ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבו נופל מישיל נגד מועצה מקומית ראמה :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המבקש: אבו נופל מישיל

נגד

המשיבה: מועצה מקומית ראמה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בנצרת מיום 20.5.2001 בע"א 1188/00
שניתן על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ, כב'
סגן הנשיא מ' בן-דוד וכבוד השופט נ' ממן

בשם המבקש: עו"ד חוסאם סרור

בבית המשפט העליון

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא י' אברמוביץ, סגן הנשיא מ' בן דוד והשופט נ' ממן) מיום 20.5.01, אשר קיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופטת ד' מויאל), מיום 30.3.99, לפיו נדחתה בקשת הרשות להתגונן שהגישה המשיבה.

1. המבקש הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת שכר טרחתו עבור שירותי תכנון ופיקוח במבנה, שנתן למשיבה על-פי הסכם בין הצדדים מיום 25.9.94 (להלן: ההסכם). בין המשיבה לבין הקבלן המבצע התגלעה מחלוקת בגין החשבונות הסופיים, ובעקבות בוררות שהתנהלה ביניהם נחתם בין המשיבה לבין הקבלן המבצע הסכם פשרה בבוררות. בהסכם פשרה זה נקבע ערכו הסופי של הפרוייקט בסך של כארבעה מליון ש"ח. בכתב תביעתו טען המבקש כי את ערך יתרת שכר טרחתו יש לחשב לפי ערכו הסופי של פרוייקט הבנייה שנקבע בהסכם הפשרה בבוררות.

2. המשיבה הגישה בקשה למחיקת כותרת, אשר נדחתה בהסכמה. בבקשת הרשות להתגונן שהגישה המשיבה טענה כי הסתמכותו של המבקש על הסכום הנקוב בהסכם הפשרה בבוררות הינה שגויה משני טעמים: הראשון טמון בעובדה שהמבקש לא היה צד להליך הבוררות בינה לבין הקבלן המבצע, ולפיכך אין הוא רשאי לטעון לקיומו של השתק פלוגתא. הטעם השני נעוץ בעובדה שבהסכם בין המבקש למשיבה ערך פרוייקט הבנייה שממנו נגזר שכר טרחתו של המבקש, נקבע כ"ערך המבנה, כמוגדר בתקנון בסעיף 6, בנוסף לתשלומים המגיעים למתכנן על-פי סעיף 3.4 של התעריף". לפיכך, טענה המשיבה, כי היה על המבקש להסתמך על הסכום הקבוע בתקנון, אשר היה חלק בלתי נפרד מן ההסכם.

3. בית משפט השלום דחה את בקשת הרשות להתגונן שהגישה המשיבה, וחייב את המשיבה בתשלום מלוא סכום התביעה. בית המשפט קבע כי אין כל מניעה לקבוע ששווי פרויקט הבנייה כפי שנקבע בהסכם הפשרה בבוררות הוא אכן ערך המבנה במובן ההסכם שבין המבקש לבין המשיבה. בית המשפט הוסיף וקבע כי טענתה של המשיבה בעניין זה היא טענה סתמית, נוכח העובדה שהמשיבה לא הציעה ערך מבנה אחר כלשהו או סכום אלטרנטיבי לקביעת ערך המבנה. כן קבע בית המשפט כי באופן חישוב יתרת שכר הטרחה על ידי המשיבה נפלו שגיאות.

4. המשיבה הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה, בקובעו כי טענת המשיבה, לפיה אין המוסכם בהסכם הפשרה בבוררות חל באופן אוטומטי על היחסים שבינה לבין המשיב, היא טענה הראויה להתברר תוך בחינת ההסכם והתקנון. לפיכך, נתן בית המשפט למשיבה רשות להתגונן נגד התובענה והורה כי התיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן את נפקות הסכם הפשרה בבוררות על הצדדים לתובענה, ואם ייקבע כי שווי פרוייקט הבנייה בהסכם הפשרה חל על הצדדים, תיבחן הטענה החישובית שהעלתה המשיבה, כאשר על בית המשפט ליתן את הדעת ליחס בין מועדי ההסכם והסכם הפשרה לבין אופן שערוך שכר הטרחה.

5. מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי שאלת נפקותו של הסכם הפשרה בבוררות היא שאלה משפטית גרידא ועל כן היה על בית המשפט המחוזי להכריע בה, ולא להפנותה לבית משפט השלום, אשר הכריע בשאלה זו כאשר דחה את בקשת המשיבה למחיקת כותרת. לגופו של עניין, טוען המבקש, כי על-פי התקנון הגדרת ערך המבנה נגזרת, בין היתר, מערך המבנה כפי שהוסכם עליו בין המשיבה לקבלן. מכאן שהסכם הפשרה בבוררות רלבנטי ליחסים בין הצדדים. כן טוען המבקש, כי קביעת ערך המבנה בפסק הבוררות מהווה השתק פלוגתא כלפי המשיבה, המונע ממנה להעלות כל טענה בנוגע לערך המבנה. עוד טוען המבקש, כי נוכח העובדה שהמשיבה לא חלקה על חשבון שכר הטרחה שהגיש לה המשיב, הרי שמדובר בחשבון מאושר שעל-פי ההסכם בין הצדדים המשיבה חייבת בפרעונו. לבסוף, טוען המבקש כי הותרת פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו משמעה החזרת הדיון בשאלת מחיקת הכותרת בדלת האחורית, וזאת לאחר שעל ההחלטה בשאלה זו לא הוגש ערעור.

6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בקשה זו אינה מעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית משפטית מיוחדת, המקימה עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור, פ"ד לו(3) 123). אכן, לב לבה של בקשתו של המבקש היא טענתו, לפיה היה על בית המשפט המחוזי להכריע בעצמו בשאלה האם הסכם הפשרה בבוררות חל ביחסים שבין הצדדים, ולא להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא. דא עקא, שלא מצאתי בטענה זו משום עילה ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. גם אם עדיף היה כי בית המשפט המחוזי יכריע בשאלה זו בעצמו (ומבלי להביע עמדה בעניין זה לגופו), לא שוכנעתי כי נפלה במקרה זה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שיש בה להצדיק מתן רשות ערעור בסוגיה זו. עוד יצוין, כי אין ממש בטענת המבקש כי בית משפט השלום הכריע בשאלת תחולתו של הסכם הפשרה בבוררות זו במסגרת הבקשה למחיקת כותרת שהגישה המשיבה, שכן בקשה זו נדחתה בהסכמת הצדדים מבלי שהוכרעה לגופו של עניין. יתר טענותיו של המבקש הינן טענות לגופו של עניין בשאלה שהועברה למעשה להכרעתו של בית משפט השלום. משכך, אין אני נצרך לדון בהן.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח בתמוז התשס"א (19.7.2001).

א
_________________
העתק מתאים למקור 01049680.A01 /דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444


מעורבים
תובע: אבו נופל מישיל
נתבע: מועצה מקומית ראמה
שופט :
עורכי דין: