ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מודל אינטרנשיונל יעוץ והשקעות בע"מ נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

המערערים: 1. מודל אינטרנשיונל יעוץ והשקעות בע"מ
2. ברייוו רייס

נגד

המשיבים: 1. מדינת ישראל - לשכת הוצאה לפועל כפר סבא
2. טויל עבדול ו- 21 משיבים אח'
3. חברת דרוגושינסקי בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 16.5.00 ו- 18.5.00
בבר"ע 201217/98 שניתנה על ידי כבוד
השופטת סירוטה

בשם המערערים: עו"ד א' פינצ'וק

בשם המשיב 1: עו"ד מימון, פרקליטות המדינה

בשם משיבים 2: עו"ד אמל

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (כבוד השופטת סירוטה) בבר"ע 201217/98 בה דחתה את בקשת המבקשים ליתן רשות ערעור על החלטת ראש הוצל"פ כפר-סבא מיום 7.12.98 בה הורה על חלוקתם של כספים שהיו בידו לזוכים שונים (ובכלל זה המבקשים) שלא בהתאמה לצווים קודמים של ראש הוצל"פ חדרה מ- 2.12.98 ו- 6.12.98 מכוחם היה על לשכת הוצל"פ כפר סבא להעביר את הכספים האמורים להוצל"פ חדרה לזכות המבקשים.

2. הרקע העובדתי הצריך לענין הינו כדלקמן: המבקשים הינם נושים של עיריית טייבה בסכום של למעלה מ25- מליון ש"ח. הם פתחו בהליכי הוצל"פ בחדרה. לעירית טייבה היו נושים נוספים וב- 22.7.97 לבקשת העיריה ניתן צו איחוד תיקים. בעקבות איחוד התיקים, מונה ממונה על תיק האיחוד וזה קיבל ממשרד הפנים סך של כ6.5- מליון ש"ח לצורך כיסוי חובות העיריה לזוכים על פי תיקי האיחוד. צו האיחוד בוטל לבקשת המבקשים ב- 19.10.98 על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת שטיין) בבר"ע 200645/98. ביום 20.10.98 הוציא ראש ההוצל"פ בחדרה, לבקשת המבקשים, 12 צווים לעיקול הכספים שהיו בידי הממונה, בליוויית הוראה לממונה להעביר את הכספים, נשוא צווי העיקול, ללשכת ההוצל"פ בחדרה. הממונה לא העביר את הכספים ללשכת הוצל"פ בחדרה אלא פנה ללשכת ההוצל"פ בכפר סבא בבקשה להוראות מה לעשות בכספים שבידו. בהחלטתו מיום 29.10.98 הורה ראש ההוצל"פ בכפר סבא לממונה להחזיר את הכספים המוחזקים בידו למשרד הפנים. בעקבות זאת, פנו המבקשים ללשכת ההוצל"פ בחדרה ובקשו לעקל כספים שבידי הממונה ובידי משרד הפנים המיועדים לעיריה ולממש עיקולים קודמים שהוטלו על כספי העיריה. בהחלטה מיום 5.11.98 הורה ראש ההוצל"פ בחדרה לעקל את הכספים שבידי המחזיקים ברישום בלבד, וכן הורה על מימוש העיקולים והעברת תמורתם ללשכה בחדרה לזכות תיקי המבקשים. הממונה הפקיד ביום 8.11.98 בלשכה בכפר סבא סך של כ- 5.8 מליון ש"ח מתוך הסכום שהוחזק על ידו.
בעקבות החלטת ראש ההוצל"פ בכפר סבא מיום 29.10.98 להחזיר את הכספים למשרד הפנים, הועברה למשרד הפנים ביום 12.11.98 המחאה על סך 5.8 מליון ש"ח. המבקשים פנו ללשכת הוצל"פ בחדרה, ולבקשתם ניתן ביום 23.11.98 צו המורה למשרד הפנים להעביר מיד את הכסף ללשכה בחדרה לזכותם. ביום 1.12.98 הגישו משרד הפנים ואוצר השלטון המקומי בקשה להוראות בלשכת ההוצל"פ בחדרה בה בקשו הנחייה כיצד לפעול ביחס לשיק שהועבר אליהם מלשכת ההוצל"פ בכפר סבא. המבקשים מצידם פנו ביום 30.11.98 ללשכה בכפר סבא בבקשה להעביר את הכסף ללשכה בחדרה ולהורות למשרד הפנים ולאוצר השלטון המקומי להחזיר את השיק שקבלו ללשכה בכפר סבא. ראש הוצל"פ בכפר סבא החליט ביום 2.12.98 בבקשות משרד הפנים והמבקשים כי הוא מחוסר סמכות לדון בהן שכן כל התיקים מנוהלים בלשכה בחדרה.
לאחר מכן, ניתנה החלטה על ידי ראש הוצל"פ בחדרה ביום 2.12.98 בה הורה למחזיקים להעביר את הכספים המעוקלים, לרבות הסך 5.8 מליון ש"ח ללשכה בחדרה לזכות תיקי המבקשים. בעקבות החלטה זו הוחזרה ההמחאה ביום 16.12.98, ובאותו יום הורה ראש ההוצל"פ בחדרה להעביר את הכספים בסך 5.8 מליון ש"ח ללשכתו. הלשכה בכפר סבא לא נהגה כן, מאחר שביום 7.12.98 הובאה בפני ראש הוצל"פ כפר סבא בקשה של 22 נושים אחרים של העיריה לחלק את הכסף ביניהם. באותו יום החליט ראש ההוצל"פ כפר סבא לחלק את הכספים בין כל הזוכים שהטילו עיקולים על הכספים, בין אם הם מנהלים את תיקיהם באותה לשכה ובין אם בלשכות אחרות. זולת העיקולים שהוטלו על ידי המבקשים, לא הוטלו עיקולים על ידי אחרים עד לאותו מועד, אולם עיקולים הוטלו ב- 8.12.98 ו- 9.12.98 על ידי זוכים אחרים. כעבור מספר ימים חולקו הכספים בין המבקשים ונושים נוספים.
על החלטה זו של ראש ההוצל"פ בכפר סבא הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור. עיקר טענתם בבקשה היה כי על אוצר השלטון המקומי ולשכת ההוצל"פ בכפר סבא היה מוטל להעביר את הסכום המעוקל ללשכה בחדרה עוד ביום 2.12.98 או לכל המאוחר ב- 3.12.98 בעקבות ההחלטה בענין זה. מכאן, שהחלטת ראש הוצל"פ כפר סבא מיום 7.12.98 בטעות יסודה ודינה להתבטל.

3. יש עוד לציין כי ביום 31.1.2000 אושר הסדר נושים בעניינה של עירית טייבה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט לויט). הסדר זה נעשה מכח סעיף 233 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג1983- לאחר שניתן צו על פי סעיף 380(ב) לפקודה לענין החלת סעיף 233 על העיריה.
במסגרת הסדר זה, הורה בית המשפט בהחלטתו באותו ענין כדלקמן:

"כתוצאה מאישור ההסדר, כל העיקולים שהוטלו על ידי נושים שונים על כספי עיריה שנמצאים בידי מחזיקים שונים וכן עיקולים בקופת העיריה - בטלים. וכן כל תביעות שעילתן עד ליום תחילת הקפאת ההליכים - ימחקו, בכפוף לביצוע ההסדר במלואו, עד להשלמת ביצוע ההסדר - אותן תביעות יעוכבו."

החלטת בית המשפט המחוזי
4. בית המשפט המחוזי לא נזקק להכרעה לגופן של השאלות שהועלו על ידי המבקשים שעיקרן - האם החלטת ראש הוצל"פ כפר סבא מיום 7.12.98 לחלק את הכספים בין כל הזוכים שהיו בידיהם עיקולים הינה תקפה אם לאו לאור הרקע וההחלטות הקודמות שניתנו בענין זה ולאור דרכי התנהלותו של הכסף שניתן על ידי משרד הפנים לכיסוי חובותיה של העיריה. הטעם שניתן לכך הוא כי הושג הסדר נושים שאושר ביום 31.1.00 בה.פ. 10511/99, ובית משפט קמא פירש בענייננו את החלטת השופט לויט כמתפרשת גם על עיקולים שלגביהם ניתנו כבר הוראות מימוש. מסקנה זו מתחזקת נוכח הקביעה כי המדינה היא זו שהזרימה את הכספים לנושים וויתרה על חובות המגיעים לה בדין קדימה ולכן אין מדובר בכספי חייב אלא בכספים ממקור חיצוני, ציבורי, שסביר לחלקם בשוויוניות בין כל ציבור הנושים. עוד צויין כי המבקשים לא טרחו ליידע את הנאמנים ואת בית המשפט בעת אישור הסדר הנושים כי תלוי ועומד הליך ביוזמתם שעניינו דרישה לממש את העיקול על כספי המדינה בסך 5.8 מליון ש"ח ואי גילוי זה שקול כחוסר תום לב ועומד כמניעות בפני המבקשים לטעון כיום לזכותם למימוש העיקול.

טענות הצדדים
5. טענות המבקשים בתמצית הן כדלקמן:
בית משפט קמא טעה במישור העובדתי כאשר סבר כי ב- 2.12.98 לא היו כספים בלשכת ההוצל"פ בכפר סבא שכן הסך 5.8 מליון ש"ח מעולם לא הועבר פיסית מלשכת ההוצל"פ בכפר סבא למקום אחר. משניתנו הצווים למימוש העיקולים על כספים אלה וניתנה הוראה להעברתם ללשכת ההוצל"פ בחדרה, הם חדלו, על פי הטענה, להיות כספי העיריה והפכו להיות כספי המבקשים ולא כספים מעוקלים. הוא מפנה בענין זה לסעיף 233(א4) לפקודה, המגדיר בהקשר להסדר נושים "הליך" ככולל גם הליכי הוצאה לפועל, ל"מעט הליך שביצועו הושלם ערב מתן הצו, אף אם טרם הועברו הכספים שנתקבלו בשלו."

המבקשים חולקים גם על הקביעה כי נהגו בחוסר תום לב, ולדבריהם גם עירית טייבה אישרה כי הסך 5.8 מליון ש"ח יועד ושייך להם והוא מצוי מחוץ למסגרת הסדר הנושים. לטענתם, חשיבות הדיון בבקשת רשות הערעור היא בהבהרת תוקפם ומשקלם של צווים הניתנים על ידי ראשי לשכות הוצאה לפועל, כמו גם לקבוע את סדר הקדימות של העיקולים. כן ראוי להבהיר באמצעות החלטה עקרונית את מעמדם של הכספים שהועברו על ידי משרד הפנים ללשכת ההוצאה לפועל ככספי העיריה הניתנים לעיקול על ידי נושה מרגע שהגיעו לידי ההוצאה לפועל עבור פרעון חובותיה.

טוען משיב 1 כי אין מקום למתן רשות ערעור בהינתן אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה לענין זה. לגופם של דברים, המדובר בכספי מדינה ולא בכספי עיריה שהועברו לצורך ביצוע הסדר עם כלל הנושים ולא הועברו מתוך מטרה לאפשר העדפת נושה אחד על חשבון שאר הנושים. כן נטען כי המבקשים לקו בחוסר תום לב בכך שלא הודיעו במסגרת הסדר הנושים על ההליך הנדון שנועד לממש את העיקול ולכן יש לראותם כמי שויתרו וכמי שמנועים מלהעלות את זכותם הנטענת. עוד נאמר על ידם כי גם אם יש לראות את הכספים שבמחלוקת ככספי עיריה מרגע שהועברו לשכת ההוצל"פ הרי העיקולים שהוטלו עליהם על ידי המבקשים בוטלו עם ביטול איחוד התיקים, כשם שבוטלו עיקוליהם של נושים אחרים.

משיבים 2 סומכים ידיהם על החלטת בית משפט קמא ומאמצים את טיעוני משיב 1. לדבריהם, הסדר הנושים אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין מקים מעשה בית דין ומפסיק כל הליך נוסף, ובכלל זה עיקול בגין החוב.

הכרעה

6. נתתי דעתי לרקע הענין ולטיעוני הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

אלה טעמי:
השאלות הקשורות בתוקפם של הצווים השונים שניתנו על ידי לשכות ההוצאה לפועל בחדרה ובכפר סבא בהתייחסותן לכספי המדינה שהועברו לאחת הלשכות לצורך סיוע בפרעון חובות העיריה לנושים הן, אכן, שאלות הראויות לבחינה.
כן ראויה היתה לבחינה משמעות החלטתו של ראש ההוצל"פ בכפר סבא מיום 7.12.98, בה הורה לחלק את כספי המדינה שהוזרמו לכיסוי חובות העיריה בין כלל הזוכים שהטילו עיקולים בתאריכים שונים על הכספים גם בלשכות הוצל"פ אחרות. אמנם, מתעוררת גם שאלה ביחס למעמדם של כספי המדינה שהוזרמו לצורך איחוד התיקים ובמקורם נועדו לספק את תביעות כל הזוכים אך נותרו בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא גם לאחר ביטול איחוד התיקים והפכו נשוא לעיקול שהוטל על ידי המבקשים. האם יש לראות את הכספים בנסיבות הענין ככספי עיריה הנתונים לעיקול על ידי נושה או שמא יש לראותם ככספי מדינה מעת שבוטל איחוד התיקים שנתכוון להסדיר פרעון לכלל הזוכים?

אלא שבחינת שאלות אלה מתייתרת נוכח העובדה החשובה כי ביום 31.1.00 אושר הסדר נושים כולל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב אשר נועד להציג פתרון כולל לבעיית פרעון חובותיה של העיריה לנושיה. הסדר זה יצר מצב משפטי חדש בשטח - "משטר" חדש לפרעון חובות העיריה לכלל נושיה. הסדר זה ביטל במפורש עיקולים שהוטלו על ידי נושים שונים על כספי עיריה, וכן מחק תביעות שעילתן התגבשה עד ליום תחילת הקפאת ההליכים ביום 25.3.99. הוראות אלה בהסדר חלות גם על העיקולים הנטענים בענייננו, שכן הנחה מתחייבת מקיומו של הסדר זה היא כי כשם שהתביעות הישנות נמחקות כך גם עיקולים שהוטלו, ובכלל זה צווי מימוש שטרם בוצעו - גם הם מתבטלים, וכל זאת כדי לאפשר העמדת מלוא הכספים המגיעים לעיריה לרשות קופת ההסדר, ויצירת תשתית צודקת והוגנת לחלוקת מאסת הנכסים הקיימת בין כלל ציבור הנושים על פי סדרי עדיפות שהוסכם עליהם בהסדר. אין להניח אפשרות קיומו של הסדר כאשר נושים שהם צדדים לו זוכים מצד אחד בפרעון חובות בשיעור מוסכם מכח הוראות שהתגבשו במסגרתו, ומצד שני שומרים על זכות תביעתם האינדיבידואלית למימוש חלקים נוספים מחובם מחוץ למסגרת ההסדר. היענות לתביעה כזו משמעה הפרת כלל השוויון בין הנושים על פי ההסדר ומתן אפשרות לנושה אחד לקבל מתוך מאסת נכסים נתונה הרבה מעבר למגיע לו על פי ההסדר, כאשר המימוש כולו נעשה מקופה אחת, שהיא במקרה זה לא קופתו של החייב אלא קופת המדינה, שממנה נובעים המקורות הכספיים העומדים לחלוקה כאן. ברי, כי אפשרות כזו, אילו הותרה, היתה נותנת עדיפות בלתי ראויה למבקשים ומרעה עם שאר הנושים, אשר הניחו כי ההסדר הוא כולל וסופי ועל בסיסו תיעשה חלוקה מאוזנת ביניהם, וכי הם לא יידרשו להחזיר חלק מהכספים שקבלו על פי החלטת ראש ההוצל"פ מ- 7.12.98 אשר מכוחה חולק הסכום שבמחלוקת נשוא העיקולים בין מספר זוכים.

זאת ועוד: יש טעם רב בטענה כי במסגרת הליכי הסדר הנושים, המבקשים לא טרחו להצביע על קיום ההליך המשפטי שיזמו למימוש העיקול ולא טענו כי עומדת להם "זכות חיצונית" בענין זה שאינה מתבטלת במסגרת עקב קבלת ההסדר. הן המבקשים והן המשיבים הצביעו בעד ההסדר בלא שהמבקשים ציינו את קיום תביעתם למימוש העיקול ובנסיבות אלה הם מנועים מלטעון לזכות תביעה זו כאשר לא העלוה בהליכים לגיבוש ההסדר. עשוי להיות, כי אילו הועלתה טענתם כי הם עומדים על זכותם לקבלת כספים אלה, היה הדבר מוצא ביטוי כזה או אחר כחלק מהסדר הנושים, או משפיע בצורה כלשהי על מהלכיו או על תוכנו. באי העלאת הטענה ובאי הצגת נתון זה במסגרת מכלול הנתונים הצריכים להסדר יש לראות הסכמה מצד המבקשים לותר על תביעתם הנפרדת לסכום נוסף מעבר להסדר נושים החל עליהם, וכמי שמנועים מכח הסכמה משתמעת זו מפעילות נפרדת למימוש תביעה נוספת למימוש חובם שלא במסגרת ההסדר. בכך יש גם כדי לבטא את הנחת שאר הנושים לפיה ההסדר הינו כוללני ולא יאפשר תביעות אינדיבידואליות של נושים מעבר לתנאים האמורים בו ובסתירה להם.

יש להוסיף, כי אכן צדק בית משפט קמא בהדגישו כי הכספים בהם מדובר הינם כספי מדינה אשר הוזרמו לצורך פרעון חובות העיריה, וסביר להניח כי הכוונה בהזרמה זו היתה לאפשר הסדר נושים אשר יסדיר חלוקה צודקת, הוגנת ושיוויונית בין כלל ציבור הנושים. אם דרך זו של הסדר נושים, החותר לחלוקה הוגנת בין כל הזוכים, חשיבותו בצידו דרך כלל, הרי כאשר הוא ניזון מכספי ציבור - על אחת כמה וכמה.

ייאמר עוד כי ההוראה שבסעיף 233(א4) לפקודת החברות אינה עומדת כאבן-נגף בענייננו. הוראה זו, שהוחלה כאן מכח צו של שר המשפטים, מאפשרת השגת הסדר נושים בהקשר לעיריה. במסגרת הליך להשגת הסדר כזה, מוסמך בית המשפט שהוגשה בפניו בקשה להסדר, להוציא צו הקפאת הליכים כנגד העיריה לתקופה מוגבלת בזמן, אם שוכנע שיהיה בכך כדי לסייע לגיבוש או אישור של תכנית להבראתה. לצורך הגדרת המונח "הקפאת הליכים" קובע סעיף 233(א4) כי "הליך - לרבות הליכים לפי חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז1967-, אך למעט הליך שביצועו הושלם ערב מתן הצו, אף אם טרם הועברו הכספים שנתקבלו בשלו". הוראה זו קובעת כי בגדר "הליך" שניתן להקפיאו לא ייכלל הליך שביצועו הושלם ערב מתן צו ההקפאה אף אם טרם הועברו כספים שנתקבלו בגינו. וכך, העברת כספים למימוש צו שניתן כאמור לא תיכלל בהקפאה. (ראה לענין זה ע"א 3114/00, 6700/00 מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ' ראש עירית עכו, תק' על' 2001 ((1)77 מיום 3.1.01). עם זאת, הגדרה זו מתייחסת למצב דברים שקדם לגיבוש הסדר הנושים והיא חלה על הקפאת הליכים בעת שהוגשה בקשה להסדר נושים. משנתקבל הסדר נושים על פי סעיף 233(ב) לפקודה ההנחה היא כי עיקולים וצווי מימוש שטרם בוצעו יבוטלו וכל הכספים שטרם חולקו בהוצאה לפועל יעמדו לרשות קופת ההסדר לזכות כלל הנושים הקשורים בהסדר בהתאם לאמות המידה שנקבעו בו, וכל זאת אם לא נקבע בהסדר אחרת.

בשים לב לדברים אלה, דעתי היא כי יש לאמץ את גישת בית משפט קמא בהחלטתו ולדחות את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים.

המבקשים ישלמו למשיבה 1 הוצאות בסכום של 7,000 ש"ח ולמשיבים 2 (ביחד) הוצאות בסכום זהה.

ניתנה היום, ל' בניסן תשס"א (23.4.01).

ת

העתק מתאים למקור 00043170.R02
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444


מעורבים
תובע: מודל אינטרנשיונל יעוץ והשקעות בע"מ
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: