ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין י.ע דן סנטר ב.ב שותפות מוגבלת נגד עלרונט דן בע"מ :

החלטה בתיק ע"א 954/15

לפני: כבוד השופט נ' סולברג

המבקשים:
1. י.ע דן סנטר ב.ב שותפות מוגבלת

2. יהודה עמאר

נ ג ד

המשיבה:
עלרונט דן בע"מ

בקשה להחזר ערבון

בשם המבקשים:
ד"ר אבי וינרוט, עו"ד; עו"ד אריאל דינובצקי

בשם המשיבה:
עו"ד יורם זמיר; עו"ד נעם פורר

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפני בקשה המכונה "בקשה להחזר עירבון כספי", אשר הופקד על-ידי המבקשים כתנאי למתן סעד זמני בערעור. גלגולו של הסכסוך בין הצדדים תואר בהחלטתי על מתן הסעד הזמני בתיק זה (החלטה מיום 2.7.2015) ואין עוד צורך לחזור על הדברים. בתמצית אזכיר כי הצדדים היו שותפים במיזם במקרקעין, וכי התגלעה ביניהם מחלוקת בדבר אופן פירוק השיתוף ביניהם. לאחר שבית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבה והורה על מכירת המקרקעין המדוברים, הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה, וכן גם בקשה לסעד זמני למניעת מכירת המקרקעין עד למתן פסק דין בערעור. כזכור, לאחר שבחנתי את נסיבות העניין נעתרתי לבקשה זו בכפוף לשלושה תנאים:

(א) חתימת המבקשת 1 על כתב התחייבות עצמית;
(ב) העמדת ערבות בנקאית על סך מיליון ₪;
(ג) ככל שידחה הערעור והמקרקעין יועמדו למכירה, ישמש חלקם של המבקשים בתקבולי המכירה כבטוחה נוספת לתשלום נזק, אם וככל שאכן יגרם למשיבה כתוצאה מעיכוב הביצוע.

2. ביום 12.7.2015 הגישו המבקשים בקשה דחופה להמרת הערבות הבנקאית בהפקדת עירבון כספי בקופת בית המשפט, וזאת נוכח הזמן הקצר לדעתם שנקבע בהחלטה לגיוס הערבות הבנקאית (להלן: "בקשת ההמרה"). בסעיף 3 לבקשה הצהירו המבקשים כי: "מובן אפוא, כי המרת הערובה לעירבון כספי שיופקד בקופת בית המשפט הנכבד לא תגרום למשיבה כל נזק". נוכח הצהרה זו מטעם המבקשים, נעתרתי בו ביום לבקשת ההמרה, מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

3. ביום 4.1.2016 דחה בית משפט זה את ערעור המבקשים, ועם דחיית הערעור פקע הסעד הזמני והוסרה המניעה למכירת המקרקעין. ביום 6.1.2016 הגישה המשיבה "בקשה להבהרת החלטה", באשר לשאלה האם הבטוחה עליה הוריתי מהווה ערבות או ערבון, במסגרתה גם הצהירה כי נוכח הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממתן הסעד הזמני, בכוונתה לנקוט בהליכים הנדרשים לשם מימוש הבטוחה. באותו מועד קבעתי, כי ההחלטה הקודמת איננה טעונה הבהרה (החלטה מיום 10.1.2016). בהמשך להחלטה זו, למחרת היום, קבע רשם בית משפט זה (הרשם ג' לובינסקי) כי בשלב זה אין מקום להחזרת העירבון לידי המבקשים.

4. ביום 7.3.2016 הגישו המבקשים את הבקשה דנא להחזר העירבון הכספי, בטענה כי ביום 4.3.2016 הסתיים מניין 60 הימים לחילוט עירבון כספי לפי תקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). עוד נטען כי המכרז למכירת המקרקעין לא התעכב בפועל במאומה במשך תקופת הערעור, וכי עדיין לא פורסם המכרז למכירתם לאור המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים ביחס לניסוח המסמכים. בנסיבות אלו, כך נטען, ברור כי מתן הסעד הזמני לא הסב נזק למשיבה, ולראיה – המשיבה לא הגישה בקשה לחילוט העירבון. בנסיבות אלו, טוענים המבקשים, יש לראות את המשיבה כמי שויתרה על אפשרות זו ויש לאשר את השבת העירבון לידיהם.

5. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי הסתמכה על כך שמדובר בבטוחה שהיא ערבות ואיננה עירבון. בהקשר זה מצביעה המשיבה על כך שהמבקשים עצמם ציינו בבקשת ההמרה כי מדובר בהמרה טכנית עקב דוחק הזמן וכי אין בה כדי לפגוע בזכויותיה. עוד נטען כי על-פי התקנות, הפקדת ערבות היא הכלל, ופטור ממנה ינתן רק מטעמים מיוחדים שיירשמו, וכזאת לא נעשה. טענה דומה נשמעה ביחס לחיוב צד בהפקדת עירבון בסכום העולה על 50,000 ₪, אשר מותנה גם הוא בקיום טעמים מיוחדים שיירשמו. לטענת המשיבה, בהחלטה על בקשת ההמרה לא היתה כל כוונה לסטייה מהכלל הרגיל והיא לא נועדה להורות על הפקדת ערבון חלף ערבות. לחלופין מבקשת המשיבה כי ככל שייקבע כי מדובר בערבון, תינתן לה שהות של 14 יום ממועד ההחלטה לשם נקיטה בצעדים הנדרשים לחילוטו.

6. המבקשים מפנים בתשובתם לכך כי תגובת המשיבה מהווה למעשה ערעור על החלטתי מיום 10.1.2016, וכי החלטה זו הפכה חלוטה ואין להתערב בה. נוסף על כך טוענים המבקשים כי ממילא עומדת לה למשיבה בטוחה נוספת בדמות חלקם של המבקשים במקרקעין שיימכרו, וכי שוויה של בטוחה זו הוא בשיעור של עשרות מיליוני ₪. בנסיבות אלו, כך נטען, אין הצדקה להותרת הבטוחה הנוספת במזכירות בית המשפט.

7. אכן, מלכתחילה סברתי כי אין מקום להבהרת הדברים. ואולם, משהגיעו הדברים עד הנה ומשהצדדים כשלו מלהגיע לעמק השווה, אין מנוס מלהכריע בסוגיה באופן מפורש; הדין הוא עם המשיבה.

8. כידוע, קובעת תקנה 364(א) לתקנות כי לא ינתן סעד זמני אלא בכפוף להפקדת התחייבות עצמית וכן הפקדת ערבות, אלא אם מצא בית המשפט לנכון לפטור את התובע מכך "אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו". כלומר, נקודת המוצא היא חיוב בהמצאת ערבות, ואילו פטור מהפקדתה הוא החריג (ראו גם רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, פסקה 8 (21.4.2009) (להלן: "עניין אלול")). כמו כן, על-פי תקנה 364(ב) לתקנות, רשאי בית המשפט לחייב את מבקש הסעד הזמני בהפקדת ערבון "אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות העניין", וזאת בנוסף להפקדת הערבות וההתחייבות העצמית. דהיינו, נקודת המוצא היא כי לא יהיה חיוב בערבון, אלא כאשר הדבר נדרש (אלא אם מדובר בסעד זמני שניתן במעמד צד אחד, בהתאם לתקנה 364(ב) סיפא). בדרך כלל, ככל שיוחלט על חיוב בהפקדת ערבון, יהא זה בתוספת לחיוב בהפקדת ערבות ולא במקומה. מכל מקום, סכום הערבון לא יעלה על סך של 50,000 ₪, ואולם בית המשפט רשאי להגדיל סכום זה, או לקבוע ערבון מסוג אחר, אם ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו (עניין אלול, שם).

9. אזכיר עוד, לשם הבהרת הדברים, כי קיים שוני מהותי במימוש הבטוחות. כאשר עסקינן בערבון כספי, ניתן לממשו באופן של בקשת חילוט אשר תוגש בתוך 60 יום ממועד פקיעת הסעד הזמני, וזו תיענה ככל שיוכיח המבקש כי נגרם לו נזק, וכי הבקשה לסעד זמני לא היתה סבירה בנסיבות הענין. מכל מקום, חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם (תקנה 371(א) לתקנות). כמו כן, מן הפסיקה למדנו כי רף הראיות הנדרש לשם הוכחת נזק לצורך חילוט הערבון הוא רף מינימאלי (עניין אלול, פסקה 9; רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3) 727, 732 (2003)), וכי מכל מקום הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. מנגד, מקום בו מבקש בעל דין לחלט ערבות שניתנה, עליו להוכיח את זכאותו לפיצוי מכוח התחייבותו העצמית, כאשר הערבות נועדה להבטיח את יכולת הפירעון. בהליך זה אין צורך להראות כי בקשת הסעד הזמני לא היתה סבירה, ותחת זאת יש להוכיח את היקף הנזק שנגרם למבקש ואת קיומו של קשר סיבתי בין הצו הזמני לבין הנזק. על-פי תקנה 374(ב), מבקש מימוש הערבות יכול לעשות כן במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין לערכאה המוסמכת. פרק הזמן שניתן לניזוק לעשות כן עומד על שישה חודשים, שאם לא כן תוחזר הערבות למפקידה (תקנה 374(ג)). נפקות זו בין אופן מימוש הבטוחות, היא זו העומדת למעשה בשורש המחלוקת שבין הצדדים בבקשה שלפניי.

10. עינינו הרואות, כי דרך המלך בהחלטה על מתן סעדים זמניים היא התנייתם בחיוב המבקש בהמצאת התחייבות עצמית וערבות. כך נעשה גם במקרה דנא. אכן, נפסק בעבר כי במקום שהוחלט בו על הפקדת ערבות בנקאית, ראוי להבהיר בעת מתן ההחלטה האם זו תופקד בתורת ערבות או ערבון (עניין אלול, פסקה 11). לא עשיתי כך. עם זאת, אין הדבר גורע מהעובדה כי מתן פטור מהפקדת ערבות מחייב אמירה מפורשת, וכן מתן טעמים מיוחדים שיירשמו. כך גם הוראה על הפקדת ערבון בסך העולה על 50,000 ₪. כזאת לא נעשה בענייננו, ומכאן ברור (ואף היה צריך להיות ברור לצדדים), כי הערבות הבנקאית נועדה לשמש כערבות ולא כערבון. עוד יוזכר, כי ממילא בדרך כלל החלטה על הפקדת ערבון תעשה בנוסף להפקדת ערבות, ולא במקומה (עניין אלול, פסקה 11). גם בעובדה כי ההחלטה כללה בטוחות נוספות לטובת המשיבה, בדמות חלקם של המבקשים במקרקעין לכשיימכרו, אין כדי לסתור מסקנה זו, אלא אולי דווקא להיפך – שהרי לכאורה התייתר הצורך במתן עירבון נוסף.

11. ממסקנה זו נלמד כי ההחלטה בדבר מתן הסעד הזמני חייבה את המבקשים בהפקדת ערבות. גם בבקשת ההמרה שהוגשה אין כדי לשנות זאת – המבקשים הבהירו בבקשתם כי מדובר בבקשה טכנית שנולדה מתוך סד הזמנים שבו היו נתונים. עוד הובהר, כי אין בבקשה זו כדי לשנות את זכויותיה של המשיבה. מטעם זה גם לא נדרשה תגובתה של המשיבה לבקשה. בנסיבות אלו, סבורני כי המבקשים מושתקים מלהעלות טענות המנוגדות להצהרתם הקודמת, שהרי אין חולק כי החלטה על המרת הערבות בערבון יש בה כדי לשנות מהותית את זכויותיה של המשיבה כמי שמבקשת להיפרע את נזקיה מהבטוחה.

12. הנה כי כן, הן הוראות התקנות, הן שיקולי הצדק, מורים כי הפיקדון הכספי שהפקידו המבקשים בקופת בית המשפט הופקד בתורת ערבות ולא כערבון. בנסיבות אלו, טרם עבר המועד הקצוב למשיבה לנקוט בהליך המתאים לשם הוכחת נזקיה. למותר לציין, כי אין בדבריי אלה משום הבעת דעה באשר לשאלה האם אכן נגרמו למשיבה נזקים כלשהם כתוצאה ממתן הסעד הזמני.

13. אשר להליך הראוי למימוש הערבות, אזכיר את אשר נקבע בפסיקה, כי "כאשר בקשת החילוט מחייבת הוכחת נזק וקיום קשר סיבתי, הכרוכים בהבאת ראיות מפורטות ומורכבות, וכאשר ההליך אשר במסגרתו ניתנה הערבות הוא ערעור שהסתיים במתן פסק דין, דרך המלך לברר את סוגיית החילוט, ובכללה שאלת הנזק והקשר הסיבתי בינו לבין הסעד הזמני, היא בהגשת תובענה עצמאית בענין זה לערכאה הדיונית" (ע"א 10650/08 חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ נ' אלישיוב, פסקה 10 (16.8.2009); ע"א 4031/14 בחוס נ' געפרי, פסקה 9 (17.03.2016)).

14. סוף דבר, הבקשה להחזר הפיקדון נדחית, עד לתום התקופה בת ששת החודשים ממועד פקיעת הסעד הזמני, כאמור בתקנה 371(ג). בנסיבות העניין, ישלמו המבקשים את הוצאות המשיבה בבקשה זו בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, ‏כ' באדר ב התשע"ו (‏30.3.2016).


מעורבים
תובע: י.ע דן סנטר ב.ב שותפות מוגבלת
נתבע: עלרונט דן בע"מ
שופט :
עורכי דין: