ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוני איסקוב נגד מדינת ישראל :

בית המשפט העליון

בפני: כבוד השופט י' אנגלרד

העורר: יוני איסקוב

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת
מיום 22.3.2001 בתיק ב"ש 1440/01
שניתנה על ידי כבוד השופט נ' ממן

תאריך הישיבה: כ"ו בניסן תשס"א (19.4.2001)

בשם העורר: עו"ד מאג'ד מסאלחה

בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, מפי השופט נ' ממן, לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1. ביום 7.3.2001 הוגש נגד העורר כתב אישום, המייחס לו עבירות של אינוס, הצתה, סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והפרת הוראה חוקית. העבירות בוצעו כלפי גרושתו של העורר, הן בתקופה בה היו בני הזוג נשואים והן בתקופה שלאחר הגירושין, אשר הושלמו בדצמבר 2000. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 28.9.00 אנס העורר את המתלוננת בכוח, תוך שהוא גורם לה כאבים עזים ודימום חזק, ובשל כך היא נאלצה לפנות כעבור יומיים לקבלת סיוע בבית חולים. כן נטען כי במשך נישואיהם נהג העורר להכות את המתלוננת ולאיים כי ישרוף אותה. באחת הפעמים, במאי 2000, נעל העורר את המתלוננת בחדר השינה והצית בגדים שהוציא מהארון. בשלב זה המתלוננת התעלפה. בפברואר 2001 התקשר העורר אל המתלוננת וביקש ממנה כי תחזור לחיות איתו ומשסירבה איים כי אם לא תחזור אליו תצטער על כך. בכך הפר העורר צו הגנה של בית משפט לענייני משפחה מינואר 2001, שאסר עליו, בין היתר, להטריד את המתלוננת בטלפון.

2. המדינה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. בהחלטה נקבע כי אין ספק כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת האישומים, אשר באה לידי ביטוי בעיקר בהודעתה של המתלוננת. בית המשפט המחוזי התייחס לטענות הסנגוריה בדבר כרסום הראיות בשל כבישת עדותה של המתלוננת זמן רב. על כך אומר בית המשפט:

אינני מזלזל בטענות הסנגור אך, לדעתי, מקומן בשלב בירור המשפט עצמו. אין בהן, בשלב זה של הדיון, כדי לכרסם בראיות התביעה. אכן, עדות כבושה טעונה התייחסות זהירה אולם אין לומר עליה שהיא פסולה מעצמה. איפיון היחסים בין הצדדים עד לגירושין וגם לאחריהם נותן לנו להבין כי המתלוננת לא היתה חופשיה לגמרי להתלונן מרצונה, בין משום שפחדה מבעלה ובין משום שהתביישה ממשפחתה. יש לזכור גם כי עמדה אז על סף גירושין.

המתלוננת לא פנתה למשטרה מיד לאחר שהתגרשה והדבר מצביע על כך שלא היה בכוונתה סתם להתנקם במשיב. היא פנתה למשטרה רק כשר התברר לה כי הוא מתעלם מצו ההגנה, יוצר איתה קשר בניגוד לצו ובמיוחד מאיים עליה ודורש ממנה לשוב ולחיות איתו. חשש מוצדק זה הוא שהניע את המתלוננת לפתוח את סגור ליבה ולדווח על כל מעלליו של המשיב ונראה לי כי בשלב זה ההסבר מתקבל על הדעת. הסתירות והקושיות שהעלה הסניגור ידונו בעיתן.

3. באשר לחלופת מעצר, מציין בית המשפט כי מסוכנותו של העורר נובעת מעצם האישומים בעבירות אלימות בבן משפחה ומן הנסיבות הקשות בהן בוצעו. לבסוף, נוכח העובדה שהעורר הפר צו הגנה של בית משפט ויצר קשר תובעני עם המתלוננת, נקבע כי חלופת מעצר אינה אפקטיבית לשם המשך מטרות המעצר.

4. בערר שהוגש על החלטה זו ובדיון לפניי חזר בא-כוח העורר על הטענות בדבר התשתית הראייתית. כן טען בא-כוח העורר כי צו ההגנה, עליו הסתמך בית המשפט, לא היה תקף. באשר לחלופת מעצר, הצביע בא-כוח העורר על אישיותו ועל השכלתו של העורר, ועל כך כי אין לו עבר פלילי מכביד. לעומתו תמך בא-כוח המדינה בהחלטתו של בית המשפט קמא, וכן ציין כי לעורר הרשעה קודמת אחת בשל מעשה אלימות.

5. לאחר ששמעתי את טיעוניהם של בעלי הדין ועיינתי בחומר הראיות הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר ביסס את מסקנתו בדבר מעצר העורר עד תום ההליכים על נימוקים משכנעים.

אי לכך, הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ט בניסן תשס"א (22.4.2001).

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444


מעורבים
תובע: יוני איסקוב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: