ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פישביין אנטולי נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המבקש: פישביין אנטולי

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע מיום 6.6.2001 בע"פ 7473/00
שניתן על ידי כבוד השופטים: א' לרון,
נ' הנדל, ר' יפה-כ"ץ

בשם המבקש: עו"ד אילון אורון

בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר

בבית המשפט העליון

החלטה

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"פ 7473/00), מיום 6.6.01, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (ת"ד 1177/98), מיום 19.6.00.

1. נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בבאר-שבע המייחס לו עבירת גרימת מוות ברשלנות (סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז1977- וסעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א1961-). על פי כתב האישום, בליל ה1.9.98-, נסע המבקש ברכבו לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים. מסיבה שאינה ברורה סטה המבקש על רכבו מן הכביש עלה על אי תנועה, עקר ממקומו תמרור ופגע ברמזור. כתוצאה מן התאונה מצא את מותו נוסע שישב במושב הקדמי של הרכב. שתי נוסעות שישבו במושב באחורי נחבלו חבלות של ממש.

2. ביום 19.6.98 הרשיע בית משפט השלום (סגן הנשיא ש' חמדני) את המבקש בעבירה המיוחסת לו. בית המשפט, לאחר בחינה של עדויות מומחים, דחה את גרסת המבקש כי הסיבה לסטיית הרכב הייתה הופעת רכב אחר שאילצה אותו לסטות מן הכביש. ביום 13.11.00 גזר בית המשפט את עונשו של המבקש לששה חודשי מאסר בפועל ולשמונה חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים. כמו כן, פסל בית המשפט את המבקש מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שש שנים והשית עליו קנס בסך 5,000 ש"ח (או חמישים ימי מאסר תמורתו).

3. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין ועל מידת העונש. בית המשפט (השופטים א' לרון, נ' הנדל ור' יפה-כ"ץ) דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי הכרעת בית משפט השלום הייתה מעוגנת כדבעי בחומר הראיות. גם ביחס למידת העונש קבע בית המשפט כי לא מדובר בעונש המצדיק את התערבותו.

4. על פסק דין זה מבקש המבקש רשות לערער. בבקשתו טוען ב"כ המבקש כי האפשרות על פיה סטה המבקש על רכבו מן הכביש בשל רכב אחר שהגיח בדרכו לא נסתרה כנדרש על ידי הערכאות דלמטה. קביעת בית המשפט כי התאונה נגרמה בגין עייפותו של המבקש לא הוכחה ברמה הנדרשת. ביחס למידת העונש מציין ב"כ המבקש את העובדה כי המבקש הינו כבן 63 וריצוי עונש מאסר בפועל יהווה עונש חמור במיוחד עבורו. המשיבה מתנגדת למתן ערעור כמבוקש.

5. לאחר שעיינתי בחומר שלפני נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין להעניק רשות ערעור לבית משפט זה אלא במקרים מיוחדים. סוגי המקרים בהם תוענק רשות ערעור הם בדרך כלל כאלה המעוררים שאלות בעלות חשיבות חוקתית, כאלה שיש בהם החלטות סותרות או חוסר בהירות בפסיקת הערכאות הנמוכות או מקרים המעוררים שאלות חשובות מבחינה משפטית או ציבורית. באופן עקרוני, מדובר במקרים להם חשיבות משפטית שאיננה מתמצה רק בין בעלי הדין אלא חורגת מד' אמותיהם של הצדדים הישירים לעניין (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ) פ"ד לו(3) 123, 128). בנסיבות דנן לא הצליח המבקש להצביע על סוגיות כאלה. עיקר בקשתו נסובה סביב קביעות עובדתיות של הערכאות דלמטה. דא עקא, בית משפט השלום בחן היטב את החומר הראייתי שהיה מונח לפניו והחליט לדחות את גרסת המבקש על פיה סטה מן הכביש בשל רכב אחר. בית המשפט הוסיף כי גם אם נכונה גרסה זו הרי שהייתה התרשלות מצד המבקש. בית המשפט המחוזי בחן את פסק דינו של בית משפט השלום ונמנע מלהתערב בהכרעותיו. בנסיבות אלה אין מקום לאפשר ערעור נוסף. גם טענות המבקש ביחס למידת העונש אינן מבססות עילה, בנסיבות המקרה, למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יתייצב ביום א', ה5.8.01-, עד השעה 12:00, במשטרת אשדוד לתחילת ריצוי עונשו.

ניתנה היום, ה' באב התשס"א (25.7.2001).

א

_________________
העתק מתאים למקור 01052480.A02 /דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444


מעורבים
תובע: פישביין אנטולי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: