ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריה ביגל נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט א' א' לוי

המבקש: אריה ביגל

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 10.4.01 בתיק
ב"ש 90741/01 שניתן על ידי כבוד
השופטת ו' אלשיים

תאריך הישיבה: ל' בניסן תשס"א (23.4.01)

בשם המבקש: עו"ד צבי ואתורי

בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות
עו"ד רונן גולדברג

בבית המשפט העליון

החלטה

1. בשלושה מועדים בחודש נובמבר ודצמבר 2000 ומרץ 2001, נמצא העורר מחזיק בביתו כמות כוללת של כ7- ק"ג של סם מסוכן מסוג קנאביס. את הסם הסתיר העורר במקומות שונים: באדמה, מתחת למזגן, בשקיות ובפח פלסטיק. כמו כן נמצא המערער מחזיק במשקל מפלסטיק.

בגין כל אלה הובא העורר לדין באשמת אחזקתו של סם שלא לצריכה עצמית (3 אישומים), וכן בעבירה של סחר בסם מסוכן, וזאת מאחר ועל פי טענת המשיבה הוא מכר לשוטר כ58- גרם של קנאביס תמורת 150 ש"ח.

2. העורר הוגדר כחולה סיעודי, אשר אינו מתפקד באופן עצמאי, מוגבל בתנועותיו, מוכר כנכה בשיעור 100%, וזוכה לסיועה של מטפלת במשך 24 שעות ביממה. שתי הערכאות שקדמו לי נטו להשתמש בחלופת מעצר, ולשחרר את העורר בתנאים מגבילים. דא עקא, שמי אשר הוצעה כדי לפקח עליו, היא מי שהופקדה על הטיפול בו בשנים האחרונות, ביחס לזו תהה בית המשפט כיצד היא לא היתה מודעת לכמויות הסם הרבות שהתגלגלו בביתו של העורר, ועל רקע זה לא נטו שתי הערכאות להאמין כי הדבר נעשה שלא בידיעתה.

לנוכח מצב זה נדרש העורר להציע חלופת מעצר אחרת, ומשלא עשה כך, נדחתה בקשתו להשתחרר. בכך עוסק הערר שבפני.

3. אין מחלוקת כי מצב בריאותו של העורר ירוד, אם לא למעלה מזה. אך עובדה היא שחרף אותו מצב, הוא נמצא מבצע עבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים, שעל חומרתן אין צורך להרבות מילים. בעניין זה טען בא-כוחו של העורר כי הסם נועד לשימושו העצמי של שולחו בלבד, אלא שטענה זו אינה עומדת במבחן הביקורת. היה זה העורר עצמו שבמהלך חקירתו נשאל מדוע הוא נזקק לכמויות סם כה גדולות, ועל כך השיב: "אני מוכר לחברים, רק לאנשים מבוגרים, כל אחד רוצה 50 גרם. כל גרם אני מוכר מ150- ש"ח". העורר הוסיף והשיב, כי הוא עוסק באותו סחר כחודש עד חודש וחצי, ולשאלה בדבר תדירות המכירות השיב העורר: "באים כל יומיים שלושה אנשים שאני מכיר ואני מוכר להם".

נדמה שאין כמו הדברים האחרונים כדי להבהיר שגם העורר נמנה על אלה התורמים להפצתו של נגע השימוש בסמים. ביחס לאלה קבעה הפסיקה, כי ראוי להחזיקם במעצר על מנת לקטוע את שרשרת הפצת הסם, וכך ראוי היה לנהוג גם בעורר. עם זאת, וחרף האמור, נכון נהגו שתי הערכאות הקודמות כששקלו אפשרות לשחררו בתנאים מגבילים. אך לנוכח הערובה שהוצעה, לא ניתן לאיין את הסכנה הנשקפת מעורר זה לציבור. במצב זה, ועל אף בריאותו הלקויה, אין מנוס מלהוסיף ולהחזיק את העורר במעצר, עד אשר יציע חלופה הולמת.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ל' בניסן תשס"א (23.04.01).

_________________
העתק מתאים למקור 01030790.O02 /אז
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444


מעורבים
תובע: אריה ביגל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: