ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרים אוחנה נגד בטוח לאומי-סניף :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב -יפו

בל 006182/08

בפני:

כב' הרשמת דגית ויסמן

תאריך:

03/07/2009

בעניין:

מרים אוחנה

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד גולדברגר

המערערת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

רנה הירש

המשיב

פסק דין

1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן:"החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.10.08, שקבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 0%, החל מיום 4.4.07.

2. המערערת, עובדת סיעוד בשירות המדינה, הוכרה כנפגעת עבודה בגין אירוע מיום 4.1.07. בחודש יולי 2007 עברה המערערת ניתוח דקומפרסיה וקיבוע מותני. ביום 10.6.08, קבעה הועדה הרפואית המחוזית כי יש סיבות מספיקות להפסקת עבודתה בשירות המדינה, ונקבעה לה דרגת נכות צמיתה לצורכי גמלאות בשיעור 49%.

3. המערערת הגישה תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. הועדה הרפואית מהדרג הראשון מיום 28.5.06, קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 0% החל מיום 4.4.07, ועל החלטתה הוגש ערר על ידי המערערת. ביום 30.10.08 התכנסה הועדה הרפואית לעררים בעניינה של המערערת, ודחתה את הערר, בקובעה:

נושא הדיון והערר נסוב סביב שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה ב 1/07 למצבה הנוכחי והנתוח שעברה. גם לדברי עו"ד קיים כאן ממצא של מיקרוטראומה כלומר לדבריה הנבדקת עבדה כסייעת בחנוך מיוחד ועקב כך נגרמה לה שחיקה הדרגתית בחוליות המותניות. לי"ת מאן דיפליג שהנבדקת סבלה בעבר משינויים שחיקתיים בע"ש מתני מלווים בכאבי גב תחתון ופנתה לטפול עקב כך ואף בוצע C.T ע"ש מותני שאכן הדגים כבר לפני שנויים נוונים והצרות התעלה המותנית לכל אורכה.

הועדה בדיעה שכדי להוכיח החמרה צמיתה במצבה עקב התאונה יחסית למצב הקודם קיים צורך בממצא אובייקטיבי כגון צילומים והדמיות היכול לכמת החמרה כזו. ואולם בהשוואת תשובות צילומי C.T בעברה ל MRI שבוצע טרם הנתוח ולממצאים בסכום המחלה מדובר בשנוים נוונים, שחיקתיים מקדמת דנא עם הצרות התעלה המותנית ואין כל רמז בהדמיות לממצא חריף או ממצא היכול להתפרש כפוסטראומטי.

לסיכום הועדה התרשמה שגם לאחר התאונה אין כל הבדל בהדמיות יחסית לשנים שקדמו לתאונה. גם לפי סכום המחלה הנתוח בוצע באבחנה של שנויים נוונים דגנרטיבים ולכן אין מנוס לדחות את ערר התובעת. נכותה 0% מיום 4.4.07.

4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

5. ב"כ המערערת טענה כי הועדה הרפואית לעררים שגתה בקביעתה כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של המערערת לבין התאונה שהוכרה. הועדה התעלמה מממצאים רפואיים וכן מתיעוד רפואי רב על תלונות וטיפולים רפואיים אינטנסיביים שקיבלה המערערת בעקבות האירוע המעידים, למצער, על החמרה משמעותית במצבה בעקבות התאונה. כמו כן, הועדה לא התייחסה בהחלטתה לניתוח שעברה המערערת בגבה ולעובדה כי המערערת סיימה עבודתה בעקבות החלטת הועדה המחוזית. זאת ועוד. הועדה לא ביקשה לקבל צילומים ובדיקות נוספות בעניינה של המערערת. המערערת טענה, לחלופין, כי "יש להכיר בפגיעה במצבה הרפואי של התובעת והליקוי כפגיעה בהתאם ל'מחלת מקצוע' ו/או לחילופין בהתאם לתורת ה'מיקרוטראומה'" משלטענתה לתנאי עבודתה כעובדת סיעודית הייתה תרומה משמעותית למצבה הרפואי. בנוסף לכך, טענה המערערת כנגד החלטת הועדה שלא לקבוע אחוזי נכות בגין צלקת ניתוחית, ועל כך שלא התייחסה בהחלטתה לפגיעות וכאבים נטענים בצוואר ובכתף ימין.

6. המשיב טען כי על הועדה היה לדון בקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה שהוכרה לבין מצבה הרפואי של המערערת בלבד. הועדה התייחסה בהחלטתה למצבה הרפואי של המערערת, ובין היתר, לניתוח שעברה בע"ש מותני, וכן לממצאים הדמייתים אובייקטיבים שעמדו בפניה, וקבעה כי המערערת סובלת מפגימה שמקורה בשינויים ניוונים והפגימה לא נגרמה על ידי התאונה. כפועל יוצא משלילת הקשר הסיבתי בין הפגימה בגב לבין האירוע, דין טענות המערערת לקבוע נכות בגין צלקת ניתוחית וכאבים בכתף המוקרנים מהגב להידחות.

7. אין חולק כי האירוע מיום 4.1.07 הוכר כ"תאונת עבודה" על ידי המשיב. עתירתה החלופית של המערערת להכיר בליקוי בגבה כמחלת מקצוע ו/או על דרך מיקרוטראומה אין מקומה במסגרת הליך של ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים. על המערערת היה להגיש תביעה למוסד להכרה בפגימה בגב בעילה של מיקרוטראומה. ככל שפקיד התביעות היה דוחה את התביעה, ניתן היה לערער על קביעתו בפני בית הדין. הועדה הרפואית דנה בנכות הרפואית על פגיעה בעבודה שהוכרה על ידי פקיד תביעות, ואינה מוסמכת לקבוע נכות על "פגיעה בעבודה" פוטנציאלית. סמכותו של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה המצדיקה התערבות בהחלטתה (סעיף 123 לחוק).

8. החלטת הועדה לקבוע קיומו או היעדרו של קשר סיבתי בין הפגיעה שהוכרה לפגימה הנטענת היא קביעה רפואית המצויה בתחום סמכותה הבלעדית, בדומה, אף צורת הבדיקה ואורכה הם נושאים בגדר הרפואה, וערכאה שיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהם [דב"ע שן/28-01 המוסד לביטוח לאומי - חיים קטוע, לקט ועדות 608; דב"ע נא/91-99 משה רוזנברג – המוסד לביטוח לאומי, לקט ועדות 644]. כמו כן, החלטת הועדה לזקוף החמרה במצב תחלואי לתאונה שהוכרה או לחשבון התפתחות טבעית של מחלה המחמירה במשך הזמן, היא קביעה רפואית ביסודה שאינה נושא לערעור [עב"ל 10051/98 חתואל – המוסד, מיום 30.8.05].

9. במקרה הנדון, עולה מפרוטוקול הועדה כי הועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה, ובכלל זה בדקה את הגבלות התנועה בעמוד השדרה המותני. כמו כן, עיינה, בין היתר, בדו"ח סיכום מחלה מבי"ח מאיר מיום 10.7.07, פענוח MRI ע"ש מותני מיום 10.3.07, וצילומי C.T קודמים לתאונה. הועדה הגיעה למסקנה כי הפגימה ממנה סובלת המערערת נובעת "משנויים נוונים, שחיקתיים מקדמת דנא עם הצרות התעלה המותנית ואין כל רמז בהדמיות לממצא חריף או ממצא היכול להתפרש כפוסטראומטי" ועל כן, קבעה, כאמור לעיל, שאין קשר סיבתי בין הנכות לתאונה, וכי התאונה גם לא גרמה להחמרה צמיתה, ולכן דרגת הנכות עקב התאונה היא 0%. החלטת הועדה מפורטת, מנומקת ומבוססת על ממצאיה בבדיקתה הקלינית את המערערת והמסמכים הרפואיים שעמדו בפניה. טענותיה של המערערת מופנות בעצם כנגד קביעתה הרפואית של הועדה בנוגע לקשר הסיבתי בין הפגימה בגב המערערת לבין תאונת העבודה. בקביעה זו, בית הדין אינו מוסמך להתערב.

10. סוף דבר - משלא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.

11. רשות ערעור - כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין.

ניתן היום, 3.7.09, בהעדר הצדדים.

לאה גליקסמן, שופטת

סגנית הנשיאה