ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית נהריה נגד ק.ח. חברה לבנין ופיתוח בע"מ :

החלטה בתיק ע"א 383/16 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט נ' סולברג

המבקשים:
1. עיריית נהריה

2. גרוס יצחק

3. רוט רובי

נ ג ד

המשיבה:
ק.ח. חברה לבנין ופיתוח בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 1069/05 מיום 20.12.2015 שניתן על-ידי השופטת ש' שטמר

בשם המבקשים:
עו"ד אבי גולדהמר

בשם המשיבה:
עו"ד צבי הרשקוביץ; עו"ד רונן רדי

החלטה

1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ש' שטמר) מיום 20.12.2015 בת"א 1069-05, בו נתקבלה באופן חלקי תביעתה הכספית של המשיבה נגד המבקשת 1, עיריית נהריה (להלן: "העירייה").

רקע
2. המשיבה היתה אחד מהקבלנים הראשיים בפרויקט הקמת מרכז התרבות של נהריה, "מידעטק 2000" (להלן: "הפרויקט"). בין המשיבה לעירייה נחתמו 5 חוזים בקשר עם הפרויקט, שעניינם ביצוע עבודות גמר, אספקת ריהוט קבוע וריהוט נייד, ועבודות נוספות הכוללות, בין היתר, תיאום בין קבלני משנה ומתן שירותי שמירה לאתר. ביום 2.11.2005 הגישה המשיבה תביעה כספית נגד העירייה, עוד בטרם סיום הפרויקט. סכום התביעה הועמד על סך של 5,000,000 ₪ לצרכי אגרה. עוד תבעה המשיבה את החזרת הערבויות הבנקאיות שהפקידה בידי העירייה להבטחת טיב הביצוע.

3. על-פי הנטען בכתב התביעה, חרגה העירייה מהמסגרת התקציבית של הפרויקט כפי שנקבע בהסכמים בין הצדדים, עד כדי מאות אחוזים, וזאת בשל דרישות שונות לשינויים מרחיקי לכת בתכניות המקוריות. שינויים אלה, כך נטען, גרמו לעיכוב בביצוע הפרויקט ולעיכובים בתשלומים מצד העירייה, אשר חרגה מתקציב הפרויקט. כמו כן טענה המשיבה כי הפרויקט התנהל באי-סדר ניכר, תוך החלפת חברות הפיקוח וללא גורם ברור בעירייה הממונה על אישור החשבונות. בשלב מסוים, לאחר חילופים בראשות העירייה, הופסקו כל העבודות בפרויקט. ביום 15.7.2004 נדרשה המשיבה לפנות את האתר, וזאת בשלב בו כבר השקיעה בפרויקט מיליוני שקלים. עוד נטען כי חשבונות שהגישה המשיבה הופחתו או פוצלו על-ידי העירייה שלא כדין, וזאת מתוך מטרה להפחית מעלות הפרויקט שהלך והסתבך. בנוסף טענה המשיבה כי העירייה לא שילמה לה 2% מתמורת החוזים של יתר הקבלנים בפרויקט, בניגוד למה שסוכם, וגם לא שילמה לה הוצאות עבור שירותי השמירה והאחזקה בתקופת הקפאת הפרויקט. בגין כל אלו נטען כי העיריה חייבת למשיבה סך של 17,792,561 ₪ (מתוכם נתבעו כ-5,000,000 ₪ בלבד, לצרכי אגרה). בנוסף לעירייה נתבעו המבקשים 2 ו-3, אשר שימשו בתפקידי פיקוח בעירייה, וזאת בטענה כי גרמו באופן אישי להפרות האמורות מצד העירייה.

4. מנגד טענה העירייה כי תביעת המשיבה לוקה בחוסר תום לב ובהטעיה. לטענתה, כל שינוי נעשה בהסכמת הצדדים, וכך גם לוחות הזמנים שנקבעו. לטענת העירייה, חלק מן העיכוב נגרם בשל התנהלות המשיבה, אשר לא עמדה בלוח הזמנים. עוד נטען כי המשיבה הציגה חזות של ביצוע עבודות על אף שבפועל לא בוצעו עבודות כלל, באופן שאילץ את העירייה לדרוש את סילוקה מהאתר ולהעסיק קבלנים אחרים בתשלום גבוה יותר. אשר להתחשבנות בין הצדדים טענה העירייה כי החשבונות הופחתו כדין, מאחר שהתברר שחשבונות חלקיים ששולמו בעבר שולמו ביתר. העירייה הוסיפה וטענה כי המשיבה נהנתה מהגדלת התקציבים, וכי קיבלה בפועל סכום של כ-20 מיליון ₪, בעוד שלפי החוזים היתה אמורה לקבל כ-9.3 מיליון ₪ בלבד. אשר לשחרור הערבויות נטען כי אין מקום לשחררן כל עוד לא הסתיימו העבודות ולא תמה תקופת הבדק החוזית.

5. לאחר הליכים מקדמיים שהלכו ונמשכו מספר שנים, מוּנה ביום 9.5.11 בהסכמת הצדדים המהנדס מיכאל קרבצ'יק כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"), על מנת לבחון את העבודות שנעשו ואת ההתחשבנות בין הצדדים. חוות הדעת מטעם המומחה הוגשה ביום 25.8.2012, ונקבעו בה סכומים מסוימים אותם על העירייה לשלם למשיבה, וכן גם סכומים נוספים שעל בית המשפט להכריע בהם, מאחר שהם מצריכים הכרעה משפטית או עובדתית. לאחר חקירת המומחה ומענה על שאלות הבהרה, הגיש המומחה חוות דעת מעודכנת ביום 5.5.2013, בה המליץ לשלם למשיבה סך של 2,543,806 ₪, הכולל סכומים בהם הכריע המומחה וכן הערכה בסך של 50% מסכומים נוספים שנותרו להכרעת בית המשפט. כלפי סכום זה קבע המומחה כי עומדת לעירייה זכות קיזוז בסך של 644,886 ₪, וכן סכום נוסף שנותר להכרעת בית המשפט. ביום 13.5.2013 הגיעו הצדדים להסדר פשרה דיוני (להלן: "ההסדר הדיוני"), לפיו חוות דעת המומחה תעמוד בבסיס פסק הדין, וכי הפריטים והסכומים שהושארו על-ידי המומחה להכרעתו של בית המשפט, יפסוק בהם בית המשפט על-פי החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בכתב. עוד נקבע, כי הערבויות שבידי העירייה יוחזרו למשיבה לאחר מתן פסק הדין, אלא אם כן יקבע בפסק הדין כי מגיעים לעירייה כספים לאחר קיזוז כל המגיע למשיבה. כמו כן הוסכם כי טענת המשיבה ביחס לפיצוי המגיע לה בגין עיכוב הערבויות בידי העירייה לא תידון במסגרת התובענה, וכי המשיבה תהא זכאית להגיש בקשה לפיצול סעדים בעניין זה.

6. ביום 20.12.2015 נתן בית המשפט המחוזי את פסק הדין מושא הערעור. בראשית פסק הדין דחה בית המשפט את התביעה נגד המבקשים 2-3, בקבעו כי הללו פעלו בתוקף תפקידם, וכי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת על מנת לחייבם באופן אישי. אשר לתביעה נגד העירייה, קבע בית המשפט המחוזי כי ראה לפסוק במחלוקת העובדתית על-פי הסבירות בטיעוני הצדדים ועל-פי נטל השכנוע, וזאת מאחר שהעדים מטעם הצדדים לא נחקרו. עוד העיר בית המשפט, כי העירייה הגישה סיכומים נרחבים ומפורטים ביותר, אשר עזרו בהתמצאות בפרטים, ואולם ההכרעה מצד בית המשפט אינה מחייבת בדיקת כל חשבונית וחשבונית, מאחר ולצורך זה מונה המומחה. כמו כן הפנה בית המשפט המחוזי לכך שהמשיבה לא הסתמכה על הצגת מסמכים כתובים כגון יומני עבודה, כתבי כמויות וכיוצא באלה, וכי הגורם המקצועי מטעם המשיבה, אבי פרידמן (להלן: "פרידמן"), לא הגיש תצהיר עדות ראשית, בטענה כי עזב את הארץ ולא ניתן ליצור עמו קשר. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי שוכנע שאכן הפרויקט חרג בסכומים אדירים וספק אם היו לעירייה התקציבים לעמוד בכך. בנסיבות אלו נקבע כי יש לאמץ, בזהירות הנדרשת, את עמדת המשיבה לפיה העירייה עשתה כל שניתן על מנת להפחית את התשלומים ולקצץ בהוצאות. בהתחשב במורכבות הנושא, קבע בית המשפט כי בפריטים מסוימים מצא לנכון להכריע על דרך האומדנא, הנסמכת על הערותיו וסברותיו של המומחה ועל סבירות הטיעונים, כמו גם על השכל הישר. על כל פנים, ציין בית המשפט, על ההערכה להיקבע באופן המחמיר עם המשיבה, בהיותה "המוציא מחברו" שעליה מוטל נטל הראיה.

7. מכאן נפנה בית המשפט המחוזי לבחון מספר סוגיות ופריטים שנותרו להכרעתו בהתאם לחוות דעת המומחה, ובסופו של הדיון קבע כי הסכום המגיע למשיבה, לאחר קיזוז, עומד על סך של 1,634,441 ₪ בצירוף מע"מ, וכן ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה (1.4.2005). ביחס להחזרת הערבויות קבע בית המשפט המחוזי כי מאז שהמשיבה עזבה את הפרויקט חלף עבר למעלה מעשור שנים, ובכל אותה תקופה לא מצאה העירייה לנכון להגיש תביעה נגד המשיבה בגין ביצוע לקוי או נזקים אחרים, ובמצב דברים זה תביעות אלו גם התיישנו ככל הנראה. בנסיבות אלו ובהתחשב בתוצאת התביעה דנן, קבע בית המשפט, כי אין כל הצדקה להמשך החזקת הערבויות אצל העירייה, וכי עליה להשיבן למשיבה לאלתר. כמו כן השית בית המשפט המחוזי על העירייה את הוצאות המשיבה בהליך בסך של 110,000 ₪.

8. העירייה הגישה ערעור לבית משפט זה על פסק הדין, במסגרתו היא יוצאת חוצץ נגד קביעות עובדתיות רבות בפסק הדין, הן ביחס לחובות כלפי המשיבה, הן ביחס לסכומים שאושרו לקיזוז. מעבר לכך, טוענת העירייה כי באופן כללי שגה בית המשפט המחוזי עת פסק למשיבה סכומים על דרך האומדנא. לטענתה, אופן פסיקה זה מנוגד להסכמות הצדדים במסגרת ההסדר הדיוני, אשר קבע כי ההכרעה בסוגיות שבמחלוקת תֵעשה על-פי החומר שבתיק ועל סמך טיעוני הצדדים בכתב. עוד טוענת העירייה כי השימוש בכלי האומדנא נשמר אך ורק לנסיבות בהן קשה או בלתי סביר להוכיח את שיעור הנזק בצורה מדויקת ומלאה. ואולם במקרה דנן לא היתה כל הצדקה לכך, מאחר וכל הרכיבים הם ברי-הוכחה בהתאם לחשבונות שהוגשו. בנוסף לכך נטען כי נפלו מספר טעויות בפסק הדין גם בקביעת סכומי כסף שאינם שנויים במחלוקת. אשר להשבת הערבויות טוענת העירייה כי ככל שיתקבל ערעורה, הרי שפועל יוצא מכך הוא כי המשיבה חבה לה מאות אלפי שקלים, אותם יש לגבות באמצעות הערבויות שבידיה, ולפיכך אין מקום להשיבן. במסגרת הערעור מלינה העירייה גם על סכום ההוצאות שנקבע, אשר לטענתה איננו מוצדק בהתחשב בכך שמרבית טענותיה של המשיבה נדחו.

עיקרי טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
9. בד בבד הגישה העירייה גם את הבקשה שלפנַי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור. העירייה טוענת כי סיכויי הערעור הם גבוהים, לאור הטעויות שנפלו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. אשר למאזן הנוחות, טוענת העירייה כי במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין ויתקבל הערעור, יהיה זה קשה מאד להשיב את מצב הדברים לקדמותו. בהקשר זה מפנה העירייה לכך שהמשיבה עצמה הצהירה במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי כי הפרויקט בוצע, הלכה למעשה, על-ידי חברה אחרת הקשורה למשיבה, בשם ק.א. תללים בע"מ (להלן: "תללים"), וזאת בעקבות הסכם "גב אל גב" שנחתם בין החברות. המשיבה ותללים הן חברות קשורות, והן מצויות בקשרים עם חברות קשורות רבות נוספות, המצויות בבעלות או בניהול של אותם אנשים. העיריה מציינת כי למשיבה 8 חברות קשורות כאמור, ולתללים 13 חברות קשורות. לטענת העירייה, מצב דברים זה מקים חשש ממשי שכספי פסק הדין יועברו לאחת החברות הקשורות, באופן שיסכל את האפשרות להשיבם, ככל שיתקבל הערעור. כמו כן, הדבר מצביע לטענתה על דפוס פעילות מצד בעלי המשיבה (ה"ה גבע וקורמן) בכל הנוגע לחברות שבבעלותם. לעניין זה מפנה המשיבה למספר פסקי דין שניתנו ביחס לחברות האמורות, ואולם מאחר ואין מדובר בראיות קבילות בהליך זה לא מצאתי מקום להידרש אליהם. בנוסף נטען כי על המשיבה רובצים 17 שעבודים, מתוכם כ-15 ללא הגבלה, וכי המשיבה לא הגישה דוחות שנתיים לרשם החברות במשך שנים ארוכות, כמו גם לגבי חלק ניכר מהחברות הקשורות למשיבה. העירייה מציינת כי מר גבע גם הצהיר בבית המשפט המחוזי על כך שהמשיבה נקלעה למצב כספי קשה, נוכח עיכובי העירייה בהעברת התשלומים. בנסיבות אלו, טוענת העירייה, לא יהיה ממי להיפרע במידה והערעור יתקבל. נוכח זאת, ובהתחשב גם בכך שמדובר בכספי ציבור, מבקשת העירייה לעכב את ביצוע פסק הדין. לחלופין היא מבקשת כי הבטחת התשלום תֵעשה באמצעות הפקדת ערבות בגזברות בית המשפט, וכי הערבויות תימסרנה בנאמנות לידיו של בא כוח המשיבה, אשר יחזיק בהן עד למתן פסק דין בערעור.

10. מנגד טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. היא מפנה להלכות הידועות לפיהן אין לעכב ביצוע פסק דין כדבר שבשגרה, על אחת כמה וכמה מקום בו מדובר בפסק דין כספי. אשר לסיכויי הערעור טוענת המשיבה כי אלו קלושים, וכי העירייה מאריכה ומסרבלת את הטיעון, במטרה להביא למעשה לשמיעת התיק מחדש ולהכרעה בכל הסוגיות העובדתיות אליהן נדרשו בית המשפט המחוזי והמומחה מטעמו. אשר לפסיקה על דרך האומדנא, סבורה המשיבה כי לא היה כל פגם בדבר, בין היתר בהתחשב בכך שהצדדים ויתרו במסגרת ההסדר הדיוני על חקירות העדים. כמו כן מפנה המשיבה לכך שממילא גם הפסיקה בדרך זו נטתה לטובת העירייה, תוך חריגה משמעותית כלפי מטה מהמלצת המומחה. אשר להשבת הערבויות טוענת המשיבה כי כל טענות העירייה כלפיה הן טענות קיזוז, וכי בהתחשב בזמן הארוך שחלף מאז סיום הפרויקט הרי שהעיריה אינה יכולה עוד לתבוע נזקים נוספים, ולפיכך אין כל סיבה להותיר בידה את הערבויות. בהקשר זה, נטען כי אין בהפקדת הערבויות בנאמנות כדי להקהות ולוּ במעט את הנזקים הנגרמים כתוצאה מהשארת הערבויות בתוקף. אשר למאזן הנוחות, מטעימה המשיבה כי אין ראיה לפיה תתקשה המשיבה להשיב את הסכומים ששולמו ככל שיתקבל הערעור, וכי הטענות שהובאו הן "טענות אווירה" מופרכות כשלעצמן. אציין כבר עתה, כי המשיבה טוענת בהרחבה נגד השימוש בפסקי דין אזרחיים אחרים כראיה לעניין דנן, ואולם לא השיבה לטענות הקונקרטיות שהעלתה העירייה בנוגע לחברות הקשורות הרבות, ליחס בין המשיבה לבין תללים, ולשעבודים הרבים הרובצים על נכסי החברות.

דיון והכרעה
11. לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

12. אמות המידה ביחס לעיכוב ביצוע פסק דין בכלל, ופסק דין כספי בפרט, הוזכרו פעמים רבות בפסיקת בית משפט זה, והן כוללות כזכור את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות בין הצדדים, באופן המקיים ביניהם "מקבילית כוחות". הדברים מוכרים וידועים, ואין מקום להאריך בהם. אך לאחרונה נדרשתי לסוגיה זו בעניין אחר, במסגרתו עמדתי על כך שהנטייה שלא לעכב ביצועו של פסק דין זה בנסיבות, הוא מן הדוגמאות המובהקות לבכירותו של עקרון מאזן הנוחות (רע"א 9130/15 תם נ' אלול, פסקה 11 וההפניות שם (16.1.2016) (להלן: "עניין תם")). כידוע, לא על נקלה יעוכב ביצועו של פסק דין כספי, וזאת מאחר שמימוש פסק דין לתשלום כסף הוא בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה. על בעל דין המבקש עיכוב ביצוע סעד כספי מוטל אפוא להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו, וזאת בהסתמך על תשתית עובדתית ראויה (עניין תם, שם; ראו גם ע"א 4021/13 משרקי נ' פקיד השומה ירושלים, פסקה 2 (7.11.2013); ע"א 7513/13 דר נ' ויזמן, פסקאות ט-י (19.11.2013)).

13. בענייננו, מדובר בערעור המעלה בעיקרו של דבר שאלות עובדתיות למכביר, אשר נדונו בהרחבה על-ידי המומחה בחוות דעתו, והוכרעו בפסק הדין על-ידי בית המשפט המחוזי. על דרך הכלל, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים כגון דא. דא עקא, שהעניין דנן אינו שכיח, מאחר ועל-פי ההסדר הדיוני נתן בית המשפט המחוזי את פסק הדין בהתבסס על הכתוב בלבד – דבר אשר אין בו לערכאה הדיונית יתרון מובהק על פני ערכאת הערעור. יוזכר גם כי פרידמן, מי שהיה הנציג העיקרי של המשיבה בתקופה הרלבנטית, כלל לא הגיש תצהיר. מעבר לכך, דומה כי העירייה העלתה מספר נקודות הראויות לבחינה, בין היתר ביחס לשאלה האם היה מקום לפסיקת הסכומים על דרך האומדנא, וכן באשר לטעויות שנפלו לטענתה באימוץ חוות דעת המומחה. בנסיבות אלו אינני סבור כי ניתן לתת בשלב מקדמי זה תשובה ברורה באשר לסיכויי הערעור, לכאן או לכאן.
14. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע למאזן הנוחות. כפי שתואר לעיל, העלתה העירייה בבקשתה טענות רבות ונתונים מהם עולה חשש כי תיתקל בקשיים להשיב את התשלום בו חויבה, ככל שיתקבל הערעור. קצפה של המשיבה יצא על פסקי הדין שצוטטו בבקשת העירייה, בטענה כי לא ניתן להיזקק אליהם. הצדק עם המשיבה בעניין זה, ואולם גם מבלי להתייחס לפסקי דין אלו, המשיבה לא טענה דבר באשר למערכת היחסים העסקית בינה לבין תללים ובין יתר החברות הקשורות אליה, בנוגע לשעבודים הרובצים על נכסיה, או ביחס לאי-הגשת הדוחות השנתיים לרשם החברות. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהצהרתו המפורשת של נציגה, מר גבע, לפיה מצויה המשיבה בקשיים כלכליים. מאחר וטענות אלו נותרו ללא מענה, סבורני כי אכן מדובר בחשש אשר לא ניתן להתעלם ממנו. לאור זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי הפתרון הראוי בהקשר זה הוא להורות על הפקדת הסכום בו חויבה העירייה בקופת בית המשפט עד למתן פסק דין בערעור.

15. בד בבד, נחה דעתי כי על העירייה להשיב לאלתר את הערבויות הבנקאיות שבידה לידי המשיבה. עד היום לא הגישה העירייה תביעה שכנגד או תביעה עצמאית נגד המשיבה. כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, במצב הדברים בו חלפו יותר מ-10 שנים מתום הפרויקט, הרי שעל פני הדברים הטענות העיקריות בידי העיריה הן טענות קיזוז בלבד. בנסיבות אלו, אין הצדקה כי הערבויות תיוותרנה בידי העירייה, כאשר המשך החזקתן כרוך בעלויות משמעותיות עבור המשיבה.

סוף דבר
16. על יסוד האמור לעיל, הבקשה מתקבלת באופן חלקי. סכום הכסף שנפסק לזכות המשיבה יופקד על-ידי העירייה בתוך 20 יום בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, ושם ישמר עד למתן פסק דין בערעור. בתוך 20 יום תשיב העירייה את הערבויות שברשותה לידי המשיבה.

17. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ל' בשבט התשע"ו (‏9.2.2016).


מעורבים
תובע: עיריית נהריה
נתבע: ק.ח. חברה לבנין ופיתוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: