ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רשות מקרקעי ישראל נגד נילי מזרחי :

החלטה בתיק ע"א 620/16

לפני: כבוד השופטת ע' ברון

המבקשת:
רשות מקרקעי ישראל

נ ג ד

המשיבים:
1. נילי מזרחי

2. מאיה אליהו

3. יפתח לולאי

4. יפת אליהו

5. חנניה צברי

6. אייל חוברה

7. זרח ועלני

8. נחם מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

9. מקורות שליטה יועצים בע"מ

10. נופי יהודה בע"מ

11. דורון שורר ו-24 אח'

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין חלקי של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' יעקובי) מיום 9.12.2015 ב-ת"א 53294-12-12

בשם המבקשת: עו"ד שמרית גולן
בשם המשיבים 7-1: עו"ד אורי אורם
בשם המשיב 8: עו"ד עודד אפיק
בשם המשיבים 18-11: עו"ד זיוה ארנסטי

בבית המשפט העליון

החלטה

לפניי בקשה לפי סעיף 467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לעיכוב ביצוע פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' יעקובי) ב-ת"א 53294-12-12, מיום 9.12.2015 (להלן: פסק הדין). בפסק הדין, שעליו הגישה המבקשת (להלן: רמ"י) ערעור בסמוך לפני הגשת בקשה זו, נקבע כי על רמ"י לרשום מגרשים בהרחבת מושב נֹחם (להלן: המושב) על שם המשיבים 1, 5 ו-6, ולהמציא להם שומות מתאימות לדמי היוון. מבוקש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

רקע והשתלשלות העניינים

1. כעולה מכתבי הטענות שהוגשו לבית משפט קמא, שורשיו של הסכסוך נושא פסק הדין בבקשת המשיבה 8, אגודה שיתופית המאגדת את חברי מושב נחם (להלן: האגודה), המופנית לרמ"י, לבצע הרחבה בשטח המושב ולהקצות בה מגרשים למגורים (להלן: ההרחבה). ביום 18.12.2003 השיבה רמ"י לאגודה, כי הקצאת המגרשים בשטח ההרחבה תבוצע לפי החלטת מועצת מקרקעי ישראל (להלן: המועצה) מספר 959 מיום 4.2.2003, שעניינה בניה למגורים באזורי הרחבה של יישובים חקלאיים. החלטה זו, וכן החלטות נוספות שקיבלה המועצה בעקבותיה, מתוות את אופן ביצוען של עבודות הפיתוח, שינוי היעוד ושיווק המגרשים בהרחבות. זאת בהתאם למגוון הנהלים המחייבים את רמ"י כרשות מנהלית, כגון ניהול ההקצאה באורח שוויוני ושקוף ובכפוף לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993. רמ"י אישרה לאגודה להקצות 64 מגרשים בשטח ההרחבה למשתכנים חדשים.

הליכי הקצאת המגרשים בהרחבת המושב הצמיחו סכסוך מורכב ומסועף, שלא אחת מצא את דרכו לבתי המשפט. אפרט להלן את עיקרי הדברים הצריכים לענייננו.

2. בשנים 2006-2005 התקשרה האגודה עם המשיבות 9 ו-10, שהן חברות העוסקות בתחומי הנדל"ן והתשתיות, לצורך ביצוע עבודות ההרחבה. ואולם, בשנת 2008 החליטה רמ"י להשהות את קידום ההרחבה, לאחר שהועלו בפניה טענות בדבר אי-סדרים בהתנהלות האגודה והמשיבה 10, לרבות גביית כספים אסורה מידי מועמדים לקבלת מגרשים בהרחבה המתוכננת. לאחר שרמ"י מצאה כי אין ממש בחששות, הליכי ההרחבה הומשכו, החל משנת 2010. יצוין כי בימים 12.7.2009 ו-17.11.2009 קיבל עוזר רשם האגודות השיתופיות החלטות להחלפת חברים מסוימים בוועד הממונה של האגודה. החלטות אלה בוטלו על-ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, משנמצא כי לא קמה עילה להפסקת כהונתם של חברי הוועד שהוחלפו (עמ"נ (עניינים מנהליים י-ם) 744/09 ועלני נ' שורר (7.2.2010)).

החל משנת 2008 העבירו נציגי האגודה לרמ"י, בהתאם להחלטות המועצה הרלוונטיות, שמות של משתכנים שלהם הומלץ להקצות מגרשים בהרחבת המושב, לחכירה מרמ"י. לטענת רמ"י, התברר כי ישנם מגרשים שלגביהם ניתנו המלצות כפולות ואף משולשות, ובעקבות זאת דרשה רמ"י מהאגודה להמציא תצהירי ויתור פרטניים של המומלצים הקודמים עבור אותם מגרשים; וכן דרשה מכתב שיפוי כללי ביחס לכל מגרשי ההרחבה, למקרה שבו יוגשו נגד רמ"י תביעות על-ידי מומלצים שבסופו של יום לא יימצא עבורם מגרש. על רקע הקשיים שהערימה רמ"י, התעכבו עבודות הפיתוח בהרחבה, ולטענת המשתכנים הפוטנציאליים נגרמו להם, כמו גם למשיבות 9 ו-10, נזקים.

3. התובענה נושא הבקשה הוגשה על-ידי קבוצה של חברי האגודה ובניהם וכן על ידי תושבי המושב שאינם חברים באגודה; ובגדרה התבקש, בין היתר, צו עשה שיורה לרמ"י להוציא עבורם שומות והסכמי חכירה ופיתוח בהרחבה. לטענתם, הם נכללו ברשימת המומלצים של הוועד הממונה החלופי שמונה לאגודה, להתקשרות עם רמ"י בהסכמי חכירה – אך משהוחזר על כנו הוועד המקורי, הומלצו אחרים תחתיהם, שלא כדין.

ביום 21.4.2013 הוציא בית המשפט המחוזי צו מניעה זמני, שלפיו אין לבצע כל שינוי בזכויות המגרשים בהרחבה שבהם טרם הושלמה עסקה במקרקעין (להלן: צו המניעה). בעקבות החלטה זו הוגשו בקשות שונות לביטול או צמצום צו המניעה, שנדחו על-ידי בית המשפט המחוזי בימים 28.5.2014 ו-7.9.2014. על החלטות אלה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שהמליץ (השופט י' עמית) לצדדים להידבר ביניהם; ואכן הושגו הסכמות, שקיבלו תוקף של החלטה (רע"א 6712/14 אברהם נ' מזרחי (25.12.2014); להלן: הסכם הביניים). הוסכם, כי צו המניעה יבוטל וההקפאה שהטילה רמ"י לגבי ההרחבה תוסר, וכי הטוענים לזכאות למגרש – מלבד כ-20 רוכשים 'מובטחים', שכבר שילמו דמי היוון וחתמו על הסכמי פיתוח עם רמ"י, ואינם משתתפים ב'תחרות הזכויות' – יפקידו סך של 195,000 ש"ח בגין תשלומי הפיתוח, ויפנו לרמ"י בבקשות לקבלת שומות דמי היוון, שיונפקו ביחס למגרשים ספציפיים. לאחר מכן על הרוכשים המנויים בקבוצת המומלצים העדכנית לשלם מחצית מסכום השומה, כאשר רוכש שלא ישלים תשלום זה ייגרע מהקבוצה ולא יהא זכאי למגרש, ובמקומו יבוא רוכש מקבוצת התובעים (המשיבים 7-1 בענייננו). ככל שבסיומו של תהליך זה יימצא כי מספר הטוענים למגרש עודנו גדול ממספר המגרשים, יקבע בית המשפט המחוזי מי מהטוענים למגרש זכאי לו, ובהתאם לכך – מי ייגרע מהרשימה והעסקה עמו תבוטל.

ביחס לרמ"י, נכתב בהסכם הביניים כי "הצדדים מצהירים בזה כי לא יבואו בכל תביעה ו/או טענה כלפי רמ"י בגין פעולותיו על פי הסכם ביניים זה", וכי "האמור בהסכם זה, כפוף להסכמת רמ"י. ככל שלא תתקבל הסכמת רמ"י, מוסכם על הצדדים להמשיך ולפעול במתווה הסדר הביניים בשינויים המחויבים". עם זאת המליץ בית המשפט לרמ"י, בהתחשב בנזקיהם של הרוכשים כולם, לאשר את הסכם הביניים. ואולם, ביום 14.1.2015 הודיעה רמ"י על הסתייגויות שונות מהסכם הביניים, וביום 21.4.2015 ביקשה כי ייקבע שאין לו תוקף. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית משפט זה מיום 21.5.2015, תוך שהודגש כי "ביטול צו המניעה הוא עניין שבין המבקשים והמשיבים (אלה וגם אלה נמנים עם קבוצות הרוכשים, ע'ב') בינם לבין עצמם, נוכח 'התחרות' ביניהם, ולא עניינה של רמ"י, שאמורה להנפיק שוברים למומלצי האגודה ששילמו דמי פיתוח, והכל על פי נהליה-שלה" (ההדגשה במקור).

4. לאחר שמומלצים מסוימים נגרעו מרשימת המומלצים למגרש, נערכה הגרלה בין הממתינים למגרש, שבה זכו המשיבים 1 ו-5, ואלה בתורם ביקשו מבית משפט קמא להורות לרמ"י לרשום את הזכויות במגרשים הרלוונטיים על שמם (להלן: הבקשה למתן פסק דין). בנוסף התבקש בגדרי הבקשה למתן פסק דין להורות על רישום הזכויות במגרש נוסף על שם המשיב 6, בעקבות הסכם שנערך בינו לבין מומלץ אחר, שוויתר על זכותו לקבלת מגרש בהרחבה, ובעקבות פסק דין חלקי קודם בעניין זה, מיום 30.6.2013.

רמ"י התנגדה לבקשה למתן פסק דין, וטענה כי בהתאם לתיקון 8 לפקודת האגודות השיתופיות משנת 2011, ניתן להקצות מגרשים בפטור ממכרז רק ביישובים המצויים באזורי עדיפות לאומית או באזורי הנגב והגליל, שהמושב אינו נמנה עימם. אמנם, החלטות הנהלת רמ"י מספר 3212 ו-3525 קבעו הוראות מעבר המאפשרות להחריג מתחולת החוק מומלצים שהחלו הליך קליטה בטרם פרסום ההנחיות הנוגעות ליישומו, אך המומלצים החדשים אינם עומדים בקריטריונים אלה. לפיכך, נטען כי רמ"י אינה יכולה להקצות למבקשים מגרשים בפטור ממכרז, אלא אם כן יוכיחו כי הם עומדים בתנאי הוראות המעבר. האגודה התנגדה אף היא לבקשה למתן פסק דין, וטענה כי ישנם מומלצים קודמים מטעמה שיש להעדיפם על פני המבקשים (בענייננו, כאמור, המשיבים 1, 5 ו-6), וכי בהסכם הביניים "אין הוראה לפיה התובעים ייכנסו בנעלי רוכשים אשר יוותרו על זכותם".

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה למתן פסק דין, תוך שקבע כי אין ממש בהתנגדויותיהן של רמ"י והאגודה, המבקשות לסגת מהסכמותיהן בבית המשפט המחוזי ומהסכם הביניים שניתן לו תוקף בבית המשפט העליון (בגדרי רע"א 6712/14), שלפיהם תכובד כל הכרעה שיפוטית שתתקבל בנוגע לתחרות בין המומלצים. לפיכך הורה בית המשפט לרמ"י לרשום על שם המשיבים 1, 5 ו-6 את המגרשים שנגרעו, ולהמציא להם שומות לדמי היוון בהתאם. טעות שנפלה בפסק הדין, ביחס למספר המגרש שאותו יש להקצות למשיב 6, תוקנה בהחלטה מיום 30.12.2015.

הבקשה לעיכוב ביצוע

5. רמ"י טוענת בגדרי בקשתה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, כי בית משפט קמא נתפס לכלל טעות כאשר הורה לה להקצות מגרשים בהרחבה, בפטור ממכרז, למשיבים 1, 5 ו-6. זאת מאחר שהדבר מנוגד להוראות פקודת האגודות השיתופיות ולהחלטות המועצה והנהלת רמ"י המיישמות אותן, וכן להחלטת בית המשפט העליון מיום 21.5.2015 שלפיה, לגישת רמ"י, הסכם הביניים אינו מחייב אותה והיא רשאית לפעול לפי נהליה שלה. עוד נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שנתן את פסק הדין טרם שהסתיים הליך ההוכחות ובטרם נדונה טענת רמ"י כי קיימת מניעה חוקית להקצות מגרשים בהרחבה בפטור ממכרז למי שאינם עומדים בתנאי הדין; וכעת חשופה רמ"י לתביעות וקשיים משפטיים נוספים הנובעים מהסכם הביניים, שרמ"י הסתייגה ממנו. בנוסף נטען כי המשיב 5 בעל נחלה במושב, ולפיכך אינו זכאי לקבלת מגרש בהרחבה לפי נוהלי רמ"י. לנוכח האמור טוענת רמ"י כי סיכוייו של הערעור להתקבל גבוהים. ביחס למאזן הנוחות טוענת רמ"י, כי הנזק שייגרם מביצוע פסק הדין עולה על זה שייגרם מעיכובו, משום שרמ"י תהיה חשופה לתביעות בגין אפליה בהקצאה. כך במיוחד משהמשיבים 7-1 אינם כלולים בכתב השיפוי שהתבקש מאת האגודה, בהיותם מומלצים של הוועד הממונה שהוחלף זה מכבר. לצד זה קיימת פגיעה בציבור בכללותו, שנמנע ממנו להתחרות על משאב מוגבל. עוד הודגש כי בהתאם להסכם הביניים, אם ייפסק בסופו של ההליך העיקרי כי הוקצה מגרש למשתכן שלא היה זכאי לו, תבוטל העסקה, אך קיים חשש שבינתיים ימכור הרוכש את זכויותיו לצד ג', או שיחל לבנות על המקרקעין, ולא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו.

בבקשה שלפניי, ובהודעת הבהרה שהגישה המבקשת ביום 22.2.2016, צוין כי בא-כוחה של האגודה מסכים לבקשה; כי באת-כוחם של המשיבים 18-11 מותירה את ההחלטה בה לשיקול דעתו של בית המשפט; כי המשיבה 10 ולמיטב ידיעת המבקשת גם המשיבה 9 מצויות בהליכי פירוק, ולא ניתן היה לקבל את עמדתן; וכי המבקשת מתחייבת להעביר את הבקשה ואת והערעור למשיבים 35-19, שמרביתם אינם מיוצגים, לאחר שעידכנה את פרטיהם. בהתאם לכך ניתנה למשיבים ארכה להגשת תגובה לבקשה עד ליום 6.3.2016, אך איש מהמשיבים 35-19 לא הגיש תגובה עד למועד מתן החלטה זו.

המשיבים 7-1 (להלן: המשיבים) מתנגדים לבקשה דנן. בתגובה שהגישו טוענים המשיבים כי המבקשת התחייבה, הן בפני בית משפט קמא והן בפני בית משפט זה, כי תקבל כל הכרעה שתינתן בנוגע לתחרות בין המומלצים, הואיל ואין לה הידע והכלים הדרושים להתמודדות עם הטענות הסותרות, והמשיבים מצידם הסתמכו על התחייבות זו; ובפרט מאחר שהמבקשת לא התנגדה להחלטות דומות שנתן בית משפט קמא עד כה, ולא הביעה את הסתייגויותיה הנוכחיות ביחס לעסקאות שהושלמו זה מכבר. התערבות סלקטיבית זו עולה, לטענת המשיבים, כדי אפליה פסולה וחוסר תום לב. לטענת המשיבים, קבלת הערעור משמעה השבת צו המניעה על כנו וביטול עסקאות קודמות שהושלמו וכן החלטות שיפוטיות שהתקבלו בבית ממשפט קמא ובבית משפט זה, ומשכך סיכויי הערעור נמוכים. בהתייחס לטענת רמ"י כי בהינתן שהמשיב 5 הוא בעל נחלה במושב, הוא אינו זכאי לקבלת מגרש בהרחבה לפי נוהלי רמ"י – נטען, ראשית דבר, כי המשיב 5 אינו בעל נחלה במושב; וגם אם היה בעל נחלה, לא היתה מניעה להקצות לו מגרש. כן נטען כי הנזק שייגרם למשיבים מעיכוב נוסף בהקצאת המגרשים, בנוסף לנזקי העיכובים הרבים שכבר ספגו, רב מזה שייגרם למבקשת אם יבוצע פסק הדין.

6. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, שניים הם התנאים למתן סעד זמני לתקופת הערעור: סיכויי ערעור טובים ומאזן נוחות הנוטה לטובת מבקש הסעד. אמנם מדובר בתנאים מצטברים, אך היחס ביניהם הוגדר בפסיקה כ"מקבילית כוחות" או "כלים שלובים", במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון המבקש, ניתן להקל בדרישה בנוגע לסיכויי הערעור, ולהיפך. כמו כן, על דרך הכלל, מאזן הנוחות הוא השיקול המכריע מבין השניים (ראו למשל, ע"א 5191/15 אייזיק נ' מורשת (31.8.2015); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 380-368 (מהדורה שלישית, 2012)). בענייננו, סבורתני כי שני השיקולים נוטים לטובת המבקשת.

7. לעניין סיכויי הערעור, מפני הדברים עולה – מבלי לקבוע מסמרות בדבר – כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים. ראשית יוער כי ההכרעה בהליך העיקרי בבית משפט קמא טעונה בירור עובדתי, שטרם מוצה; ויוזכר שפסק הדין, כהגדרתו לעיל, אינו אלא פסק דין חלקי בגדרי ההליך התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי. ביחס לשאלות המשפטיות העולות בערעור ניתן להעריך, בזהירות המתבקשת, כי יכול שיש ממש בטענות המבקשת. זאת חרף הקשיים שעליהם מצביעים המשיבים בהתייחס לנזקים הנגרמים להם, שאף הם ככל הנראה ממשיים, ויש ליתן עליהם את הדעת. בהסכם הביניים מצוין במפורש כי האמור בו כפוף להסכמת רמ"י, וכי ככל שזו לא תתקבל יפעלו הצדדים בשינויים המחויבים. ואכן, בסמוך לאחר הסכם הביניים הודיעה רמ"י כי יישומו כפוף, בין היתר, לעמידתה בחובות החלות עליה מכוח הדין, שלפיהן לא ניתן להקצות מגרשים למומלצים שאינם עונים על הוראות המעבר של תיקון 8 לפקודת האגודות השיתופיות. במצב דברים זה, דומה שבמסגרת הערעור יידרש גם בירור של נושאים משפטיים הדורשים ליבון.

ביחס למאזן הנוחות, הלכה היא כי בית המשפט ייטה לעכב את ביצוען של החלטות המורות על מכירת נכסי מקרקעין, בשל החשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, במקרה שהנכס יועבר לצדדים שלישיים בטרם ההכרעה. שיקול זה משמעותי במיוחד בנסיבות שעניינן הוראה על העברת נכסים מידיים ציבוריות לידיים פרטיות, לנוכח הפגיעה הפוטנציאלית באינטרסים של צדדים שלישיים ושל הציבור בכללותו, ובמיוחד כאשר הטוען לנזק הוא גוף המופקד על שמירת האינטרס הציבורי (ע"א 9483/12 מדינת ישראל – מנהל מקרקעי ישראל נ' צוילני נכסים בע"מ (10.3.2013); ע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד ישראל בודה (נאמן) (29.3.2012); ע"א 589/10 עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי – אגודה ארצית שיתופית להתיישבות (12.4.2010)). לעומת זאת, הנזק שעלול להיגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב הביצוע, בפרט בהינתן המשאבים העומדים לרשות המבקשת, הוא הפיך.

8. אשר על כן, אני נעתרת לבקשה וביצוע פסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, ‏י"ז באדר ב התשע"ו (‏27.3.2016).

ת


מעורבים
תובע: רשות מקרקעי ישראל
נתבע: נילי מזרחי
שופט :
עורכי דין: