ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד בוחבוט :

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

יעקב בוחבוט (עציר)

הנאשם

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד ניר עמלי
מטעם הנאשם: הובא באמצעות שב"ס וב"כ עו"ד איתי פרג'ון מטעם הסנגוריה הציבורית

בית המשפט מפנה את תשומת לב הסנגור לכך כי הנאשם לא הורשע, אלא נרשמה הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן והטיעון יתמקד במשמעות הודאה, זו נוכח האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית והסייגים לאחריות פלילית.

פרוטוקול

ב"כ הצדדים: הגענו להסכמה לפיה כתב האישום יתוקן כך שתימחק הוראת החיקוק המייחסת לנאשם עבירה של החזקת סכין, וכן העובדות בסעיף 6 לכתב האישום יתוקנו, סעיף 3 יימחק וסעיף 10 יתוקן . הנאשם יודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. המאשימה תטען כי נוכח חוות הדעת הפסיכיאטרית יש להורות על הפסקת ההליכים בעניינו של הנאשם, ולהורות על אשפוזו למשך 3 שנים לפי העונש המירבי הקבוע להוראות החיקוק החמורה שנותרה.
הסנגור יטען כי יש לזכות את הנאשם, ולא להפסיק את ההליכים בעניינו, וזאת לפי הסייג הקבוע בסעיף 34ח' לחוק העונשין, וכן יטען באשר למשך האשפוז הראוי במקרה זה.

התובע: מגיש כתב אישום מתוקן.

הסנגור: מסכים להסדר. הנאשם מודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

הנאשם: לאחר שבית משפט הסביר לי, אני מסכים להסדר הזה, אני מודה בכתב האישום המתוקן. אמרתי את הדברים בשעת כעס.


החלטה

רשמתי בפניי את הודאת הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

ניתנה והודעה היום י"ז אדר ב' תשע"ו, 27/03/2016 במעמד הנוכחים.

יריב נבון , שופט

התובע: חוזר על נימוקינו בכתב אשר הוגשו בישיבה הקודמת, בכפוף לשינוי עמדתנו באשר לתקופת האשפוז נוכח תיקון כתב האישום.

בית המשפט מפנה את תשומת לב הסנגור לכך כי הנאשם לא הורשע, אלא נרשמה הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן והטיעון יתמקד במשמעות הודאה, זו נוכח האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית והסייגים לאחריות פלילית.

הסנגור: בהתייחס להערת בית משפט, הרי שבית משפט המחוזי בחיפה קובע שלא ניתן לקבל הודאה של נאשם שכזה מאחר ואינו מבין את המשמעות של הודאתו זו, ואילו בענייננו, המאשימה מקבלת את הודאתו במסגרת הסדר. לשאלת בית משפט, אני משיב שאין לי כל טענה לפיה בית המשפט לא יכול לקבל את הודאת הנאשם במקרה זה, אלא בדיוק להיפך. טענתי היא שכדי שבית המשפט יוכל לקבל את כתב האישום המתוקן, הצדדים צריכים להסכים על המסגרת העובדתית, וזאת משהנאשם מביע הסכמתו כפי שהביע אותה בפני בית משפט, ורק לאחר שהוא עצמו הודה בביצוע אותם מעשים, אנו יכולים להגיש את כתב האישום המתוקן. המשמעות הפרקטית של ההודאה זה שנחצה המחסום הדיוני, אותו מחסום אליו מתייחס בית משפט המחוזי בחיפה, ובית משפט המחוזי בנצרת. שם לא הייתה הודאה, אלא ביקשו לזכות מכוח חוות הדעת וחוות הדעת בלבד. ובתי המשפט טענו, שמרגע שטוענים את הטענה הזו, ולא נקבע כי הנאשם ביצע את מעשה העבירה, לא נחצה המחסום הדיוני ולא ניתן ל זכותו. ואילו היום הצדדים מגישים כתב אישום מתוקן לאחר הודאה. ההודאה הזו מייצגת את הסכמת הצדדים והנאשם לכך שהוא ביצע את מעשי העבירה שבכתב האישום המתוקן, ככזו ההסכמה הזו מתייחסת באופן ישיר לסייג המופיע בסעיף 34ח' ומבקשת את זיכויו של הנאשם. לכן, לא ניתן עוד לדבר על מחסום שעה שחצינו אותו. מעבר לכך, אעיר כי הנאשם דיבר. בית משפט התרשם ממנו, ולא ניתן לומר עליו שהוא לא מבין את משמעות ההליך, שהוא ביקש לקצר את משך התקופה, שהוא לא מסוגל לעקוב, וכשדברים שלא נראו לו הוא קם והעיר. גם לא ניתן לומר שהוא לא משתתף באופן ענייני ופעיל, הוא מאוד פעיל וענייני, שכל מה שהציג לו הוא קם ואמר זאת. לכן, גם מן הטעם הזה מדובר במי שיכול לעקוב אחרי ההליך, יכול לנהל הליך וניתן לקבל את הודאתו, הוא קנה סיכון, ואם בית משפט ייזכר רק לרגע, הוא לא הודה לפני ששמע מבית משפט שמשך תקופת האשפוז תתקצר. הוא המתין להערת בית משפט שיסביר לו, ורק אז קבע שהוא מודה, ולכן, צריך לקבל את הודאתו על אף חוות הדעת. אם בית משפט יסתכל לאחור, אני לא מכיר חוות דעת שהתקבלה בזמן קצר שהוא לא כשיר מהותית ולאחר מכן כשיר דיוני, בדרך כלל קובעים ישר שהוא לא כשיר דיונית.
לסיכום, אנו סבורים שעל בית המשפט מן הטעמים האמורים לעיל לקבל את ההודאה שלו, ואז לפנות לסעיף 34ח' לחוק העונשין, שם מתקיים הסייג שברגע שמדובר בנאשם לא כשיר מהותית והוא ביצע את מעשה העבירה, יש לזכותו. אני אעיר בהערת אגב, שגם במקרים אחרים בהם הנאשם לא יכול לשתף פעולה בסייגים שונים של קטינות, כוח צורך ושכרות, בית משפט לא מפסיק את ההליכים מן הטיעון הזה, ועדיין הסנגור יכול להודות בשמו למרות שהוא לא יכול לתרום לדיון, ועל כך יש לתת את הדעת, ואני מפנה לפסיקה של בית משפט המחוזי בתל אביב מתיק 870-07-15.
אתייחס לשאלת משך האשפוז, וזאת כמובן במידה ובית משפט לא יקבל את עמדתנו לזכות את הנאשם. בהקשר זה אני מפנה לתיק 39843-02-16 שניתן ביום 23.3.16 בבית משפט המחוזי בתל אביב, שם נקבע כי הוראת החיקוק היא הרף העליון. בית המשפט עת הוא קוצב, צריך להתייחס לנסיבות המקרה ונסיבות העושה. וכשמגיעים לשאלה מה הוא משך האשפוז, בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שיש לקבוע אותו בהתאם לרמת הענישה בגין העבירות בהן הורשע הנאשם, והוא מעיר שם שאין זה מתפקידו של בית משפט לדאוג כי הנאשם יהיה מאושפז כמה שיותר, שכן לפסיכיאטר המחוזי יש סמכויות אזרחיות לאשפזו במידת הצורך, ובית משפט יתייחס רק להליך הפלילי.
עבירות בהן הודה הנאשם הן עבירות מסוג עוון עם תקרה של 3 שנות מאסר, רמת הענישה הנהוגה בהם מסתיימת ככלל במאסר על תנאי, ובמקרה קיצון בעבודות שירות, ואנו נבקש כי בית משפט יקבע את משך האשפוז בהתאם לרמת הענישה הנהוגה בעבירות אלה.

התובע: למען הסר ספק, הצדדים הגיעו היום להבנה לעניין כתב אישום מתוקן על פי חומר הראיות הקיים בתיק. לשם כך תוקן כתב האישום והוגש בהסכמת הצדדים לעיונו של בית משפט. אנו שבים ומפנים לחוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי שקובע כי הנאשם אינו כשיר הן מהותית והן דיונית, במצב שבו הנאשם אינו כשיר דיונית, אין להיכנס ולדון בתיק עצמו או בשאלה האם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, או לא ביצע. היינו, הנאשם אינו כשיר לדון ולהודות במיוחס לו, ולכן איננו יכולים להידרש לשאלה האם ביצע או אל ביצע את המעשים, ואני מפנה לפסיקה שהוגשה בכתב בדיון הקודם. מאחר שכך, אנו נבקש כי בית משפט יפסיק את ההליכים על פי סעיף 170 לחסד"פ ויוציא צו אשפוז בעניינו של הנאשם לפי חוק בטיפול חולי נפש.


החלטה

נדחה למתן החלטה ליום 20.4.16 שעה 9:00.
הנאשם יישאר באשפוז בתנאי מעצר עד להחלטה אחרת.
הנאשם יובא באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום י"ז אדר ב' תשע"ו, 27/03/2016 במעמד הנוכחים.

יריב נבון , שופט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: בוחבוט
שופט :
עורכי דין: