ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אגודת העיתונאים בת"א נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק רע"א 2270/16

לפני: כבוד השופט נ' הנדל

המבקשת:
אגודת העיתונאים בת"א

נ ג ד

המשיבים:
1. מדינת ישראל

2. משרד האוצר - מינהל נכסי הדיור הממשלתי

3. משרד המשפטים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 16.03.2016 בתיק א 042463-02-14

בשם המבקשת: עו"ד אילן בומבך

בבית המשפט העליון

החלטה

בקשה למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.3.2016 ומיום 16.3.2016 (ת"א 42463-02-14, כבוד השופטת ע' רביד), במסגרתן נדחתה בקשת המבקשת כי המשיבות תעברנה לעיונה שמאויות המתייחסות לשטח מקרקעין בכללותו, כי אם לשטח חכירת המשנה בלבד.

1. המבקשת הגישה תביעה כספית כנגד המשיבות, בטענה להפרת הסכם חכירת משנה בינה לבין המדינה (בהסכמת קק"ל) משנת 1958. ההסכם התייחס לחכירת משנה של חלק מבית העיתונאים הידוע כ"בית סוקולוב" בתל אביב – שטח שגודלו 580 מ"ר מתוך חלקת מקרקעין שגודלה קרוב ל-4 דונם, שהוחכרה למבקשת בחכירה ראשית מאת קק"ל (להלן, בהתאמה: שטח חכירת המשנה ו- השטח הכולל).

במסגרת תצהירי המשיבות, נחשפו שומות שערכו שמאים פרטיים שעבדו בשירות השמאי הממשלתי עבור המשיב 2, כחלק מהמנגנון שנקבע לתשלום דמי חכירת המשנה למבקשת. בין היתר, הוגש תצהירו של השמאי נתי נוימן (להלן: נוימן). בעקבות זאת, הגישה המבקשת בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים המתייחסות לשומותיו של נוימן. במסגרת בקשה זו נטען כי השומות שנערכו לבקשת המשיבות פגומות ומעלות תמיהות, וכי שומות נוספות שטרם גולו בהחלט עשויות להיות רלוונטיות וללמד על "הלך הרוח המקצועי שליווה את עבודתו של מר נוימן ואת ההבחנות שהוא עצמו עשה (אם בכלל) בין שומה אחת לאחרת" (סעיף 12 לבקשה דנא). לאחר שנשמעו הצדדים, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי ביום 9.3.2016, לפיה המשיבות ימציאו לעיון המבקשת את החלקים במסמכי השומות המתייחסים לשטח חכירת המשנה בלבד. בית המשפט ציין כי הוא לא מוצא לחייב בהמצאת השומות ביחס לשטח הכולל, שעה שלא שוכנע ברלוונטיות שלהן לבירור התביעה. בהתאם, הודיעה המדינה למבקשת כי אינה מחויבת להעביר לעיונה דבר, שכן שומותיו של נוימן עוסקות בשטח הכולל.

אחר הדברים האלה הוגשה בקשה נוספת לגילוי מסמכים ספציפיים על ידי המבקשת. עוד באותו היום ניתנה החלטה נוספת מאת בית המשפט המחוזי, לפיה אינו מוצא לנכון לשנות מהחלטתו הקודמת. עוד הוסיף בית המשפט כי טענת המבקשת – לפיה "ייתכן כי עיון בשומות יאפשר לתובעת להוכיח טענה כזו או אחרת, ואולי להצביע על עובדות שתהיינה רלוונטיות לגילוי האמת בנסיבותיו של תיק זה" – היא טענה כוללנית, מבלי שהוכחה רלוונטיות המסמכים המבוקשים. מכאן הבקשה שבפניי.

2. לטענת המבקשת, היה מקום להורות על גילוי. על פי ההלכה הפסוקה, מטעימה המבקשת, הגישה בשאלת הרלוונטיות היא גישה מרחיבה, ודי בכך שמבקש הגילוי יצביע כי למסמך המבוקש עשויה להיות רלוונטיות להליך. המבקשת סבורה כי תנאי זה מתקיים כאן, לנוכח טענותיה ביחס לשומות המשיבות ובכללן שומותיו של נוימן. עוד נטען כי מטבע הדברים, שטח חכירת המשנה מצוי בשטח הכולל, ויהיה זה "מאיר עיניים" לבחון את השומות שטרם גולו עד היום. בהתאם לגישה הכללית בדבר ניהול ההליך ב"קלפים גלויים", אין מקום לנעול את הדלת בפני בירור ממצה כאשר המסמכים עשויים לשפוך אור על סוגיות שעולות מהתיק. במיוחד כך כאשר המבקשת מתנהלת מול המדינה, עליה חלות חובות הגינות ותום לב מוגברות.

3. עיינתי בחומר. אקדים ואציין כי סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 מחריג החלטות בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים וטענת חיסיון ומאפשר מתן רשות ערעור בעניינם. נראה כי מבחינה זו, נסיבות המקרה באות בגדר החריג האמור. יחד עם זאת, לאחר עיון בבקשה ונספחיה, לרבות החלטות בית המשפט קמא, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת תשובה.

ככלל, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בהחלטות דיוניות מובהקות הנוגעות לאופן ניהול התיק. כך בכלל, וכך בפרט בנוגע להחלטות שעניינן גילוי ועיון במסמכים. התערבות ערכאה זו תתאפשר רק במקרים חריגים, למשל מקום שבו ההחלטה מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו, למשל, רע"א 4487/14 אברמוביץ חיה נ' איתן קונדה, בפסקה 6 והאסמכתאות שם (11.9.2014); רע"א 6553/14 דן ישראל פלדמן נ' Deutsche Apotheker und Arztebank Eg, בפסקה 13 (16.3.2015)). לגופו של עניין, נקודת המוצא העקרונית בגילוי מסמכים היא גילוי מירבי, מחמת הגינות דיונית ועל מנת להגיע לחקר האמת. מסיבה זו, צודקת המבקשת בטענתה כי הגישה העקרונית ביחס לחובות הגילוי היא גישה מרחיבה: מבקש הגילוי אינו צריך להוכיח רלוונטיות ודאית של המסמך, ודי אם יראה כי למסמך עשויה להיות רלוונטיות להליך (ראו, למשל, רע"א 6033/13 Glaxo Smithkline P.L.C נ' אוניפארם בע"מ, בפסקה 6 (27.11.2014)). יחד עם זאת, הגילוי והעיון אינם מוחלטים ויכולים לסגת בפני ערכים ואינטרסים נוגדים. כך, למשל, אין לאפשר גילוי הכרוך בהכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד, בהתחשב ברלוונטיות של המסמך, ואין לאפשר להפוך את הליך הגילוי ל"מסע דיג". בין היתר, יש לבחון את מידת תלותו של מבקש הגילוי במסמכים המבוקשים ביחס למחלוקת התלויה ועומדת (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 196 (2002)).

4. ומכאן לענייננו. בהחלטותיו מושא בקשה זו, קבע בית המשפט המחוזי כי על המשיבות להעביר למבקשת "את החלקים במסמכי השמאות ככל שהם מתייחסים לשטח חכירת המשנה. משמע כי ככל שיש בידי הנתבעות (המשיבות) שמאויות במסגרתן ישנה התייחסות לשטח חכירת המשנה יועברו חלקים אלו בלבד, לידי התובעת (המבקשת)". מהחומר עולה כי שומות נוימן – שהגילוי והעיון בהן מתבקש על ידי המבקשת – מתייחסות לשטח הכולל, ללא הבחנה או התייחסות נפרדת לשטח חכירת המשנה. משכך, ולנוכח לשון ההחלטה שהובאה לעיל – אכן לא קמה חובה על המשיבות להעביר את השומות האמורות לעיון המבקשת.

החלטותיו של בית המשפט המחוזי מאוזנות הן. הוא שוכנע כי המסמכים הם רלוונטיים, ולמצער עשויים להיות רלוונטיים, אם ורק אם הם מתייחסים לשטח חכירת המשנה – ובהתאם הורה על גילויים. לעומת זאת, ככל שהשומות המבוקשות מתייחסות לשטח הכולל, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי אלו אינן רלוונטיות להליך שבפניו. בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה והובאו לעיל, הבקשה שבפניי אינה באה בקהל החריגים ואינה מגלה עילה להתערבות בהחלטות אלה. גם לגופו של עניין, מנספחי הבקשה עולה, על פני הדברים, כי עניינה של התביעה מתייחס לחכירת המשנה בלבד, ושומות הנוגעות לחכירה הראשית או לשטח הכולל כשומתו של נוימן אינן רלוונטיות להליך ואין בידן כדי לסייע למבקשת בתביעתה. למצער, המבקשת אף לא הראתה כי מסמכים אלה עשויים להיות רלוונטיים להליך. זו הייתה מסקנתו של בית המשפט קמא, וכאמור לא מצאתי עילה להתערב בה.

5. הבקשה נדחית. בהעדר תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ' באדר ב התשע"ו (‏30.3.2016).


מעורבים
תובע: אגודת העיתונאים בת"א
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: