ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חברה קוביק בע'מ נגד מיקרוסופט קורפוריישן :

בפני: כבוד הרשם בעז אוקון

המערערים: 1. חב' קוביק בע''מ
2. יעקב חביב

נגד

המשיבה: מיקרוסופט קורפוריישן

הוגשה תגובה

בשם המשיבה: עו"ד ירון ריטר

בבית המשפט העליון

החלטה

ביום 2.5.01 ניתן בבית המשפט המחוזי (כבוד השופטת שטיין) פסק דין בגדרו נדחה ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצל"פ (כבוד הרשמת וקסמן). בית המשפט דחה את הערעור "מאחר שהוגש באיחור". יחד עם זאת, נדרש בית המשפט גם להחלטת הרשמת לגופה, ודחה את הטענות שבערעור גם לעיצומן.

ביום 26.6.01 הגישו המבקשים בהליך זה, הם המערערים בבית המשפט המחוזי, בקשה להאריך את המועד "להגשת בקשת רשות ערעור". הבקשה עצמה היתה קצרה, ובעיקרה נטען כי היא "מוגשת בתוך המועד [להגשת בקשת רשות ערעור] שיסתיים ביום 1.7.01". בנוסף צויין כי הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, ועל כן "הבקשה מוגשת מטעמי זהירות וליתר ביטחון".

המשיבה התנגדה לבקשה להארכת מועד. בתשובה שהוגשה ביום 15.7.01, ציינה המשיבה כי בעת הגשת הבקשה להארכת מועד כבר חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המשיבה הסבירה כי פסק הדין הומצא למבקשים במסירה אישית כבר ביום 8.5.01, והומצא להם על ידי בית המשפט, גם ביום 16.5.01. בהעדר טעם מיוחד - והמשיבה סבורה כי המבקשים לא הצביעו על טעם כזה - אין מקום למתן ארכה.

ביום 26.7.01 הגיבו המבקשים לטענות המשיבה. הם בקשו לאפשר להם לחקור את המשיבה על התצהיר שצורף לתשובתה. המבקשים טענו כי פסק הדין לא הומצא להם ביום 8.5.01. הם מסרו כי פסק הדין אכן התקבל אצלם ביום 16.5.01. על הטענה כי גם במועד זה, כבר חלף המועד להגשת הבקשה, השיבו המבקשים כך:

נראה מתגובת המשיבה כי המבקש שגה כשסבר שהמועד להגשת רע"א הוא כמו רע"פ (תוך 45 יום) ומשכך סבר שהבקשה מוגשת במועד וקיצר אותה למינימום...

על רקע זה, הוסיפו המבקשים ופרטו טעמים נוספים להארכת מועד, שעיקרם הם: טעות בדין, בקשה לביטול פס"ד ושלילת טענת ההסתמכות של המשיבה על חלוף המועדים. בהמשך הגישו המבקשים תגובה מפורטת יותר לטענות המשיבה. בתגובה זו פרשו המבקשים את עיקרי טענותיהם באורח מפורט תוך העלאת שלל טיעונים שתכליתם להצביע על טעם מיוחד להארכת מועד.

יצוין כי טיעוני הצדדים אינם חסרים דברים קשים ובוטים, שהשמיעו הצדדים זה כלפי זה. הסיכומים גם אינם חסרים טענות של התחשבנות אישית. משום מה, סברה המשיבה, כי לצורך הדיון בבקשה להארכת מועד, ראוי להסביר כי "טרוניות מר חביב [המבקש] הינן חסרות כל שחר עובדתי ואינן אלא מגדלים פורחים באוויר הבנויים ממיטב דמיונו של מר חביב". לא נחה דעתה של המשיבה עד שטענה כי המבקשים מנסים "להאשים ישירות שופטת נכבדה בבית המשפט המחוזי במירמה ביודעין...". המשיבה אף נדרשה לצורך טיעוניה לפריסת העבר הדיוני של המבקשים תוך שהיא נדרשת לעברו הפלילי של המבקש, וציינה בכלליות כי המבקש מנהל "מאות הליכי סרק נגד המשיבה ואנשיה" וכי המבקש העלה, בתוך כך, "האשמות בוטות כלפי המשיבה.. ואף כלפי שופטים נכבדים". הערות אלה, שאין להן דבר עם הבקשה לעיצומה, נפרשו על פני עמודים שלמים, כאילו מדובר בעריכת ביוגרפיה זוטא של המבקשים (למשל, ס' 15 לתשובה), או למצער סקירה היסטורית של ההליכים המשפטיים. המשיבה נכנסה גם לפירוט חליפת מכתבים עם בא כוח המבקשים, הערכת התנהגות המבקשים בכלל, וזאת אולי כדי לשתף את הקורא בתחושה כי המשיבה ואנשיה "נפלו קורבן למטרידן שיטתי".

אין להתפלא על המבקשים כי הם נענו לאתגר, ובקשו למחות על "צורת הטיעון של המשיבה וב"כ, בפרט על אותן טענות של הכפשה ופגיעה אשר כלל לא ניתן להתמודד איתן". אגב כך, הועלו טענות קשות כלפי המשיבה, ובהן טענות של חוסר תום לב, הכוללות האשמה לפיה המצאת פסק הדין ביום 8.5.01 "בושלה מראש ככזו", בהיותה מהלך מתוכנן שנועד להכשיל את המבקשים.

טענות אלה של הצדדים הן טענות מיותרות ומכבידות. אמנם, לא ניתן שלא להתרשם מן העובדה שהליך של הארכת מועד יכול לעורר אצל בעלי הדין תעצומות רגש גדולות כל כך. יחד עם זאת, אין מנוס מלהעיר שכאשר שאלה דיונית של סתם (המשליכה אמנם על זכויות מהותיות) מתנהלת בלא קורט של אהבת בריות, נאמר כבוד הדדי מינימלי, ובמקום אלה באים חשדנות עם אחוז גבוה של טענות אודות אופי רע, גולש הדיון לעניינים שבשוליים. חבל. הבנה, וענייניות הם מרכיבים בלעדיים בבחינת טענות בעלי הדין, והסכסוך עצמו בסוג כזה של מקרים אינו מצדיק את האנרגיה המושקעת בו.

לא הייתי עומד על דברים אלה אלמלא הצורך להבהיר כי אין ולא היה צורך בחקירת בעלי הדין. ברור כי פסק הדין הומצא למבקשים, גם לשיטתם, ביום 15.6.01. לפיכך, הבקשה להארכת מועד הוגשה לבית המשפט בחלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, והטענה המרכזית, עליה התבססה הבקשה שהוגשה לבית המשפט ביום 26.6.01 - נמצאת נטולת יסוד. לצורך זה, אין מקום להידרש ל"המצאה" הפרטית שביצעה המשיבה, לפי טענתה, אם כי ראוי לציין כי המצאה זו, כפי שנעשתה, לתיבת הדואר, על יסוד הוראה טלפונית עלומה, אינה המצאה אשר היה בה כדי לשלול מן המבקשים את היכולת להגיש בקשת רשות ערעור במועד המתחיל מעת ההמצאה על ידי בית המשפט.

לא נותרו אלא הטענות האחרות של המבקשות, שנוספו בתגובותיהם השונות לאחר שהתחוור להם כי, בניגוד לטענתם, המועד להגשת בקשת רשות ערעור כבר חלף.

אכן טעות בדין יכול שתשמש יסוד להארכת מועד במקרה המתאים (בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון). ברם, מכאן לא ניתן ללמוד שכל טעות בדין היא בבחינת טעם מיוחד. המבקשים מנסים ביד קלה וזריזה ובלשון חופשית להמעיט במחדלם; "ברור כי פישלתי, אך המרגיז מכל הוא כי טעות מצערת זו אירעה למרות שאני תמיד קפדן הבודק במו עיניו כל פרט ופרט, ולא משאיר כלום ליד המזל". ברם אלה הם דברים כלליים. דברים של מה בכך. המבקשים אינם מסבירים באורח מספק, כיצד יכולים היו להניח כי המועד להגשת הערעור הוא 45 יום. ניסיונם למשוך מסקנה ממועדי ערעור בהליכים אחרים, גם אם הוא נעטף בהלכות אחרות שאינן קשורות לעניין, רק מדגיש את מחדלי המערערים. "ניתן היה לצפות, לאחר שהבקשה בבית המשפט המחוזי נדחתה, כי המבקש יקפיד על אופי ההליכים ויבדוק את הדרך לתקוף את ההחלטות השונות, ואת מועד התקיפה" (בש"א 6302/00 פתיחה נ' פתיחה). יושם אל לב, שהמבקשים לא יכולים היו להצביע על פשר העדרה של בדיקה כזו, והיותם בלתי מיוצגים אינה בבחינת טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה.

גם הסברה של המשיבים כי הם לא היו יכולים ולא היו רשאים להגיש בקשת רשות ערעור כל עוד לא הוכרעה הבקשה שהגישו לביטול פסק הדין, היא בבחינת סברת כרס. ניסיונם להיתלות עתה בתקנה 398א של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984-, על יסוד הערה שהערתי, מלמדת, לכל היותר, עד כמה מרחיקים המבקשים לכת בניסיונם לדחוק את מחדלם ל"משבצות" שהוכרו בדין כטעם מיוחד, גם אם משבצות אלה צרות מהכיל את מחדל המבקשים. תקנה 398א אינה חלה בנסיבות העניין, ושאלת תחולתה הועלתה על ידי רק עקב התיאור החלקי של בקשת הביטול, כפי שהופיע בבקשה הראשונה של המבקשים. העובדה כי המבקשים בחרו להגיש בקשה לביטול פסק דין על אדנים החורגים מהוראת התקנה, אינה יכולה להקנות להם את היתרון הדיוני הגלום בתקנה. ברע"א 3766 ב' אור נ' אלדן השכרת רכב, נאמר:

הכלל הוא שלא ניתן להעמיד בקשת רשות ערעור על מכונה מבחינת מרוץ הזמן, משום שהיא עטופה בעטיפה כשרה, אך אין תוכה כברה. המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור מתחיל מעת מתן החלטה. בקשות המוגשות ביחס להחלטה כזו, אשר נטולות בסיס דיוני או מריטורי, אינן יכולות לשמש בסיס לערעור או בקשת רשות ערעור. ביחס לבקשות שיש להן בסיס דיוני, למשל בקשות הבהרה, נקבע הסדר מיוחד. בקשות אחרות אינן עוצרות את מרוץ הזמן.

על כן גם בקשה לביטול פסק דין היא עצמה אינה מעמידה את ההליך. הוא הדין גם ביחס לבקשה לתיקון פסק דין. גם בקשה זו של המבקשים לא יכולה להצדיק מתן ארכה בשלב זה, שכן לא ההחלטה בבקשה לתיקון פסק דין היא המותקפת בהליך זה (ע"א 7024/79 עדיקה נ' תמיר; ע"א (בש"א) 550/01 עזבון המנוח אטינגר נ' החברה לפיתוח הרובע היהודי בירושלים).

כיוצא בזה יתר טענות המבקשים. לא היה הליך תלוי ועומד בבית משפט זה והגשת בקשות שונות אל הערכאה הקודמת אינה יכולה להניח בסיס להתמשכות ההליכים בבית משפט זה אל מעבר למועד שנקצב בתקנות. המבקשים חדלו. הם חרגו מן המועד. בקשתם בבית משפט זה היתה אף היא רופפת ודלה. היא לא נתמכה מלכתחילה בתצהיר. היא היתה נטולת טעם להארכת מועד, ובלתי מדוייקת. עד שמבקשים מעלים טענות כלפי המשיבה, ומייעצים לה ליטול קיסם מבין שיניה, מוטב היה לו נטלו קורה מבין עיניהם. אין למבקשים הסבר ממשי, ואף הסבר מניח את הדעת למחדלם, ואין מקום להאריך להם את המועד להגשת הבקשה.

התוצאה היא שדין בקשת המבקשים - להידחות.

ניתנה היום, י”ט באב תשס"א, 8 באוגוסט 2001.

בעז אוקון, רשם

שופט
_________________
העתק מתאים למקור 01050580.D05
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444


מעורבים
תובע: חברה קוביק בע'מ
נתבע: מיקרוסופט קורפוריישן
שופט :
עורכי דין: