ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אלעד שמביק :

לפני כבוד ה שופט דניאל בן טולילה

המאשימה
מדינת ישראל
ע"י באות-כוחה עו"ד מורן אלקבץ-עומסי ועו"ד יערית דרעי

נגד

הנאשם
אלעד שמביק (עצור בפיקוח) – בעצמו
ע"י באת-כוחו עו"ד מריה סרין

פרוטוקול


גזר-דין

הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח, נהיגה פוחזת של רכב וכן נהיגה בזמן פסילה.

על-פי המתואר בכתב האישום ביום 16.4.15, בסמוך לשעה 14:50, נהג הנאשם ברכב מסוג הונדה ביציאה ממושב מבטחים ופנה שמאלה בכביש 232. בשלב זה, נסעו אחרי הרכב שני שוטרים ברכב משטרתי. לאחר כ-300 מ' עצר הנאשם את הרכב ובהוראת השוטר אשר סימן לו לעצור באמצעות הבהוב ברכב המשטרתי. השוטר מסס העמיד את הניידת במקביל לרכב שבו נהג הנאשם ואילו השוטר אליהוא הציג לנאשם תעודת שוטר. כאשר הבין הנאשם כי המדובר בשוטרים האיץ את מהירות הרכב והחל בנסיעה מהירה לכיוון כביש 232. בעקבות כך החלו השוטרים לרדוף אחריו, אולם הלה לא שעה להוראות השוטרים אשר סימנו לו לעצור באמצעות הרכב המשטרתי. הנאשם המשיך בנהגיה מהירה לעבר מושב ישע ופנה שמאלה תוך שהוא מסכן רכב מסחרי אשר הגיע מהנתיב הנגדי וגרם לו לבלום בפתאומיות על מנת שלא לגרום לתאונת דרכים. הנאשם המשיך בנסיעה מהירה לתוך מושב ישע תוך שהשוטרים דולקים בנסיעה אחריו.

במסגרת הסדר הטיעון בו הודה הנאשם לא הגיעו הצדדים להסכמה לעניין העונש ובטרם טענו ביחס לכך נשלח הנאשם לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן.

תסקיר שירות המבחן
מתסקיר שירות המבחן עולה כי עסקינן בנאשם כבן 33, רווק, אשר בטרם מעצרו התגורר במושב עמיעוז והגיע מדי סוף שבוע לבית הוריו במושב שריגים. בטרם נעצר עבד במשך כשלוש שנים בניהול עסק עצמאי "ביכורי האלה" המתמחה בגידול ושיווק ירקות ופירות. הנאשם הביע שביעות רצון מעיסוקו. כמו כן, הלה שלל התמכרות לחומרים משני תודעה. מצוין כי הנאשם סיים 12 שנות לימוד והנו בעל תעודת בגרות מלאה. הלה שיתף בבעיות התנהגותיות במסגרת הלימודית וכן הסביר את התנהגות זו כנובעת מצעירותו והיותו מאופיין בהתנהגות אימפולסיבית. הלה ציין כי קיבל פטור מהצבא על רקע אי התאמה ולתפיסתו נוכח מעורבותו בעבירות תעבורה קודמות.

באשר למשפחת מוצאו – הנאשם הבן השלישי מתוך ארבעה אחים בטווח גילאים 30–40 שנים. אביו עובד כנהג מונית ואלו אמו עובדת מזה שנים רבות במעון לילדים. הנאשם מסר כי משפחתו מתנהלת באופן נורמטיבי וללא כל קשיים כלכליים מיוחדים. כמו כן, תיאר מערכת יחסים תקינה עם בני המשפחה, לרבות העובדה שסייע להם על-פי צורך. הנאשם מסר כי נוכח מעצרו תחת איזוק אלקטרוני העסק החל להידרדר לחובות כלכלים וכך גם נישואיו העתידיים לבת זוגתו נדחו עד להתבהרות מצבו המשפטי.

בנוגע לעבירות נשוא כתב האישום- הנאשם הביע חרטה על התנהלותו כאשר ברקע ולתפיסתו השקיע מאמצים רבים לכבד את עונש הפסילה הקודם שהוטל עליו. הלה ציין כי בתקופה זו נעזר בנהג למשך תקופת הפסילה, אולם, באותו היום האחרון נעדר והתקשה להציב לעצמו גבול. הלה תיאר את התנהגותו המפורטת בכתב האישום ככזו שנבעה מתוך בהלה. הלה ביקש עזרה להימנע מהתנהגות אימפולסיבית במישור התעבורתי.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם ממוקד בתפקוד התעסוקתי והצלחה במישור זה מחזקת את דימויו העצמי. מנגד, הנאשם ממעיט להעמיק בחלקים הרגשיים ויש בכך לוותר באופן מושכל על הנהיגה בזמן פסילה אשר נתפסת בעיניו כהכרחית ומעניקה לו תחושת ערך לכשעצמה.

שירות המבחן מנה את הגורמים לסיכוי לשיקום ובכלל זאת, תעסוקה יציבה, יציבות בקשרים זוגיים ועם המשפחה. להתרשמותם המדובר בבחור נבון, בל יכולות תפקוד טובות ואינו בעל חשיבה שולית קבועה. מן העבר השני, שירות המבחן מציין את גורמי הסיכון להישנות התנהגות פלילית – עברו הפלילי הקודם, קושי בפתיחות אודות נסיבות חייו וכן הפער בין הצגת מהלך חייו כנורמטיבי לבין מעורבותו הפלילית. להתרשמותם במצבים מסוימים עלול הנאשם לפעול ללא שיקול דעת ואימפולסיביות למילוי צרכיו המידיים.
נוכח האמור שירות המבחן העריך כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת חוק אותה ניתן להפחית בטיפול ממוקד בוויסות דחפים. בסופם של הדברים שירות המבחן המליץ על הפעלת עונש המאסר המותנה בן ששת חודשים בדרך של עבודות שירות וכן הטלת צו מבחן למשך שנה אשר במסגרתו ישולב הנאשם בטיפול התואם למצבו.

טיעוני הצדדים
באת-כוח המאשימה הפנתה בטיעוניה לעונש לחומרת המעשים בהם הודה הנאשם וביתר שאת למסוכנות הגלומה במעשים אלו הן לעצמו הן לשוטרים והן למשתמשי הדרך. בהתאם לתיקון 113, ציינה את הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו. זו עתרה למתחם ענישה הנע בין 10 ל-30 חודשי מאסר בפועל. בגדרי המתחם עתרה לקחת בחשבון את הרשעתו בעבירה זהה, כאשר הסתבכותו בתיק הנוכחי התקיימה פרק זמן קצר לאחר שהשתחרר ממאסרו האחרון, וחרף קיומו של מאסר מותנה בר-הפעלה. עוד בעניין זה הפנתה לעברו התעבורתי הכולל 17 הרשעות. כמו כן, הפנתה לתסקיר ממנו עולה כי קיים סיכון להתנהגות פלילית חוזרת. באת-כוח המאשימה עותרת לדחות את ההמלצה הסופית של שירות המבחן שאינה עולה בקנה אחד עם חומרת מעשיו של הנאשם ומאפייניו שאינם מצדיקים חריגה מטה ממתחם העונש ההולם. באשר לניכוי הימים בהם שהה הנאשם באיזוק אלקטרוני עתרה שלא לנכותם שכן אין המדובר בימי מעצר בהם שהה הנאשם מאחורי סורג ובריח. נוכח האמור, עתרה להטיל עונש מאסר ברף הבינוני של המתחם, להפעיל את המאסר המותנה במצטבר לעונש שיוטל בתיק זה וכן שלא לנכות את התקופה שבה שהה באיזוק אלקטרוני, וזאת לצד ענישה נלווית בדמות פסילה בפועל, פסילה על תנאי, קנס וחילוט הרכב שבאמצעותו בוצעה העבירה.

מנגד, בא-כוח הנאשם הפנה לכך שהנאשם נמצא במעצר במשך כשנה וחצי כאשר במרבית התקופה שהה הנאשם במעצר בית באיזוק אלקטרוני. לדבריו, המדובר במעצר ממשי, ללא יציאות וללא חלונות ועל כן לתפיסתו יש לראות בנאשם כמי שעצור לכל דבר ועניין. מבלי להקל בחומרת מעשיו של הנאשם, עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן נוכח הפוטנציאל השיקומי אשר קיים בנאשם. מעבר לכך, ציין כי בעקבות מעורבותו של הנאשם בתיק זה, העסק שהיה בבעלותו של הנאשם, שיווק ירקות ופירות, קרס, והלה שקוע כעת בחובות גבוהים. בעניין זה הפנה לתביעה הכספית שמתנהלת נגדו מול בנק לאומי. נוכח הקריסה הכלכלית, נוכח אינטרס הציבור, נוכח הפוטנציאל השיקומי ונוכח כך שהמלצת שירות המבחן כוללת ענישה טיפולית שבמידה ולא יעמוד בה ניתן יהיה "לבוא חשבון" עם הנאשם – סבור כי ראוי לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם מאסר בדרך של עבודות שירות, אגב הפעלת המאסר המותנה בחופף.

הנאשם הוסיף על דברי בא-כוחו והביע חרטה על מעשיו. הלה ציין כי במו ידיו הרס לעצמו את המסלול שהתווה לחייו, תוך פירוט התמוטטות העסק הרווחי שניהל, נוכח מעצרו הממושך. עוד ציין כי במהלך התקופה שהה במעצר בית בפיקוח אצל אחותו אשר מגדלת ארבעה ילדים. באשר ליחסיו עם בת-זוגו – ציין כי החתונה אשר הייתה עתידה להתקיים בחודש השמיני – בוטלה אף היא בשל מאסרו בתיק דנן.

דיון והכרעה
כאשר אין המדובר בעבירה יחידה, בשלב הראשוני, על בית המשפט לקבוע האם מדובר באירוע אחד או בכמה אירועים נפרדים. על-פי מבחן "הקשר ההדוק", אשר נקבע מפיה של כבוד השופטת ד' ברק-ארז (בדעת רוב) בע"פ 4910/13 ‏ אחמד בני ג'אבר נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) (29.10.2014), כדי להכריע בסוגיה על בית המשפט להשתמש ב"ניסיון החיים", כך שעבירות שיש ביניהן קשר הדוק ייחשבו לאירוע אחד.

יישום האמור לעיל הביאני בנסיבותיו של תיק זה לקבוע מתחם עונש הולם אחד למכלול מעשיו של הנאשם. המדובר במעשים שמבוצעים ברצף כרונולוגי, המדובר במעשים שחלקם מבוצעים במקביל, כאשר יש ואותה התנהגות מקימה במקביל מספר עבירות. למעשה, גם המאשימה לא עתרה לפצל את מעשיו של הנאשם למספר מתחמים.

על-פי סעיף 40ג (א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש בהתאם לעקרון ההלימה, על בית המשפט להתחשב "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה".

הנאשם במעשיו פגע בערכים מוגנים של ביטחון הנוהגים בכביש והולכי הרגל וכן בערכים של שלטון ואכיפת חוק. לא אחת חזרו בתי המשפט והדגישו את חשיבות המלחמה בקטל בדרכים על מנת להגן על חייהם של נהגים והולכי רגל בכבישי הארץ ועל זכויות כלל הציבור לנהוג בדרכים בטוחות. נקבע כי על בית המשפט להעלות תרומתו למאבק בתאונות הדרכים, וזאת באמצעות השתת ענישה מחמירה על עברייני התעבורה.

על החומרה בה רואות הערכאות השונות את העבירה של נהיגה בזמן פסילה ר' בין היתר את דברי בית המשפט ברע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) (15.02.2012):
"במקרה דנן, חשיבותה של ענישה מחמירה אינה מתמצית אך בהרתעת הרבים, אלא גם במניעת סיכון לבאי הדרך. לאחר שעיינתי בתסקיר שירות המבחן ובפסק הדין הקודמים, לא מצאתי כי יש לשנות מן העונש שהוטל. ציינתי בעבר, כי 'עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת [...] ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור' (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) – פסקה ז). ובמקום אחר נאמר:
'נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל, [...]; רע"פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל, [...]; רע"פ 9399/04 קרקי נ' מדינת ישראל, [...]; רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל, [...]; רע"פ 7523/06 מואסי נ' מדינת ישראל, [...]). על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים' ' (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (לא פורסם) – פסקה 5, מפי השופט לוי)".

במקום אחר, מכנה בית המשפט העליון את עברייני התנועה הסדרתיים "פצצות מתקתקות" של ממש שלא ניתן לדעת מתי הן תתפוצצנה:
"עבריין תעבורה סדרתי עלול להיות בגדר 'פצצה מתקתקת' לבאי הדרך, שאין לדעת אימתי תתפוצץ ומה מידת הנזק שיגרם כתוצאה מכך... נהיגה בזמן פסילה אינה סטירת לחי לחוק בלבד, אלא סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא בית המשפט כי פלוני אסור שיחזיק הגה בידו וינהג ברכב, מעיד הדבר על מסוכנותו על הכביש" (רע"פ 2221/11 שאול הראל נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) (24.03.2011)).

סקירת הפסיקה הנוהגת בעבירה של נהיגה בזמן פסילה מגלה כי העונשים המוטלים על הנאשמים נעים על פני קשת רחבה, החלה מעונשים צופי פני עתיד וכלה בעונשי מאסר לתקופות לא מבוטלות, שיכול ויגיעו אף ל-12 חודשים. עוד ניתן ללמוד כי בנסיבות קלות מתחם העונש ההולם מתחיל מעונשים צופי פני עתיד, ובנסיבות מחמירות יש ויתחיל מחצי שנה ואף למעלה מכך.

כך למשל, ברע"פ 8013/13 מסעוד נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו) (18.12.2013), אישר בית המשפט העליון את מתחם העונש הראוי אשר נקבע בבית משפט השלום, ואשר נע בין 7 ל-20 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון אישר גם את עונש המאסר בפועל למשך 12 חודשים אשר הוטל על הנאשם בעל עבר תעבורתי מכביד ואשר הורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא ביטוח תקף, ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף יותר מ-12 חודשים. לא זו אף זו, אלא שנקבע כי עונש זה אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות.

בעפ"ת (מחוזי באר שבע) 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל, (טרם פורסם), קבע כבוד השופטת ט' חיימוביץ' כי: "מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה".

בעפ"ת (מחוזי באר שבע) 43966-08-13‏ ח'אלד זידאן נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו) (21.01.2014) קבע בית המשפט המחוזי, אשר דן בעניינו של נאשם בעל עבר תעבורתי מכביד אשר הורשע בעבירה של נהיגה בפסילה כי מתחם העונש ההולם באשר לתקופת פסילת רישיון הנהיגה, נע בין שישה חודשים לחמש שנים. ברע"פ 4477/11 נחמן נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו) (16.06.2011), אישר בית המשפט העליון עונש של 6 חודשי מאסר בפועל ופסילת רישיון נהיגה למשך 61 חודשים, אשר הוטל על הנאשם אשר הורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון בתוקף, בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח ונהיגה ללא רישיון רכב.

בעפ"ג 59064-02-16 שושן נ' מדינת ישראל (מחוזי באר שבע) דחה בית המשפט ערעור על חומרת עונש מאסר בן שמונה חודשים שהושת על נאשם בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה (טוסטוס) והחזקת סם לצריכה עצמית. בתיק זה דובר במי שלחובתו עבר תעבורתי ופלילי מכביד

סקירת הפסיקה בנוגע לעבירות של נהיגה בפזיזות מלמדת אף היא על החומרה הגלומה בעבירות בכגון דא, וכנגזרת מכך העונשים שיש להשית לצורכי גמול והרתעה. כפי שיפורט להלן, פעמים רבות העונשים הינם עונשי מאסר של שנה ויותר.

בעפ"ג 11059-04-15 אישר בית המשפט המחוזי עונש של 20 חודשים מאסר בפועל לצעיר בן 19 ללא הרשעות קודמות (הגם שביטל את עונש הקנס) שהורשע בעבירות של נהיגה פוחזת והפרעה לשוטר.

בפסק הדין ע"פ 3802/10 אלון נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים), נגזרו על נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפזיזות, מסירת ידיעות כוזבות ושיבוש מהלכי משפט, 30 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים. נסיבות ביצוע העבירות שם לא כללו פגיעה ברכוש או באדם.

בפסק הדין ע"פ 5691/09 ג'ברין נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים), הושת עונש מאסר בן 24 חודשים על שוהה בלתי חוקי בגין עבירות דומות, שכללו גם פגיעה בניידת משטרה.

בפסק הדין רע"פ 10476/09 סביח נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים), אישר בית המשפט העליון עונש בן שנתיים מאסר בפועל, על נאשם שהורשע בעבירות דומות, גם שם תוך כדי ניסיון להימלט מן הדין.
בית המשפט העליון מצא לציין:
"המבקש הורשע בשרשרת עבירות חמורות, שיצרו סכנה לציבור. צודק בית המשפט המחוזי בהזכירו את הכלל "עבירה גוררת עבירה" ביחס להתנהגותו של המבקש. התנהגות זו תחילתה בנהיגה ללא רישיון בלב העיר, אמצעה בהתעלמות מקריאות שוטר לעצור וסופה בחציית צומת באור אדום ובניגוד לכיוון התנועה ובביצוע פניית פרסה תוך עקיפת כלי רכב. בדרך נהיגה זו גרם המבקש לכלי רכב לסטות ממסלולם".

עוד ר' ע"פ 8703/08 חליל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים), בו אושר עונש מאסר בפועל בן 18 חודשים בגין עבירות דומות, ת"פ 34708-07-10, בו נדון נאשם בגין עבירות דומות, בנסיבות קלות יותר, לעונש מאסר בן 18 חודשים בפועל, וכן ת"פ 12770-06-09 מדינת ישראל נ' אשרף.

