ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אדי שושני :

פסק-דין בתיק ע"פ 1702/16

לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט נ' הנדל

המערערת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
אדי שושני

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.1.2016 בת"פ 22523-12-14 שניתן על ידי כבוד השופט מ' יועד הכהן

תאריך הישיבה:
כ"ד בניסן התשע"ו
(2.5.2016)

בשם המערערת:
עו"ד תומר סגלוביץ'

בשם המשיב:
עו"ד איתן ארנון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' יועד הכהן) בת"פ 22523-12-14 מיום 20.1.2016, במסגרתו הושת על המשיב עונש של 12 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים שהוטל על המשיב בתיק אחר באופן מצטבר; ו-6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע.

כתב האישום והכרעת הדין

2. המשיב הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של ניסיון שוד, לפי סעיף 402(א) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.12.2014 בשעה 16:30 לערך, המשיב נכנס לסניף הדואר המרכזי בירושלים כשהוא לבוש מעיל, כובע צמר ומשקפי שמש גדולים שכיסו את מרבית פניו. המשיב ניגש לדלפק מאחוריו ישבה פקידה, והעביר לה פתק עליו היה רשום: "לכספרית!!! זה שוד מיד למסור את כול הכסף שבדלפק אני חמוש באקדח ולא יהסס לפרק לך את המוח מול הלקוחות [...]". בתגובה, הפקידה לחצה על לחצן המצוקה וצעקה "זה שוד", ועובדי המקום חשו לכיוונה ועיכבו את המשיב עד להגעת המשטרה לשם.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. ביום 20.1.2016 בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המשיב. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, על הנסיבות הקשורות בביצועה ועל מדיניות הענישה הנהוגה. באשר לערך החברתי שנפגע, בית המשפט המחוזי קבע כי הערכים החברתיים המוגנים בעבירת שוד הם הגנה על חיי אדם, שלומו ובטחונו, והגנה על האינטרס הקנייני-כלכלי של נפגעי העבירה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי במקרה של שוד בסניף דואר, יש להגן גם על הפקידים העושים את מלאכתם ונותנים שירות לקהל הלקוחות; על קניינו של הדואר; ועל הסדר הציבורי התקין, כמו גם על האפשרות לקיים התנהלות עסקית תקינה. באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי התייחס, בין היתר, לתכנון שקדם לביצוע העבירה; לעובדה שהמשיב פעל לבדו; לנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה – אף שבפועל לא נגרם נזק לדואר ולפקידה; לסיבות שהביאו את המשיב לביצוע העבירה; ולעובדה שהעבירה נעשתה ללא שימוש באלימות פיזית וללא שימוש בנשק. באשר למדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט המחוזי בחן את הענישה בעבירות של שוד באמצעות פתק, ומצא כי קיימת מגמה של החמרה בענישה המתבטאת בהטלת עונשי מאסר בפועל. בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל.

4. על מנת לקבוע את העונש המתאים למשיב, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות של המשיב שאינן קשורות לביצוע העבירה. בית המשפט התחשב במספר נסיבות לקולה, וביניהן: א) הפגיעה של העונש במשיב – אשר מתקרב לגיל 50 וזקוק למסגרת שיקומית שתסייע לו להשתקם; ב) הפגיעה של העונש במשפחתו של המשיב – באשר הוא גרוש ואב לילדים, אף שמשפחתו כבר מורגלת לכך שהוא אינו נמצא בבית ואינו מתפקד כאב; ג) הודאתו של המשיב וקבלתו אחריות על המעשה; ו-ד) נסיבות חייו הקשות. מנגד, בית המשפט המחוזי שקל לחומרה את עברו הפלילי של המשיב. לנוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המשיב כאמור בפסקה 1 לעיל. המערערת אינה משלימה עם העונש שנגזר ומכאן הערעור שלפנינו.

נימוקי הערעור ותשובת המשיב

5. המערערת טוענת בערעורה כי בית המשפט המחוזי שגה בגזירת דינו של המשיב ומבקשת החמרה משמעותית בעונשו. לעמדתה, מתחם העונש שנקבע, כמו גם העונש שנגזר בתוך המתחם, חורגים לקולה באופן מהותי מהעונש ההולם את חומרת מעשיו של המשיב ואת נסיבות ביצועם. בהמשך לכך, המערערת סבורה כי העונש שהושת על המשיב אינו מבטא את מדיניות הענישה הראויה במקרים כגון אלו; אינו תואם את עברו הפלילי הרלבנטי והמכביד של המשיב, כמו גם את המסוכנות הנשקפת ממנו; ואינו נותן משקל ראוי לתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו. עוד גורסת המשיבה כי בית המשפט המחוזי העניק משקל מופרז לנסיבותיו האישיות של המשיב. על כן, לשיטתה, משיקולי גמול, הלימה והגנה על שלום הציבור, ראוי להשית על המשיב עונש חמור יותר באופן משמעותי.

6. המשיב, מנגד, טוען כי יש לדחות את הערעור. לשיטתו, העונש אינו חורג ממתחם הענישה הראוי, וכן תואם את הנסיבות המיוחדות לקולה אשר מתקיימות בעניינו. לגישתו, גזר דינו של בית המשפט המחוזי מהווה ניסיון כן להתמודד עם מציאות חייו, ובהיותו מקיף, מפורט ומנומק כדבעי, אין כל מקום להתערב בו.

תסקיר שירות המבחן

7. ביום 20.4.2016 הוגש תסקיר שירות מבחן עדכני בעניינו של המשיב. מהתסקיר עולה כי המשיב שולב באגף מתקדם בכלא "אלה" ועובד במסגרת תעסוקתית שם. כן צוין בתסקיר כי המשיב מבטא רצון להשתלב בטיפול ומבין כי מעשיו אינם ראויים, אך עם זאת מתקשה להפנים את חומרת העבירה שביצע ואת השלכותיה הקשות והפוגעניות.

דיון והכרעה

8. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור, ולאחר שמיעת הצדדים בפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל כפי שיפורט להלן.

9. אמנם, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, וההתערבות שמורה למקרים חריגים בהם העונש שנגזר חורג במידה רבה מרמת הענישה הנוהגת או הראויה במקרים דומים (ראו: ע"פ 8280/15 גולאני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (28.3.2016); ע"פ 2715/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (20.9.2015); ע"פ 1034/14 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 9 (30.12.2014)). דומה כי כלל זה נכון ביתר שאת לגבי ערעור המדינה על קולת העונש ולו מן הטעם שערכאת הערעור אינה נוטה למצות את הדין עם הנאשם. ואולם, המקרה שלפנינו אכן נמנה על אותם מקרים חריגים, שבהם מתחייבת החמרת עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב, כפי שיובהר להלן.

10. המשיב ביצע מעשה חמור, הטומן בחובו פוטנציאל פגיעה רב בערכים המוגנים של הגנה על חיי אדם, שלומו ובטחונו – ובכלל זה הגנה על פקידים העושים את מלאכתם ונותנים שירות לציבור. פוטנציאל הפגיעה אף מתרחב לערכים המוגנים של הגנה על קניין ועל פעילות עסקית תקינה. לפיכך, מתחייבת ענישה הולמת שתביא לידי ביטוי את שאט נפשו של הציבור מעבירות מעין אלה, ואשר יהיה בה כדי לשדר מסר עונשי שירתיע מפני ביצוען (ראו: ע"פ 3470/11 בוזגלו נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (28.11.2011); ע"פ 5717/09 מדינת ישראל נ' מרמנשטיין (5.5.2010)). דברים אלו נכונים ביתר שאת נוכח הקלות שבה ניתן לבצע עבירות מסוג זה – אשר כל שנדרש לביצוען הוא פתק מאיים – כך שאף אם אין לסווגה ברף החומרה הגבוה מבין עבירות השוד, היא מחייבת ענישה מחמירה ומאסר ממושך בפועל. יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו דאז) א' רובינשטיין במקרה דומה (ע"פ 6752/10 טטרואשוילי נ' מדינת ישראל, פסקה ז (5.4.2011)):

"עבירות השוד על סוגיהן מגיעות לפתחם של בתי המשפט חדשות לבקרים, והן לובשות צורות שונות. מהן קשות ואכזריות ומהן ברמה נמוכה יותר; הצד השוה שבהן הוא הרצון להשיג כסף קל. בענייננו מדובר באדם בעל רקע נורמטיבי, אשר ניגש לסניף הבנק ובידיו פתק המורה לפקיד להעביר לו כסף; והנה, זממו עלה בידו, מבלי שיצטרך 'ללכלך את ידיו' בנשיאת נשק או באיומים קולניים. ואולם, כמובן תיאור זה אינו מלא; שכן נקל לשער את האימה האופפת את הקרבן, במקרה זה פקידת הבנק, אל מול השודד - שהרי אין היא יודעת אם יש בידיו נשק ומה כוונותיו האלימות. על כן מתחייב רף ענישה מרתיע, וככלל, מאסר בפועל ... ".

11. מכאן, שהעבירה שבה הורשע המשיב, כשלעצמה, מצדיקה ענישה חמורה מזו שקבע בית המשפט המחוזי, באשר האינטרס הציבורי מחייב שעונשי המאסר יהיו ממשיים ומשמעותיים. מקל וחומר, דברים אלו נכונים נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב – הכולל שורה ארוכה של הרשעות קודמות, לרבות שלוש הרשעות עוקבות בעבירות של שוד וניסיון שוד – ובהתחשב בהתרשמותו של שירות המבחן, לפיה המשיב מתקשה להפיק תועלת מההזדמנויות הטיפוליות שניתנו לו, ומתקשה להיכנס לתהליך של שינוי ממשי בחייו.

12. שיקולים אלו כולם מובילים לצורך בהחמרה בעונש המשיב. זאת, גם בהתחשב בנימוקים לקולה ובראשם נסיבות חייו הקשות, אשר אנו סבורים כי משקלם אכן היה רב מדי בגזר הדין. כפי שקבע בית משפט זה בע"פ 322/13 מזרחי נ' מדינת ישראל (10.11.2013): "רחמנות יתרה על השודד, כמוה כהתאכזרות אל קורבנו; זה שבכוח וזה שבפועל" (שם, פסקה 6). אשר על כן, אנו מוצאים לנכון להחמיר בעונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב.

13. סוף דבר, הערעור מתקבל במובן זה שלעונש המאסר בפועל שהושת על המשיב, יתווספו 12 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר הדין יישארו על כנם, כך שבסך הכל ירצה המשיב עונש מאסר בפועל בן 36 חודשים.

ניתן היום, ט' באייר התשע"ו (17.5.2016).




מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אדי שושני
שופט :
עורכי דין: