ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי עמר נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט י' אנגלרד

העורר: אלי עמר

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
מיום 22.3.2001 בתיק ב"ש 20422/01
שניתנה על ידי כבוד השופט אזולאי

תאריך הישיבה: כ"ו בניסן תשס"א (19.4.2001)

בשם העורר: עו"ד אסתר בר-ציון

בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר

בבית המשפט העליון

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע - מפי השופט ב' אזולאי - אשר דחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע - מפי השופט מ' מכליס - לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1. ביום 19.1.01 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית המשפט שלום בבאר שבע, המייחס לו עבירה של שידול לעבירות של סיוע להתפרצות וגניבה ומעילה באמון של עובד תאגיד וכן בעבירה של התפרצות וגניבה מבנין שאינו משמש למגורים. לפי המתואר בכתב האישום, במהלך חודש נובמבר 2000, התיידד העורר עם אלון ברדה, קצין בטחון בחנות המשביר לצרכן בבאר שבע, ושידל אותו לספק לו מידע פנימי על מיקום הכספת בחנות, להשיג לו את הקוד הסודי של הכספת ולאפשר לו לשכפל את מפתחות החנות. ברדה סיפק לו את כל שביקש ואף ערך לו סיור במקום. ביום 16.12.00 נכנס העורר לחנות, יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה למשטרה, והסתתר בה עד שעת הסגירה. משנסגרה החנות, כיבה העורר את מערכת האזעקה בעזרת המפתח ששיכפל לו ברדה, פתח את הכספת באמצעות הקוד הסודי וגנב מתוכה 84,000 ש"ח במזומן ותווי קניה בשווי 724,000 ש"ח. בנוסף, פתח העורר כספת שנייה באמצעות מפתחות שמצא בכספת הראשית ומתוכה נטל 3,000 ש"ח במזומן ותווי קנייה בשווי 9,875 ש"ח. לבסוף, גנב העורר מדוכני מכירה בחנות, תכשיטים ושעונים בשווי של כ- 80,000 ש"ח ופרץ מתוך החנות על ידי שבירת מנעול דלת החירום.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בבקשתה טענה המדינה כי למרות שמדובר בעבירת רכוש, חומרת העבירה ותחכומה, על רקע עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל בריחה ממשמורת חוקית, מצביעים על מסוכנותו ועל הצורך לעוצרו. כן צוין כי נוכח היקף הרכוש הגנוב שלא אותר קיים חשש של הימלטות העורר עם הרכוש. התשתית הראייתית שהציגה המדינה התבססה על עדותו של ברדה - קצין הביטחון השותף לעבירה - וכן עדויות של קציני בטחון נוספים. העורר כפר בקיום ראיות לכאורה. לטענתו, ברדה מסר כמה גרסאות סותרות, עדותו דווקא תומכת בגרסת העורר, ומכל מקום אין לה חיזוקים.

3. בית משפט השלום, מפי הנשיא מ' מכליס, קיבל את הבקשה והורה לעצור את העורר עד תום ההליכים. נפסק כי הודעתו של ברדה מגיעה לכדי ראיות לכאורה להרשעת העורר במעשים המיוחסים לו. חיזוק לעדותו של השותף נמצא בשיחות מוקלטות בין העורר לבין ברדה ובניסיון של העורר להשתמש בחנות המשביר לצרכן בתל-אביב בתווי קנייה הגנובים. נקבע כי למרות שמדובר בעבירת רכוש, מתקיימים תנאים מיוחדים המצדיקים מעצר: העבירה בוצעה בתחכום ולאחר תכנון, מדובר בשידול איש בטחון ובגניבת רכוש רב, כאשר רובו של הרכוש לא נתפס. בנוסף, יש לשקול את העובדה כי לעורר עבר פלילי מכביד וכי הוא ריצה מספר מאסרים. באשר לחלופת מעצר, קבע בית המשפט כי החלופה המוצעת - ביתם של הוריו הפנסיונרים - אינה חלופה הולמת, היות ובעבר לא הצליחו ההורים למנוע מן העורר לחזור ולעבור עבירות. בית המשפט הוסיף כי לעורר הרשעות קודמות בבריחה ממשמורת חוקית והפרת הוראה חוקית.

4. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי, מפי השופט ב' אזולאי, קבע כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום באשר לקיום ראיות לכאורה ובאשר לקיומה של עילת מעצר, וזאת בשל הנסיבות המיוחדות של האירוע. עברו הפלילי המכביד של העורר מחזק את החשש כי בשחרורו יש כדי לסכן את בטחון הציבור וכן עולה חשש להימלטות מן הדין. בית המשפט הוסיף כי נראה שיש בנסיבות ביצוע העבירה כדי להצביע על חשש להשפעה על עדים, אף שחשש זה לא הועלה על ידי המדינה. עם זאת סבר בית המשפט כי לאור העובדה שמדובר בעבירות רכוש ובהליך משפטי שיכול להימשך זמן רב, הגביל בית המשפט את תקופת המעצר עד ליום 29.8.2001. במועד זה, אם יוכרע דינו, ישוחרר העורר ל"מעצר בית" בבית הוריו, בכפוף להפקדה כספית ובערבות עצמית וצד ג' על סך 200,000 ש"ח והפקדת דרכון.

5. על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שלפניי. באת-כוח העורר עמדה בהרחבה על העדר עילת מעצר כנגד העורר. לטענתה, משקבע בית המשפט המחוזי כי ניתן לשחרר את העורר בחודש אוגוסט, אין מניעה לשחררו כבר עתה. העורר נגמל מסמים בתקופת מאסרו האחרונה והיה משוחרר 4 שנים ללא הרשעות בפלילים. בנסיבות אלה, אין מקום להתחשב בעברו הפלילי שקדם לכך. לשיטתה, העורר אינו מסוכן לציבור כיוון שמדובר בעבירת רכוש בלבד. באשר לחשש להשפעה על עדים, העד המהותי היחיד הוא ברדה, אשר עומד כיום לדין בכתב אישום נפרד. בנוסף, עדותו של ברדה תישמע רק אחר שיסתיים משפטו, ולכן נראה כי משפטו של העורר יארך זמן רב. כן חזרה לפניי באת-כוח העורר על הטיעונים בדבר העדר תשתית ראייתית לכאורה. לדבריה, לא די בעדותו של השותף ברדה, וגרסתו אף אינה עקבית ואינה מהימנה. כן יש לשקול גם את טענות ההגנה של העורר, לרבות גרסת האליבי שמסר.

6. בא-כוח המדינה מתנגד לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. בדיון לפניי הוא פירט את התשתית הראייתית לכאורה. הנדבך המרכזי הוא עדותו של ברדה. לטענתו מדובר בעד בעל גירסה עקבית, וללא מניע להפליל את העורר. חיזוק לגירסת השותף נמצא בכמה ראיות אובייקטיביות. ראשית, שיחות טלפון בין ברדה לעורר בליל הפריצה. שנית, הקלטה של שיחה בין העורר לברדה על ענייני כספים במסגרת תרגיל חקירה. לדברי בא-כוח המדינה, אין ממש בהסבר של העורר כי מדבור בכספי הימורים ולא בשלל מן ההתפרצות. שלישית, ראשית הודייה של העורר בהודעתו במשטרה כי יש לו חלק קטן בהתפרצות. רביעית, תפיסתם של שני אנשים הקשורים אל העורר כשברשותם תווי הקנייה הגנובים. לדברי בא-כוח המדינה, עדויות האליבי אינן עומדות במבחן המציאות.

7. לאחר עיון בטענות בעלי הדין ובחומר החקירה הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. קביעתן של שתי הערכאות הקודמות בדבר תשתית ראייתית לכאורה מבוססת היטב בחומר הראיות ולא מצאתי יסוד לחלוק עליה. הטענה בדבר העדר מהימנות של ברדה, מקומה בבית המשפט שידון בהליך הפלילי עצמו. נסיבות המקרה הנדון מקימות עילת מעצר נגד העורר. הגם שלעורר מיוחסות עבירות רכוש בלבד, מדובר בעבירות מתוחכמות ונועזות, הכוללות תכנון מדוקדק, שידול של איש בטחון, וגניבת שלל רב. במעשים אלה יש משום פגיעה בבטחון הציבור (ראה בש"פ 299/01 בוארון נ' מדינת ישראל). לאלה מצטרף עברו הפלילי העשיר של העורר, הכולל עשרות עבירות של התפרצות, גניבה, הונאה, סמים ובריחה ממעצר. לא השתכנעתי כי שחרורו של העורר ל"מעצר בית" בבית הוריו יוכל לנטרל את החשש למסוכנות של העורר והחשש להימלטות. גם בתסקיר שירות המבחן לא מצאתי מענה לחששות אלה. אמנם נאמר שם כי מעצר הבית יפחית את הסיכון למעורבות פלילית נוספת מצד העורר, אך הובע חשש כי "במצבים מסויימים הוא עלול להתנהג שלא בהתאם לגבולות ההתנהגות הנורמטיבית".

8. באשר להגבלת המעצר עד ליום 29.8.2001, כבר ציינתי במקום אחר כי אין להגביל את תקופת מעצר במטרה לזרז את הדיון. אם מגיע בית המשפט למסקנה כי חלופת מעצר יכולה להשיג את מטרות המעצר, יש להסתפק בה באופן מיידי. בכל מקרה, התמשכות המשפט עשויה להוות, בנסיבות מסויימות, עילה לשחרורו של העורר במסגרת עיון חוזר (בש"פ 3013/00 גזאווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

אי לכך, הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ט בניסן תשס"א (22.4.2001).


_________________
העתק מתאים למקור 01027070.Q03 /שב
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444


מעורבים
תובע: אלי עמר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: