ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אהרון קליין נגד היועץ המשפטי לממשלה :

החלטה בתיק רע"ב 2300/16
בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט ח' מלצר

המערער:
אהרון קליין

נ ג ד

המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה

2. ועדת השחרורים בגוש מרכז

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-עת"א 3531-02-16 מתאריך 08.03.2016

בשם המבקש:
עו"ד ליאור לב

בשם המשיב 1:
עו"ד פנחס גורט

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטים: א' טל (נשיא), ז' בוסתן, וד"ר ש' בורנשטיין) ב-עת"א 3531-02-16, בגדרו בוטלה החלטת ועדת השחרורים, אשר קיבלה את בקשתו של המבקש לשחרור על-תנאי ממאסרו.

להלן יובאו הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

רקע עובדתי

2. בתאריך 09.01.2013, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע את המבקש ואדם נוסף בשורה של עבירות מרמה, זיוף, שימוש במסמך מזויף והוצאת שיקים ללא כיסוי, שיוחסו להם בכתב האישום שהוגש בעניינם, ואשר כלל עשרה אישומים. בתמצית, על פי כתב האישום, המבקש הציג עצמו כאיש עסקים, יזם ומפתח של מוצרים טכנולוגיים, והציג מצג כוזב לפיו הוא פיתח מדבקה ייחודית שבכוחה לזהות התקפי לב. באופן זה המבקש קיבל במרמה מהמתלוננים כספים לצורך "השקעה במיזם", בסך של כ-10 מיליון ש"ח. המבקש צירף בנוסף למכלול תיק תעבורה, בגדרו הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בעת פסילה וללא רישיון.

3. בתאריך 10.02.2013 בית המשפט המחוזי הנכבד הרשיע את המבקש במיוחס לו, ונגזרו עליו העונשים הבאים: 93 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרו); 24 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע למשך תקופה של 3 שנים; 12 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל לכל סוגי כלי הרכב; 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי לכל סוגי כלי הרכב למשך 3 שנים; קנס כספי בסך של 50,000 ש"ח, ופיצוי למתלוננים בסך של 200,000 ש"ח (ראו: ת"פ 21131-05-11 מדינת ישראל נ' קליין (10.02.2013)).

במסגרת ערעורו של המבקש על חומרת העונש, הועמד עונש המאסר הנ"ל על 72 חודשי מאסר (בניכוי ימי מעצרו), בעוד שיתר רכיבי גזר הדין נשארו על כנם (ראו: ע"פ 2447/13 קליין נ' מדינת ישראל (08.04.2014)).

4. לשם השלמת התמונה יצוין כי המבקש, יליד 1965, נשא בעבר בשתי תקופות מאסר בגין עבירות מרמה (40 חודשים ו-46 חודשים), כאשר ממאסרו הראשון הוא שוחרר בשחרור מוקדם על תנאי. ממאסרו השני המבקש לא שוחרר בשחרור מוקדם, וזאת, בין היתר, משום שביצע את המעשים בסמוך לאחר תום תקופת הרישיון מהמאסר הראשון שלו, לא שילם את הפיצוי שהיה עליו לשלם למתלוננים, ולא עבר טיפול כלשהו (ראו: מש/2).

5. בתאריך 17.06.2015, נידונה לראשונה בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם על-תנאי ממאסרו הנוכחי. בדיון שנערך בפני הוועדה – המשיב 1 התנגד לשחרורו המוקדם של המבקש, וזאת נוכח מסוכנותו, שנטען כי היא עולה, בין היתר, ממאסריו המרובים, ומכך שהעבירות הנוספות בוצעו לאחר שקיבל שחרור מוקדם, סמוך לאחר חלוף תקופת הרישיון.

6. לאחר שהוועדה עיינה במסמכים שהוגשו לה, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים – נדחתה בקשתו של המבקש. הוועדה התייחסה בהחלטתה להרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות דומות, ולכך שהמבקש צריך לעבור מסלולים נוספים של חינוך ושיקום בתחום המרמה. מנגד ציינה הוועדה את התנהגותו התקינה של המבקש בבית הכלא, ואת המסלולים הראשוניים לחינוך ושיקום שהמבקש עבר. לבסוף קבעה הוועדה כי נראה שהמבקש לא זנח לחלוטין את פעילותו הפלילית בתחום המרמה, ומשכך – נדחתה בקשתו לשחרור מוקדם. עם זאת, נקבע שלאחר שהמבקש יעבור שורת מסלולי חינוך נוספים בענייני מרמה, יצא לחופשות באופן מסודר על ציר זמן משמעותי ויוכיח את עצמו – תהיה הצדקה לדון מחדש בעניינו (להלן: החלטת הוועדה הראשונה).

7. בתאריך 08.09.2015, נדחתה העתירה שהגיש המבקש כנגד ההחלטה הנ"ל (ראו: עת"א (מרכז) 50816-06-15 קליין נ' ועדת השחרורים (08.09.2015)), לאחר שבית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד שמע את טענות הצדדים, ובחן את המידע החסוי בעניינו של המבקש. בתוך כך נקבע כי: "הוכחה לצורך של העותר בהשלמת ההליכים הטיפוליים בעברייני מרמה באה לידי ביטוי גם במידע החסוי שהוצג בפנינו ואשר הביא למסקנה הנכונה של הוועדה לפיה העותר לא זנח לחלוטין את פעילותו הפלילית בתחום עבירות המרמה". עם זאת, בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד ציין בפסק דינו כלדקמן:

"הוועדה לא נעלה את הדלת בפני העותר [המבקש כאן – ח.מ] ובסיפא החלטתה קבעה כי רק לאחר שיציג בפני הוועדה מסלולי חינוך נוספים בענייני מרמה שעבר במהלך מאסרו ורק לאחר שייצא לחופשות נוספות על 3 החופשות הרגילות אליהן יצא מאז החלטת הוועדה ועד כה ועל 3 החופשות החריגות אליהן יצא עד להחלטת הוועדה נושא העתירה יוכל לפנות בבקשה לקיים דיון חוזר בפני הוועדה".

8. בתאריך 27.01.2016, התקיים דיון שני בבקשת המבקש לשחרור על-תנאי, שבגדרו הוצגו, בין היתר, עמדת גורמי הטיפול בבית הסוהר, וכן ריכוז חובותיו של המבקש בגין הקנסות והפיצויים שנגזרו עליו בהרשעותיו השונות. בסופו של הדיון הוחלט לקבל את בקשת המבקש לשחרור מוקדם. בתוך כך קבעה הוועדה כי נראה שמידת מסוכנותו של המבקש פחתה נוכח התכניות הטיפוליות שהמבקש עבר בבית הכלא, וכי דומה שמסוכנותו עשויה להתבטל נוכח קיומה של תוכנית טיפולית של הרשות לשיקום האסיר. הוועדה ציינה עוד כי המבקש שילם סכומים גבוהים ולא מבוטלים מהקנסות והפיצויים שנגזרו עליו, וכי עיקר יתרת חובו נובע היום מריבית פיגורים.

9. כנגד החלטה זו של ועדת השחרורים הגיש המשיב 1 עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד. לאחר דיון בעתירה, ושמיעת טענות הצדדים – בית המשפט לעניינים מנהלים הנכבד קיבל בתאריך 08.03.2016 את העתירה, וביטל את החלטתה של ועדת השחרורים מתאריך 27.01.2016. בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד קבע כי הועדה לא נתנה את המשקל הראוי לכך שהמבקש שוחרר על תנאי ממאסרו הראשון, תוך שהבטיח לוועדה לא לחזור על מעשי המרמה, נושא כל מאסריו, וזמן קצר לאחר תום תקופת הרישיון ביצע את עבירות המרמה, מושא מאסרו השני. בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד קבע עוד כי חרף ההליכים הטיפוליים בהם המבקש השתתף, בחוות הדעת בעניינו צוין כי הוא עדיין מתקשה להציב לעצמו גבולות ולדחות סיפוקים, דבר שמעלה חשש לחזרה על פעילותו בתחום המרמה. צוין גם כי המבקש לא שילם את מלוא סכום הפיצויים שאותם חויב לשלם בגזר הדין מושא מאסרו השני, וכן כי הסדר התשלומים שהיה למבקש עם המרכז לגביית קנסות הופסק, לאחר שהוא לא עמד בתנאיו כאשר כיום אין הסדר לתשלום יתרת סכום הפיצויים ומלוא סכום הקנס. בתוך כך נקבע כי הוועדה שגתה כאשר שחררה את המבקש על תנאי טרם ששילם את מלוא סכום הפיצויים, אף אם שילם את מרביתו, בפרט כאשר מדובר בעבירות מרמה, בהן נקבע שיש ליתן משקל משמעותי לתשלום מלוא הפיצוי לאלה שמהם ניטל ממונם. משכך, נקבע שהחלטת הוועדה חרגה ממתחם הסבירות ועל כן היא מצדיקה התערבות שיפוטית.

פסק דין זה הוא מושא הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

10. המבקש טוען כי יש להשיב על כנה את החלטת ועדת השחרורים, שלשיטתו היתה ראויה ומבוססת, ואיננה מצדיקה התערבות שיפוטית. לשיטתו, בית המשפט לעניינים מנהליים שגה בכך שייחס משקל מכריע לעובדה שהוא לא השלים את תשלום מלוא סכום הפיצויים שנפסקו לו. בתוך כך המבקש טען כי הוא שילם כבר מעל ל-60% מהסכום שנפסק שעליו לשלם, וודאי שבנסיבות אלו – אין ליתן לרכיב זה משקל כה רב. המבקש טוען עוד כי בהחלטת הוועדה הראשונה צויין כי הוא יוכל להשתחרר בשחרור מוקדם אם ישלים את הטיפול בבית הכלא. לטענת המשיב 1 – לא ערער על קביעה זו, ועל כן אין לקבל בשלב זה את טענותיו נגד האמור בהחלטה הנ"ל.

11. המשיב 1 טען מנגד, בתגובתו שהוגשה בהתאם להחלטתי מתאריך 21.03.2016, כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד, שכן בהחלטת הוועדה לא ניתן משקל מספק לדברים הבאים: חומרת העבירות שהמבקש ביצע, היקפן, תחכומן, נסיבות ביצוען ואי תשלום מלוא הפיצוי שנגזר על המבקש בגינן; עברו הפלילי של המבקש, וחזרתו לסורו, חרף הבטחותיו שהובילו לשחרור המוקדם ממאסרו הראשון, ולחוות הדעת של גורמי הטיפול בעניינו של המבקש, ובכלל זה חוות הדעת שהוצגו בפני הוועדה הקודמת. המשיב 1 ציין עוד כי חלף פרק זמן קצר ביותר מאז ניתנה החלטת הוועדה הראשונה, פרק זמן שלטענתו איננו עולה כדי "ציר זמן משמעותי" שנזכר בהחלטה הנ"ל.

דיון והכרעה

12. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהוגשו לי על ידם – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הטעמים לכך יבוארו בקצרה להלן.

13. למעשה, טענותיו של המבקש נוגעות בעיקרן לעניינו הפרטי, והן מתמקדות באיזון קונקרטי שנקבע ביחס אליו בבית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים. על כן העניין איננו נמנה עם המקרים שבהם ניתנת, ככלל, רשות ערעור בעתירות אסיר ב"גלגול שלישי" – הלכה החלה גם במקרים שבהם בית המשפט לעניינים מנהליים ביטל למעשה את החלטת ועדת השחרורים (ראו: רע"ב 3684/06 נאסר נ' מדינת ישראל (07.08.2006); רע"ב 7519/11 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (15.03.2012); רע"ב 4856/12 אבו לבן נ' ועדת השחרורים בגוש מרכז (09.07.2012); רע"ב 5663/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.08.2012) (להלן: רע"ב 5663/12). עיינו עוד: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.03.2009); רע"ב 2112/09 עמאראת נ' מדינת ישראל (24.03.2009)).

14. למעלה מן הצורך אציין כי אינני רואה הצדקה להעניק רשות ערעור בנסיבות שבכאן, וזאת מכיוון שמצאתי שלא נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד. לאסיר לא עומדת כידוע זכות קנויה כי העונש שהושת עליו יקוצר, וכי הוא יזכה לשחרור מוקדם (ראו: רע"ב 205/08 עסילה נ' שירות בתי הסוהר (24.05.2008); רע"ב 5663/12; רע"ב 5914/14 בוהדאנא נ' מדינת ישראל (02.12.2014); רע"ב 51/15 פלוני נ' ועדת השחרורים (28.04.2015)). עם זאת יש בדין אפשרויות ונסיבות המצדיקות שחרור מוקדם. על פי סעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי) – אסיר המבקש שחרור על תנאי נדרש להצביע על קיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, כי הוא ראוי לשחרור מוקדם, ושנית, כי שחרורו איננו מסכן את שלום הציבור. ודוק: הנטל להראות כי שני התנאים מתקיימים – מוטל על כתפיו של המבקש (ראו למשל: רע"ב 6566/13 דביר נ' היועץ המשפטי לממשלה (‏11.02.2014)). עוד יש לציין כי שיקול הדעת הנתון לוועדת השחרורים בעניין זה וגדר שיקוליה הינם רחבים, ובית המשפט יתערב בהחלטת הוועדה במקרים מצומצמים שבהם הוא שוכנע כי נפל פגם מהותי בהחלטתה של הועדה, או כאשר החלטה ניתנה תוך חריגה ממשית ממתחם הסבירות (ראו למשל: רע"ב 3306/11 חאלד נ' היועץ המשפטי לממשלה (14.03.2012); רע"ב 5663/12).

15. מסקירת נתוני המקרה דנן על רקע אמות המידה שתוארו לעיל – דומני כי אכן החלטת ועדת השחרורים חרגה ממתחם הסבירות במידה שהצריכה התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד, ולפיכך לא מצאתי מקום להעניק כאן רשות ערעור למבקש. הפגם המרכזי בהחלטת הועדה היה כי היא לא נתנה את המשקל הראוי לעברו הפלילי של המבקש, ולעובדה שהוא שוחרר על תנאי ממאסרו הראשון נוכח הבטחותיו שלא לחזור על מעשיו, ואולם זמן קצר לאחר תום תקופת הרישיון – המבקש ביצע עבירות מרמה נוספות, ואף חזר עליהן במקרה, מושא מאסרו הנוכחי. כמו כן, דומה כי הוועדה לא נתנה משקל מספיק לכך שמחוות הדעת האחרונות שניתנו בעניינו של המבקש עולה כי הוא עדיין מתקשה להציב לעצמו גבולות ולדחות סיפוקים, דבר שמעלה חשש לחזרה על פעילות בתחום המרמה.

16. הנה כי כן – אין מקום להתערב עניינית ותוצאתית בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. עם זאת דומה שיש לסייג במידת מה את קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד בפסק דינו, מושא הבקשה שבפני, שכן אין הכרח לקבוע קביעה עקרונית כי אסיר בגין עבירות מרמה שלא פיצה את קורבנותיו באופן מלא – לא יהיה ראוי תמיד לשחרור, ודומה כי אף במצב דברים זה יש לבחון את נסיבותיו של המקרה (ראו: סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי, הקובע, בין השאר, כי תשלום הקנס או הפיצויים שהושתו על האסיר, האם שילמם או לא שילמם והסיבות לכך – הם בבחינת שיקול רלבנטי לעניין השחרור).

17. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

ניתנה היום, ‏ז' באייר התשע"ו (‏15.5.2016).


מעורבים
תובע: אהרון קליין
נתבע: היועץ המשפטי לממשלה
שופט :
עורכי דין: