ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם הרמן נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט א' ריבלין

המבקש: אברהם הרמן

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בנצרת בתיק ב"ש 1645/01 מיום 23.4.2001
שניתנה על ידי כבוד השופט זיאד הווארי

בשם המבקש: בעצמו

בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

1. המבקש עתר בבקשה ליתן לו רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחתה ערר שהגיש בעניין צו הרחקה שהוטל עליו על ידי בית משפט השלום.

במהלך חודש מרץ פנתה משטרת עפולה לבית משפט השלום בנצרת בבקשה לעצור את המבקש בגין חשד למעורבות במספר עבירות. המבקש, כך נטען, הגיע למחלקת השיקום בסניף המוסד לביטוח ביטוח לאומי בעפולה, איים על פקידה ואף שבר את חלון מכוניתה. בית משפט השלום דחה את הבקשה.

לאחר כשבועיים שבה המשטרה ופנתה לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה. בית המשפט נתבקש להרחיק את המבקש מסניף המוסד לביטוח לאומי האמור בשעות הפעילות של הסניף, ולאסור עליו ליצור קשר בכל דרך שהיא עם פקידי המוסד לביטוח לאומי המעורבים בפרשה. בית משפט השלום נעתר לבקשה, והוציא "צו הרחקה" כמבוקש. בהחלטה מאוחרת של בית משפט השלום, בעקבות בקשה לעיון חוזר מטעם המבקש, סוייג תוקפו של צו ההרחקה למשך 30 יום.

המבקש ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בעררו טען המבקש כי צו ההרחקה ניתן בהעדר סמכות, שכן בית המשפט המוסמך ליתן סעדים לפי חוק הביטוח הלאומי הוא, לשיטתו, בית הדין לעבודה. בית משפט המחוזי דחה את הערר. כנגד החלטה זו מופנית השגתו של המבקש, שהוכתרה על ידו, כאמור, כ"בקשת רשות ערעור".

2. אקדים ואומר, וזאת ציינה אף המשיבה בתגובתה, כי המבקש אינו צריך ליטול רשות להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי. למבקש עומדת זכות ערר מכוח סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, שהרי ההחלטות בעניינו ניתנו במסגרת הדיון בבקשת המשטרה לעצרו.

לגופו של עניין, ולאחר שבחנתי את טענות המבקש ואת תגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הערר להדחות. צו ההרחקה ניתן למשך 30 יום בלבד, עד ליום 27.4.01, ומאחר שמועד זה חלף זה מכבר, מדובר בערר תאורטי.

3. המבקש ביקש לצרף לערר "נספחים נוספים". מדובר בהחלטות חדשות שניתנו בעניינו של המבקש בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי. מהחלטות אלה עולה כי לאחר שפג תוקפו של צו ההרחקה נשוא הערר, נחשד המבקש בעבירות נוספות של איומים וגרימת נזק לרכב של המוסד לביטוח לאומי. המשטרה שבה ופנתה לבית המשפט בבקשה לעצור את המבקש למשך 3 ימים נוספים. בית משפט השלום הורה על שחרור המבקש בתנאים. בין תנאי השחרור ניתן אף צו הרחקה, בדומה לצו נשוא הערר, למשך 6 חודשים. המבקש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וזה החליט להותיר את הצו בעינו, אך לקצר את תוקפו למשך 3 חודשים. המבקש טוען כי לאור החלטות אלה אין מדובר בערר תאורטי, שכן "התאוריה הפכה למציאות". כן חוזר המבקש ומעלה את טענותיו בשאלת הסמכות.

אם ביקש המבקש לתקוף את החלטתו החדשה של בית משפט המחוזי על דרך של הגשת בקשה לצירוף נספחים לבקשתו המקורית - ברי כי הדרך בה נקט אינה ראויה. למעלה מן הצורך יצוין כי אין ממש בטענותיו של המבקש. הסמכות לדון בבקשה למעצרו של אזרח, שקיים נגדו חשד לביצוע עבירה פלילית אך טרם הוגש נגדו כתב אישום, נתונה לבית משפט השלום. טענתו של המבקש, לפיה הסמכות למתן "צו הרחקה" נתונה באופן בלעדי לבית הדין לעבודה, אין לה על מה שתסמוך; המדובר בתנאים מגבילים שנלוו להחלטה לשחרר בערובה ובדין נדחתה הטענה על ידי בית המשפט המחוזי.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.

ניתנה היום, כח' בסיון התשס"א (19.6.2001).


_________________
העתק מתאים למקור 01038670.P02 /אמ
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444


מעורבים
תובע: אברהם הרמן
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: