ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אלצין צלאביאב :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע

בש 021313/09

בפני:

כב' השופט צלקובניק יורם

תאריך:

03/07/2009

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

ראכלין

המבקשת

נ ג ד

אלצין צלאביאב

ע"י ב"כ עו"ד

דוד כץ

המשיב

החלטה

נגד המשיב הוגש לבית משפט קמא כתב אישום, המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים לפי סעיף 7 (א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג – 1973 (להלן: "הפקודה"), החזקה כלים להכנת סם לצריכה עצמית, לפי סעיף 10 סיפא לפקודה.

על פי כתב האישום הגיעו ביום 17.6.2009, ארבעה שוטרים מצויידים בצו חיפוש, לביתו של הנאשם בקרית גת, כדי לבצע חיפוש בבית. המשיב היה נתון אותה עת במעצר בית, בגין עבירות סמים. בדירה שהה אותה עת בחברת המשיב, חברו, ואדים פליישר. בדירה נמצאו שרידי חשיש ובקבוק באנג, המשמש ככלי עישון.

שני שוטרים התמקמו בחצר הבית, והשוטרים גיא סמילה ומיכאל פרץ, הגיעו לדירה, דפקו על הדלת, וצעקו "לפתוח משטרה". המשיב פתח את הדלת, ושיסה בשוטרים שני כלבי אמסטף, תוך השמעת מילת קוד: "צאו". שני הכלבים הסתערו לעברו של סמילה, ואחד מהכלבים נשך את ידו הימנית של השוטר. סמילה הצליח להתיז גז פלפל לעבר הכלבים, תוך שהוא נסוג לאחור. המשיב הכניס את הכלבים חזרה לדירה, נעל דלתה, והגיף את החלונות. המשיב לא שעה לקריאתו של מיכאל לפתוח את הדלת (להלן: האירוע הראשון).

לאחר כ- 15 דקות, חזרו שני השוטרים לדירה, והמשיב פתח את הדלת. שני הכלבים הוכנסו על ידי המשיב לחדר השירותים. השוטרים מעידים כי עצרו את המשיב תוך שימוש בכוח, וכבלו אותו. המשיב טוען כי השוטרים היכו אותו באמצעות "פטיש 20 ק"ג", ואף ירו ליד רגלו, לעבר מרצפת הבית. באימרת המשיב צויין על ידי החוקר כי המשיב הראה לו "סימן אדום בכף יד שמאל, שריטות בכתף שמאל, בגב מצד ימין כתם אדום בצורת משולש, סימן אדום בברך שמאל, עין ימין אדומה" בהקשר זה יצויין כי המשיב ציין כי נפגע בעין עקב פגיעת תרסיס הפלפל (להלן: האירוע השני).

לאירוע השני אין ביטוי בכתב האישום, ונפתחה חקירת מח"ש בעניין.

בית המשפט קמא (כב' השופט אינפלד), קבע בהחלטתו מיום 30.6.09, (בש 1165/09), כי אין מקום להורות על מעצרו של הנאשם בגין עבירת התקיפה, נוכח אי דיותן של הראיות. לא היה חולק, עם זאת, כי בדירה נתפס סם מסוכן, ואולם נקבע כי אין בהימצאות הסם וכלי העישון, לשימוש עצמי, כדי להקים עילת מעצר של מסוכנות. בית המשפט קבע איפא, כי ניתן לשחרר את הנאשם ממעצר, והורה על הפקדת ערבות עצמית בסך של 12,000 ₪ להבטחת התייצבות המשיב למשפטו. בית המשפט הורה על עיכוב השחרור למשך 48 שעות, לבקשת העוררת.

הערר בפני מופנה כנגד שחרורו של המשיב ממעצר.

בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה למעשה התקיפה, ב"מובן הפורמאלי", נוכח הודעות השוטרים, המבססות את אירועי כתב האישום. עם זאת נקבע, ראשית, כי מתעוררות תמיהות שיש בהן כדי לפגום במידה מסויימת בראיות לעניין שיסוי מכוון של הכלבים נגד השוטרים. בעניין זה צויין, כי אין ודאות כי במילה "צאו" - הא ותו לא - כיוון המשיב להנחות את כלביו לביצוע תקיפה. עוד צויין כי לא ברור הגיון תקיפתם של השוטרים בדרך זו; שהרי אם רצה המשיב להיפטר מהסם יכול היה לעכב את השוטרים, ולהתמהמה בפתיחת הדלת; בנוסף, הרי שהמשיב העמיד את כלביו בסיכון מיותר של פגיעה מיריות השוטרים המאויימים; ולבסוף, עלה כי נענה מייד לדרישת השוטרים לכלוא את הכלבים בחדר השירותים.

בית המשפט קמא קבע עם זאת, כי "לו אלה היו השאלות היחידות" הרי שלא היה מקום לשלול את דיות הראיות. קושי ממשי יותר מוצא בית המשפט בכך שנמצאו סתירות בין דברי השוטרים לעניין השימוש בכוח נגד המשיב, עם חזרתם לדירה, באירוע השני, זאת גם נוכח כך שנמצאו על גופו של המשיב סימני אלימות – ובכללם, סימן אדום בצורת משולש על גבו - העשויים להעיד על שימוש בכוח גם באמצעות כלי כלשהו, באופן שאינו מתיישב עם גירסת השוטרים לעניין דרך ההשתלטות המתונה יחסית, על המשיב.

איני סבור כי יש באמור כדי לערער את התשתית הראייתית, באופן שיש בו כדי לשמוט הבסיס מתחת לאפשרות הוכחת האישום.

בית המשפט קמא קבע בצדק, כי קיימות "אינדקציות טובות" לכך שהכלבים התנפלו על השוטרים, נוכח הפציעה בידו של סמילה, וכי המשיב אינו שולל באמרתו אפשרות כי ייתכן שכלבו נתן "ביס" לשוטר. גם הכנסת הכלבים לשירותים, עקב דרישת השוטרים, מלמדת כשלעצמה, כי מדובר בכלבים תוקפניים, שהיה מקום לכלוא אותם, כדי לרסנם. עוד אציין כי המשיב הכחיש כי השתמש במילת קוד, להנעת הכלבים לביצוע התקיפה, ולא מסר לכאורה, כל הסבר לאמירה זו שנשמעה על ידי השוטרים, ואשר קדמה לתקיפת הכלבים. המשיב טען באמרתו כי הכלבים אינם תוקפניים, באופן שאינו מתיישב עם הראיות, ועם טיבן של חיות תקיפה אלה, שהסיכון הנשקף מהן אינו צריך כמעט ראיה, וצילומי הכלבים ומזכר לעניין השתוללותם בעת הניסיון לצלמם, המצויים בתיק, מלמדים על כך.

המשיב טען כי לא ידע תחילה כי מדובר בשוטרים, וסבר כי מדובר בשכן העומד בפתח הדלת. עם זאת, עולה מהעדויות כי בין המשיב לבין חלק מהשוטרים, הייתה הכירות מוקדמת, נוכח מעורבותו הפלילית של המשיב, והשוטרים טענו כי הזדהו בקול כשוטרים. אין מקום בשלב דיוני זה לרדת לצפונות ליבו של המשיב, אולם מעשיו עשויים ללמד על כוונותיו, והעובדה כי הכלבים המשוחררים מרסנם עטו לעבר השוטר סמילה, כשהמשיב ניצב מאחור, ואינו טורח קודם לפתיחת הדלת לכלוא את הכלבים, אינה מתיישבת, לכאורה, עם פתיחה תמימה של הדלת, כפי שגרס.

מהודעות השוטרים עלה, כי המשיב נעל את דלת הדירה, הגיף את התריסים, ולא התרצה מיד לפתוח את דלת ביתו כאשר שבו השוטרים לדירה. השוטרים מסרו כי המשיב פתח את הדלת בצעקות, והניף אגרופיו לעברם; על פי עדותו של סמילה השתלטו שני השוטרים על המשיב תוך שימוש בכוח, ובתרסיס פלפל. השוטר מיכאל לא הזכיר אומנם כי נעשה שימוש בכוח לצורך ההשתלטות על המשיב, אולם עלה מדוח הפעולה שערך, כי הנאשם ניסה לתקפם, וכי נעשה שימוש בגז פלפל. הוכחש שימוש בירי או בפטיש כלשהו.

אין להוציא אומנם מכלל אפשרות, כפי שצויין בהחלטה קמא, כי השוטרים לא פרטו כנדרש את מידת הכוח שהופעלה על ידם, ואולם טענת המשיב כי הוכה על ידי השוטרים באמצעות פטיש כבד של 20 ק"ג, אינה תואמת את סוג הפגיעות השטחיות בגופו, ואף את ה"כתם האדום המשולש" בכללם, ולטענתו הנוספת של המשיב כי נורה לעברו כדור שפגע במרצפת, לא נמצא כל בסיס בבדיקת שנערכה בבית על ידי החוקרים. יצויין כי ואדים טען בהודעתו כי "שמע מכות עם פטיש" ויריה, ו"הריח אבק שריפה", אולם עד זה, שהינו חבר קרוב של המשיב, ומעורב בעצמו בפלילים, מסר כי לא היה עד ראייה לנעשה, ואינו יודע איפה פגע הקליע.

נוכח האמור, איני תמים דעים עם מסקנתו של בית המשפט קמא, כי יש בסימני השאלה העולים לגבי דרך השימוש בכוח נגד המשיב באירוע השני, כדי להקרין על הראיות העולות מדברי השוטרים לעניין אירוע התקיפה היזום, שעה שאין חולק כי ראיות אלה נתמכות לכאורה, בעצם השתלחותם של כלבי התקיפה שעה שהיו מצויים בשליטת המשיב, ובאופן שהביא לפציעתו של סמילה. נוכח כך ניתן לקבוע כי יש בראיות אלה כדי לקיים מסוגלות פוטנציאלית להוכחת האישומים, ודי בכך, בשלב זה.

נסיבות התקיפה המכוונת מלמדות על מסוכנות גבוהה, וחשש לשלום הציבור, ואין להכביר מילים על החומרה שבשימוש בכלבי תקיפה נגד שוטרים העושים מלאכתם, ועמד על כך גם בית המשפט קמא בהחלטתו (פסקה 8). המשיב נדון בעבר בגין עבירות סמים, והפרעה לשוטר במילוי תפקיד. עומד נגדו כתב אישום אחר בגין עבירות תקיפה ואיומים, נגד שכניו לבנייין המגורים. בעת ביצוע העבירות דנן, הפר לכאורה את האמון שניתן בו, ונמצא מחזיק סם מסוכן בעת שהוא נתון במעצר בית. כל אלה מצביעים על קיומה של עילת מעצר ממשית.

עם זאת, נוכח הכרסום המסויים בחומר הראיות, הגם שכאמור, אינו בעוצמה כה ניכרת, יש לבחון אפשרות שחרור ממעצר, בתנאים מגבילים שיבטיחו פיקוח הדוק על המשיב. בדיקה זו תיעשה באמצעות תסקיר מעצר, אם תוצע חלופה מתאימה על ידי המשיב, ועניין זה ייבחן על ידי בית המשפט קמא.

הערר מתקבל. המשיב יישאר במעצר, כפוף לבחינה אפשרית של חלופת מעצר, אם תוצע כזו.

ניתנה היום י"א בתמוז, תשס"ט (3 ביולי 2009) במעמד הצדדים והמשיב.

_________________

י. צלקובניק - שופט