ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית בני ברק נגד שער התלמוד בע"מ :

פסק-דין בתיק ע"א 854/16

לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור

המערערים:
1. עיריית בני ברק

2. חנוך זייברט - ראש העיר

3. הועדה המקומית לבניין

נ ג ד

המשיבה:
שער התלמוד בע"מ

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 28.1.2016 בת"א 19174-07-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' גרוסמן, סגנית נשיא

תגובת המשיבה מיום 8.3.2016

בשם המערערים: עו"ד אלי סומך
בשם המשיבה: עו"ד רוית לויים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן, סגנית נשיא), מיום 28.1.2016 בת"א 19174-07-15 ובתא"ק 8503-09-15, לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.

2. המשיבה, חברה לתועלת הציבור, עושה שימוש במקרקעין שבבעלות עיריית בני ברק, היא המערערת 1. המערער 2 הוא ראש העירייה. המערערת 3 היא הוועדה המקומית לבניין. המשיבה הגישה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו להצהיר על זכויותיה במקרקעין (ת"א 19174-07-15), בד בבד עם בקשה לצו מניעה מפינויה מהמקרקעין. בית המשפט (השופטת נ' גרוסמן) נתן ביום 12.7.2015 צו עיכוב ביצוע זמני עד לקבלת עמדת המערערים בכפוף להפקדת ערובה בסך של 75,000 ש"ח. המשיבה ביקשה לשנות את תנאי הערובה ומשבקשותיה נדחו הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (בר"ע 32873-07-15). במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור נקבע כי הליכי הפינוי יעוכבו עד להכרעה בתביעה העיקרית. ביום 6.9.2015 הגישו המערערים תובענה בסדר דין מקוצר (תא"ק 8503-09-15) לסילוק יד המשיבה מהמקרקעין. חרף התנגדות המשיבה החליט בית המשפט ביום 18.11.2015 על איחוד הדיונים בתביעות. המשיבה הגישה באיחור בקשת רשות להתגונן. משכך, פסק בית המשפט הוצאות לטובת המערערים (החלטה מיום 22.12.2015). המשיבה, שהצהירה כי אינה מיוצגת, הגישה בקשות רבות לבית המשפט – כ-34 בקשות והודעות, כמעט על בסיס יומיומי, ובהן בקשה להנמקת החלטות ולפסיקת הוצאות, מבלי להעבירן לבא-כוח המערערים ובאופן שנועד למשוך את ההליכים ולהכביד על ניהול ההליך. ביום 26.1.2016 הודיעה המשיבה לבית המשפט כי הגישה נגדו שתי תלונות לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציב). בעקבות הודעה זו החליט בית המשפט ביום 28.1.2016, ומבלי שהוגשה בקשת פסילה, לפסול עצמו מלדון בעניינה של המשיבה.

3. בית המשפט קבע בהחלטתו כי "הזכות לשבת בדין, היא גם החובה לעשות כן", וכי מטעם זה נמנע עד כה מלפסול עצמו מלשבת בדין, חרף אופן התנהלותה של המשיבה. בית המשפט הוסיף כי המשיבה "התגוללה על כל גורם אפשרי בתיק, הנתבעים, באי כוחם ואף כלפי בית המשפט", וכי בבקשת הפסלות שהגישה חזרה המשיבה על סגנון שיש בו לכאורה משום הטלת דופי אישי בבית המשפט. בנסיבות אלה, כך נקבע, "כאשר הפניות לבית המשפט הולכות והופכות יותר ויותר אישיות, מתקיימות הוראות סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984". לכן פסל עצמו בית המשפט מלדון בתיק ומכאן הערעור שלפניי.

4. לטענת המערערים, החלטת הפסלות שגויה ועלולה להטיל צל כבד הן על בית המשפט והן על מערכת המשפט בכללותה. המערערים טוענים כי המשיבה זכתה מן ההפקר בכך שבית המשפט פסל עצמו וביטל את מועד דיון ההוכחות שקבע ליום 6.3.2016. זאת, לאור התמשכות ההליכים ובשים לב לעיכוב הביצוע שניתן ללא כל תנאי. לדברי המערערים, המשיבה ובא-כוחה הלא-פורמאלי עשו לעצמם הרגל להטריד את בית המשפט כדי להרוויח זמן, תוך שימוש בלשון בוטה הן כלפי המערערים הן כלפי בית המשפט; המשיבה אינה מכבדת את החלטות בית המשפט, ותלונותיה לנציב נועדו להטיל רפש ומורא על בית המשפט. לטענת המערערים, אין עילה לפסילת בית המשפט, וכי כל מטרת המשיבה הייתה לדחות את מועד דיון ההוכחות, וכפועל יוצא, את עיכוב פינויה מהמקרקעין. המערערים מסכימים כי האווירה שנוצרה בבית המשפט אינה אווירה נוחה, אך בטוחים כי לבית המשפט הניסיון, המקצועיות והאמינות לנהל את ההליכים מבלי שדעתו תינעל. לטענתם, פסילה עצמית בנסיבות אלה יש בה כדי לפגוע בתקינות ההליך השיפוטי באמצעים לא ראויים וכדי להלך אימים על השופטים.

5. בהחלטתי מיום 9.2.2016 הוריתי למשיבה להשיב לערעור. חרף הארכת מועד שקיבלה – עד ליום 3.3.2016 (החלטת הרשמת ל' בנמלך מיום 28.2.2016), הגישה המשיבה תשובתה רק ביום 8.3.2016 וביקשה להאריך את מועד ההגשה עד ליום זה. המערערים, שהגישו הודעה ביום 3.3.2016 בדבר המצאת הערעור לידי המשיבה כבר ביום 9.2.2016, ביקשו ביום 6.3.2016 ליתן הכרעה בערעור. הם מתנגדים לבקשת המשיבה.

6. החלטתי להיענות לבקשת המשיבה להאריך את המועד להגשת תשובתה. ראשית, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערעור משום שלא צורף לו תצהיר כדין. לגוף העניין טוענת המשיבה כי מאחר שקבוע קדם משפט ליום 22.3.2016 לפני מותב אחר, הרי שלמערערים לא נגרם נזק בשל שינוי המותב. המשיבה מבהירה כי לא הגישה בקשה לפסילת השופטת נ' גרוסמן. המשיבה משיגה על אופן התנהלות השופטת ועל החלטותיה ודוחה את הטענות שהועלו נגדה בערעור. לדבריה, פניה לנציב היא זכות מוקנית. לדעת המשיבה, מאחר שהשופטת הביעה דעתה כי יקשה עליה לשבת בדין "נקייה מתרעומת", אין לכפות עליה להמשיך ולדון בעניין. לפיכך, יש לדחות את הערעור.

7. במקרה דנן מדובר בפסילה עצמית של השופטת נ' גרוסמן. במקרה כזה מובן שיש לתת משקל לתחושותיו של שופט הסובר כי לא ראוי שיידון בתיק, שכן לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (השוו: ע"א 6275/03 רותם שגיא, עו"ד נ' סלע (28.7.2003)). כלל הוא כי אין בהגשת בקשת פסלות בלתי מוצדקת כדי לבסס עילת פסלות. שאם לא כן, יתאפשר לכל בעל דין המעוניין לפסול את השופט לעשות כן בבקשת פסלות חסרת יסוד ובכך לסכל את ההליך השיפוטי התקין (ע"א 1520/11 עטון נ' סופר (21.3.2011), להלן: עניין עטון). דומה, כי אף "כאשר הפניות לבית המשפט הולכות והופכות יותר ויותר אישיות", אין הן מקימות עילה לפסילת בית המשפט. כבר נקבע בעבר כי לא יתכן שפעולות מצד בעל דין, תהיינה חמורות ככול שתהיינה, תגרומנה לשופט לפסול עצמו (ע"א 2698/15 פלוני נ' פלוני (22.4.2015)), וכי יש למנוע מצב בו בעל דין מנסה להביא להחלפת השופט באמצעות הפצת איומים נגדו (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 227 (2006); ע"פ 1867/01 מיארה נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4), 870-869 (2001)). אל-לו לשופט מלהירתע לשבת בדין בשל איומים או הפרעות כפי שציינה השופטת עצמה. הסמכות לדון היא גם החובה לדון. לדעתי השופטת גרוסמן לא היתה אמורה לפסול את עצמה, עם כל הקושי לשאת את התנהגות המשיבה.

8. על אף האמור לעיל, ובנסיבות בהן כבר נקבע קדם משפט למועד קרוב ליום 22.3.2016 לפני מותב אחר, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתערב בהחלטת השופטת נ' גרוסמן לפסול עצמה ולכן דין הערעור להידחות. בנסיבות אלה משנקבע דיון קרוב אין לראות בדחיית הערעור משום מתן "פרס" למשיבה בניסיונותיה לדחות את עיכוב פינויה מהמקרקעין, כפי טענת המערערים.

הערעור נדחה. מאחר שהתשובה הוגשה באיחור אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ד' באדר ב התשע"ו (‏14.3.2016).

א ה


מעורבים
תובע: עיריית בני ברק
נתבע: שער התלמוד בע"מ
שופט :
עורכי דין: