקים מצד התובע , ערך בירור, ונודע לו כי התובע מוגבל באמצעים, כי קים נגדו פסק דין בהליך בוררות שאושר בבית המשפט המחוזי, ושעניינו של אותו פסק בורר הוא אי תשלום דמי שכירות ואי פינוי המושכר בו התגורר. עוד התברר ל נתבע כי בגין הפסק ננקטים הליכים כנגד התובע בתיק הוצל"פ, וכי במסגרת חקירת יכולת ב תיק ההוצל"פ, הצהיר התובע כי אין לו חשבון בנק, כי אשתו אינה עובדת וכי הסכום המקסימלי אותו הינו יכול לשלם הינו 100 ₪ לחודש. באותו תיק משלם התובע בהתאם לצו חיוב תשלומים 200 ₪ לחודש.
הנתבע אינו חולק על כך, כי בשלב הראשון לא עמד על כך כי התובע ישלם לו את דמי השכירות כפי שנקבע בהסכם, בטרם לכניסתם של התובעים למושכר. לטענתו, מיד משנודע לו על מצבו הכלכלי של התובע ועל התנהלותו ביחס לנכס ששכר בעבר, כמו גם על היותו מוגבל ועל קיום תיק ההוצאה לפועל, וזאת ,כאמור, בסמוך עד מאד למעבר, מנע את כניסתם של התובעים לדירה עד שלא ישלמו את סכום הפיקדון ויפקידו בידיו את דמי השכירות, כפי שהתחייבו בהסכם, בטרם לכניסתם למושכר.
לכתב ההגנה צירף הנתבע את פסק הבורר, את אישור הפסק בבית המשפט המחוזי, כמו גם מסמכים מתיק ההוצל"פ.
לטענת הנתבע, כל משכיר סביר לא היה נוהג אחרת, והתובעים הם אלו שנהגו כלפיו בחוסר תום לב וניסו "לעקוץ" אותו, באופן שישבו במושכר על חשבונו, עד לפינויים בפועל.
בתביעה שבפני, עותרים התובעים כי הנתבע יפצה אותם בגין הנזקים שנגרמו להם מכך שהודיע להם ברגע האחרון כי הינו מונע מהם להיכנס לדירה ללא תשלום מראש, לאחר שכבר הזמינו מוביל, וללא שהוציא הודעת ביטול כדין. נזקים אלו כוללים לטענתם, שווי ציוד שהוכנס לדירה ( ושהוחזר להם מיידית לטענת הנתבע), דמי הובלה, אחסנת הציוד ועגמת נפש ובס"ה 90,000 ₪.
התובעים קיבלו פטור מתשלום אגרת תביעה, והינם מיוצגים ע"י הלשכה לסיוע משפטי.
בבקשה שבפני, טוען הנתבע , כי מדובר בתובענת סרק , המתנהלת כל כולה על חשבון המדינה, כי בכל מקרה התנהלות התובע הסבה לו נזקים מאחר ונאלץ לספוג מספר חודשי שכירות, ארנונה, החלפת צילינדר והתקנת אזעקה, אך ביודעו את מצבו הכלכלי העגום של התובע לא הגיש תביעה בגין כך. הנתבע טוען כאמור, כי נהג כפי שהיה נוהג כל משכיר סביר. והתובענה חסרת בסיס.
לטענתו, אין הוא "לשכה סוציאלית", ואין סיבה שיממן הליך סרק, ולפיכך עותר הוא להורות על הפקדת ערובה.

ג. התשתית הנורמטיבית

תקנה 519 ל תקסד"א מסדירה את סוגיית המצאת הערובה לתשלום ההוצאות כדלקמן:
"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".
ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ(11.2.2009), ניתח כבוד השופט מלצר את האיזונים שהתקבלו בפסיקה ביחס לשיקולים שיערכו על ידי בית המשפט, בבואו לדון בבקשה, כדלקמן:

"עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט. ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990) (להלן: פרשת אויקל); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845 (2000); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 751-750 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן – גורן, 2009).
הפסיקה התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה זו, בשים לב להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד – ראו: פרשת אויקל; רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 (1997) (להלן: פרשת ארפל); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433, פסקה 12 לפסק הדין (2003)) לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865 (2004) (להלן: פרשת איברהים)). שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא (עיינו: פרשת איברהים, שם, בפסקה 5). בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך. עיינו והשוו: פרשת אויקל; פרשת איברהים, שם, שם; דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 99-31, 112-1 (תשס"ז).
שיקול משמעותי נוסף שהתווסף החל משנת 1992 לסוגיה נכבדה זו מתמקד בפגיעה-בכוח בזכות הקניין של התובע באמצעות האפשרות להטיל עליו ערובה להוצאות הנתבע. לגישתו של ד"ר שלמה לוין במחקריו, על בית המשפט, המיישם את העקרונות שהובאו לעיל, ליתן עתה גם משקל לזכות הקניין ככזו, לאחר שזו הוכרה כזכות חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (עיינו: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית 30-27 (מהדורה שניה, 2008 – תשס"ח) (להלן: תורת הפרוצדורה האזרחית, 2008). כן ראו: פרשת איברהים, שם, בפסקה 3). בהערת אגב אציין כי השפעה דומה של זכויות יסוד חוקתיות על הפרוצדורה האזרחית אנו מוצאים בשנים האחרונות גם באירופה בהתבסס על הוראות קונסטיטוציוניות שונות ועל האמנה האירופאית לזכויות האדם. זכות הגישה לערכאות קבועה שם בסעיף 6(1) לאמנה הנ"ל ומכוחה נקבע בערכאות אירופאיות שונות (לרבות בבריטניה) כי חיוב תובע מחוסר יכולת ליתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבע עלול להגיע כדי הפרת זכות הגישה לערכאות.
עיינו: Civil Procedure, The White Book Service vol. 1, 625-632 (2008) (להלן – The White Book) והאסמכתאות הנזכרות שם."

ד. דיון והכרעה

אני סבורה שדין הבקשה להתקבל, וכי האיזון בין השיקולים השונים מוביל למסקנה כי יש לחייב את התובעים בהפקדת ערובה.
ראשית, ומבלי לקבוע מסמרות, אני סבורה כי סיכויי התובענה שבפני אינם גבוהים, בשים לב לכך כי אין חולק בדבר העובדה, כי התובעים לא שלמו לנתבע מאום ע"ח דמי השכירות או העירבון בטרם לכניסתם לדירה, וכי על פני הדברים, עמד בפני הנתבע מידע מהותי שהוסתר ע"י התובעים ושהצדיק את מניעת כניסתם לדירה.
לכך יש להוסיף את העובדה כי בכל מקרה, לכאורה, נגרמו לנתבע נזקים בדמות אבדן דמי שכירות וארנונה למשך תקופה של חודשיים, ואין סיבה לחייבו לממן בנוסף, ניהול הליך שאף אם יזכה בו, לא יהא בכך כדי לזכותו בהוצאותיו לנוכח היות התובע מוגבל באמצעים , ועצם זכאותו לסיוע משפטי ולפטור מאגרה מעידים על מצב זה.
סכום התביעה, שהוגשה כאמור, בפטור מאגרה, אינו עומד על פניו, ביחס סביר לעילת התביעה ונראה כי סיכויי התובעים להוכיחה אינם כאלו שיצדיקו פטור מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.
אמנם, אין למנוע מתובע זכות גישה לערכאות אך ורק בשל עניו, אך במצב דברים זה, כפי שפורט לעיל, אין מקום לאפשר לו לנהל הליך סרק על חשבון התובע ומצאתי לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הדיון בתובענה.
בשים לב לזכות הגישה לערכאות של התובעים ולהיקף ההוצאות הצפוי מצד הנתבעים, אני מורה כי התובעים ידרשו להפקיד עד ליום 15.7.2016 סך של 7,500 ₪ כערובה להוצאות התובעים, כתנאי להמשך ניהול התובענה.
לא יופקד הסכום במועד שנקבע, תידחה התובענה מטעם זה בלבד, אם לא תינתן החלטה אחרת.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.


מעורבים
תובע: אורלי ברדוגו
נתבע: זוהר ממן
שופט :
עורכי דין: