ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ויקטוריה ג'דן נגד ש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ :

1


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בש"א 2106/08

בתיק עיקרי: עב 3488/08

לפני:

כבוד השופטת שדיאור שרה

נציג ציבור (מ) מר יהושע ענר

נציג ציבור (ע) גב' שמש שולמית

05/07/2009

בעניין:

ויקטוריה ג'דן

ע"י ב"כ עו"ד

רובין חנוך

מבקשת

נ ג ד

ש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ מקבוצת שירותי בריאות כללית

ע"י ב"כ עו"ד

שלומית גוטרמן ועו"ד רונה רשו

משיבה

החלטה

1. בפני בית הדין בקשת המבקשת ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה – ש.ל.ה. שירותי רפואה בע"מ (להלן: "המשיבה" או המרפאה") להעביר את המבקשת מסניף המרפאה בפסגת זאב בה עבדה בתפקיד אחראית משמרת, לסניף בגילה בתפקיד פקידה.

המשיבה טוענת כי אין להיעתר לבקשה זו מאחר והעברתה של המבקשת מתפקידה הינו בבחינת מעשה עשוי ולפיכך יש להותיר על כנה את ההעברה ואינה עוד חלק ממצבת העובדים בסניף פסגת זאב. כמו כן, טענה כי הליך העברתה בוצע כדין וכי עקב האווירה השלילית שנוצרה בסניף בפסגת זאב, לא ניתן להחזירה.

לאחר הדיון הראשון בפנינו, שינתה המשיבה את החלטתה באופן שהמבקשת תועבר על פי ההחלטה לסניף מעלה אדומים בתפקיד פקידה.

2. נקדים ונציין כי מאחר ובהליך זמני מדובר, כל קביעות בית הדין הנן לכאורה בלבד ועל סמך מה שהוצג בפניו בהליך זה.

העובדות

1. המשיבה הינה חברת בת של שירותי בריאות כללית המפעילה ברחבי הארץ מרפאות למתן שירותים רפואיים.

2. המבקשת החלה לעבוד במרפאה ביום 13.1.98 בסניף פסגת זאב ותנאי העסקתה עוגנו בחוזה עבודה אישי (נספח א' לתגובה).

התובעת החלה את עבודתה בתפקיד של פקידה ובשנת 2004 המבקשת קודמה לתפקיד של אחראית משמרת (ר' תיאור התפקיד בנספח ב' לתגובה).

3. למבקשת קוים הליך שימוע ביום 16.9.08 (זימון לשימוע צורף כנספח א' לבקשה) בגין החתמה שלא כדין של כרטיס נוכחות של מנהלנית המרפאה ביום 12.6.08 ובגין תלונות לכאורה שהופנו כלפיה מצוות המרפאה ומלקוחות המרפאה.

4. ביום 19.11.08 קיבלה המבקשת את החלטת השימוע לפיה היא תעבור לסניף בגילה בתפקיד עובדת מנהל (פקידה) ובנוסף תינתן לה התראה (נספח ג' לבקשה).

טענות הצדדים

1. המבקשת טוענת כי יש להיענות לבקשתה למתן צו מניעה זמני מהנימוקים הבאים:

א. העברתה לסניף בגילה או לסניף במעלה אדומים כפי שקבעה המשיבה לבסוף, בתפקיד עובדת מנהל רגיל ולא אחראית משמרת יפגע בתנאי עבודתה ובזכויותיה, לרבות שיעור השתכרותה ותגמולים אותם היא מקבלת. בנוסף, היקף שעות משרה זו הינו נמוך יותר.

ב. העברתה תיפגע בשמה הטוב ובמעמדה החברתי במקום עבודתה.

ג. לכתחילה טענה כי הסניף בגילה מרוחק באופן משמעותי ממקום מגוריה של המבקשת – מעלה אדומים – שכן הינה נזקקת לתחבורה ציבורית לצורך הגעתה ועזיבתה ומשך הנסיעה לכל כיוון הינו מעל לשעה.

ד. נפלו פגמים של ממש בהליך השימוע שהתקיים למבקשת.

ה. מאזן הנוחות במקרה זה נוטה לטובתה מאחר שהמבקשת לא תוכל להיות מפוצה על הנזק שייגרם לה במידה ולא יינתן הסעד הזמני ואילו למשיבה לא יגרם כל נזק בנתינתו.

2. המשיבה מתנגדת למתן הסעד הזמני מהסיבות להלן:

א. אין ליתן צו זמני מקום בו הסעד המבוקש הינו חיוב כספי.

ב. המבקשת כבר סיימה את עבודתה בסניף בפסגת זאב ביום 4.12.08 ולכן אינה עוד חלק במצבת העובדים בסניף בפסגת זאב ומדובר במעשה עשוי.

ג. בקשתה של המבקשת הוגשה בשיהוי, כשלושה שבועות לאחר קבלת ההחלטה על העברתה.

ד. בהנהלת המשיבה התקבלו תלונות מצוות העובדים ומלקוחות בנוגע לתפקודה של המבקשת ובנוסף, המשיבה סברה כי יש להפריד בין המבקשת לבין מנהלנית המרפאה עקב היחסים ביניהן והאווירה שנוצרה במרפאה, ולכן הוחלט להעבירה ולהשאיר את המנהלנית.

ה. העברתה של המבקשת לא יפגע בשכרה ובתנאי העסקתה והיא תוכל להתקדם בעתיד.

ו. בבחינת מאזן הנוחות, הכף נוטה באופן ברור לטובת דחיית הבקשה.

הכרעת הדין

1. מצויים אנו בהליך של סעד זמני בו אנו נדרשים להכריע בטענות הצדדים על סמך ראיות לכאורה שהובאו בפנינו. הכרעתנו מבוססת על הראיות שהוצגו, כאשר במסגרת זו עלינו לבחון את הבקשה לסעד זמני, בין היתר על פי המבחנים למתן סעד זמני מחד ועל פי מאזן הנוחות מאידך. כל קביעה או אמירה בהליך זה תהא לכאורה בלבד ורק על סמך חומר הראיות והמידע שהוצג בפני בית הדין בהליך זה על ידי הצדדים.

2. נקדים ונאמר כי מהעדויות בפנינו עולה שהמבקשת הינה עובדת מקצועית שלא היתה כל תלונה לגבי יכולותיה ומקצועיותה, וממה שעלה בפנינו לכאורה גם ברמה האישית אנושית, רק לאחרונה נטען כנגדה ואף זאת בעיקר לאור התנהגות הגב' מרים ברוורמן המנהלנית והתלונות כלפיה. לפני התקופה האחרונה, לא היו תלונות ברמה האישית כלל.

התנהלותה של המבקשת

3. המשיבה טענה כי התקבלו תלונות בנוגע לתפקודה של המבקשת וכי ההחלטה להעבירה התקבלה מאחר והתנהגותה היתה בעייתית. לטענתה "פקידות במרפאה פנו פעמים רבות לגורמים שונים בהנהלה הראשית... בטענה כי המבקשת נוהגת כלפיהן באופן משפיל, כאשר היא צועקת עליהן, מתבטאת כלפיהן בבוז, אינה מסייעת בעבודות הדלפק בעתות לחץ, למרות שזהו חלק מתפקידה כאחראית משמרת, ועוד" (סעיף 38 לתגובה).

4. המבקשת בעדותה הכחישה את הדברים וטענה כי לא היתה לה מערכת יחסים בעייתית עם עובדות המרפאה:

"ש. היתה מערכת יחסים בעייתית היו לך קשיים בעבודה מול שתי הפקידות מלי ומורן

ת. היו קשיים אך ממזמן, כמעט שנה עברה. לא בזמן האחרון, בזמן האחרון היחסים היו מצויינים, ציינתי זאת כבר בשימוע. היחסים עכשיו טובים, הכל השתנה לטובה."

(עמ' 7 ש' 28 ואילך).

עדות זו אושרה על ידי הגב' חן שאכן אמרה כי הגיעו להבנות ולחצו ידיים ומאז הכל היה בסדר (עמ' 21 ש' 4-6).

בהמשך עדותה, המבקשת אמרה כי ידועה לה רק על תלונה אחת שהופנתה כלפיה, שקרתה בעבר הרחוק (עמ' 8 ש' 18-19).

5. המבקשת חזרה ואמרה כי לא העלו כלפיה כל טענה, לפחות עד למועד השימוע:

"ש. מרים ישבה והעירה לך אמרה לך משה בקש לדבר איתך שהתנהגותך בעייתית שאת לא מדברת יפה לבנות

ת. לא היתה שיחה כזאת. משה לא ישב אתי אף פעם עד השימוע עצמו. כל התלונות בשימוע היו בהפתעה גמורה."

(עמ' 8 ש' 20-23).

העד משה פרידמן, אישר גרסתה כי אכן לא שוחח עימה בעבר בעיניי העבודה או בנוגע לתלונות.

6. כן אמרה כי מר פרידמן מעולם לא התלונן בפניה:

"... לא הבנתי למה הוא בא עם זה באותו רגע, הוא לא הביע שום טענות אישיות כלפני. הוא אף פעם לא אמר לי שאני לא מדברת יפה לבנות."

(עמ' 9 ש' 1-2).

מר פרידמן שאישר את דבריה, העיד כי הוא לא נהג לשוחח עם המבקשת, מלבד אמירת שלום למבקשת בכניסתו למרפאות (עמ' 23 ש' 9).

7. בפנינו העידו שתי פקידות מהמרפאה בפסגת זאב, הגב' מלי חן והגב' מורן יעקב. על פי עדותן בפנינו, עולה כי אכן הן התלוננו, אך התלונות לא הופנו כנגד המבקשת, ולפחות – לא באופן ישיר כנגדה, אלא דווקא כנגד הממונה עליה הגב' ברוורמן, מנהלנית המרפאה.

8. הגב' חן בעדותה, תיארה את מערכת היחסים עם המבקשת ותמכה בעדותה של המבקשת כי היו חילוקי דעות, אך הבעיות נפתרו:

"ש. איך היו היחסים שלך לוקטוריה לפני התלונה.

ת. מאז שהכרנו? לא משהו. לא הסתדרנו בהתחלה. על רקע זה שהסמכות שלה היא היתה מוציאה... היא היתה באה אלי לפני פצינטים וצועקת עלי אם עשיתי טעות. אז פניתי למנהלנית שאני לא מוכנה שזה יקרה, יצאתי מהמרפאה באמצע משמרת ומאותו יום שמרנו על דיסטנס אני ווקטוריה, לפני חצי שנה אני ווקטוריה ישבנו ולחצנו ידיים ומאז הכל היה בסדר. אני לא זוכרת אם זה היה לפני שפנינו למשה. "

(דגש שלי – ש.ש., עמ' 21 ש' 1-6).

9. הגב' חן הכחישה כי היא פנתה בתלונה כלפי המבקשת והדגישה כי התלונות שלה היו מופנות אך ורק כלפי מרים:

"אני וגב' מורן יעקב פנינו בחודש יוני למנהל המרחב משה פרידמן, התלוננו אך ורק על מרים ברוורמן שהיא המנהלנית שהיא מנהלת מאפייה ושהיא יוצרת קבוצות בעבודה, והכל על סמך חברויות ומוצא עדתי. המרפאה שלנו כל העובדים 99% הם יוצאי עדות רוסיה, אין לי משהו נגדם, אך בתור קבוצה גדולה כזאת שאתה ישראלי זה מתבטא, לכן אני ומורן היינו עושים את כל העבודה השחורה, יש לנו יכולת למלא את התפקיד שנתנו לנו על הצד הטוב ביותר, אך מרים מבחינתה הישראליות צריכות לתייק ולענות לטלפונים בסניפים האחרים זה לא מתנהג ככה... מאז הבטיחו לנו שיטפלו בבעיה ויש בעיה ואנו צודקות והם יטפלו במרים אך היא התעללה בנו והורידה לנו שעות, כדי לעשות הפרד ומשול...".

(דגש שלי – ש.ש., עמ' 14 ש' 23 ואילך, בעניין זה ר' עמ' 15 ש' 10, עמ' 16 ש' 22-24, עמ' 17 ש' 1-5).

10. הגב' חן בעדותה חזרה ואמרה כי התלונות הועלו כנגד המנהלנית ולא כלפי המבקשת:

"ש. של מי היה היחס המשפיל

ת. של מרים. "

(עמ' 16 ש' 1).

11. הגב' יעקב תמכה בעדותה בגרסתה של הגב' חן ואף היא אמרה כי התלוננה בפני מר פרידמן על המנהלנית, מאחר והיא החלה לפגוע בהיקף שעות עבודתה. עוד התלוננה על חלוקת הנטל הלא שוויונית וכן על התפקוד של המרפאה:

"ש. התלונות שלך ושל מלי היו נגד מרים וקטוריה.

ת. לא, נגד מרים בלבד. "

(עמ' 22 ש' 3 וכן עמ' 20 ש' 5-9 וש' 14).

דהיינו, הגב' יעקב תמכה בעדותה של המבקשת ושל הגב' חן אמרה כי יחסיה עם המבקשת טובים (עמ' 16 ש' 4).

12. לעומת עדותן של המבקשת, הגב' חן והגב' יעקב, העד משה פרידמן, המשמש כמנהל תפעול במשיבה, הכחיש כי הגב' חן והגב' יעקב לא התלוננו על המבקשת:

"ש. נשמעו שתי הפקידות שטענו שלא התלוננו על יחסה של וקטוריה אלא על מרים.

ת. זה שקר וכזב....".

(עמ' 26 ש' 7).

13. בעדותו, אמר כי לא היו כל תלונות על תפקודה המקצועי של המבקשת:

ש. כמה זמן היית בדעה שוקטוריה מתפקדת לא טוב

ת. לא אמרתי

ש. מה אתה אומר על תפקודה המקצועי

ת. על תפקודה המקצועי לא שמעתי שום תלונה."

(עמ' 23 ש' 22-23).

עדותו זו מצביעה דווקא על כך שהמבקשת הינה עובדת מקצועית טובה שביצעה תפקידה היטב והוא לא אומר שתפקדה לא טוב.

14. למרות דבריו אלו, בהמשך אומר מר פרידמן כי כן היו תלונות על המבקשת:

"ש. אתה מרוצה מתפקוד המרפאה

ת. לאחרונה, עוד מזמן ד"ר בלקין הגיעו תלונות. בשנה האחרונה הרעש היה חזק יותר. רעש הוא תלונות של מתרפים של פקידות, ושל מנהלים. בנוגע לרמת השירות. התלונות היו על וקטוריה וחלק גם על מרים."

(עמ' 23 ש' 20-27).

נציין כי ד"ר בלקין לא עובדת במרפאה מעל לשנה טרם עריכת השימוע. המשיבה לא הביאה את ד"ר בלקין ולכן יזקף הדבר לחובתה. מנגד, מצוי בפנינו מזכר מאת ד"ר בלקין (נספח ד' לבקשה) מיום 13.11.08 ממנו עולה כי "בשנים האחרונות לעבודתנו המשותפת גילתה אחריות, מקצועית בתפקידה תוך מאמצים ניכרים... לשביעות רצונם של צוות הניהול".

כלומר, המשיבה משלא הביאה תימוכין לטענתה בגין אי שביעות רצון ד"ר בלקין, נסתרה בנספח ד' בעניין זה.

15. עוד אמר מר פרידמן בעדותו כי הצטברו תלונות כנגד המבקשת ושחלק מן התלונות היו בכתב (עמ' 24 ש' 15-16). למרות זאת, בפנינו לא הוצגה כל תלונה כזו וזאת למרות שהעיד כי הוא מבקש התייחסות בכתב של לקוחות מתלוננים:

"ש. כשמדברים על תלונות איך אתה מתעד תלונות

ת. אם התלונות זה בכתב זה נכנס לתיק מרפאה. אם זה בטלפון ברוב המקרים אני מבקש התייחסות בכתב. כשזה בכתב זה נשלח למנהלנית כדי שתגיב..."

(עמ' 24 ש' 8-9).

כלומר, המשיבה לא ביססה כלל את טענת התלונות כנגד המבקשת ולו בתלונה אחת.

16. מר פרידמן בעדותו אמר כי אף בישיבת השימוע, לא הוצגה למבקשת כל תלונה שהוגשה (עמ' 24 ש' 21-24). נוסף על כך, אף לא הוצגה בפנינו כל תגובה או תלונה מטעם המנהלנית כלפי המבקשת.

17. עוד אמר מר פרידמן כי אין בעיה מבחינת המקצועיות של המבקשת:

"ש. לפחות ברמת האשמות מדובר בסגנון דיבור איך זה מועיל להעביר אותה למקום אחר.

ת. איני שופט אופי. מכיון שאני מכיר את העובדת, אני יודע את הקשיים שעומדים בפניה, לשחרר מישהו, אנו מאמינים שניתן לה צאנס כי היא עבדה 10 שנים, אין כל בעיה עם מקצועיות, שרות אפשר ללמוד...".

(דגש שלי – ש.ש., עמ' 26 ש' 27 ואילך).

18. למרות הטענות בדבר התלונות על המבקשת, בעדותו ציין מר פרידמן כי מרים היא זו שהיתה אחראית על האווירה במרפאה:

"ש. אם מרים היא נותנת הטון, לה יש סמכות.

ת. לה יש סמכות להגיד שלא לעשות זאת יותר. היא יכולה להיות אחראית לזה. אני לא מסתתר. היא היתה האחראית לכך.

ש. היא יכולה לגרום לכך

ת. כן. לקוח מתקשר הוא לא יודע שמרים אמרה לוקטוריה לעשות זאת. התלונות של הלקוחות היו גם נגד מרים."

(דגש שלי – ש.ש., עמ' 29 ש' 18-23).

19. גם הגב' יעקב אמרה זאת:

"ש. מי משפיע על האוירה

ת. זה המנהלנית..."

(עמ' 21 ש' 15-18 ור' גם עמ' 22 ש' 7, עמ' 16 ש' 4).

20. המבקשת בעדותה אמרה כי היו תלונות מצד הפקידות במרפאה בנוגע לחלוקת העבודה, אך ההחלטה על חלוקת התפקידים נמצאת בידי של המנהלנית ואין המדובר בחלטה שלה:

"ש. הם אמרו שאת לא עוזרת בעבודה

ת. לא. באותה פגישה הם לא ציינו זאת. הבנות טענו שהם עושות יותר מדי עבודות שחורות, תזכורות, ותיוקים אני ורעיה עושות עבודה יותר מתוחכמת. ההחלטה על חלוקת העבודות היא לא בידי אלא של מנהלנית. אני סה"כ מבצעת מה שהיא אומרת לי. אם היא אומרת לי לעשות כך וכך אני מבצעת את הוראתה."

(דגש שלי – ש.ש., עמ' 9 ש' 5-9).

21. כתימוכין לטענה המשיבה, מר פרידמן הציג בפנינו רשימה שמית של לקוחות אשר התלוננו לכאורה כנגד המבקשת (מש/1). אולם, בראשית המכתב מצויין: "בהמשך לשיחתנו ולפי בקשתך להלן רשימת פציינטים אשר לא מרוצים מיחס עובדי ומנהלי המרפאה כלפיהם".

כלומר, רשימת הלקוחות אינה מתייחסת באופן ספציפי לתלונות כלפי המבקשת עצמה.

22. הגב' יעקב העידה גם כי יש כל הזמן תלונות של לקוחות כנגד כלל עובדי המרפאה ואין זה דבר חריג:

"ש.קורה שלקוחות מתלוננים

ת. כמובן, תלוי על מי. בתקופה האחרונה בחודש האחרון יש פחות תלונות. עדיין מתלוננים אך לא כמו שהיה..."

(עמ' 21 ש' 24).

23. המשיבה הביאה כדוגמא את התלונה של הלקוחה הגב' ג'נט כלפי המבקשת. המבקשת בישיבת השימוע שנערכה לה, הסבירה את הנסיבות של מקרה זה. עוד אמרה כי היא כלל לא טיפלה באופן ישיר בלקוחה:

"... לגבי גב' ג'נט ..., ידוע במרפאה מזה שנתיים שהיא רודפת אותי. מעולם לא טיפלתי בה, לא היה לי כל מגע ישיר עימה. היא ישבה על ידי ואמרה עלי ועל ד"ר בלקין ששתינו רוסיות, נוצריות עם צלב על המצח. כשמרים פנתה לפנות למשטרה. אני שקלתי להגיש נגדה תלונה. אני פחדתי ממנה. פחדתי שהיא תדקור אותי. אין לנו שום הגנה במרפאה. אנו חשופים לאלימות מילולית של לקוחות. זו לקוחה שמקללת בגרוזינית בחדר של דר' מור. אני לא מבינה את שפתה וזה גם לא מעניין אותי....

אני לא יודעת מה היא רוצה ממני, מעולם לא טיפלתי בה. אני לא תמיד מלטפת (לקוחות) אני גם מטפלת בחובות, הצ'קים חוזרים. אם לאחר 10 שנות עבודה יש נגדי רק שתי תלונות, אני מרוצה."

(עמ' 2 לפרוטוקול השימוע, נספח ג' לתגובה).

24. בעניין זה, הגב' חן אמרה כי הלקוחה כלל לא התלוננה על המבקשת אלא על מרים:

"ש. מכירה עימות שהיה בין ג'נט לוקטוריה

ת. אני יודעת שהיא התלוננה עליה ועל מרים

ש. למי התלוננה

ת. התלוננה לפני מרים והיא לא הפנתה אותה הלאה. היא דרשה למי אפשר לפנות מעל ולא הפנו אותה. נכחתי בתלונה. היו כמה אירועים שהיא פנתה והתלוננה. האחרון היה בגלל שהוציאו אותה חולת נפש כי המנהלנית שלנו על אזהרה. לפני כחודש היא היתה אצלנו במרפאה התלוננה על היחס המשפיל של מרים ובקשה להתלונן הלאה, ומרים הוציאה לה יחד עם קצין הביטחון מכתב כאילו היא משתוללת, מופרעת ובעייתית. זה היה בדלפק. איפה שאני עובדת. ומאז שהתלוננה אצל פרידמן היחס יותר מחפיר. ושהיא מתנכלת לה מבחינת תורים וטפולים..."

(דגש שלי – ש.ש., עמ' 14 ש' 14-22).

25. מר פרידמן בעדותו אמר שעם הגב' ג'נט היו גם בעיות בעבר:

"ת. לגב' ג'נט היו בעיות כבר קודם אז לא זרקו היום כן. זה שנים אחורה".

(עמ' 28 ש' 15).

ובהמשך העיד כי לאחר שהמבקשת הפסיקה את עבודתה במרפאה, הלקוחה סולקה מהמרפאה לאחר שהתפרעה:

"ת. אומר לך מה שאני שמעתי מהמנהלנית שהגב' ג'נט התפרצה היא שאלה אותי מה לעשות אמרתי לה תצלצלי לקצין הבטחון של שירותי בריאות כללית מהם אנו מקבלים את השירות. אמרו לי לפני כן שהגב' ג'נט לוין יש לה חיכוך עם וקטוריה. אותה הדפו מהמרפאה אחרי שהתהליך התחיל. מרים התקשרה אלי ועדכנה אותי שהגב' מתלהמת אמרתי למרים תתקשרי לקצין הבטחון לטפל במקרה... "

(עמ' 28 ש' 8).

26. לפיכך, ממה שהוצג בפנינו, המדובר בלקוחה בעייתית ולא הוכח בפנינו כי המבקשת היא זו שאשמה במצב שנוצר. לכן, תלונה זו אם היתה בסיס לשיקול הדעת בעניין ההעברה, אינה מבוססת ולא היתה צריכה להילקח בחשבון מאחר ומדובר בלקוחה בעייתית במיוחד כפי שעלה בפנינו מהעדויות.

27. לגבי תלונת הלקוחה רות – המבקשת בשימוע העלתה את הטענה כי לקוחה זו פקדה את המרפאה כשנה טרם עריכת השימוע. בנוסף, הכחישה כי היא טיפלה בה ואף ציינה שמבדיקה שערכה, מורן ורעיה טיפלו בה (עמ' 2 לפרוטוקול השימוע, פסקה אחת לפני האחרונה).

28. מורן ומלי העידו כי לא נכחו בעימות בין ג'נט למבקשת וכי רק שמעו על כך (עמ' 14 ש' 12, עמ' 21 ש' 23).

29. לאור האמור לעיל, בניגוד לטענת המשיבה כי התקבלו טענות כנגד המבקשת, הן מצד עובדות המרפאה והן מצד הלקוחות, בפנינו לא הורם הנטל כי התנהלותה של המבקשת גרם לתלונות אלו. פקידות המרפאה שהעידו בפנינו חזרו בעדותן מספר פעמים על כך שהתלונות מצידן הופנו כנגד המנהלנית, אשר היא היתה האחראית על סידורי העבודה ועל האווירה במרפאה, ולא המבקשת. גם אם המבקשת "הרוויחה" בחלוקת העבודה מיחסיה הקרובים עם המנהלנית, אין זה אומר כי התנהלותה היתה לקויה עד כדי העברתה.

נוסף על כך, לא הוצגה בפנינו כל תלונה בכתב מלקוחות המרפאה כנגד המבקשת וכאמור לעיל, המבקשת לא טיפלה בהן באופן ישיר, כאשר אחת הלקוחות הינה בעייתית באופן כללי.

30. לפיכך, לא מצאנו כל פגם בהתנהלותה המקצועית של המבקשת וגם לא פגם ביחס הבינאישי בינה לבין העובדים או הלקוחות, ובוודאי לא פגם המצדיק את העברתה לסניף אחר כחלק מהליך שימוע משמעתי לכאורה, או אפילו שימוע לא משמעתי. אין פרופורציה בין מה שנטען לגבי התנהלותה של המבקשת לבין מה שהוכח.עניין זה מצביע כי עורכי השימוע לא בדקו די לעומק וגם לא התייחסו במשקל הראוי להכחשותיה ולטענותיה של המבקשת.

אך בכך לא די. וזה כשלעצמו לא יחייב אותנו להתערב בשיקול הדעת שהופעל.

שימוע

31. המבקשת טוענת כי הליך השימוע שקוים לה, לא היה תקין.

למבקשת נשלח מכתב זימון לשימוע אשר פירט את הסיבות בגינן הינה מוזמנת לשימוע (נספח א' לבקשה). הסיבות פורטו כולן, כך שמכתב השימוע עונה על הדרישה ממכתב כזה והוא נמצא על ידינו תקין.

על פי הפרוטוקול של ישיבת השימוע, ניתנה למבקשת הזדמנות לשמוע ולהגיב על הטענות שהועלו כנגדה על ידי עובדי המרפאה והלקוחות ובכך מומשה זכות הטיעון שלה (נספח ג' לתגובה).

הפגם נפל בכך שלא הועבר לה העתק במועד הבקשה (עמ' 2 ש' 17-18), אולם זהו אינו פגם מהותי. הפרוטוקול עצמו משקף את מה שהתנהל, כעולה מחקירתה הנגדית של המבקשת (עמ' 7 ש' 19-20) ואין טענה כי יש משהו מהותי שנאמר ולא נכתב. לפיכך, קמה חזקת התקינות גם לפרוטוקול.

32. כמו כן, לא מצאנו כי הליך השימוע לא קוים בנפש חפצה ובלב פתוח וכפי שהגב' פפר העידה:

"... לקח לנו זמן לקבל החלטה מה אנו עושים, קראנו לשיחה לד"ר וקסלרצ'יק היה חשוב שהוא יהיה חלק ממה שקרה. ולשמוע את דעתו...".

(עמ' 31 ש' 19-20).

דהיינו, הליך השימוע לא קוים רק לצורך "מראית עין" על מנת לצאת ידי חובה, והתהליך, לוח הזמנים והביצוע, היו תקינים ועמדו באמות המידה הדרושות להודעה על שימוע, שימוע ורישום פרוטוקול.

33. לאור האמור, לא מצאנו כי הליך השימוע שנערך למבקשת בוצע שלא כדין ולא הוכח בפנינו כל פגם היורד לשורשו של עניין.

אירוע החתמת הכרטיס

34. המשיבה טוענת כי ההחלטה להעביר את המבקשת התקבלה לא רק עקב התלונות כלפי התנהלותה, אלא גם בעקבות אירוע החתמת כרטיס הנוכחות על ידי המבקשת, שלא כדין של המנהלנית.

35. המבקשת הסבירה את השתלשלות בעניינים בנוגע להחתמת הכרטיס של המנהלנית:

"ש. את יודעת שאסור להחתים כרטיס של מישהו אחר.

ת. כעקרון כן. הודיתי בזה שאני יודעת עכשיו שאסור היה לי בקשתי שיסלחו לי על כך שזו פעם היחידה והאחרונה שזה קרה.

ש. את אומרת שזה היה בנוכחות עובדות אחרות.

ת. אני מאמינה שמלי היתה. זה היה במשרד בנוכחות אנשים אחרים. הכל קרה בגלל עניין הסופרלנד, זה יום ביום חמישי זה היה יום חופש של מרים, חשבתי שזה הזדמנות שלי לנסוע לסופרלנד, היא ידעה שנרשמתי היא אמרה למה את דופקת אותי שאני צריכה לעבוד ביום חמישי שהיא לא פה, היא אמרה שהיא לא רוצה להרשם, ב 19 יום חמישי, ושנחתים ב 12 ביום חמישי שלפניו שזה יום החופשי שלה. היא אמרה שב 19 היא תעבוד בלי להחתים. לא התעמקתי במה שהיא אמרה לי כי אני סומכת עליה. היא לא בקשה ממני בסתר אז לא חשבתי שמשהו לא בסדר.

ש. את לא חשבת לומר לה שזה לא בסדר,

ת. שאני אגיד למרים שאת עושה משהו שאסור בפומבי? לא אומרים את זה למנהלת.

ש. את אמרת בסדר.

ת. אני מודה שאני לא חשבתי שהיא לוקחת משהו שהוא לא בסדר. לא יודעת מתי לקחתי את הכרטיס. זו הטעות, לא חשדתי שזה לא בסדר."

(דגש שלי – ש.ש., עמ' 12 ש' 18 ואילך).

36. הגב' פפר העידה בעניין זה כי לאחר המקרה, המבקשת והמנהלנית, שתיהן זומנו לשימוע:

"ת. הזמנו לשימוע גם את וקטוריה וגם את מרים שמענו את עמדתם ורשמנו לגבי השימוע בסופו של דבר היינו צריכים לקבל החלטה כי היה ברור שיש בעיה גם בתוך הצוות וגם מול הלקוחות. אלה היו שני אלמנטים מרכזיים. ביחסי העבודה, בתמיכה שהצוות לא חש מהניהול הבכיר במנהלה. מחוסר שיתוף הפעולה שהפקידות חשו בעבודה השוטפת, מתחושת האפליה מההרגשה שהן עושות שונה גם התלונות שעלו מצד הלקוחות....

מבחינתנו לאורך התקופה האחרונה היה אי שקט תעשייתי אי אפשר היה להמשיך את המצב כפי שהוא..."

(עמ' 30 ש' 11).

דהיינו, ברור היה כי עד כה, מי שמעשיו חמורים יותר היא המנהלנית הממונה אשר צריכה להוות דוגמא אישית ומופת בעניין החתמת הכרטיס ואילו המבקשת פעלה ככפופה שלא יכולה להתנגד לממונה, שכן לא יכלה לסרב לה, אולם ברור שהמבקשת לא הפיקה מהעניין כל טובת הנאה ישירה או עקיפה.

37. מכאן, כי כנגד המנהלנית והמבקשת הופנו אותן הטענות, הן לגבי התלונות נגדן והן לגבי אירוע החתמת הכרטיס שלא כדין, תוך שציינו כי המנהלנית היא הממונה על המבקשת והיא זו שנהנתה לכאורה מהעברת הכרטיס, כאשר למבקשת לא צמחה כל טובת הנאה מכך, ומעשה האחראית חמור בעיננו.

למרות זאת, משהופעל שיקול הדעת של המשיבה, בחרה כי המנהלנית שהורתה על ביצוע ההחתמה שלא כדין, תישאר בתפקידה וניתנה לה נזיפה בלבד. ואילו את מי שלא הפיק כל טובת הנאה, מעבירים.

כאן המקום לציין כי ההעברה לגילה – מקום מרוחק, הפכה את ההחלטה ללא סבירה וללא מידתית במידה שהיתה פוסלת אותה לכתחילה, אולם בעניין זה המשיבה חזרה בה והעבירה למעלה אדומים.

38. לנוכח אי השוויון בסנקציה בין שתי העובדות ביחס לחומרת המעשה יחסית לכל אחת, שאל ב"כ המשיבה את הגב' פפר לנוכח משמעות הדבר והגב' פפר הסבירה מדוע הוחלט על העברתה של המבקשת ולא על העברתה של המנהלנית:

"ש. נמצאת אצלך מנהלנית ראש מערכת שאת מפקידה בידיה את כל הלקוחות היא עשתה עבירה ובקשה שיחתמו לה כרטיס ועובדת שכפופה לה שאינה יכולה להתנגד, את שומעת שיש תלונות גם כלפי וקטוריה וגם כלפי מרים ואת משאירה בראש המערכת את מי שאמור היה לדעת שהמעשה שעשה אינו בסדר, מה שיקול הדעת.

ת. בעקרון גם וקטוריה ציינה זאת לקח לנו זמן לקבל החלטה מה אנו עושים, קראנו לשיחה לד"ר וקסלרציק היה חשוב שהוא יהיה חלק ממה שקרה. ולשמוע את דעתו. מרים עשתה מעשה חמור ביותר, הצגנו לה זאת כך בשימוע, שהיא עשתה מעשה שלא יעשה כתבנו זאת בהחלטה, גם תלונות הלקוחות כלפיה, גם הכרטיס הכל נכון, מבחינתנו ברגע שישבנו וחשבנו ודברנו עם מנהל המרפאה אי אפשר לשלוח את כולם הביתה. בפסגת זאב זו מרפאה גדולה. היא נדרשת יותר לטובת המרפאה. היא תרמה יותר לדעתנו במשך השנים, יש לה חלק גדול בהצלחת המרפאה. איננו יודעים מה ילד יום. אי אפשר היה למוטט את המשרד, וזה מה שהחלטנו כרגע."

(דגש שלי – ש.ש., עמ' 31 ש' 15-25).

ברור מדברי הגב' פפר ובהגינותה, כי גם המשיבה ראתה בחומרת יתר את פעולותיה של מרים, אולם שקלה שיקול כלכלי תיפקודי לטובת המרפאה. יודגש, כי יש עוד מנהל במרפאה, אף כי מקצועי, ד"ר וקסלרצ'יק, כך שאין זה נכון ש"אי אפשר לשלוח את כולם הביתה". רובם יכלו להישאר.

39. מר פרידמן העיד כי יש קושי להוציא את המבקשת ואת המנהלנית ביחד ולכן הוחלט להעביר את המבקשת:

"ש. אילו שיקולים הביאו אותך להחלטה להוציא את וקטוריה מפסגת זאב

ת. השיקולים היו כי אני אחראי על המרפאה שתתפקד באופן... ושני אנשים ביחד איני יכול לפזר או להעביר ממרפאה למרפאה לפי התצהיר ולפי השימוע אתה יודע שהיתה אווירה עכורה ואי אפשר לתת לה להמשיך ומכיוון שאיני יכול להוציא שני אנשים ביחד, כי אני אחראי גם כלפי הממונים שלי, ההחלטה היתה להעביר את וקטוריה כדי להרגיע את השטח."

(דגש שלי – ש.ש., עמ' 25 ש' 15-19).

עוד התייחס בעדותו להליך שנקטה המשיבה בנוגע למנהלנית:

"ש. האם נערך שימוע למרים

ת. נערך. מסקנתנו היו שיש אזהרה חמורה בתיקה האישי וזהו. משמעות האזהרה זה דבר שנרשם בתיק אם צריך להעלות שכר או להעביר למרפאה אחרת מתחשבים בזה זה כרטיס צהוב בכדורגל, הצהוב הבא זה החוצה.

ש. השימוע שלה נעשה רק על עניין העברת הכרטיס

ת. לא רק זה. זה נעשה גם על עניין יחס לפקידות. ... נעשה כמעט אותו שימוע גם על יחס ללקוחות על התלונות שהגיעו וגם על העברת הכרטיס. היה הליך די דומה לזה של ויקטוריה."

(עמ' 26 ש' 15-22).

40. המשיבה אף היא סבורה כי מעשיה של המנהלנית הינם חמורים.

למרות דברים אלו, כאשר הגב' פפר ומר פרידמן נשאלו מדוע הוחלט על העברת המבקשת ולא על העברתה של מרים, עולה כי הסיבה היתה "חוסר שקט" במרפאה ולא עקב התנהלות המבקשת או אירוע החתמת הכרטיס. מר פרידמן בעדותו התייחס לכך:

"ש. אילו שיקולים הביאו אותך להחלטה להוציא את וקטוריה מפסגת זאב.

ת. השיקולים היו כי אני אחראי על המרפאה שתתפקד באופן ... ושני אנשים ביחד איני יכול לפזר או להעביר ממרפאה למרפאה לפי התצהיר ולפי השימוע אתה יודע שהיתה אוירה עכורה ואי אפשר לתת לה להמשיך ומכיון שאיני יכול להוציא שני אנשים ביחד, כי אני אחראי גם כלפי הממונים שלי, ההחלטה היתה להעביר את וקטוריה כדי להרגיע את השטח."

(דגש שלי – ש.ש, עמ' 25 ש' 16).

ובהמשך עדותו אמר:

"ש. מה הביא אותך

ת. יש שיקולים של מנהל, אני צריך שהמרפאה תתפקד, מרים הערך המוסף שלה כרגע במרפאה הוא יותר גדול, ואי אפשר להעביר שניים בעלי תפקיד בעת ובעונה אחת לכן החלטנו שאנו מעבירים אותה."

(עמ' 26 ש' 23-26 וכן עמ' 23 ש' 23-26, ועמ' 29 ש' 24).

41. נוסף על כך אמר כי הוא לא שקל חלופות אחרות כלפי המבקשת:

"ש. האם שקלתם לפני שהעברתם את וקטוריה אופציות עונשיות אחרות.

ת. איזה אופציות עונשיות יש לי אסור לי לפגוע בשכר. אני לא יכול לשלוח אותה הביתה. אני יכול לומר לעבור למרפאה אחרת. "

(דגש שלי – ש.ש., עמ' 28 ש' 16-18).

42. מסקנתנו היא כי את מחיר ה"שקט התעשייתי" כשלאי השקט הזה האחראית הגב' ברוורמן בעיקר, ולצורך רווחיות המרפאה ותיפקודה, צריכה לשלם דווקא העובדת שמבחינת תפקודה לא מצאנו כל פגם והעניין לא נבדק כדין על ידי מקבלי ההחלטות, ושמבחינת אירוע החתמת הכרטיס, עבירתה פחות חמורה.

עניין זה אינו סביר ולא מידתי באופן שהיה מצדיק התערבותנו גם בשיקול הדעת על מנת להחזיר את המבקשת למרפה בפסגת זאב. משעל שתיהן מתנופפת חרב הפפיות בדבר תפקודן, חזקה עליהן שלא יעשו דבר כדי לסכן את מקום עבודתן וישתדלו ליתן שרות ללקוחות ולעובדים האחרים, במיטבו.

43. אולם מעבר לאמור לעיל, תוארה בפנינו סביבת העבודה במרפאה, על ידי כל העדים, מהם עולה תמונה של אווירה עכורה וקשה. כך למשל הגב' יעקב העידה כי במרפאה היתה קיימת אפליה של עובדות על רקע עדתי (עמ' 20 ש' 18).

הגב' חן העידה כי לאחר הפגישה בחודש יוני, מערכת היחסים בין הפקידות למנהלנית התדרדרה (עמ' 16 ש' 8-10).

לעניין זה ר' גם עדותו המפורטת של מר פרידמן (עמ' 25 ש' 15-19).

44. אין ספק כי למעביד זכות בקניינו וזכותו היא לעשות בו על פי מיטב הבנתו ולשנות את תפקידם של עובדיו. עם זאת, הפררוגטיבה הניהולית אינה חסרת גבולות ומוחלטת.

נבדוק איפוא את מאזן הנוחות של שני הצדדים בהחלטת המשיבה ביחס למבקשת ולהעברתה למעלה אדומים תוך שמירת תפקיד מרפאת פסגת זאב.

45. המבקשת טוענת כי כתוצאה מהעברתה היקף משרתה יפחת, מאחר המנהלנית של הסניף בגילה אמרה לה כי אין באפשרותה ליתן לה את אותו מספר השעות שעבדה בסניף בפסגת זאב:

"... שאלתי אותה בפירוש אם היא תוכל לתת לי 36 שעות. היא אמרה שזה יהיה מאוד קשה, וזה לא נראה לה. כי היא צריכה להוציא מישהי כדי להכניס אותי כי לבנות אין מספיק שעות והן מקבלות שם שכר רעב, היא צריכה להוציא מישהי....

(עמ' 10 ש' 20-28).

46. לאחר מכן, המשיבה בפנינו ובסיכומיה התחייבה כי היקף משרתה של המבקשת, אם תועבר לסניף במעלה אדומים, לא יופחת.

כמו כן, התחייבה שתעריף שכר היסוד של המבקשת יישאר כמקודם ולא יופחת כתוצאה מהעברתה (סעיף 172). אולם מנגד, המשיבה מודה כי שכרה הכולל של המבקשת יפגע בעקבות ההעברה יפגע מאחר ולא ישולמו לה רכיבי שכר להם היתה זכאית בתור אחראית משמרת בסך של 630 ₪ לחודש ואף יותר מכך (סעיף 175 לסיכומיה), מאחר והינם רכיבים המשולמים לאחראית משמרת בלבד.

הפגיעה הנוספת היא פועל יוצא של רווחי המרפאה. המבקשת טענה כי ניתנת גם תוספת לפי רווחיות המרפאה. המשיבה אישרה כי אכן מרפאת פסגת זאב יותר רווחית ממרפאת מעלה אדומים ולכן גם בעניין זה, נפגע שכרה של המבקשת (עמ' 6 ש' 11-12).

47. מר פרידמן בעדותו הודה מפורשות כי אין הוא יכול לפגוע בשכרה של המבקשת:

"ש. האם שקלתם לפני שהעברתם את וקטוריה אופציות עונשיות אחרות.

ת. איזה אופציות עונשיות יש לי אסור לי לפגוע בשכר...."

(עמ' 28 ש' 16-18).

למרות דבריו אלו, שכרה של המבקשת נפגע ואמור להיפגע מההעברה לאורך זמן, כפי שפורט בבקשה ואושר בסיכומי המשיבה.

48. בית הדין הארצי עמד על כך כי כל פגיעה בשכר מהווה הרעה מוחשית שכן אין דבר מוחשי יותר בתנאי העבודה מאשר השכר (דב"ע שם3-62/ לוי קופ' - אברהם ציטרום - לא פורסם).

49. בנוסף, טענה המבקשת כי נפגע שמה הטוב משהיתה אחראית משמרת והוסבה להיות פקידה מן המניין. גם טענה זו בהחלט מתקבלת שכן מעדות הגב' חן עולה כי לאחראית משמרת יש מלאכות אחרות שעליה לעסוק בהן וסמכות נוספת.

50. הוכח לכאורה כי העברתה של התובעת מתפקיד של אחראית משמרת לתפקיד של פקידה אותו מילאה במשך כ-4 שנים, מהווה פגיעה מהותית מאוד במעמדה וכן פגיעה של ממש בשכרה ובתנאי עבודתה.

51. בדיון שהתקיים לפנינו, המשיבה הציעה לשנות את החלטתה ולהעביר את המבקשת לסניף במעלה אדומים הנמצא במקום מגורי המבקשת ובכך לקדם את עניינה כך שיקל עליה.

כמו כן, המשיבה התחייבה שהיקף המשרה של המבקשת לא יפחת ויעמוד על 37 שעות בשבוע, כפי שהיה קודם (עמ' 6 ש' 4-13).

בשתי נקודות אלו, יש כדי לא לפגוע במבקשת ואף להקל עליה מבחינת המרחק מביתה וזאת יש לקחת בחשבון בעת התערבותנו בשיקול דעת המשיבה.

יחד עם זאת, עלינו לשקול את הפגיעה במעמדה ובשכרה של המבקשת, שהם על פי פסיקת בית הדין הארצי, מהותית, ואת חוסר הפרופורציה בין סנקציות אלו לבין המעשים שנזקפו לה בשימוע ושחלקם בנוגע ליחסים עם עובדים ולקוחות, הופרכו לכאורה בפנינו, וחוסר הפרופורציה בהותרת נשוא טובת ההנאה בתפקידו והעברתה של מי שלא נהנתה.

52. יחד עם כל האמור לעיל, שמענו ברוב קשב את תוכן דבריהם של מר פרידמן וגב' פפר ואת הטענה כי הצירוף של הגב' ברוורמן ושל המבקשת במרפאה אחת, יוצר סיכון שכן ככפופה, לא תוכל המבקשת להתנגד או שלא להסכים עם מה שיכפה עליה על ידי הגב' ברוורמן.

עוד הקשבנו לעניין הכלכלי ולצורך בתפקוד ראוי של המרפאה.

מבחינת בית הדין, החשיבות של המרפאה היא דווקא במתן השירות לציבור ובדאגה כי הציבור לא יפגע בשירות ובטיפול כתוצאה מטלטלות מנהליות שבמרפאה.

בענין זה מצאנו כי אכן צירוף של עבודתן יחדיו של המבקשת ושל הגב' ברוורמן, אינו יעיל ואף עלול להכשיל דווקא את המבקשת.

בנסיבות אלו, במאזן האינטרסים מצאנו כי אין מקום להשיב את המבקשת למרפאה בפסגת זאב, אף שאיננו מסתייגים משיקול הדעת בבחירת המשיבה דווקא בהותרת הגב' ברוורמן. אולם כאמור, מבחינת הסיכוי לאכיפת תפקוד ראוי ויעיל של השתיים ביחד, הספק הגדול המקנן בליבנו מצדיק הותרת שיקול דעת זה של המשיבה על כנן שכן הוא עומד באמת המידה הבסיסית יש לומר, של סבירות ומידתיות.

אין הדבר כך לגבי שיקול הדעת בדבר הפגיעה במעמדה ושכרה הכולל של המבקשת.

שיקול דעת זה פגום ואינו עולה בקנה אחד עם מנהל תקין ושמירת זכויות וחסר כל פרופורציה למה שנתגלה בשימוע עצמו בפני ערכאת השימוע ובוודאי בפנינו.

סבורים אנו כי בעניין זה לא רשאית המשיבה לפגוע במעמדה של המבקשת. תיאור תפקידה ישאר אחראית משמרת, גם אם בפועל לא תבצע מטלות של אחראית משמרת, תוך שנותרת לה הזכות להתקדם בפועל למשרה זו. עניין זה חשוב בין היתר כי ברור שתפקודה המקצועי של המבקשת בשנים אלו היה טוב וראוי גם על פי עדות מר פרידמן וגם על פי מסמכי הבקשה ונספחיהם, שאף על פי שמשקלם נמוך, מהווים תנא דמסייע.

53. לאור האמור, קובעים אנו כי המשיבה רשאית להעביר את המבקשת לסניף במעלה אדומים. על פי התחייבותה של המשיבה, היקף משרתה של המבקשת יישאר באותו ההיקף שהיה טרם העברתה ולא יפחת ממנו. נוסף על כך, לשכרה של המבקשת יתווספו הרכיבים המפורטים בסעיף 59 לעיל, וזאת עד להכרעה בהליך העיקרי.

54. נציין כי סבורים אנו כי לא די בכך ששכרו של עובד לא נפגע. נטילת תפקיד אחראית משמרת מהמבקשת, והעברתה לתפקיד פקידה בדרגה נמוכה יותר, וזאת לאחר 4 שנים בהם היא עבדה בתפקיד זה לשביעות רצון המשיבה, פגעה בעמל עבודתה ובשמה הטוב, גם אם שכרה לא היה נפגע, שכן סיפוק בעבודה הוא יסוד חשוב לא פחות.

ועל כן, גם תאור תפקידה לא ישונה ותהא שאיפה להביאה לביצוע תפקיד זה בעתיד. יובהר, כי אין בכך לפגוע במי שמשמשת עתה אחראית משמרת בסניף במעלה אדומים, שכן אין אנו קובעים שיש למנותה לאחראית משמרת, אלא בפועל רק שתיאור תפקידה לא ישונה, והכל עד להכרעה בתיק העיקרי.

55. בבואו לשקול מתן סעד זמני על בית הדין לבחון את מאזן הנוחות, כאשר על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם תתקבל או תדחה הבקשה.

56. לעניין תום הלב, לא מצאנו חוסר תום לב בהתנהלות הצדדים, לא לעניין עצם הפעלת שיקול הדעת של המשיבה וגם לא לעניין חופשת המחלה של המבקשת וחוסר האונים שנקלעה אליו.

אף לא מצאנו שיש שיהוי המצדיק את דחיית הבקשה.

57. נוסף על כך, מדובר בבקשה לצו עשה. על פי הפסיקה כאשר מדובר בצו עשה "גם במקרה בו הוקנתה לבית הדין מפורשות סמכות האכיפה הרי שאז על בית הדין לשקול בין היתר את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה" (דב"ע נו/3-241 ד"ר דוד וייס נ' המרכז הרפואי שערי צדק ואח', ניתן ביום 14.5.96) והלכה פסוקה היא כי בקשה לצו עשה תינתן ביד קמוצה ובמשורה.

58. לאור התמונה העגומה שהוצגה בפנינו של מערכת היחסים במרפאה ולאור האווירה העכורה שנוצרה, סבורים אנו כי החלטת המשיבה להעביר את המבקשת למעלה אדומים בנסיבות אלה סבירה, שהרי הלכה היא כי בית הדין יבחן העברתו של עובד מן ההיבט המשפטי וכי:

"בית הדין לא ישים עצמו בנעליו של המעסיק ויביע דעתו על "נכונות" השיבוץ, כל עוד לא הוכח בפניו פגם משפטי כלשהו בהתייחס לאותו שיבוץ"

(דב"ע נה/126-3 דוד נצר ישי – האגודה למען החייל, מיום 24.9.96; דב"ע נו/3-3 ידידיה שגב – מדינת ישראל, מיום 29.9.95).

זאת, כמובן בכפוף לזכות הטיעון במקרים המתאימים, וכפוף לחובת תום הלב – המחייבת מעסיק לקבל החלטות מסוג זה מתוך שיקולים ענייניים, תוך לקיחה בחשבון לא רק של צרכיו שלו אלא גם של שיקולים הנוגעים לעובד המסוים העומד בפניו, ומתוך נקודת מוצא כי לעובד זכות לא רק לקבל שכר בגין עבודתו אלא גם להפיק ממנה סיפוק והגשמה עצמית (ראו למשל ע"ע 701008/98 מאיר בנימין – שר האוצר ואח', פד"ע לח 721, 739).

עניין זה לכתחילה לא קוים על ידי המשיבה, שכן לא למותר לציין שלעניין הסניף בגילה, מצאנו את ההחלטה בלתי סבירה לנוכח המרחק והקושי שהיה מוערם על המבקשת בהיותה אם חד הורית העובדת והגרה במעלה אדומים. אולם בדיעבד, הפתרון של העברתה לסניף במעלה אדומים התגבר על קושי זה.

סוף דבר

59. נפרט ממצאנו לכאורה ומסקנתנו בהתאם בקליפת אגוז.

לגבי רווחי המרפאה, מצאנו כי אין הצדקה שהמבקשת תהנה מהתוספת על פי רווחי מרפאת פסגת זאב משאינה נמצאת שם ומשאינה תורמת לרווחים אלו, ובעניין זה תקבל את הרווחים על פי הנהוג במרפאת מעלה אדומים.

יתר על כן, יהא זה תמריץ למבקשת לעבוד ולהגדיל את רווחי מרפאה זו ככל שיהיה הדבר בידיה.

לפיכך, המשיבה תמשיך לשלם למבקשת את רכיבי השכר שהופחתו לה, כמפורט בסיכומי המשיבה: גמול ניהול על סך 340 ₪ בחודש, 9 שעות ניהול על סך 238 ₪, והחזר הוצאות טלפון על סך 50 ₪ בחודש.

60. לא מצאנו כל פגם בהליך השימוע שנערך למבקשת ולא הוצגו בפנינו פגמים משפטיים. מאחר ולא הוצג בפנינו כל פגם משפטי בעניין הליך קבלת ההחלטה על העברת המבקשת, ומאחר ולא הוכח בפנינו כי ההחלטה היתה שגויה, אלא מוצדקת, או פגועה בסבירותה, קובעים אנו כי ההחלטה על העברת המשיבה תיוותר על כנה, רק בהיבט של הסניף אליו תועבר, סניף מעלה אדומים.

מצאנו כי העברתה של המבקשת לא היתה מוצדקת מאחר ולא הוכח שתפקודה ברמה האישית היה בלתי נאות.

מצאנו כי העברתה היתה מוצדקת מאחר והאווירה במרפאה לא היתה נעימה והמשך יחסי העבודה העכורים כשהגב' ברוורמן והמבקשת יחדיו לא היו פתרון אכיפה ראוי ולא היה בכך לקדם את העניינים של שתיהן ושל המרפאה, בכך היה שיקול הדעת נכון ובחרנו שלא להתערב בו.

העברתה של המבקשת יכולה להיוותר על כנה על מנת לשפר את מערכת היחסים בין עובדי המרפאה לבין עצמם ולכן על פי מאזן הנוחות, אין לקבל את צו המניעה, שעה שהמשיבה הסכימה להעביר את המבקשת לסניף הקרוב למקום מגוריה.

אולם יש לתת צו מניעה בכל הנוגע לפגיעה במעמדה ושכרה של המבקשת, שכן בעניין זה נמצאו לכאורה פגמים בשיקול הדעת של המשיבה, פגמים היורדים לשורש ההחלטה של המשיבה.

61. הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית באופן זה שהמשיבה רשאית להעביר את המבקשת לסניף במעלה אדומים, בכפוף לשמירה על מעמדה ושכרה, כפי שפירטנו לעיל. על כן, המשיבה תותיר את תיאור התפקיד של המבקשת כאחראית משמרת וכן תשלם לה את התוספות הנובעות מתיאור תפקיד זה, פרט לתוספת הנוגעת לרווחיות המרפאה, שזו תשולם על פי המתרחש במרפאה במעלה אדומים.

62. בנסיבות אלו ולנוכח התוצאה ובין היתר מאחר והמבקשת נדרשה להתמודד עם החלטה שחלקה נמצא שגוי על ידינו (העברתה לגילה) וגם הטענות כלפיה לא הוכחו ולכאורה יש מקום לפסוק לה הוצאות.

המשיבה תשלם למבקשת הוצאות בסך 750 ₪.

המשיבה תשלם למבקשת שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ + מע"מ.

סכומים אלו ישולמו, ללא כל קשר לתוצאות ההליך העיקרי, תוך 15 יום מיום מתן החלטה זו. אם לא ישולמו במועד, ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום בטבת, תשס"ט ( בינואר 2009) בהעדר הצדדים.

______________ _______________ ________________

נציג ציבור נציג ציבור שרה שדיאור, שופטת

גב' שמש שולמית מר יהושע ענר