ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צים, חברת השיט הישראלית בע"מ נגד שמואל בן מויאל :

ע"א 8263/98
וערעור שכנגד

בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

המערערת: צים, חברת השיט הישראלית בע"מ

נ ג ד

המשיב: שמואל בן מויאל

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 66/95 שניתן ביום 15.11.98 על ידי כבוד השופט ע' ר' זועבי

בשם המערערת: עו"ד ישראלה קראי-גירון ועו"ד ג' גורדון
בשם המשיב: עו"ד רון וורמברנד

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

השופט ת' אור:

עיקרי העובדות וההליכים

1. שמואל בן מויאל (להלן: המשיב) שימש כטבח ראשון באניה "הרון" (להלן: האניה) שבבעלות "צים", חברת השיט הישראלית בע"מ (להלן: צים). ביום 9.3.92 עלה המשיב על האניה באילת. ביום 11.3.92, בזמן ארוחת הבוקר, ירד המשיב במדרגות שבאניה מקומת המטבח לחדר הקירור כאשר בידיו היתה קערת סלט. לטענתו, הוא הוריד את קערת הסלט לצורך אחסונה במקרר חלופי למקרר שעמד בקומת המטבח ואשר לא היה במצב תקין. בעת הירידה במדרגות כאמור, החליק המשיב, נפל ונפגע.

המשיב הגיש תביעה לפיצויים לבית המשפט המחוזי. בתביעתו טען, כי הפגיעה שנפגע כתוצאה מהחלקתו נובעת מרשלנות צים, שכן מאחר שהמקרר במטבח לא היה תקין וצים לא דאגה לתיקונו, הוא נאלץ לרדת במדרגות כאשר הוא מחזיק קערת סלט בידיו.

2. בית המשפט המחוזי קבע כי צים היתה רשלנית, וכי המשיב נפגע כתוצאה מרשלנות זו. קביעתו היתה, כי המקרר במטבח לא היה תקין ביום הארוע וכי צים יכלה וצריכה היתה לצפות מראש שהטבח יזדקק לרדת במדרגות כדי להשתמש במקרר המצוי בקומה נמוכה יותר. חובת הזהירות המוטלת עליה הופרה, על פי קביעת בית המשפט, בכך שצים לא דאגה כי המקרר במטבח יהיה תקין ויעמוד לרשות הטבח. עוד הוסיף בית המשפט, כי קיים קשר סיבתי בין מחדלה של צים, בכך שלא דאגה שהמקרר יהיה תקין, לבין הנזק שנגרם למשיב. בית המשפט קמא דחה את טענת צים כי המשיב תרם ברשלנותו לקרות התאונה. על בסיס קביעות אלה, פסק בית המשפט קמא כי צים אחראית לנזקיו של המשיב וחייבה לשלם לו פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו.

ערעור צים נוגע הן לעצם קביעת אחריותה בנזיקין והן לגובה הנזק. ערעור שכנגד אשר הוגש על ידי המשיב נוגע לעניין גובה הנזק בלבד.

לטענת צים, לא הוכחה כל רשלנות מצידה והיא לא הפרה כל חובת זהירות; וכן לא הוכח קשר סיבתי בין חוסר הזהירות מצידה, גם אם הוכח, לבין קרות התאונה למשיב.

3. קודם ההכרעה בטענות צים, ראוי להתייחס לשתי עובדות החשובות לעניין. האחת, בקומת המטבח בה היה המקרר המקולקל היו שלושה מקררים נוספים בהם ניתן היה לעשות שימוש. לפיכך, את אותה קערת סלט אותה ביקש המשיב לאחסן במקרר שבקומת חדר הקרור ניתן היה לאחסן במקרר אשר בקומת המטבח, וזאת ללא צורך לרדת באותן מדרגות מהן נפל המשיב. כפי שטוענת צים, ובצדק, עובדה זו עולה מהראיות אשר באו בפני בית המשפט המחוזי.

העובדה השניה קשורה בסיבה או במטרה אשר לשמה ירד המשיב במדרגות ביום המקרה. השאלה העולה בהקשר זה היא, האם מטרת ירידתו של המשיב במדרגות היתה על מנת להביא מהקומה התחתונה מצרכים לצורך אפיית עוגה, או שמא כדי להביא את קערת הסלט למקרר אשר בקומה זו. בית המשפט קבע שהיתה, כנראה, תכלית כפולה לירידה במדרגות. התכלית כללה את שתי המטרות הנ"ל, כשהמטרה העיקרית היתה הצורך לאחסן את הסלט.

קביעה זו, עם כל הכבוד, אינה עולה בקנה אחד עם דברים שאמר המשיב בסמוך לאחר התאונה בשתי הזדמנויות שונות, דברים המהווים הודאת בעל דין. בעדות חתומה שנתן כשבוע אחרי התאונה (נ4/) אמר:

"ביקשתי לרדת לבד לעבר הפריז'ידר כדי להביא פרודוקטים להכנת עוגה. היתה בידיים קערת סלט מלאה עם סלט כי רציתי באותה הזדמנות להכניס את הקערה למקרר. תוך כדי ירידה יכול להיות שדילגתי על מדרגה".

מדברים אלה עולה, שמטרת הירידה היתה לשם העלאת מצרכים לאפיית עוגה. בהזדמנות זו, כשהוא בלאו הכי יורד למפלס התחתון, התכוון המשיב להכניס את קערת הסלט למקרר שהיה במפלס התחתון. היותה של מטרת ירידתו במדרגות כאמור, מתיישבת גם עם העובדה שלולא התכוון לרדת למפלס התחתון כדי להביא מצרכים, לא היה צורך שירד לשם. את קערת הסלט יכול היה להכניס לאחד המקררים אשר היו מצויים במפלס המטבח.

בנוסף להודעה נ4/, הוצג בבית המשפט המחוזי תמליל של שיחה עם המשיב אשר התראיין בתוכנית הרדיו "נכון לעכשיו". בתשובה לשאלת המראיין השיב המשיב, כי היה צריך לרדת ביום המקרה במדרגות כדי להעלות מצרכים לאפיית עוגה.

נוכח אמירות מפורשות אלה, ולנוכח העובדה שהיו מקררים נוספים בקומת המטבח לצורך אחסון צלחת הסלט, מתבקשת המסקנה שמטרת הירידה במדרגות היתה לשם העלאת מצרכים. מכאן גם נובע, שהירידה במדרגות אינה קשורה בהיות אחד המקררים בקומת המטבח מקולקל.

הפרת חובת הזהירות - האמנם?

4. קביעת בית המשפט המחוזי היא, כי חובת הזהירות הופרה על ידי צים. כך, משום שכמעבידה סבירה היתה צריכה לדאוג לתיקון המקרר במטבח על מנת שיוכל לעמוד לרשות המשיב. בכך שלא עשתה כן, היא לא נקטה אמצעי זהירות מספיקים וסבירים ובכך הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה.

המשיב מוסיף וטוען, כי על צים היה לדאוג ולוודא כי האניה תצא מחוף אילת עם כל המקררים תקינים, או לדאוג לתיקון המיידי של המקרר ולא לחשוף אותו לסיכון הכרוך בירידה במדרגות בעודו אוחז בידיו בקערת סלט לצורך איחסונו. לטענתו, בכך סטתה צים משיטת העבודה המקובלת והסיכון אליו נחשף מעיד על רשלנות.

לדעתי, צודקת צים בטענתה כי לא הוכח כי בנסיבות המקרה הופרה חובת זהירות כלשהי מצידה.

5. בקבלו את הטענה כי צים הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, מציין בית המשפט קמא כי:

"חובתו של המעביד היא לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לאפשר לעובדיו לבצע את העבודה בתנאי בטיחות אופטימליים, סבירות האמצעים תיבדק על פי מידה אובייקטיבית כיצד היה נוהג אדם סביר בנסיבות העניין (עמוד 74 לפסק הדין).

אכן, על צים כמעבידה מוטלת חובת זהירות כלפי עובדיה. אולם, ברי הוא, כי לא ניתן להטיל על מעבידה כצים חובה מוחלטת למנוע כל סיכון. השאלה אינה האם מעביד עשה הכל כדי להגן על עובדיו מפני סיכון, אלא האם מעביד עשה כל שסביר היה לעשות כדי למנוע התרחשות התאונה:

"... השאלה אינה: האם עשה המעביד את הכל, אלא האם הוא עשה כל מה שסביר לדרוש מאדם שבאותו מצב, בהתחשב בכל הנסיבות לרבות גודל הסכנה מזה והעלות והמעשיות שבנקיטת אמצעי מניעה מזה" (ע"א 559/77 למפרט נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 649, 652).

היינו, חובת צים כמעבידה אינה למנוע מעובדיה כל סיכון וסיכון, אלא אך את אותם סיכונים שניתן לצפות ממעבידה סבירה שתמנע אותם תוך שימוש באמצעים סבירים. בהקשר זה נאמר בע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ, פ"ד יט(1) 30, 32):

"אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד, והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או לנפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות. יהא זה בלתי מעשי לקיים מעברים, דרכים ושבילים באופן כזה שלעולם לא יהיה במקום חלק".

בהקשר דומה של החלקה על רצפת עץ בבית מרחץ, אמר בית משפט זה:

"אם נטיל על המשיבה חבויות נוספות, מעבר לאלה שהיא נוקטת בהן וקיימה אותן הלכה למעשה בעת האירוע שאירע למערער, נימצא מטילים עליה אחריות אבסולוטית ומוחלטת ואילו מבחינת הדין אין היא מחויבת אלא לנקוט אמצעים סבירים בנסיבות המקרה למניעת סכנה ואין לומר על המשיבה דנן שלא מילאה חובתה זו" (ע"א 683/77 ברוק נ' עיריית תל אביב יפו, פ"ד לד(1) 157, 163).

5. במקרה זה, חלה בודאי חובת זהירות לדאוג לתקינות המדרגות. אך מעובדות המקרה עולה, כי צים עמדה בחובה זו. המדרגות עליהן החליק המשיב עמדו בתקן הבטיחות המקובל, וכך אף העיד בפני בית המשפט קמא מומחה הבטיחות מטעם המשיב. המדרגות היו ברוחב הנדרש; על המדרגות היו מודבקים סרטי הדבקה כנדרש; וכן היו קיימים מעקים משני צידי המדרגות. היינו, כל התנהלות צים ביחס לחובת הזהירות המוטלת עליה בגין "הצבת" המדרגות באניה היתה ללא דופי.

העובדה שהמשיב החליק באירוע האמור הינה מקרית ואינה תלויה במעשיה של צים. מדרגות כדוגמת המדרגות עליהן החליק המשיב מצויות בכל אניה וכל ימאי נאלץ להשתמש בהן פעמים רבות במשך הפלגה. זהו כורח המציאות היומיומית באניה. המשיב, כטבח-ימאי, היה מורגל לשימוש במדרגות ועשה כן פעמים אינספור. המשיב היה מודע לסכנות האופפות שימוש זה. הוראות הבטיחות לשימוש בהן היו מוכרות לו והיו לנגד עיניו.

6. האם בכך שבמשך כיום וחצי לא תוקן המקרר המקולקל הפרה צים חובת זהירות כלפי המשיב? נראה לי שהתשובה שלילית. ראשית, כבר אמרנו שהיו מקררים אחרים במפלס המטבח, ואין כל הוכחה שעקב הקלקול במקרר האחד נמנעה האפשרות לקרר את כל הדרוש קירור במקרר אחר שבאותו מפלס. שנית, אפילו היה המקרר שבמפלס הנמוך היחיד בו ניתן לאחסן את הסלט, והיה על המשיב לאחסנו שם, הובלת הסלט כשאוחזים בקערה ביד אחת ובצמידות לגוף אינה כרוכה בסיכון בלתי סביר (ראו עדות המשיב בעמוד 40), שהרי במצב זה ניתן להחזיק ביד השניה במעקה ולרדת במדרגות בבטחה.

הקשר הסיבתי

7. אף אם היתה התרשלות מצד צים בכך שלא תקנה את המקרר המקולקל בזריזות הדרושה, אין, לדעתי, קשר בין מחדל זה לבין קרות התאונה. ראשית, על פי עובדות המקרה כפי שהובהרו לעיל, מחדל זה לא הצריך ירידה במדרגות כי היו מקררים נוספים באותה קומה לצורך אחסון קערת הסלט. הירידה במדרגות היתה למטרה אחרת (הבאת מצרכים). שנית, אפילו צריך היה להוריד את קערת הסלט אל מקרר במשטח נמוך יותר ולצורך זה לרדת במדרגות, המדרגות היו תקינות והירידה בהן לא היוותה סיכון בלתי רגיל שחייב נקיטת אמצעים כדי למנעו.

התוצאה

8. על סמך כל האמור לעיל, ערעורה של צים מתקבל וחיובה בתשלום פיצויים למשיב מבוטל בזה. לאור תוצאה זו, אין צורך שנדון בכל הטענות בערעור ובערעור שכנגד בעניין גובה הפיצויים. כן מחייבים אנו את המשיב להחזיר לצים כל סכום ששולם לו על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בתוספת ריבית והצמדה על הסכום מיום תשלומו ועד להשבתו לצים.

כן ישא המשיב בהוצאות צים בשתי הערכאות, ובנוסף לכך בשכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 15,000 ש"ח ומע"מ.

השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה. ת

השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה. ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.

ניתן היום, כו' בניסן התשס"א (19.4.2001).

ט ת

העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98082630.E03 /עכב