במסגרת ת"פ 21783-08-15 מדינת ישראל נ' זכרוב, גזר מותב זה 19 חודשים מאסר בפועל על נאשם שהורשע בנהיגה פוחזת בזמן פסילה ותחת השפעת אלכוהול (ערעור שהוגש על גזר-דין זה טרם נדון).

בעפ"ג 60665-01-16 אבו קביטה נ' מדינת ישראל, הפחית בית המשפט המחוזי מ-13 חודשים מאסר בפועל ל-11 חודשים מאסר בפועל, נאשם ללא הרשעות קודמות, שהורשע על-פי הודאתו בעבירות של הסעת שב"ח ונהיגה פוחזת במדרג הבינוני-נמוך.

בתיק זה מידת הפגיעה של הנאשם בערכים המוגנים המפורטים לעיל אינה מבוטלת כלל ועיקר. המדובר במי שאוחז בהגה הגם שרישיונו נפסל, היינו כל נסיעה, אפילו לא כזו שתיחשב נהיגה פוחזת, יש בה כדי להעמיד בסיכון את ביטחון המשתמשים בכביש. עוד ביחס לכך, הרי שאין דומה מי שרישיונו נפסל עקב עבירות תעבורה קלות או אי-תשלום קנסות לבין מי שרישיונו נשלל כתוצאה ישירה מנהיגה פרועה כפי עניינו של הנאשם שבפניי.

לא ברור מה היתה מטרת הנסיעה, אולם ברי כי אין מדובר בנסיעת חירום או כזו שהביאה את הנאשם ליטול על עצמו סיכון בשל צורך דחוף. למעשה, ועל-פי טיעוני ההגנה, היעדרו של נהג חלופי שבו נעזר הנאשם, הביאו לשבת מאחורי ההגה.

הנאשם אינו חוטא אך בנהיגה בזמן פסילה. כאמור, בתחילה הלה עוצר את הרכב, בהתאם להוראת השוטרים שהבהבו לו באמצעות הרכב המשטרתי. לאחר שזה מבין כי בפניו ניצבים שוטרים זה מרהיב עוז ונמלט מהמקום בנסיעה מהירה, כאשר בה בעת השוטרים דולקים אחריו. עצם הפעולה האקטיבית בה הנאשם, ממצב של עצירה מלאה, בנוכחות שוטרים במקום , עובר למנוסה, מלמדת על העדר מורא.

בהמשכם של דברים הנאשם אינו שועה להוראת השוטרים אשר סימנו לו לעצור. הנאשם נוהג באופן מסוכן ומבצע פנייה אשר הביאה רכב מסחרי שבא בנתיב הנגדי לבלום בפתאומיות. המדובר בהמשך נסיעה בתוך מושב ישע, נתון שיש בו להחמיר עם הנאשם נוכח הסיכון כי בתוך היישוב הסיכוי להיתקל בהולכי רגל ומשתמשי כביש גדול יותר מאשר בדרך בינעירונית. השילוב של נהיגה פוחזת בזמן פסילה הינו שילוב "מסוכן", אשר גם אם בפועל לא הביא לתוצאות קטלניות, הרי שבבחינת פוטנציאל הנזק יש לקחתו בחשבון, והיו דברים מעולם.

מנגד ולקולא תילקח בחשבון העובדה כי בפועל לא נגמרה תאונה, ולא נגרם כל נזק ממשי. המדובר באירוע שעל פניו לא נמשך פרק זמן רב (וזאת בשים לב לסמיכוּת של היישוב מבטחים ליישוב ישע). הנהיגה הפוחזת לא נעשתה אגב ביצוע עבירה פלילית אחרת, למעט האפשרות המסתברת כי זו נעשתה למנוע את תפיסתו בזמן פסילה.

לאור האמור לעיל, ובשים לב לערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלו וכן בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם מן הראוי שינוע בין 10 ל-30 חודשים מאסר בפועל.

בקביעת עונשו של הנאשם ולקולא בגדרי המתחם, תילקח בחשבון הודאתו של הנאשם והבעת החרטה אשר יש בהם משום חיסכון בזמן שיפוטי יקר. עוד יילקח בחשבון כי בעקבות מעצרו בתיק זה העסק הרווחי אותו ניהל במהלך שלוש השנים האחרונות קרס, ומתנהלות נגדו מספר תביעות משפטיות. כך גם במישור האישי ההליך דנן נתן אותותיו והחתונה עם בת -זוגו אשר אמורה הייתה להיערך בחודש אוגוסט, בוטלה. עוד ולקולא יש לקחת את התייחסות שירות המבחן בנוגע לגורמי הסיכוי, בכללם יציבתו התעסוקתית של הנאשם אשר מחזקת את דימויו העצמי.

מנגד ולחומרה, יש לקחת בחשבון בראש ובראשונה את העובדה כי אך ביום 2.7.14 הורשע הנאשם במסגרת ת"פ 60310-07-13 בעבירה זהה, שנעשתה אף בנסיבות מחמירות מאלה המפורטות בכתב האישום. לא זו אף זו, הרי שבמסגרת תיק זה ערך הנאשם צירוף של תיק נוסף שמספרו 56944-06-14. עיון בתיק המצורף מלמד כי בשעה שהיה מצוי משוחרר בשל מעורבותו באמור בת"פ 60310-07-13, זה הפר את תנאי שחרורו, וזאת על-ידי כך שנהג בהיותו פסול מלנהוג, כאשר באותה עת אף החזיק ברכבו פלטה של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 95 גר' נטו.

בגין מעורבותו במכלול תיקים אלו הושתו על הנאשם שמונה חודשים מאסר בפועל לצד פסילה בפועל ומאסר צופה פני עתיד שהינו בר-הפעלה בענייננו. הגם כך, הנאשם מבצע את המיוחס לו בתיק שבפניי פרק זמן קצר לאחר שחרורו מן המאסר. התנהלות זו מלמדת כי הנאשם לא השכיל ולא הפנים את הפסול במעשיו, וגם עונש מאסר לא היה בו כדי להעביר המסר בדבר האיסור הנוגע לביצוען של עבירות תעבורה או הפרות של צווים שיפוטיים. התנהלות זו עולה בקנה אחד עם התייחסות שירות המבחן בתסקירו למוקדי הסיכון הקיימים אצל הנאשם ובכלל זאת הקושי שלו בוויסות דחפים ובקבלת החלטות בשיקול דעת ולא באופן אימפולסיבי. אלה כאלה מחייבים מתן משקל לשיקולי התרעת היחיד.

אשר לעברו התעבורתי של הנאשם, הרי שמדובר במי שהוציא את רישיון הנהיגה שלו בשנת 1999, והספיק לצבור לחובתו 17 הרשעות קודמות כאשר הרשעה מספר 9 עניינה אי-ציות לאות של שוטר במדים. נתון זה אף הוא מחזק את הקושי של הנאשם לקבל מרות וכן העדר מורא מפני גורמי אכיפת החוק.

לא נעלמה מעיני בית המשפט המלצת שירות המבחן. יחד עם זאת, כידוע, המלצת שירות המבחן כשמה כן היא, ועל בית המשפט לבחון את מכלול הנתונים הצריכים לעניין, לרבות האינטרס הציבורי, שיקולי גמול והלימה, לצד שיקולי השיקום עליהם שם שירות המבחן הדגש בתסקירו. עוד בהקשר לכך סבורני כי אין לדבר על הליך שיקומי כזה או אחר המצדיק חריגה מטה ממתחם העונש ההולם.

ניכוי ימי המעצר תחת איזוק אלקטרוני:
בין הצדדים ניטשה מחלוקת לגבי שאלת ניכוי הימים בהם שהה הנאשם במעצר תחת איזוק אלקטרוני בבית אחותו, מעונש המאסר שיוטל בתיק דנן, כאשר סך התקופה מגיעה לכדי כ-8 חודשים. אליבא דהגנה, מקום בו הימצאותו של נאשם תחת איזוק אלקטרוני איננה מוגדרת עוד כשחרור בתנאים אלא כמעצר באיזוק אלקטרוני, הרי שיש לגזור גזירה שווה גם לעניין ניכוי אותם ימים מעונש המאסר שבסופו של דבר נגזר על הנאשם. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא אליבא דהגנה באופן שבו בתי המשפט מתייחסים לסטטוס החדש, שאיננו בגדר שינוי סמנטי (ר' בש"פ 5285/15 פלוני נ' מדינת ישראל), ואיננו מאפשר יציאה לעבודה או פתיחתם של חלונות ארוכים (בש"פ 966/16 זידאן נ' מדינת ישראל).

ראשית וכהערה מקדמית יצוין כי הסעיף הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 43 לחוק העונשין, הקובע כי: "מי שנדון למאסר תיחשב תקופת מאסרו מיום גזר-הדין, אם לא הורה בית המשפט אחרת; היה הנידון משוחרר בערובה אחרי גזר-הדין, לא יבואו ימי שחרורו במניין תקופת העונש".

מסעיף זה אנו למדים כי מלכתחילה, ביחס לימי מעצר של ממש מאחורי סורג ובריח, אופן לקיחתם בחשבון במניין ימי המאסר נתון לשיקול דעת בית המשפט. אפילו הדבר נעשה כדבר שבשגרה ואפילו הדבר עוגן בפסיקה ענפה של בית המשפט, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ר' ע"פ 4152/13 הראל ישראלי נ' מדינת ישראל, ורע"ב 542/11 מדינת ישראל נ' יצחק ספיר), אין ברירת מחדל אוטומאטית לפיה ימי מעצר מנוכים. עיקרון זה נכון מקל וחומר מקום בו מדובר במעצר תחת איזוק אלקטרוני. לא למותר לציין כי אין התייחסות מפורשת בחוק מעצר תחת איזוק אלקטרוני בנוגע לאופן ניכוי ימי המעצר, והדבר נותר לפתחו של המותב הדן בסוגיה הנ"ל.

מאז חוקק החוק, התקבלה שורה ארוכה של החלטות המתייחסות לסוגיה שבנדון, חלקן של בתי המשפט המחוזיים וחלקן של בתי משפט השלום. ניתן לומר באופן כללי כי מרביתם של פסקי-הדין – אם כי לא כולם – מגיעים לכלל מסקנה כי אין לראות בחוק הפיקוח ככזה המשנה את המצב המשפטי אשר היה עד כה ביחס לניכוי ימי המעצר מן המאסר, וכי יש לראות בתקופה זו כנתון, אשר יש להתחשב בו לעניין העונש בגדרי המתחם . בין היתר ר' החלטת כבוד השופט עדן בת"פ 33171-05-14, ת"פ 54685-01-12 מדינת ישראל נ' ג'סר (מחוזי חיפה), ע"פ 46177-05-15, וכן ע"פ 54410-05-15, אשר דנו בפיקוח אלקטרוני מלפני כניסת חוק הפיקוח לתוקף. עוד אפנה לרע"פ 7994/15 עמיאד חלילה נ' מ"י (22.12.15) וכן רע"פ 977/16 פלוני נ' מ"י, בהם בתי המשפט נמנעים מקיזוז ימי המעצר תחת איזוק אלקטרוני. אכן, בשני פסקי-דין אלו דובּר על כך שההחלטה מבוססת נוכח היות הנאשמים בתיקים אלו משוחררים תחת איזוק ולפני תחולת החוק, אולם נדמה כי הרציונל נכון גם לאחר תחולתו. מנגד, ר' בין היתר ת"פ 3617-01-15 (מחוזי חיפה) שבו בית המשפט מוצא לקחת בחשבון במניין ימי המעצר גם את התקופה שבה היה הנאשם עצור תחת איזוק אלקטרוני.

במחלוקת האמורה דעתי הינה כפי דעתן של אותן ערכאות שסברו שאין מקום לקזז את ימי המעצר תחת איזוק אלקטרוני. הדברים אמורים בעיקרם ביחס לעובדה הבסיסית כי אין דומה יום מאסר מאחורי סורג ובריח ליום בו מצוי הנאשם ב"מעצר בית" תחת איזוק אלקטרוני. לא אחת התנאים בהם מצוי משוחרר בערובה אל מול התנאים בהם מצוי עציר בפיקוח אלקטרוני יכולים להיות זהים ולעיתים אף מכבידים יותר. כך גם לא אחת אישרו בתי משפט יציאה לעבודה אפילו דובּר בעצור תחת איזוק ר' בין היתר החלטות כבוד השופט אינפלד וכן כבוד השופט זלוצ'ובר במסגרת מ"ת 53899-04-15 (החלטות שניתנו טרם החלטת כבוד השופטת ברון בבש"פ 966/16).

ביחס לכך אפנה לדברי כבוד השופט עדן בת"פ 33171-05-14 כפי שצוין לעיל:
"עצם קיומו של המתקן האלקטרוני אשר יש בו כדי הגברת הפיקוח, אינו הופך את מצבו של המפוקח אל מול המשוחרר בערובה, כשונה מהותית במובן זה שהאחד יזכה לניכוי ימי המעצר בפיקוח והאחר לא יזכה לניכוי ימי השחרור בערובה, אף שייתכן שתנאיו של האחרון היו מכבידים.
אין לקבל את הטענה כי קיומו של פיקוח אלקטרוני משנה את התנאים באופן כה מהותי. למעשה הפיקוח האלקטרוני אינו משנה את התנאים עצמם כלל, אלא הוא אך מחזק את הפיקוח ואת הוודאות לאי הפרה של התנאים.
ב"כ הנאשם מפנה לבש"פ 4658/15 רונאל פישר נ' מדינת ישראל (9.7.2015) בו נפסק ביחס לחוק הפיקוח, כי 'לא מדובר בשינוי טרמינולוגי בלבד, אלא בשינוי תפיסתי של ממש' וגישה דומה ניתן גם לראות ברע"פ 7994/15 לעיל שבו צויין כי 'דומה כי גם אכן חולל חוק הפיקוח האלקטרוני שינוי תפיסתי של ממש'.
ואולם השינוי התפיסתי אין עניינו לניכוי ימי המעצר בפיקוח ממאסר, אלא עניינו לחוק המעצרים ולהשמת עצורים במעצר בפיקוח אלקטרוני כחלופה למעצר מאחורי סורג ובריח".

לסיכום סוגיה זו סבורני כי אין מקום לנכות את ימי המעצר תחת איזוק אלקטרוני מהעונש שיושת על הנאשם. יחד עם זאת, עניין זה יילקח בחשבון לעניין העונש, ובאופן קונקרטי: נוכח עברו הפלילי של הנאשם כפי שפורט לעיל, היה נכון למקם את עונשו במרכז המתחם לעבר השליש הנמוך שלו. מתוך כך שבית המשפט מתחשב בתקופה בה היה הנאשם מצוי במעצר תחת איזוק אלקטרוני, עונשו יהיה בשליש הנמוך של המתחם אותו קבעתי, אם כי לא בתחתיתו.

אופן הפעלתו של המאסר המותנה:
על דרך הכלל מאסר מותנה יש להפעיל במצטבר לכל עונש אחר, וזאת הן בשים לב לנוסח סעיף 58 לחוק העונשין, והן בשים לב לפסיקה הנוגעת. יחד עם זאת, ולוּ לפנים משורת הדין, ועל רקע הודאתו של הנאשם, המאסר המותנה יופעל כך שמחציתו יהיה בחופף לעונש המאסר שיושת עליו בגין תיק זה.

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל הנני לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 11 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 19.4.15 עד ליום 5.8.15 ;
ב. מורה על הפעלת המאסר המותנה בן ששת החודשים, כך ששלושה חודשים ממנו יהיו במצטבר לעונש המאסר האמור בסעיף א' לעיל ושלושה חודשים בחופף. כך שסך-הכול יהיה על הנאשם לרצות 14 חודשים מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 19.4.15 עד ליום 5.8.15 ;
ג. שמונה חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות של נהיגה פוחזת ברכב או נהיגה בזמן פסילה;
ד. 12 חודשים פסילה בפועל מלהחזיק או מלהוציא רישיון נהיגה. פסילה זו תחול מיום שחרורו ותהיה במצטבר לכל פסילה אחרת שהושתה על הנאשם;
ה. שישה חודשים פסילה על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה פוחזת ברכב;
ו. 3,000 ₪ קנס או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.1.17.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן והודע היום, י"ג באדר ב' התשע"ו, 23/3/2016, במעמד הנוכחים.

דניאל בן טולילה, שופט

באת-כוח הנאשם:
אבקש עיכוב ביצוע ע"מ לשקול הגשת ערעור, וכן נבקש לבטל את התנאים. הנאשם היה מצוי ב"מעצר בית" עד עתה ולא הפר את התנאים. הוא התייצב לכל הדיונים בעניינו, ויש ערבויות כספיות בתיק.

באת-כוח המאשימה:
אני מתנגדת. נבקש כי הנאשם יחל לרצות את עונשו באופן מידי. לא הוצגו נימוקים מדוע יש לעכב את עונש המאסר. אם ביהמ"ש יעכב הביצוע נבקש שתוטלנה הפקדות כספיות.


החלטה

מעכב את עונש המאסר עד ליום 25.4.16. במועד זה יהיה על הנאשם להתייצב במדור קליטה בכלא "אוהלי קידר" וזאת עד השעה 10:00.

מורה על הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הנאשם.

הנאשם ישהה באותם תנאים בהם הוא מצוי כיום.

תינתן החלטה נפרדת בנוגע לחילוט הרכב.

ניתנה והודעה היום, י"ג באדר ב' התשע"ו, 23/3/2016, במעמד הנוכחים.

דניאל בן טולילה, שופט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אלעד שמביק
שופט :
עורכי דין: