ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליאס רושרוש נגד סלקום ישראל בע"מ :

המערערים
1.אליאס רושרוש
2.דני השקעות ונדלן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חוסאם סבית

נ ג ד

המשיבים
1.סלקום ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ראב"ד מגריזו בנקל

2.פלאפון תקשורת בע"מ
אהרן ריבלין ואח'

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת תמר בר-אשר צבן) מיום 13.11.14 בתיקים המאוחדים ת"א 33243-05-13, ת"א 17593-08-13 ותא"ק 48431-05-13, בגדרו הוחלט לדחות על הסף את התביעה שהגישו המערערים בתא"ק 48431-05-13, וכתוצאה מכך לקבל את התביעות שהוגשו כנגד המערערים בת"א 33243-05-13 על ידי חברת סלקום ובת"א 17593-08-13 על ידי חברת פלאפון.
למען הנוחות יכונה המערער 1 "רושרוש", המשיבה 1 תכונה "סלקום" והמשיבה 2 תכונה "פלאפון".

הרקע לתביעות
כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט קמא, חברת פלאפון, חברת סלקום וחברת פרטנר הציבו מתקני תקשורת בחלקה 4 בגוש 30933, המצויה ביער גילה בירושלים. הצבת מתקני התקשורת נעשתה בהתאם להסכמים שנכרתו בעבר בין החברות ובין סעיד דרוויש. ההסכם בין דרוויש לבין פלאפון נחתם בשנת 1999. ההסכם עם סלקום נחתם בשנת 2001.
מתקני התקשורת הוצבו ללא היתרי בניה ונגד חברות התקשורת הוגש כתבי אישום בשל הצבתם לבית המשפט לעניינים מקומיים. חברות התקשורת הורשעו וניתנו צווי הריסה למתקנים, אשר מועד ביצועם נדחה כדי לאפשר לחברות לפעול לקבלת היתרי בניה מתאימים.
רושרוש, שטען שהוא בעל זכויות בעלות במקרקעין שעליהם הוצבו מתקני התקשורת, הגיש לבית משפט זה תביעה בה עתר לסעד הצהרתי שלפיו הוא הבעלים של 3/8 חלקים במקרקעין בגוש 30933 חלקות 3 ו- 4. התביעה הוגשה נגד סעיד דרוויש ועוד שישה מבני משפחתו וכן נגד שלוש חברות התקשורת (ת"א 9484/07).
לאחר הגשת התביעה הגיעו פלאפון וסלקום להסדר ביניים עם המערערים עד שיוכרע מי הבעלים של המקרקעין. המערערים השכירו לסלקום ולפלאפון שטחים להצבת אנטנות סלולריות במקרקעין שבמחלוקת וסייעו בקבלת ההיתר להצבת אותן אנטנות ונקבע כי אם ייקבע בהחלטה שיפוטית חלוטה כי רושרוש אינו בעל הזכויות במקרקעין יהיה עליו להחזיר לחברות התקשורת תוך שבעה ימים את כל דמי השכירות ששולמו לו בתקופה שבה חל הסדר הביניים.
לאור ההסכם ניתן פסק דין חלקי הדוחה את התביעה כנגד סלקום ופלאפון.
ביום 27.1.2011 ניתן פסק דין בתביעה נגד יתר הנתבעים, בו נקבע כי רושרוש לא הוכיח שהוא בעל זכויות בעלות במקרקעין שעניינם נדון באותה תביעה וכי דרוויש מחזיק בחזקה נוגדת במקרקעין. על פסק הדין הגיש רושרוש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 2163/11). בדיון אשר התקיים ביום 7.1.13 בבית המשפט העליון הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה:
"הצדדים מסכימים שכל הקביעות של בית המשפט הנכבד קמא בפסק דינו הן ביחס ל'נכס' או 'למתחם' המוחזק על-ידי המשיבים 7-1 בשטח של כ-11 דונם וכמפורט בפסק הדין בסעיפים 18, 19, 21 ו-23.
המערער מצהיר כי אין ולא תהיינה לו כל תביעות וטענות ביחס לזכויות המשיבים ב'מתחם' או 'בנכס' כמפורט לעיל לרבות בעלות, לא הוא עצמו, ולא כשלוח של צד ג' כלשהו.
המערער מסכים כי הערת האזהרה הרשומה לטובתו, ככל שהיא מתייחסת ל'נכס' או ל'מתחם' איננה חלה על 'הנכס' או על ה'מתחם'.
כפוף להסכמה זו, הערעור יידחה ושאלת ההוצאות נשארת להכרעתו של בית המשפט הנכבד".
עם מתן פסק-דינו של בית המשפט העליון דרשו פלאפון וסלקום מרושרוש להחזיר את דמי השכירות ששולמו לו בתקופה שבה היו הסכמי הביניים בתוקף. רושרוש סירב וכל אחת מהחברות הגישה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בירושלים. בשתי התביעות ניתנה לרושרוש רשות להתגונן.
המערערים הגישו תביעה נגד פלאפון וסלקום בה תבעו מכל אחת משתי החברות לסלק את מתקני התקשורת מהמקרקעין ולשלם להם דמי שכירות. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בעכו.
חברות התקשורת ביקשו לסלק על הסף את התביעות שהגישו נגדן המערערים בשל היעדר סמכות מקומית, היעדר עילה והיעדר יריבות. לחלופין ביקשו לעכב את ההליכים בתביעה בשל הליך תלוי ועומד בתביעות שהוגשו על ידי סלקום ופלאפון בירושלים.
טענת המשיבים להיעדר סמכות מקומית התקבלה וביום 11.5.14 ניתנה בבית משפט השלום בעכו החלטה על העברת התביעה לבית משפט השלום בירושלים.
המערערים הגישו בקשה לאיחוד הדיון בשלוש התביעות.

פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא
בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט קמא קיבל בית המשפט קמא את בקשת המערערים לאחד את הדיון בשלוש התביעות, קיבל את הבקשה לסלק על הסף את התביעה שהגישו המערערים וקיבל את התביעות שהגישו חברות התקשורת נגד המערערים.
הבקשה לאיחוד הדיון בשלוש התביעות התקבלה מהטעם ששלושתן עוסקות בשאלות דומות של עובדה ובאותן שאלות משפטיות - שכן כל המחלוקות בין הצדדים מתייחסות אל פרשנות הסכמי הביניים שנחתמו בין פלאפון ורושרוש ובין סלקום ורושרוש, הזהים בעיקרם, ובכל שלוש התביעות יש להכריע במשמעות של הסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון.
הבקשה לסילוק תביעתו של רושרוש על הסף התקבלה מהטעם שתביעתו עוסקת בחלקה 4 שעליה הוצבו מתקני התקשורת, וביחס לחלקה זו הסכימו הצדדים לערעור בבית המשפט העליון כי לרושרוש אין בה זכויות וקביעות בית המשפט המחוזי לפיהן דרוויש הם הבעלים של חלקה 4 נשארו על כנן.

טענות המערערים
לטענת המערערים, טעה בית המשפט קמא בפסק דינו, שכן משניתנה למערערים רשות להתגונן כנגד התביעות של סלקום ופלאפון, הרי שנקודת המוצא היא כי למערערים הגנה ראויה. לטענתם, דחיית תביעתם וקבלת תביעתן של סלקום ופלאפון, ללא דיון לגוף העניין, ועל אף קיום החלטות שבהן ניתנה למערערים רשות להתגונן, מהווה החלטה של בית המשפט המנוגדת להחלטה אחרת של אותו בית משפט ללא בסיס, וכאשר בית המשפט קמא שם את עצמו כערכאת ערעור בדרך לא דרך, ורוקן מתוכן החלטות חלוטות של אותו בית משפט. עוד לטענת המערערים, פסק דינו של בית המשפט קמא מנוגד לפסיקה ולגישה המקובלת שלפיה בתי משפט לא נוהגים לסלק תביעות על הסף כדבר שבשגרה, על אחת כמה וכמה כאשר ההליכים מצריכים בירור עובדתי, אשר לא נעשה.
בכתב התביעה שהגישו המערערים כנגד המשיבים נטען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי אמנם קבע כי הם אינם בעלי הזכויות במקרקעין שעליהן הוצבו האנטנות, אולם ההסכמה בבית המשפט העליון הפכה את פסק הדין של בית המשפט המחוזי לפסק דין לא חלוט בכל הקשור בזיהוי השטח בו הוצבו האנטנות, וכי בהיעדר קביעה חלוטה בנוגע לבעלים של המקרקעין שעליהם מוצבות האנטנות, הסכמי הביניים עדיין בתוקף ולא היה מקום לסלק את התביעה על הסף.

טענות המשיבים
המשיבים מבקשים לקיים את פסק הדין, מטעמיו. לטענתם, כל העובדות נדונו והוכרעו באופן חלוט, כאשר בהתייחס לכל העובדות קיימים השתקים. לטענתם, המערערים אינם מתמודדים עם מסקנות בית המשפט קמא אשר עולות מפסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון לפיהם אין למערערים זכויות במקרקעין בחלקה 4, מושא המחלוקת. עוד לטענתם, המערערים קיבלו את יומם בבית המשפט ושטחו את טענותיהם בנוגע לבעלות בהליכים הקודמים שהתנהלו, ופסק הדין בנוגע למקרקעין נשוא התביעה הינו חלוט ולא ניתן לערעור.

דיון
לאחר עיון, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
מקובל עלינו הניתוח שערך בית המשפט קמא, ממנו עולה כי הסכמת הצדדים בבית המשפט העליון הפכה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי לחלוט בכל הנוגע לשטחים הרלבנטיים להסכמים בין הצדדים (אשר כונו "המקרקעין והשטח הנוסף").
מההסכמים עולה כי המקרקעין והשטח הנוסף מצויים בחלקה 4 שהיא בשטח רשום של 10,794 מ"ר (סעיף 7ד' להסכמים).
מפסק הדין בת"א 9484/07 עולה כי הטענה של רושרוש הייתה שהוא רכש את מלוא הזכויות בחלקה 4, ששטחה 10,794 מ"ר, ואילו שאר חלקי המקרקעין שבבעלותו מצויים בחלקה 3, אשר הופקעה על ידי המדינה. מכאן שהסכמת הצדדים לערעור, אשר התייחסה לשטח של 11 דונם וקבעה כי המערערים אינם הבעלים שלה, מתייחסת לאותם שטחים אשר אליהם התייחסו המערערים וחברות התקשורת בהסכמים שערכו ביניהם, שטחים אשר כפי שהסיק בית המשפט קמא, מהווים את חלקה 4.
המערערים עצמם טענו בכתב התביעה כי לאחר רכישת הזכויות במקרקעין גילו כי דרוויש פלשו לחלק מהמקרקעין ואף התקשרו עם המשיבות וחברת פרטנר בהסכמי שכירות שבמסגרתם השכירו למשיבות ולפרטנר שטחים בתחום המקרקעין לצורך הקמת תורן ועליו אנטנות סלולריות (סעיף 6 לכתב התביעה).
הטענה לפיה ההסכמה שהושגה בבית המשפט העליון הפכה את פסק הדין של בית המשפט המחוזי לפסק דין בלתי חלוט בכל הקשור בזיהוי השטח בו הוצבו האנטנות, להבדיל מהשטח בו מחזיקים דרוויש, לא יכולה, אפוא, לעמוד.
בנסיבות המקרה, לאור ההליכים הקודמים שהתנהלו ולאור הקביעות העובדתיות שנקבעו באותם הליכים, המחייבות גם בהליך זה, נכון היה לפצל את הדיון ולהכריע תחילה בבקשה לסילוק על הסף, מה גם שהכרעה זו לא הצריכה בירור עובדתי. לא מדובר באי כיבוד של אותה ערכאה כפי שטוענים המערערים. לא מדובר גם ב"ערעור" על ההחלטה לתת רשות להתגונן.
הערעור נדחה.
המערערים ישלמו לכל אחת מהמשיבות הוצאות בסכום של 10,000 ₪.
העירבון שהופקד על ידי המערערים יועבר למשיבות, באמצעות באי כוחן.
המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, א' אדר א' תשע"ו, 10 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.

אהרון פרקש, נשיא (בפועל)
[אב"ד]

משה יועד הכהן, שופט

עירית כהן, שופטת


מעורבים
תובע: אליאס רושרוש
נתבע: סלקום ישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: