ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אשר בוגנה נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט י' אנגלרד

העורר: אשר בוגנה

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
מיום 12.3.2001 בתיק ב"ש 22140/00 בת.פ.
982/00 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא
השופט י' טימור

תאריך הישיבה: כ"ו בניסן תשס"א (19.4.2001)

בשם העורר: עו"ד אלון גלעדי, עו"ד מאיה ז'ולסון

בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא

בבית המשפט העליון

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי סגן הנשיא השופט י' טימור, לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

1. ביום 14.12.00 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים והנחת מטען חבלה בכוונה להרוס או להזיק. על פי הנטען בכתב האישום, הניח העורר חומר לנפץ מתחת לרכבו של המתלונן יוסף אילוז. חומר הנפץ הופעל על-ידי פתיל בטחון וגרם נזק לרכב ולרכב שחנה בסמוך. חומר הנפץ הונח תחת רכבו של המתלונן לאחר שזה לא נכנע לסחיטה באיומים מצד חבריו של העורר.

2. המדינה הגישה בקשה לעצור את העורר ואת שותפיו לעבירה עד תום ההליכים. בא-כוח העורר הסכים כי קיימת עילת מעצר "במובן הצר", אך טען כי משקל הראיות אינו מצדיק מעצר ולכן יש לנקוט בחלופת מעצר. עיקר התשתית הראייתית שהוצגה כנגד העורר הוא תמליל שיחה בין העורר לבין מדובב שהוכנס לתא המעצר. על פי התמליל, העורר סיפר למדובב על הדבקת חומר החבלה לרכב של המתלונן. ראיה נוספת היא דו"ח המעבדה מזירת האירוע. בתסקיר מבחן שהוגש לגבי העורר צוין כי יש לו כוחות לעמוד בתנאים ומגבלות שיוטלו עליו אם ישוחרר למעצר בית בבית הוריו, אך אין בו התייחסות לחומרת העבירות המיוחסות לו ולמסוכנות הנלמדת מהן.

3. בית המשפט המחוזי החליט ביום 12.3.2001 לעצור את העורר עד תום ההליכים. כן הוחלט לעצור את שותפיו לעבירה. בהחלטה קבע בית המשפט כי העבירות המיוחסות לו מקימות עילת מעצר וחזקת מסוכנות. מכיוון שהעורר לא שיתף פעולה בחקירה, הוא לא הפריך את חזקת המסוכנות. מסוכנותו נובעת מקשריו עם האחרים ומעצם ביצוע מעשה העבירה. בית המשפט סבר כי לא קיימת חלופת מעצר שיש בה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר.

4. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. באי-כוח העורר מבקשים להורות על שחרור לחלופת מעצר, בהתחשב בכך שלעורר אין עבר פלילי, הוא היה משוחרר כארבעה חודשים לפני שהמדינה ביקשה את מעצרו עד תום ההליכים, ותסקיר המעצר המליץ על חלופת מעצר. בדיון לפניי הדגישה באת-כוח העורר כי העורר הוא צעיר, שירת בצבא וכי קיים תסקיר מעצר חיובי. כן מדגישה באת-כוח העורר כי העורר היה משוחרר ארבעה חודשים וכי אין אינדיקציה בתיק למעורבותו בחברה פלילית. באשר לחומר הראיות, מציינת באת-כוח העורר כי אין ראיות ישירות, המקשרות את העורר לביצוע המעשה, וכי "הודאתו" בפני המדובב היא בבחינת התרברבות. הפרטים אותם נותן העורר למדובב הגיעו לידיעתו ממקורות אחרים. העיון במכלול הראיות מגלה, לטענתה, כי עוצמתן אינה מספקת כדי לתת אותו במעצר ולכן יש לשחררו לחלופת מעצר.

5. לעומתה מדגישה באת-כוח המדינה כי בהודאה למדובב יש פרטים מוכמנים רבים וכי אלה אינם מופיעים בחומר שנמסר לעורר על-ידי המשטרה. כן מצביעות השיחות בין שותפיו על תכנון המעשה, גם אם אין בהם איזכור ישיר של העורר. לחובתו של העורר יש לציין את עמידתו של זכות השתיקה. בין הראיות הנסיבתיות העשויות להוות חיזוק להודאתו בפני המדובב ישנו עניין הפלאפון, שבו השתמשו בסמוך לפני העבירה, ולגביו קיימות ראיות נסיבתיות כי היה ברשות העורר.

6. לאחר עיון בטענותיהם של בעלי הדין ובחומר הראיות הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. חומר הראיות המצוי בתיק מהווה תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר ולא השתכנעתי כי מסוכנתו של העורר הופרכה וכי ניתן לשחררו לחלופת מעצר.

אי לכך, הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ט בניסן תשס"א (22.4.2001).

_________________
העתק מתאים למקור 01028610.Q03 /שב
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444


מעורבים
תובע: אשר בוגנה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: