ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נגד הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה... :

החלטה בתיק רע"א 2094/16 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט י' עמית

המבקשים:
1. אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ

2. BRITISH AIRWAYS PLC

3. DEUTSCHE LUFTHANSA AG

4. SWISS INTERNATIONALAIR LINES LTD

נ ג ד

המשיבים:
1. הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלנית הוגנת

2. היועץ המשפטי לממשלה

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בתיק תצ 010538-02-13 שניתנו ביום 3.2.2016 וביום 18.2.2016 על ידי כבוד השופט ע' גרוסקופף – ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקשים:
עו"ד צבי אגמון, עו"ד טל מישר, עו"ד יותם קוולר, עו"ד חגי דורון, עו"ד אוריאל פרינץ, עו"ד גיתית לוין גרינברג, עו"ד ד"ר גיל אוריון, עו"ד טליה סולומון ועו"ד ענבל בורוש

בית המשפט עמד על כך שהסמכות לסלק בקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף מחמת פגם שנפל בהתנהלות המבקש או בא כוחו, צריכה להיות שמורה למקרים קיצוניים, בהם הפגם יורד לשורש בקשת האישור. בית המשפט הכיר בכך שהתנהלות פסולה של מגישי הבקשה כלפי המשיבה (להבדיל מבית המשפט) עשויה להצדיק סילוק בקשה (כגון כאשר המידע הושג בדרכים פסולות או כאשר הגשת הבקשה מהווה הפרת חובת סודיות). עם זאת, בית המשפט הדגיש כי מדובר בסמכות שאין להפעילה באופן גורף, וכי הפעלתה מחייבת איזון בין האינטרסים המתנגשים.

החלטה

בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט ע' גרוסקופף) בת"צ 10538-02-13. החלטה ראשונה מיום 3.2.2016, בגדרה נדחתה בקשתן של המבקשות – ארבע חברות תעופה – לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגדן, ולחלופין לפסילת המשיבה ובאי כוחה המייצגים; והחלטה שניה מיום 18.2.2016, בגדרה נדחתה בקשת המבקשות להשהות את ההליכים בבית המשפט המחוזי, עד מתן החלטתו של בית המשפט העליון שתינתן בבקשת רשות הערעור על ההחלטה הראשונה.

1. בחודש פברואר 2013 הגישה המשיבה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשות, בטענה כי הללו נטלו חלק בקרטל עולמי שפעל בין השנים 2006-2000 (להלן: בקשת האישור). לפי הנטען, במסגרת הקרטל המדובר תיאמו ביניהן חברות התעופה מחירים של רכיבים שונים והחליפו ביניהן מידע, באופן המהווה הפרה של דיני ההגבלים העסקיים. נציין כי הקרטל המדובר נחשף בשנת 2006, בעקבות פניה של המבקשת 3 למשרד המשפטים בארצות הברית בבקשה לפעול על פי "תכנית חסינות" המוסדרת בדיני ההגבלים העסקיים בארצות הברית. בעקבות חשיפת הקרטל נפתחו חקירות נגד חברות תעופה שונות, בכללן המבקשות.

נציין כי היועץ המשפטי לממשלה גם הוא צד להליך בקשת האישור, לאחר שהודיע בחודש ספטמבר 2014 על התייצבותו בהליך מכוח סעיף 1 לפקודת סדר הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]. יובהר כי הצטרפות זו להליך נעשתה לפני שהמבקשות הגישו את הבקשה לסילוק על הסף מושא הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי.

2. תמצית של דברים, שעל בקשת האישור חתומים שלשה עורכי דין: עו"ד שמש ועו"ד מנור שהם שותפים המנהלים משרד משותף, ועו"ד ברעם שהוא עו"ד עצמאי שחבר אליהם לצורך תביעה זו ותביעות נוספות בתחום ההגבלים העסקיים. בחודש דצמבר 2014 הודיע עו"ד ברעם על הפסקת הייצוג בתיק בעקבות טענה לניגוד עניינים בו הוא מצוי. הסוגיה התעוררה בעקבות פניה של עו"ד אגמון (בא כוחה של המבקשת 1, להלן: אל-על) לעורכי הדין מנור ושמש, ממנה עולה כי בשנת 2006, בשעה שעו"ד ברעם עבד כשכיר במשרד תדמור ושות', הוא כתב עבור אל-על חוות דעת משפטית בנושא הקרטל. בהודעתו על הפסקת הייצוג טען עו"ד ברעם כי כלל לא זכור לו שהיה שותף לעריכה של חוות דעת בעניין הקרטל, וכי הפסקת הייצוג נעשית לצורך מראית פני הצדק עד לתום בירור העניין.

על רקע מעורבותו הנטענת של עו"ד ברעם בהכנת חוות דעת עבור אל-על בנושא הקרטל, הגישו המבקשות את בקשתן לבית משפט קמא לסילוק בקשת האישור, בה טענו כי בקשת האישור "נולדה בחטא". לחלופין, המבקשות טענו כי יש לפסול את המבקשת ובאי כוחה מייצוג הקבוצה, לנוכח הקשרים שבין עו"ד ברעם לבינם. יצויין כי בית משפט קמא השהה את בירור בקשת האישור עד להכרעה בבקשת הסילוק שהגישו המבקשות.

3. הצדדים הכבירו טענותיהם בבית משפט קמא, כאשר כל צד מצטייד בחוות דעת מומחה מטעמו מתחום האתיקה, שחיוו דעתם בשאלת ניגוד העניינים של עורכי הדין והשלכות התנהלותם על הליך בקשת האישור: מן העבר האחד – המבקשות הגישו חוות דעת של ד"ר לימור זר-גוטמן, ומן העבר השני – המשיבה הגישה חוות דעת מטעם כבוד השופט (בדימ') ד"ר גבריאל קלינג. היועץ המשפטי לממשלה, שכאמור מהווה צד להליך, הביע גם הוא עמדתו בסוגיה, והצטרף לעמדת המשיבה לפיה די בהתפטרותו של עו"ד ברעם ואין הצדקה לפסילת יתר המייצגים או לסילוק התביעה כולה.

בית המשפט עמד על כך שהסמכות לסלק בקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף מחמת פגם שנפל בהתנהלות המבקש או בא כוחו, צריכה להיות שמורה למקרים קיצוניים, בהם הפגם יורד לשורש בקשת האישור. בית המשפט הכיר בכך שהתנהלות פסולה של מגישי הבקשה כלפי המשיבה (להבדיל מבית המשפט) עשויה להצדיק סילוק בקשה (כגון כאשר המידע הושג בדרכים פסולות או כאשר הגשת הבקשה מהווה הפרת חובת סודיות). עם זאת, בית המשפט הדגיש כי מדובר בסמכות שאין להפעילה באופן גורף, וכי הפעלתה מחייבת איזון בין האינטרסים המתנגשים.

עוד נקבע כי אין די בטענה להפרה של כללי האתיקה על ידי באי כוח המייצגים כדי להצדיק שימוש בסנקציה חמורה של סילוק על הסף, וכי אל מול האינטרסים הניצבים בבסיס האיסור האתי יש להעמיד את האינטרסים לשמם מתנהלת התובענה הייצוגית. בית המשפט הוסיף כי האמצעי המרכזי לטיפול בהפרות של כללי האתיקה הוא מנגנון הדין המשמעתי, וכי ככלל, אין מדובר בנושא שבית המשפט יידרש אליו במסגרת ההתדיינות המשפטית גופא. כן ציין בית המשפט כי קיימת סנקציה מתונה יותר מאשר סילוק התובענה על הסף, כגון החלפת המבקש או בא הכוח המייצג.

5. יישום הדברים הוביל את בית המשפט למסקנה כי אין הצדקה לסילוק הבקשה לאישור על הסף. בית המשפט קבע כי לא הוכחה פגיעה קונקרטית באינטרס של אל-על בעקבות ההפרה האתית שביצע לכאורה עו"ד ברעם; כי מעורבותו של עו"ד ברעם בייצוג אל-על בשעתו היתה מוגבלת מבחינת היקפה ועיתוי התרחשותה; וכי הפסקת ההליך בעת הזו תגרום נזק משמעותי לאינטרס הקבוצה, בהתחשב בכך שההליך מתנהל מזה שלוש שנים.

באשר לסעד החלופי שנתבקש – פסילתם של עוה"ד שמש ומנור ועמותת הצלחה – בית המשפט קבע כי החשש שהובע מצד המבקשות כי מידע שהיה בידיעתו של עו"ד ברעם זלג אל יתר עורכי הדין, אינו אלא ספקולציה נעדרת ביסוס ראייתי שאינה מבוססת על אינדיקציה ממשית כלשהי.

6. בעקבות החלטת בית משפט קמא, הגישו המבקשות בקשה לבית משפט קמא להשהות את בירור התיק על להכרעה בבקשת רשות הערעור שתוגש לבית המשפט העליון. בהחלטתו מיום 18.2.2016 דחה בית משפט קמא את הבקשה, בקבעו כי לנוכח חלוף הזמן מאז הוגשה הבקשה לאישור והנזק המועט שעלול להיגרם מהמשך ניהול ההליך – אין מקום לעיכובו.

על שתי החלטותיו של בית משפט קמא מוגשת הבקשה שלפניי, המשתרעת על פני למעלה מ-30 עמודים. בנוסף לכך, בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשות "בקשה דחופה לסעד ארעי" האוחזת 8 עמודים, בה ביקשו להורות על השהיית הדיון בבית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, בציינן כי מועד לחקירת אחד המומחים נקבע ליום 16.5.2016.

7. בתמצית שבתמצית, המבקשות טוענות, בין היתר, כי לא היה מקום להקביל את הסוגיה דנן לדוקטרינת "פירות העץ המורעל"; כי אין להטיל על המבקשות את הנטל להוכיח פגיעה קונקרטית; כי די בעצם הימצאותו של עו"ד ברעם בניגוד עניינים כדי להפוך את ההליך להליך "נגוע" שיש למחקו; כי מעורבותו של עו"ד ברעם במתן ייעוץ משפטי לאל-על לא הייתה מצומצמת; כי בית משפט קמא התעלם מהאינטרס הציבורי בקיום הליך הוגן, כמו גם מייחודיותו של הליך התובענה הייצוגית המחייב תום לב מוגבר; כי במקרה דנן ישנה זיקה בין ההפרה המשמעתית להליך האזרחי, ועל כן אין מקום להפרדה בין השניים; כי מחיקת הבקשה לאישור אינה יוצרת מעשה בית דין המונע הגשת בקשת אישור חדשה; כי היה מקום לפסול את המשיבה מלשמש תובעת ייצוגית ואת באי כוחה, שכן אלה היו מעורבים בניהול ההליך ועל כן המידע הרלוונטי זלג אליהם; וכי אין מקום להטיל על המבקשות את הנטל להראות שנעשה על ידי המשיבה ובאי כוחה שימוש במידע סודי.

לבסוף, טענו המבקשות כי היה מקום להורות על עיכוב ההליך עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, שכן המשך ניהול ההליך במצב של ניגוד עניינים עלול להזיק להן ולהשפיע על סיכוייהן לנהל הליך הוגן בעתיד, וכי הימשכות ההליך (שנפתח כזכור בראשית שנת 2013) אינה מהווה שיקול לדחיית בקשתן.

8. אומר בקצרה כי דין הבקשות להידחות אף ללא צורך בתגובה, ומאחר שמקובלים עלי עיקרי הנמקותיו של בית משפט קמא, לא אאריך בדברים.

כלל נקוט בידינו כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית תסולק על הסף רק במקרים חריגים וקיצוניים, בהם ברור על פני הדברים כי אין בבקשה ולא כלום (ראו, בין היתר, החלטותיו של השופט (כתוארו אז) גרוניס ברע"א 2074/11 בנק הפועלים בע"מ נ' יצחק פינקלשטיין, פסקה 4 (5.7.2011); רע"א 2022/07‏ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר און השקעות בע"מ, פסקה 4 (13.8.2007)). אין לומר כי אלה הם פני הדברים במקרה דנן, ודומה כי די במשוכה זו כדי להביא לדחיית הבקשה. אוסיף עוד, כי ענייננו בבקשה לסילוק על הסף המוגשת במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בבחינת הליך מקדמי בתוך הליך מקדמי. אם ברגיל בדין האזרחי, התערבות ערכאת הערעור בהחלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף שמורה למקרים חריגים ונדירים, והדרך להשיג על החלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף היא בשלב הערעור על פסק הדין (ראו, למשל: רע"א 8834/15 אפלייד מטריאלס אינק' נ' להט, פסקה 8 (3.3.2016)), הרי שבנסיבות דנן דומה כי הדברים תקפים אף ביתר שאת.

9. לגופם של דברים, החלטתו של בית המשפט המחוזי היא מקיפה ומנומקת, ואיני רואה להתערב בה. מבלי להביע עמדה בשאלה אם אכן הפר עו"ד ברעם את כלל 16 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986 (שעניינו "איסור על טיפול נגד לקוח"), אין בעצם העלאת טענה להפרה של כללי האתיקה, כמו גם בהגשת תלונה ללשכת עורכי הדין, כדי לפסול את עורך הדין מלייצג או כדי להביא לסילוק הבקשה על הסף. כפי שציין בית משפט קמא, ברגיל המסלול לבירור הדברים הוא באמצעות מנגנון הדין המשמעתי בלשכת עורכי הדין (במקרה דנן אכן הוגשה תלונה ללשכת עורכי הדין, אשר ככל הנראה טרם התבררה).

אני נכון להניח כי במקרים קיצוניים, בהם פגם שנפל בהתנהלותו של התובע המייצג או בא כוחו הוא כה משמעותי עד שיורד הוא לשורש התביעה, עשוי הדבר להביא לסילוק הבקשה, וזאת כאשר אין בנמצא אמצעי מתון יותר לריפוי הפגם. ואולם, מדובר בסעד השמור למקרים קיצוניים, וכפי שציין בית משפט קמא, ההחלטה אם לסלק בקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף היא פרי של איזון בין האינטרסים של הצדדים.

10. במקרה דנן, נקבע כי טענת המשיבה ועורכי דינה ולפיה בקשת האישור נסמכה אך ורק על מקורות גלויים – לא נסתרה (וראו גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לבית משפט קמא, בה נטען כי מדובר בנושא שזכה לפרסום בארץ ובעולם. יש להניח כי פומביות הנושא מקורה בהליך שהתנהל בארצות הברית). בנוסף, מעורבותו המוכחת של עו"ד ברעם בעניינה של אל-על הסתכמה לכל היותר ב-18.5 שעות עבודה בשנת 2006, כשבע שנים לפני הגשת הבקשה לאישור . מדובר, על פני הדברים, בהיקף עבודה מוגבל ביותר, שספק רב אם יש בו "להכתים" את ההליך כפי שטוענות המבקשות. אוסיף, כי לאחר שעיינתי בחוות הדעת המדוברת שניתנה בשעתו, עליה חתומים עו"ד ברעם ושני עורכי דין נוספים, לא מצאתי כי יש באמור בה כדי לשנות ממסקנתו של בית משפט קמא, ולטעמי, היא אף מחזקת אותה (חוות הדעת צורפה לבקשה דנן במעטפה סגורה). בנסיבות אלו, הטענה כי הפגיעה הלכאורית במבקשות גוברת על האינטרס הציבורי בהמשך בירור בקשת האישור, אינה משכנעת, ומכל מקום, משעה שעו"ד ברעם הודיע כי הפסיק לייצג את המשיבה, נדמה כי הוקהה עוקצה של הפגיעה במבקשות.

באשר לטענת המבקשות כי יש מקום לפסול את המבקשת ובאי כוחה מלייצג, הרי שזו נדחתה לאחר שנקבע כי טענת המבקשות בדבר "זליגת מידע" מעו"ד ברעם אליהם היא בגדר ספקולציה הנעדרת בסיס ראייתי. בקביעה זו איני רואה להתערב, ואשוב ואזכיר כי מצויים אנו בשלב מקדמי בטרם הוכרעה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. ככל שהמבקשות תהיינה מעוניינות להשיג על החלטת בית משפט קמא בבקשת האישור, טענותיהן של המבקשות בהקשר זה שמורות להן.

11. באשר להחלטתו של בית משפט קמא שלא לעכב את ההליך עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, הרי שההשגה עליה מתייתרת לנוכח דחיית הבקשה גופא. יש להעיר כי הדרך הנכונה להשיג על החלטתו של בית משפט קמא בנוגע לעיכוב ההליך היתה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, ולא באמצעות הגשת בקשה לעיכוב הליכים (ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה (17.6.2015)). במקרה דנן, המבקשות פעלו בשתי הדרכים והגישו הן בקשת רשות ערעור והן "בקשה דחופה לסעד ארעי", אך כאמור, לנוכח דחיית בקשת רשות הערעור בנוגע לאי סילוק בקשת האישור, אין צורך להידרש לכך.

12. אי לכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' באדר ב' התשע"ו (30.3.2016).


מעורבים
תובע: אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ
נתבע: הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלנית הוגנת
שופט :
עורכי דין: